אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן יג

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן יג

סימן יב

הנה קיי"ל בכל הש"ס כהא דתנן במשנה (כלים פ' כ"ה משנה ט') כל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ועיין (שבת נ"ח ב'. וש"ס קדושין נ"ט סוף ע"א) עיי"ש. ואיפסקא ק בר"ם (פ"ח מה' כלים ה' יו"ד) עיי"ש. והנה (בפ' כ"ח מכלים משנה ה') תנן כפה (היינו מטפחת שבראש האשה) שהיא טמא מדרס ונתנו על הספר הרי הוא טהור מן המדרס. והובאה משנה זו בש"ס בבלי (סנהדרין מ"ח ע"א) וע"ש בתוס' ד"ה נתנו. והנה הלא יש להקשות ע"ז הלא אלו המשניות סותרין זא"ז. דכאן מפורש דבעינן שינוי מעשה דייקא. ואלו כאן בכפה ודאי לא הי' שום שינוי מעשה וכדהוכיחו התוס' בסנהדרין שם דאת"ל דהי' איזה שינוי מעשה למה נצרך עוד למיתני שנתנו על הספר עיי"ש. והיא קושייא אלימתא. ועמדו ע"ז התוס' (בשבת נ"ח סוף ע"א) ד"ה אעפ"י וכו' וז"ל והא דאמר בנ"ה כפה שנתנו על הספר טהור מן המדרס אעפ"י שלא עשתה שום שינוי מעשה. וי"ל כיון דנאסר בהנאה חשיב כשינוי מעשה עכ"ל. וכן הוא בהפסקי תוס' שם. וא"כ כללא הוא. אבל לפע"ד יש להפליא על דבריהם בזה קושיא עצומה. וטרם אחלה אציגה בהקדם ביאור לדבריהם. דהנה הלא לכאורה אין פירוש למו. ויש סתירה לזה מש"ס מפורש בכמה מקומות ועיקרו מש"ס (ב"ק ס"ט ב') אמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינה שלו. ועיין (בר"ם פ"ו מה' ערכין) ועיין (שו"ע חו"מ סי' שנ"ד סעי' ו' עיי"ש). ואם נימא דהקדש כיון דנאסר בהנאה חשיב כשינוי מעשה. הלא קיי"ל שם בב"ק דכל שינוי מעשה לא בעייא יאוש. ואפילו קודם יאוש קנה. ונפסק כן (בר"ם פ"ב מה' גזילה. ושו"ע חו"מ סי' ש"ס). ואף דלעולם הקדש כיון דנאסר בהנאה הוי שינוי מעשה אך מ"מ לא הוי רק שינוי החוזר דמודו כ"ע דבלא יאוש פשיטא דלא קני. ועיין (בחו"מ סי' שנ"ג סעי' ב') הא ליתא דהרי התוספת שם (בב"ק ד' ס"ז א') ד"ה מעיקר וכו' כתבו דנהי דיכול למיתשיל עליה ויהי' היתר מ"מ לא מיקרי מחמת זה שינוי החוזר לברייתו דהא לא שכיחא עכ"ל עיי"ש. ואני עוד מוסיף נופך משלי בביאור הדבר דלא הוי שינוי החוזר במה שנשאל על ההקדש. דה"ט דכל שינוי החוזר דלא הוי שינוי הוא משום דכיון דלא נשתנה כ"כ שלא יהי' עוד באפשרות להדוריה אין זה שינוי כ"כ להיות חשוב. ועדיין מיקרי אשר גזל כעין שגזל. והיינו דייקא בשינוי החוזר דעלמא כמו עפר ועבדי' לבינתא דהדר משוי לי עפרא. פי' מש"ה מה שכהיום הוא לבינתא לא מועיל. דהא אפילו כשהיא כעת ברור לבינתא הרי מלבינתא נמי יוכל להיות עפר. והיינו דייקא בכה"ג. אבל מהקדש חולין אי אפשר. רק דהחכם עוקרו ולא הי' הקדש מעולם אבל אם הי' הקדש לא יועיל שאלה לעולם. משו"ה כל זמן שעדיין לא נשאל והרי השתא קודם שנשאל הרי הוא הקדש ושפיר לא מיקרי כעין שגזל. ודו"ק היטב. וא"כ לדברי התוס' דשבת דכל שנאסר בהנאה חשיבא כשינוי מעשה הרי היא שינוי מעשה שאינה חוזרת וקיי"ל דקני בלא יאוש. ולמה לא יכול להקדיש ודו"ק. וא"ל דכל זה לא מהני רק בקנה קודם שהקדיש אבל לא בשעיקר ההקדש תלי בזה. הרי את"ל כן יוקשה דברי התוס' (שם ס"ז ד"ה אמר עולא) דביארו דלר"י ועולא יאוש כדי לא קנה רק בשינוי השם או בשינוי רשות. ומש"ה כל שהקדישו דיש כאן שינוי השם (כדאמרו בש"ם מעיקרא חולין והשתא הקדש) חל ההקדש עליו. דהא הוי יאוש ושינוי השם. ורק למצות קרבנו אינו עולה לו דכיון דלא קנו לו אלא מחמת ההקדש שהקדיש ולא הי' קנוי לי' קודם פסלי' רחמנא להקרבה משום מהב"ע. וא"כ חזינן דנהי דיאוש שהי' קודם שהקדישו לא קני אפ"ה אחר שהקדישו ונעשה שינוי רשות או שינוי השם קני בזה. וממילא זה הוא מועיל שיוכל להקדישו. (וסברא זו היא נמי בשו"ע אהע"ז סי' כ"ח סעי' א') גבי קדשה בגזל דאחרים אחר יאוש. והוא דברי ה"ה (פ"ה מה' אישות ה' ז' עיי"ש) וא"כ קשה לכאורה אם יהי' שם שינוי מעשה יועיל אף בלא יאוש קודם דהא אחר ההקדש יהי' שינוי מעשה ויהי' קנוי לו ודו"ק. אך זה הוא רק לדברי הר"ם (פ"ב מה' גזילה הובא דעתו בשו"ע חו"מ סי' שנ"ג סעי' ב' עיי"ש) דסובר דשינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קני. ודו"ק היטב. אבל על התוס' לא קשה דהא אזדי לשיטתייהו בדף ס"ז א' ד"ה הא לאו וכו' דביארו שם דלעולם כל שינוי השם. או שינוי רשות לחודא קני ורק הא דבעינן יאוש הוא משום דאי אין יאוש קודם אין כאן שינוי השם ולא שינוי רשות דע"כ לא הוי שינוי השם רק במה שנעשה הקדש. והיינו היכא דהוי קצת קנין בו דהיינו אחר יאוש יוכל להקדישו לצרף השינוי השם שהשתא יהי' מתקרי הקדש שיקנה לו לגמרי. אבל בלא יאוש לא חל הקדש כלל ואי שוב שינוי כלל. עיי"ש בדבריהם באריכות. ולפי"ז ניחא הא דר' יוחנן גזל ולא נתייאשו שאין הגזלן יכול להקדישו שאינו שלו ומשו"ה לא חל ההקדש וכיון שחל הרי אפילו לדבריהם בשבת דהקדש הוי שינוי מעשה אפ"ה זה דייקא היכא שהקדישו הקדש כמו בשלו או אחר יאוש אבל בשגזל ולא נתייאשו לא נתקדש כלל. וזה ברור. וגם לא יוקשה מה שלכאורה תמוה על דבריהם, דאם כדבריהם בשבת דכל שחל ההקדש הוי כשינוי מעשה א"כ למה צריך כאן בש"ס לפרש איך הוי שינוי השם משום דמעיקרא חולין והשתא הקדש. וכן התוס' כמה פעמים נקטו לישנא זה ולא נקטו משום דכיון דנאסר הוי כשינוי מעשה. י"ל דהרי קיי"ל כרב יוסף דשינוי השם כשינוי מעשה דמי. (והא דכתבו