ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן כט
הרי שהיתה רדופה לילך לבית אבי' או שהי' לה כעס עם "בעלה או שהי' בעלה חבוש בבית האסורים או שהי' בעלה במדה"י או שהי' הוא או היא חולה וכן עקרה קטנה זקנה ואיילונית כולן צריכות להמתין ג' חדשים (יבמות דף מ"ב ע"ב. כתובות דף ס"ב ע"ב). והטור (בסי' י"ג) העתיק כל דברי הברייתא ולא שייר כלום. אבל הר"מ ז"ל (פי"א מהלכות גירושין הלכה כ') הביא כל דברי הברייתא והשמיט הך דהי' לה כעס עם בעלה. והמחבר אשר ברוב המקומות מביא דברי הטור וכאן השמיט ג"כ בשו"ע (סי' י"ג סעיף א') שהי' לה כעס עם בעלה. וזהו פליאה נשגבה. ואמרתי לתרץ זה בהקדם עוד קושיא נפלאה דהנה הרא"ש (סוף פ' ד' אחין) הביא בשם הרז"ה שכתב כיון דמחמירין כולי האי בהבחנה דפסקינן כר' מאיר דעקרה וזקינה ושאינה ראוי' לילד צריכות להמתין ואין הלכה כר' יהודא במה שמיקל בענין זה כ"ש דאין הלכה כר' יוסי בהא שמיקל יותר. דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה. עכ"ל א"כ חזינן דהא בהא תליא אם פוסקין חומרא של ר' מאיר הדר דינא דפוסקין כר' יהודא באנוסה ומפותה דצריכה להמתין. וא"כ איך פסקו הרמב"ם והשו"ע (סי' י"ג) במחבר שני דינים הפכיים דכאן פוסקין כו' מאיר בחומרא זו וגם פוסקין כר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת עצמה. ובשלמא על הטור לא קשה דפוסק כר' יהודא באנוסה ומפותה דאשה מזנה אינה מתהפכת דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה. אבל על הרמב"ם והשו"ע קשה. ועיין מה שכתבתי בחי' לח' אהע"ז לענין אשה ששונאת את בעלה שהארכתי קצת ולפי"ז כשיש לה כעס עם בעלה באופן שבעלה לא יקפיד ע"ז כיון שבלא"ה דעתו לגרשה והלא עיקר קטטה דיהי' נקרא כעס וקטטה בש"ס הוי באם הם מדברין מגירושין דייקא כדאי' בש"ס יבמות בד' קט"ז ה"ד קטטה בל"ב יעו"ש. וא"כ לכן כשיש לה כעס לא העתיק הרמב"ם והש"ע כיון שבעלה לא יקפיד וגם היא רוצה להנשא במהרה בלי שתצטרך להמתין כ"ד חודש ההנקה וימי העיבור לכן ודאי מתהפכת עצמה גם לשיטת התוספת שם: