אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן צט

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן צט

סימן צח

דרוש למגלת אסתר

להבין הנוסח שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי מה לשון יחד הי' די לומר בראותם תכלת מרדכי וגם יתפרש הלשון דאיתא בש"ס בבא קמא נ"ג ורבנן או מבעי לי' לחלק ע"ש. ולהבין זה הלא סובר ר' יונתן בכמה דוכתי דאפילו בלא תיבת "או נמי אות וא"ו בלבד מחלקת עד שיפרוט הכתוב יחדיו דוקא א"כ לא בעינן תיבת או דוקא לחלק. ולמה כאן הגידו רבנן אשר תיבת או לחלק באה. ונשאר באמת התוספת בב"ק ד' נ"ד בקושיא יע"ש:

ונ"ל בדרך רמז שיהי' שייכות לענין המגילה. ונקדים הפליאה דכתוב במגילה קצף בגתן ותרש וכו' הלא הי"ל לומר קצפו בלשון רבים אבל יתבאר דנקדים הלכה אחת דהנה תנן התם במשנה בסנהדרין ד' ע"ט ע"ב רוצח שנתערב באחרים כולן פטורים ר' יהודא אומר כונסין אותן לכיפה. ופרכינן שם בגמרא מאן אחרים אלימא אחרים כשרים פשיטא. ותו בהא לימא ר"י כונסין לכיפה וכו' ריש לקיש אמר באדם דכולי עלמא לא פליגי דודאי פטירי כולם (ופרש"י כיון דאיכא חד דלא נגמר דינו אין לך ראי' לזכות גדולה מזה ורחמנא אמר והצילו העדה). אלא אמר רבא הכי קאמר שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהן והרג שניהם פטורים ואמר ר' יוסי אפילו אבא חלפתא א' מהשנים עכ"ל ופירש"י אפילו חזקה ברורה כי האי דאבא חלפתא חסיד גדול הי' ובודאי לא הוא זרק אפ"ה לא מחייבינן לאידך וגם השני פטור ובהא אפילו ר' יהודא מודה עכ"ל הסוגיא וכן הלכה הפסוקה דאפילו כה"ג שהי' אומדנא דמוכחא טובא שזה הוא שזרק החץ והרג אפ"ה פטורים שניהם עיין רמב"ם פ"ד מה' רוש"נ וא"כ לפי הדין הזה אם לדוגמא רק אחד משומרי הסף רצה לשלוח יד ולא שניהם יחד ולא נודע מי הלא היו שניהם פטורים. אבל נקדים המדרש שהובא בשבט מוסר פ' נ"ד בשם מדרש ילמדנו וכן במדרש תלפיות דלכן כתיב בענין של בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' אשר הגיד מרדכי על בגתנא למה כאן אות אל"ף יתירה לגמרי והלא בפרשה השניה של המגילה כתיב רק בגתן וכאן בגתנא. ופרש המדרש שהמעשה כך הי' שהצדיק הקדוש הטהור מרדכי היהודי לא רצה לשקר ח"ו לומר ששניהם אשמו בהטלת הארס בספל להמית המלך והגיד לאסתר כהאי לישנא אשר בגתן או תרש א' מהן עשה זה. ואם הי' נכתב באמת כן היו שניהם פטורים ולא היו נהרגין כלל ולא הי' רושם כלל למרדכי אבל בהשגחת השי"ת לאבד הרשעים ושתרוממנה קרנות צדיק נתרחקו האותיות מתיבת או האות א' נתקרבה למילת בגתן והאות וא"ו נתקרבה למילת תרש ונמצא כתוב בגתנא ותרש והוא פלאי פלאות. ובזה הסברתי ת"ל דלכן עתה דוקא מובן לשון המגילה. בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך "קצף בגתן וכו' הלא קצפו מבעי ליה לכתוב. אבל בדברי המדרש הנ"ל יבואר כמין חומר שבאמנה הרי הי' רק אחד מהן באותו הקצף ורק לא ידע מרדכי איזה מהן ונהרגו שניהם רק מחמת השגחה מהשי"ת שנעשה פיזור ופירוד בין הדבקים של תיבת "או שאמר מרדכי נקרא לפני המלך בפיזור הא' לבגתן והוא"ו לתרש אזי הי' לב המלך שמח וטוב שבדין הרג את שניהם וזה מכוון נמי לשון המשנה סנהדרין פיזור לרשעים הנאה לעולם ודו"ק. ומה מחוק לחיך להבין עתה תה"ל רמז היקר של רבנן דהגם שהם ודאי יסברו כר' יונתן בש"ס דבלא תיבת "או ג"כ יודעין לחלק כל שלא כתיב יחדיו דוקא. אבל עכ"פ עלי' רמזי דין הוא "או לחלק פי' לחלק התיבה הזאת דאו" שירחיקו הא' מהוא"ו כדי להביא גאולה לעולם ודו"ק. וזהו נמי שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד שנמצא כתוב בסגנון כזה שמשמע ששניהם כאחד שמו הסם להמלך שמזה נצמח תכלת מרדכי שיצא בעזרת השם מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת. ואגב יש להעיר דהטור סי' תר"ץ הביא בשם הירושלמי דצריך לומר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים. דזה הוסיף ודאי הטור ז"ל מדעת עצמו דהלא בירושלמי לא נמצא זה כלל וכן בהמ"ס לא נמצא וכן בב"ר פ' מ"ט לא נמצא א"ו דהוא תוספת ברכה לכל הצדיקים מדברי הטור ז"ל:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה