אור ברסלב
ברוך השם חידושי ש"ס › סימן טו

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי ש"ס · סימן טו

סימן יד

עיין בתוס' סנהדרין (ד' ג' ע"ב) דהקשו על שמואל דאית לי' בכל הש"ס דאין הולכין בממון אחר הרוב. הלא לפי דברי הגמרא כאן בסנהדרין דאמרו קל וחומר הוא מה דיני נפשות דחמירא אזלינן בתר רובא דיני ממונות דקילא לא כ"ש ה"נ לימא שמואל לנפשי' מה ד"נ דחמירא אזלינן בתר רובא ק"ו לד"מ דקילי עיי"ש. ואמרתי דיש תה"ל לתרץ הקושיא בדרך ישר ונאה. דהנה נראה נא הא דקיי"ל דעדים זוממין דחייבין בד"נ הנה בהו אמרו כאשר זמם ולא חייבין אם כבר עשו על פיהם ולא כהצדוקים דאמרו (במכות ד' ו') דהוי ק"ו מה אם רק חשבו להרוג נהרגין מכ"ש כשהרגו על פיהם ואנן קיי"ל דלמדו מפי השמועה מדאמרה תורה כאשר זמם ידעינן דדוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה ולכן הכלל אצלינו הרגו אינן נהרגין. איך יהי' בדיני ממונות אם בד"נ ג"כ כן. דע"ז אינם משלמים כשכבר שילם זה ובד"מ ג"כ אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה או אפשר דד"מ חלוק בזה מד"נ. והנה רשב"ם (פ' חזקת הבתים ד' נ"ד ע"א) במשנה פי' בהדיא גבי היו שנים מעידין אותו שאכלה שני חזקה והוזמו משלמין לו ממון כאשר זמם ולא כאשר עשה ע"ש אשר ברור לו דבד"מ ג"כ ההלכה כן. אולם באמת פי' שם הנמוק"י בשם הריב"א שבד"מ לא אמרינן כ"ז ולכ"ע ומשום דשאני ממון דאפשר בחזרה יעו"ש והרי הוי בזה שני שיטות. אבל יותר עדיפא מזה הנה רואין אנו איך שדין זה הוא מפורש בתוס' (בבבא קמא ד' ד' ע"ב) ד"ה עדים זוממין דהריב"א ז"ל פי' הסברא רק משום דשאני ממון דאפשר בחזרה ולכן אפילו כבר עשו חייבין. אולם הר"י הסביר טעם ועיקר לזה ע"ד אחר דבאמת הרי הוי קל וחומר נכון לדין שיתחייבו כאשר עשו דמה אם חשבו רק לעשות רע חייבין מכ"ש כשכבר באמת עשו. רע כ"ש דחייבין ורק אפ"ה בד"נ היינו טעמא דלא אמרינן כן באמת הוא משום דכלל גדול אצלינו דאין עונשין מן הדין אע"ג דהאמת הוי קל וחומר אפ"ה אין עונשין מחמת ק"ו והיינו רק דיני נפשות אין עונשין מק"ו אבל בדיני ממונות הרי חזר הדין דעונשין ממון מן הדין א"כ שפיר חזר הק"ו למקומו מה כאשר זמם כ"ש כאשר עשה זהו תוכן סברת התוס'. והשתא דאתינא להכי נודיע נא דברי התוס' אחר. דהנה בהא דפרכינן כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש ומשנינן אלא להביא בור דרק על פתיחה וכרייה באה לו פי' ברה"ר ע"ש בש"ס (ב"ק ד' נ' ע"ב) ושם הביאו התוספת דבאמת במכילתא יש שיטה אחרת דזאת הקושיא של הש"ס אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש פירשו במכילתא בתירוץ אחר לגמרי היינו דמכאן מוכח דאין עונשין מן הדין וכשם דידעינן בד"נ דאין עונשין מן הדין מדהוצרכה תורה באמת לכתוב גם הנה הנה זמה זמה לגז"ש לבתו ולא נלמדה מק"ו מבת בתו ה"נ בד"מ מדהוצרכה תורה באמת לכתוב גם כי יכרה איש בור ש"מ דאין עונשין מן הדין גם בממון. ורק הש"ס דילן באמת פליג על המכילתא ולכן הש"ס דילן דיליף לבור ברה"ר סבירא לי' באמת דעונשין ממון מן הדין. אבל המכילתא סובר באמת דאין עונשון ממון מן הדין. וכן תראה גם בדברי התוספת בריש ב"ק ד"ה לא הרי יעוי"ש. ולפי"ז הנה מוכרח לומר דהני שיטות דפסקו דבד"מ ג"כ הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה כהרשב"ם הנ"ל וסייעתו שהובא בנמוק"י שם מלבד דחולקין על הריב"א וסברתו שזה הא נראה בהדיא אלא אף זו דחולקין גם הך דינא דהר"י דסוברין דעונשין ממון מן הדין והרשב"ם וסייעתו סוברין דאין עונשין ממון מן הקל וחומר לכן לא מועיל לדין ק"ו בממון ולומר מה כאשר זמם חייב כ"ש כאשר עשה דאנו משיבין לזה אין עונשין ממון מן הדין ודו"ק. א"כ אחר כל זה הרי יש לנו ודאי דרך ישר לומר דבזה שוב לא קשה מידי קושיית התוספת דסנהדרין הנ"ל על שמואל. דהא י"ל דבזה פליגי רב ושמואל רב דסובר דהולכין בממון אחר הרוב דסובר דעונשין ממון מן הדין. א"כ לומד הוא קל וחומר מה בדיני נפשות דחמירא אזלינן בתר רובא דיני ממונות דקילא לא כ"ש. אבל שמואל היינו טעמא דסובר דאין הולכין בממון אחר הרוב לא יוקשה עליו כלל קושייתם של התוספת לימא שמואל קל וחומר מדיני נפשות דעל כל פנים מה הוי רק קל וחומר הוא יסבור בזה כהמכילתא דאין עונשין ממון מהדין א"כ מה מועיל דיש באמת קל וחומר אבל מחמת קל וחומר אין יכולין להוציא ממון דהא אין עונשין ממון מן הדין ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה