אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן כ

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן כ

סימן יט

עיין בגמרא (חולין ד' נ"ג ע"ב) ההיא שרקפא מלא עופות ספק דרוסות אייתינהו לגבי שמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופרכינן שם בגמרא למה לי' לחנקינהו וכו' ולזבינהו לעכו"ם. הדר וזבין לישראל. והנה לכאורה קשה אמאי לא מצא שמואל שום תקנתא רק לחנקינהו ולשדינהו בנהרא. הא עדיין יש לן פעולה לצאת היינו לשווינהו טריפה הניכרת לעין דתו אין כאן חשש לשמא ימכור לישראל דהיינו ליחתוך רגלייהו מצומת הגידין ולמעלה דתו ודאי לא ילקחם בר ישראל. כדאיתא בפוסקים דכל היכא דהטריפות ניכרת אין חוששין למכור לעכו"ם עיין ביו"ד סי' נ"ז. והנה לפום ריהטא יש לתרץ עפ"י הא דאיתא בגמרא (חולין פ"ק ד' ז' ע"ב) גבי הני כודנייתא (פירש"י פרדות) דהוה מזיקין. דאמר רבי לרבי פינחס בן יאיר דיעקור את רגליהן ולא יוכלו לבעט אמר לי' רבי פינחס איכא צער בעלי חיים. עיי"ש. והיינו כדקיי"ל (בפ' א"מ) דצעב"ח הוה ד"ת. וכן פסקו (ברי"ף ורמב"ם עיי"ש). וא"כ לפי"ז יש לן לומר דהיינו טעמא דלא מצי שמואל לחתוך את רגלייהו מארכובה ולמעלה משום צער בעלי חיים ודו"ק. אבל בשנעיין עוד בזה נראה להוכיח איפכא. דהנה הא שם גופי' בגמרא איתא דאמר רבי לרבי פינחס אזבנינהו אמר לי' רבי פינחס ולפני עור לא תתן מכשול עכ"ל. פירש"י דכי היכא דאסורין לך הכי נמי אסורין לאחריני והא ליכא למימר דמזבין לעכו"ם דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה ע"כ פירש"י ז"ל. והנה הא ודאי מדפירש"י ז"ל כאן טעמא דאסור לזבין לעכו"ם מטעם אחר ולא פי' כפשוטו כיון דהכודנייתא הרי הא אסורין לישראל וא"כ הרי יש לחוש שמא יחזור וימכור לישראל כדאיתא בגמרא ד' נ"ג הנ"ל. ואז אפילו תהא בהמה דקה לא יועיל כלום כיון דאיכא חששא דיחזור וימכור לישראל. אלא ע"כ דהכי פירושא בכוונת רש"י ז"ל. דוודאי אי לאו הטעם דאין מוכרין לא הי' שום חשש אחר. ושמא יחזור וימכור לישראל יש לומר דהא יכול למכור לעכו"ם על מנת שיעקור מהן העכו"ם בפני עין ישראל את רגל ביעתן (דתו אין כאן חששא דימכור לישראל). ואם תאמר א"כ הא לפי זה יוקשה לן אמאי הוצרך כל הני. הא הי' יכול רבי בעצמו לעוקרן ע"י עכו"ם ולעכב אותן לעצמו. כיון דע"י עכו"ם ליכא איסור צער בעלי חיים על הישראל. אבל אי משום הא לא אריא. דהלא ובפ' השוכר את הפועלים ד' צ' ע"א) איתא התם איבעי להו אומר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה דישה שלך מהו מותר או אסור עד ר' חידקא וכו'. ופסקו ברא"ש ובנמ"י ובטור דאסור. דאיסור שבות נוהג באמירה לעכו"ם אפילו באיסור לאו עיי"ש. (לבד בהגהת אשרי מא"ז פוסק דמותר בדישה של עכו"ם עיי"ש). והמעיין בדברי הנמ"י יראה להדיא דהכי איתא התם ונקטינן דאסור לומר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה דישה שלך כיון דהוה עושה איסור בדבר של ישראל וכו'. והא דאיתא במכילתא דבמלאכת עכו"ם ליכא משום אמירה לעכו"ם. היינו בשאינו עושה במלאכת ישראל כלום. עכ"ל הנמ"י עיי"ש. וא"כ לפי זה ניחא שפיר פירש"י הנ"ל בד' ז' ע"ב דהא דאין מוכרין להעכו"ם. היינו דתנן אין מוכרין להן בהמה גסה דוקא קתני דאם הי' בהמה דקה מותר. דהתם יש דרך לצאת מן החשש הנ"ל היינו ע"י מכירה על תנאי שימכור לו על מנת לעקור את הרגל ביעתן בפני הישראל דזה מותר. ואין עובר משום צער בעלי חיים כלל כיון דהעכו"ם עושה בבהמתו ודאי מותר כדעת המכילתא דלית במלאכת עכו"ם משום אמירה לעכו"ם. ואין בזה אפילו משום איסור לחוד. ואחרי שהודיענו אלהים את כל זאת דמוכרח לפרש התם בפירש"י באופן הנ"ל. יצא הדבר בצ"ע. א"כ גם בדף נ"ג בספק דרוסות יש לעשות כמו כן. דהא יכול למוכרן לעכו"ם על מנת שהעכו"ם יחתוך מהן הרגל במקום הטריפות דאז לא ילקחם ישראל ממנו. ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה