ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי ש"ס · סימן יד
איתא בשבת ד' צ"א ע"א איבעי להו הוציא כגרוגרת וצמקה וחזרה ותפחה והניחה מהו יש דיחוי אצל שבת או אין דיחוי אצל שבת ועלתה האיבעיא בתיקו ולא איפשטא. וקשה על הסוגיא הזאת מפני מה לא נפשטה. ממנ"פ אם הוי כמצות הא קיי"ל יש דיחוי אצל מצות כדאיתא שם (בסוכה ד' ל"ג. ובמנחות כ"ג). ואלא דדמי לאיסורין הא קיי"ל בהחלט דאין דיחוי אצל איסורין כדאיתא (במשנה פ"ג דטהרות) כזית נבילה וחלב ודם או פיגול ונותר שנתמעטה בחמה וחזרה ותפחה ע"י גשמים חייב. ופסק כן הר"ם (פי"ד מה' מ"א) להלכה. ועיי"ש בכסף משנה דזה כלל גדול דבאיסורין אין דיחוי ובמצות יש דיחוי וא"כ למה נאמר דאיסור מלאכה דשבת יהי' חלוק מאיסורי מאכלות וטומאה וכדומה. ונראה לע"ד לתרץ זה עפ"י דברי הח"צ שהסביר דלכן לא אמרינן גבי איסור בל יראה ובל ימצא הדין דחצי שיעור איסור תורה הוא ולמה בב"י וב"י אינו עובר על ח"ש. והסביר דשאני ב"י וב"י דהוא איסור התלוי בזמן ובזמן ליכא סברת הש"ס דחזי לאצטרופי. פי' דהא אם ילך ויקנה עוד חצי זית חמץ בפסח הרי רק מכאן ולהבא עובר עם החצי זית הקודם שברשותו אבל איך יש מציאות שיצטרף הזמן שכעת עם הזמן שכבר עבר ודו"ק. ה"נ איכא למימר כהאי סברא יקרה של הח"צ גבי שבת נמי דלכן מסתפקו בש"ס אם יש דיחוי אצל שבת. פי' דכיון דשבת הוי כמו האיסור התלוי בזמן לכן אפשר משום הא גופא חלוק הוא שבת מאיסורי מאכלות דהתם שפיר אין דיחוי אבל הכא דבעינן שכל הזמן היום תמים של שבת קודש יהי' על הדבר שהוציא מרה"י שיעור שלם אבל כל שלא הי' בו זמן קט שיעור שלם אע"ג דנתפח אח"כ אבל מ"מ הא נדחה בשעה וזמן הקודם אין יכול הזמן שבא כעת להצטרף להזמן כבר עבר בעת שלא הי' בו שיעור. וד"ל: