ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן צד
ב"א יקירי העיר בלשון הש"ס דשבת שקבעום ועשאום יו"ט "בהל"ל "והודאה איך הקדימו לשון הלל להודאה שהרי הודאה בעל הנסים כפירש"י והא ברהמ"ז בליל חנוכה קודם הלל. הנה במסכת סופרים בנוסח הנרות הללו באמת מקדימין "הודאה להלל וכדתקנו בתפלה ג"כ וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו "להודות "ולהלל לשמך הגדול:
ועוד י"ל דלא קשה דהלל צריכה ברכה וכדאיתא בש"ס וכן רמב"ם פ"א ומברכין אקבו"צ לקרוא את הלל אבל הודאה אין צריך ברכה כלל א"כ הדין נותן שודאי יקדימו הלל שהיא דורשת ברכה בפני עצמה להודאה שאין לה ברכה מיוחדת:
ועל דרך הלימוד יש לתרץ. דהנה נקדים הקושיא הגדולה בזה שהשיבו בש"ס יומא (כ"ט ע"א) דלכן אסתר דומה לשחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים והקשו הא איכא נס דחנוכה ותירצו אסתר נתנה לכתוב. והוא פלא דעדיין יוקשה למה באמת גם חנוכה לא ניתן לכתוב היה באמת להם לתקן גם לחנוכה במגילת ספר כמו לאסתר:
והסברתי כן. דהנה שם אמרו בש"ס דמגילה (דף י"ד) דמ"ח נביאים וכו' עמדו לישראל ולא פחתו ולא הותירו לבד ממקרא מגילה. והקשה רש"י שם וא"ת הא הוסיפו חנוכה ותירץ רש"י במגילה היה התקנה ע"י הנביאים חגי זכריה ומלאכי אבל בחנוכה לא הי' על ידי נביאים כלל כי כבר פסקה אז הנבואה מכל בנ"י וא"כ הא שפיר גם כאן דאסתר ניתנה לכתוב כי ממילא כל דברי נבואה לכתוב ניתנו אבל נס דחנוכה לא שייך לכתוב כיון דלא הוה נבואה כיון שלא היו אז נביאים בעולם עוד. זה חדא. ועוד הלא ניחא כמין חומר מה דבחנוכה לא ניתנה לכתוב דהא נס דאחשורוש הוה נס דחוץ לארץ וסבירא ליה לר"י בן קרחה דאין אומרים הלל על נס דחוץ לארץ בשום אופן כיון שכבר באו פעם א' לארץ א"כ לא הי' להם בשום אופן לתקן לעשות כי אם לעשות זכרון בספר עכ"פ אבל נס דחנוכה דהיה נס דארץ ישראל שרשאין לומר הלל על הנס על מה היה להם ליתנה לכתוב אחרי שיש די במה שיאמרו הלל וז"ב. וא"כ הנה מתורץ שפיר גם זה דלכן הש"ס דשבת מקדים הלל להודאה דהלל הוה רבותא גדולה טפי דמודיעין דכ"ע מודים גם ריב"ק בשיטתו דהוה נס כזה דאפילו הלל יאמרו משא"כ הודאה לא הוה רבותא כלל דהרי גם על נס דחו"ל חייבין להודות. ולא עוד אלא אפילו אניסא דיחיד בעלמא חייב כל יחיד ויחיד להודות כדאיתא בש"ס ברכות ובש"ע ארבעה צריכין להודות וסימנם וכל החיים יודוך סלה והוא הוא ברכת הגומל שכל יחיד מודה בהודאה להשי"ת אבל הלל על נסו אינו רשאי לומר ולכן הלל קודם להודאה:
ואגב אזכור מה שיש להלביש בלשון הש"ס דקבעום. מהו הלשון קבעום. אבל ניחא דהנה באמת יש להפליא על כונת אברהם אבינו עליו השלום שהתחיל להתחנן לפני השי"ת אולי יש חמשים צדיקים עד עשרה למה תפס מספר מנין דוקא. אבל יתבאר דהנה בש"ס קדושין (ע"ג ע"א) דבר תורה שתוקי כשר מה טעם רוב כשרין אצלה אלא דאזלא איהי לגבייהו היה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וקיי"ל דכל קבוע הוה רק הדין היכא דלא ניידי אבל קבוע כזאת דניידי כבר בטלה הקביעות. והנה כי כן לפי הדין דנפסק דהעולם בתר רובא נידונית דהצדיקים בטלין במיעוטן לגבי רשעים אם ח"ו הויין רובא דעלמא ובעון הדור גם הצדיקים והכשרים נתפסין ח"ו. אבל אברהם אבינו בא בטענה נשמעת אם יש עשרה צדיקים דחייבין לעשות להן קביעות מקום לקבוצן יחד במקום א' דוקא לקבוע להם מקום לתפלה אז עפ"י שורת הדין התורה הקדושה יהיה כדין כל קבוע כמחצה על מחצה דמי והא אז במחצה על מחצה הא מחויב הקב"ה להטות כלפי חסד. וזהו הכונה "הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו ודו"ק היטב כי אז דוקא נעשה דין קבוע כמחצה על מחצה. וזהו נמי לשנה אחרת קבעום פי' שעשו למתתיהו ובניו קבוע כמחצה על מחצה והכריעו בזכותם כל העולם לזכות וד"ל: