ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן יט
עיין בגמרא (חולין ד' ע"ט ע"א) בהא דאמרו שם ר' אבא אמר לשמעי' כד מעיילת לי כודנייתא בריספק תעיין בהני דדמיין להדדי (בסימנים) ופשטינן שם בגמרא ש"מ קסבר ר' אבא אין חוששין לזרע דאב עכ"ל. ופירש"י שם דמדקסמיך ר' אבא דוקא על הנך סימנים שמע מינה דאין חושש לזרעי' דאב דאי חושש הא אפילו אי אינן דומין להדדי נמי מותר דאפילו דהא' אביה חמור ואמה סוס. והב' אביה סוס ואמה חמור כיון דחוששין לזרע דאב א"כ הרי יש צד סוס וחמור בכאו"א. ומדהצריך ר' אבא לסימנים דוקא ש"מ שאין חושש לזרעי' דאב עיי"ש והנה לכאורה קשה. למה הוצרך רש"י ז"ל להוכיח כן הלא בפשיטות יש לן להוכיח שפיר דר' אבא אין חושש לזרעי' דאב דאם הי' חושש מאי אהני לי' הסימנים דדמיין להדדי וש"מ דאמן אחת. הלא עדיין יש לחוש דילמא אביהן מחולקין והוה כלאים. ומדסמיך על הסימנים שמע מינה דאין חושש רק לזרע דאם ולא דאב ודו"ק. אבל המעיין בדקדוק דברי הר"ן ז"ל יראה לעינים שדקדק הר"ן ז"ל בפירושו. ופי' שם על הא דאיתא בגמרא כודנייתא בריספק פי' הר"ן כד מעיילת לי "פרדות בעגלה עיי"ש היטב. והנה המעיין בפירוש הסוגייא יראה דכל היכא דאיתא לשון פרד או פרדות הכוונה הולך על הנך דאתיא מסוס וחמור. א"כ כד משרתו עייל לי' הפרדות ודומין להדדי ע"כ דשניהן אתיין מסוס וחמור וכיון דדומין להדדי בסימנים ש"מ דאמן אתיא מסוס ואביהן מחמור ע"כ. ודו"ק היטב: