ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן יז
ב"א החריף הר' י"צ יחי' הקשה על הא דאמרינן בש"ם (כתובות פ' המדיר ד' ע"ז) דמוכה שחין אסור להיות עם אשה מפני שממקתו. והא אמרינן בכמה דוכתי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין. ואם איתא שאסור לו להיות עם אשה האיך ימסרנה לו הא יכופו אותו להוציא עכ"ד. והיא לכאורה קושיא גדולה. אבל לדידי חזי דאדרבה מכאן גופא ראי' אלימתא לדינא דהתם. דהנה יש לדייק טובא. בהא דתפסו לשונם לומר מסר לה למנוול ומוכה שחין. א) מה דייקא להאי גברא מנוול ומוכה שחין ולא אמרו לגנב וקביוסטוס וכדומה. או לגרדי שהיא אומנות פחותה שאין מעמידין מהם לא מלך וכו'. ויותר פחות גם מגרדי הוא הבורסקי כדמוכחא לישנא דהש"ס סוף קדושין וכו' וא"א בלא בורסקי אשרי וכו' ואוי לו וכו' וא"כ הי' להם לינקוט דמסר לה לבורסקי. והלא דבר הוא. ב) יש להבין למה כפלו הני תרי תיבות מנוול וגם מוכה שחין. למה לא הסתפקו באחד מהן. ובש"ס גופא (כתובות מ' ע"ב) יעויי"ש. וברש"י (כתובות מ"ו ע"ב. וקדושין ד' ע"ב) בכל הני דוכתי דייקו הני תרי לישנא מנוול ומוכה שחין ולמה לא הסתפקו באחד מנהון. אבל הכל יתפרש בטוב טעם ודעת. דעל קושיא הראשונה ניחא מאוד. דהנה בריש מסכת ערכין נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין ס"ד נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים וכו' וכל שאינו בדמים וכו' קמ"ל נפשות כל דהו. ופירש"י ז"ל ומנוול ומוכה שחין אין לו דמים. וא"כ הרי לא תמצא בעולם שיהי' איש שאין לו דמים שאינו שוה גם פרוטה א' רק מנוול ומוכה שחין כן דייקו התם בכתובות מ' ע"ב דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין דייקא משום דהוא בושתה שאין כמוה שאינו שוה כלל, אבל גם שם קשה הקושיא השניה דלעיל ממה נפשך אם מנוול אינו בדמים למה הוכרחו להוסיף גם מוכה שחין. ואם באמת מונין שם תרי סוגי אנשים שאין להם דמים. מנוול או מוכה שחין. או אפשר שבעינן דייקא שבאיש א' יהיו שני הדברים שיהי' מנוול וגם מוכה שחין אז דייקא אין לו דמים. ובסוגיא דהתם לא מפורש לפשוט הפירוש האיך. ואך יתפרש ויפשוט הדבר הזה ממק"א. דהנה בהש"ס (דגיטין מ"ב סוף ע"ב. ומ"ג ריש ע"א) בהסוגיא דעבד. מכרו לקנס מהו ופשטו מיליד בית ומקנת כסף. מה יליד בית מ"מ אפילו אינו שוה כלום. אף מקנת כסף אפילו שאינו שוה כלום. והתם פירש"י כגון שנעשה מוכה שחין. ולא זכר מנוול. הרי נפשט דמוכה שחין בלבד ג"כ אין לו דמים. וא"כ לכאורה עדיין י"ל דרק מוכה שחין אין לו דמים אבל אפשר מנוול בלבד יש לו דמים. אבל בסיפא דשם בגיטין כאשר הקשו והאי חזי למיקם קמי' בשירות קל ותירצו במנוול ומוכה שחין. פירש"י שם במנוול דמאיס והוי נמי טריפה יעויי"ש. ולא נזכר כלל מוכה שחין ברש"י. ש"מ דגם מנוול בלבד אין לו דמים. וא"כ ע"כ בערכין חשיב תרי סוגי. אבל קשה על זה למה דייקו לינקוט ומוכה שחין בוא"ו הי' לומר מנוול מוכה שחין כדתנן במשנה כהנים לוים. ואך אי משום הא לא אריא. אבל בגיטין שם יוקשה מאוד למה באמת כאשר תירצו על הקושיא דחזי למיקם קמי' תירצו במנוול ומוכה שחין. הי' די לתרץ במנוול בלבד ולא לסיים גם מוכה שחין. ועל כל פנים הי' להם לסיים במנוול במוכה שחין דהיינו יודעין דאו או קאמר. אבל מדסיימו במנוול ומוכה שחין ש"מ דייקא כשיש בו הני תרתי והוא ברור. אבל תה"ל הכל ניחא. דהנה הא מצינו בסוגיא דעבד (ב"ד מ' ע"א) רבי אי אתה מודה שבניה עבדים. ופירש"י שם א"כ איך יפסידו מהן הוולדות. וביותר מזה שם בש"ס (מ"ד ע"א) מכרו חוץ למלאכתו מהו. היינו רק לקנין שיוליד וולדות ולא לשום מלאכה אחרת כלל. גם שום שירות קל אחר לא יעשה לו רק שיוליד וולדות. ג"כ מצינו מכירה. וא"כ הלא יוקשה למאוד איך אמרו שק לו דמים למנוול ומוכה שחין. הרי נהי דלא חזי למיקם וכו' אבל עכ"פ מי איכא עבדא דלא מזדבן בפרוטה לעשות וולדות. והא הוכחנו דזה הוי שם שעבוד וקנין לדבר הוולדות מדף מ' וד' מ"ד. אלא ודאי הוא הדבר דרק שיהי' המנוול הלז גם מוכה שחין דאז דייקא אין לו דמים דאז לא ראוי להוליד וולדות דממקתו וגורמת לו מיתה. ועל פיקוח נפשו מצווין גם על מנוול ומוכה שחין כדמוכח בהדיא שם בגיטין גופא דהוצרכו שיהי' טריפה דייקא ודו"ק. וביותר בפשיטות בערכין נפשות כתיב ודו"ק. ולכן הרי אדרבה היא הנותנת דמהאי סוגיא מוכח דאסור לשמש עם אשה לעולם. ודו"ק: