ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן ל
במס' כתובות (דף ק"א ע"ב) איתא. הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה ופירש"י את בתה שהי' לה מאיש אחר עכ"ל. והוא מיותר לכאורה. דאיך אפשר לפרש באופן אחר. דאין לפרש דבתו ממנו קאמר דהא בהדיא קתני בתה. ועוד דבעת שנשאה עוד לא ילדה ממנו בת וא"כ הוי כמזכה למי שאינו בעולם כלל ועיין שו"ע (חו"מ סי' ר"ט ר"י). ואמרתי דהכוונה שרש"י ז"ל דקדק בלשונו לכתוב שהי' לה ולא כתב שיש לה והוא דהנה במכילתא (פ' משפטים) ויצאה אשתו עמו. וכי מי הכניסה שתצא אלא מכאן שחייב הוא במזונות אשתו ובניו. וכן נפסק ההלכה בש"ס קידושין ובר"מ (פ"ג מהלכות עבדים הלכה ו') עיי"ש. והנה לפ"ז יוקשה למה באמת הוצרך התנא לומר שפסקה עמו שיזון את בתה מאיש אחר הא גם אם לא פסקה עמו כיון דיש לה בת והבת היא אצל אמה. וא"כ כיון שהנושא מחויב לזון האם שהיא אשתו כן נמי הוא מחויב לזון את בתה כמו הקונה עבד ויש לו להעבד בת מחויב לזונה ולזה בא רש"י ז"ל ותירץ דלא דמי כלל דהתם העבד בעצמו מחויב לזון את בניו עד שש כמ"ש (בש"ע סי' ע"א) ומש"ה גם האדון שחייב להעבד חל עליו כל החיובים שיש על העבד לבניו. אבל הנושא אשה הרי קיי"ל (בשו"ע סי' פ"ב) דאין על האם שום חיוב לזון את בניה. ועיי"ש בח"מ (ס"ק ו' וס"ק י"א). ורק החיוב הוא על האב. ואם מת האב חל על הב"ד ומש"ה הוצרך רש"י ז"ל לאשמעינן דלא מיבעיא אם בעלה הראשון שהוא אבי הבת חי עדיין פשיטא דדוקא אם פסקה האשה עם בעלה השני שיזון את בתה דאז דוקא חייב לזונה אבל לא פסקה לא דהא אבי הבת קיים. ויקיים חיובו לזונה. אלא אפילו אם אבי הבת כבר מת ואינו בעולם שיזונה. וזהו שדקדק רש"י מאיש אחר פי' שאינו עתה בעולם אפ"ה דוקא אם פסקה עמו שיזונה יש עליו חיוב. אבל אם לא פסקה לא. ולא דמי כלל לעבד משום שאין על האשה שום חיוב לזון בניה. ועיין מ"ש בחי' הרמב"ם (פ"ג מהלכות עבדים הלכה א'):