התוס' ס"ו ב' סוף העמוד ד"ה שינוי) דלאו כשינוי מעשה דאלו שינוי מעשה בלא יאוש קני ואלו שינוי השם צריך יאוש. הרי כבר הקדמתי לך דזה דצריך יאוש הוא דייקא כדי שיהי' שם ההקדש חל. וא"כ אפילו כשהקדש הוי שינוי מעשה נמי צריך יאוש. והדר דיני' דשוה ממש לשינוי מעשה. ונוכל לפי"ז לומר דהש"ס חד מנייהו נקט כיון דשניהן שוה זה לחודא מועיל וזה לחודא מועיל ודו"ק:

אך מה שאני מתקשה בזה הוא דאיך אפשר לומר דכל מלתא דנאסר בהנאה הוי כשינוי מעשה. הרי יוקשה הא דתנן במשנה דש"ס (ב"ק ד' צ"ו ב') גזל חמץ ועבר עליו הפסח. בהמה ונעבדה בה עבירה. או שנפסלה מעל גבי המזבח (ויש פירוש בשיטה מקובצת בשם גאון אחד דנפסלה היינו נעבד) אומר לו הרי שלך לפניך עכ"ל. והלא לפי דברי התוס' דכיון שנאסר בהנאה חשיב כשינוי מעשה יש להקשות על זה. כמו דפרכינן בש"ס (גיטין נ"ג ב') על מאן דאמר השא"נ שמי' היזק. מהא דגזל חמץ ועבר הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך אמאי ממונא מעליא בעי שלומי ועיין בתוס' שם ד"ה גזלן שביאורו קושיית הש"ס וז"ל דכיון דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק א"כ חשיב לי' כאלו הוא ניכר ואין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי וצריך לשלם ממון מעליא ושמין כעין שגזל. עכ"ל. מוכחא מדבריהם להדיא דכל הטעם דקיי"ל אומר לו הש"ל הוא משום דהיזק זה שנעשה בידו הוא אינו ניכר וכדפירש הסמ"ע ז"ל (בחו"מ סי' שס"ג) וז"ל דהא אינו ניכר בהלחם אם הוא מחולין או הוא מתרומה טהורה או מטמאה או אם הוא חמץ שלא עברו הפסח או עברו עיי"ש. וא"כ דברי התוס' שבכאן ושבשבת סותרין זא"ז ממנ"פ אי פסקינן דאומר לו הרי שלך לפניך א"כ מה שנאסר בהנאה אינו חשוב לשינוי (דהרי הם עצמן כתבו דאם חשבת לי' לניכר הוי שינוי וקונה) דמשו"ה לא קנה וא"כ דלא הוי אפילו שינוי השם כ"ש דלא הוי שינוי מעשה דהא הוא הטעם דהא אינו ניכר בהכפה שהיא כפת של ספר תורה. וא"כ הדרא קושייתם לדוכתא הרי לא עשה שום מעשה להוציא מידי טומאתה. ואלא תאמר דחשיב כשינוי מעשה במה שהוא אוסרה בהנאה. א"כ צריך להיות נמי שינוי לענין שיקנה אותה הגזלן בזה. וישלם דמי מעליא ולא לומר הרי שלך לפניך. והנה לכאורה יש לחלק בין היכא שהאיסור שנאסר בהנאה נעשה ממילא. אז הוא דמהני מה שההיזק לא ניכר שלא קנהו כלל ואומר הרי שלך לפניך. אבל היכא שהאיסור שנאסר נעשה על ידי מעשה הגזלן. אז אפילו כשאינו ניכר נמי חשיב מעשה. ומשו"ה בשבת דאיירי שהאשה הקדישה. וא"כ הרי האיסור הנאה שנתהווה הוא נעשה על ידי מעשי בידים. שפיר כתבו התוס' דחשיב כשינוי מעשה. ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה