אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן יח

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן יח

סימן יז

יש לחקור בהא דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו. האיך יהי' הדין במי שנדר שלא יעשה מלאכה ביום פלוני אי מותר לעשות מלאכתו על ידי אחרים או לא. וכן נמי אם מותר הוא לעשות מלאכתו של אחרים. או בכל גוונא אסור.

הנה במשנה (נדרים ד' מ"ג ע"א) איתא השאילני פרתך לא פנויה היא. א"ל קונם פרתך שאני חורש בה (הרי הדין) אם דרכו לחרוש בעצמו. הוא אסור וכל אדם מותרין (לחרוש לו בשליחותו). ואם אין דרכו לחרוש. הוא וכל אדם אסורין. עכ"ל המשנה. ובזה פליגי הרמב"ם ז"ל והטור יור"ד בסי' רי"ח. לפי גירסת הרמב"ם הוא וכל אדם אסורין. והטור גורם בשינוי שאם אין דרכו לחרוש הוא מותר וכל אדם אסור עיי"ש. הרי עכ"פ הא מוכח מהך משנתינו דכל היכא דדרכו של הנודר והנשבע לעשות דבר הנדור בעצמו הוא דוקא אסור אבל כל אדם מותרין לו על ידי שליחותו. א"כ הכא נמי ודאי הדין יוצא דהוא דוקא אסור אבל שליח יכול לעשות. אך לפי זה הא יוקשה הרי קיי"ל אין שליח לדבר עבירה אף היכא דשליח לאו בר חיובא. לחד מ"ד בבא מציעא ד' יו"ד ע"ב) היכא דאי בעי עביד עיי"ש. כגון כהן האומר לשליח ישראל לקדש לו אשה גרושה דפטור המשלח. ואפילו הכי הא כתבו התוספת שם דהישראל עובר אלפני עור והכא מותרין לו אחרים לעשות שליחותו בלכתחלה. יש לומר דזה לא דמי להתם. דהתם הוי איסור של כהן איסור הבא מאליו. וחל עליו האיסור בכ"ג דהא עיקר איסורו הוא שלא תהא גרושה מקודשת לו ולא תלי במי שקדשה רק שלא תוקדש לו. אז ודאי היכא דהקדושין חלין ודאי דעובר השליח אלפני עור כיון דהוא ספי לי' איסור והוי כמו הושיט יין לנזיר דעובר אלפני עור משום דהנזיר הא עיקר איסורו שהוא נהנה מהיין. אבל הכא כיון דעיקר האיסור דהוא אסור לא הוי רק מחמתו שהוא בעצמו אסר על נפשו אזלינן בתר לשונו דהוא דרכו לחרוש אז אמרינן דלא כיון להנאת הפרה רק לחרישה שלו ובהנאה לא נאסר מעולם. משום הכי היכא דהוא אינו חורש רק על ידי שלוחו הא השליח עושה לו דבר היתר שגם להנודר מותר כן. והאיך שייך בזה לפני עור ודו"ק. וזה ברור. וא"ת הלא בש"ס (נזיר ד' י"ב ע"ב) איתא כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי עביד עיי"ש. וא"כ הרי יוקשה האיך מותר לעשות שליח הרי כיון דהוכחנו דכל היכא שדרכו לעשות בעצמו ונדר אז אחרים מותרין לו. יהי' הדין לפי זה גם בדבר שאין בו מעשה בידים. ואין ביד השליח שום כח מלבד המשלחו כמו הנודר שלא ימכור דבר לפלוני והוא דבר שדרכו למוכרו בעצמו. דאם אמרינן דשליחו מותר למכור יכול הוא לעשות שליח לדבר זה. ובכהאי גוונא הא בעינן דוקא דיהא השליח במקום המשלחו וידו יד בעל הבית דאם לא כן מה שמכר אינו כלום. ואין בו ממש והבן. ומהמוכח מהמשנה הנ"ל יכול שפיר לעשות שליח. והוא כמותו. על זה שפיר יוקשה הא מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח מי יכול לעשות שום דבר כההיא דנזיר הנ"ל. אפילו הכי יש לומר דאי משום הא לא קשה כלום. ולא דמי הדין הזה לדין דמסכת דנזיר. עיי"ש:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה