ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן פה
לענין בה"ב למי שנהג רוב ימיו להתענות ועתה הוא אש כח ממיחש צוקער ר"ל אם רשאי להחמיר על עצמו ולהתענות. אם רוצה להתענות גם עתה בה"ב מחמת שמדמה בלבבו כי כשורת הדין יעשה זאת. חלילה לחשוב כן לענות בצום נפשו ושמעו נא דברי האיש האלהים קודש הקדשים מלאך ה' צבאות האר"י זללה"ה שידוע כמה היה עוצם קדושתו מאירה בעולמות העליונים והתחתונים ועליו זצ"ל כתב הבית אפרים בספרו מטה אפרים באלף למטה (סי' תקפ"ג ס"ק א') שלא ילמדו מהאר"י זללה"ה שהיה ישן אחר חצות בר"ה. כי הלואי שתהיה ביכלתינו לעשות כמעשהו בהקיץ אחד מני אלף ממה שהוא ז"ל היה מתקן כל העולמות בשנתו עכ"ל. די פנינו דברים היורדים חדרי בטן. ומובן מזה כמה היה אור צח ומצוחצח נשפע שפע קדושה וטהרה בכל העולמות כשהיה טובל האר"י ז"ל במקוה בכל עת שהיה בא אל הקודש. אעפ"כ כתיב בשמו הקדוש והנורא בספר זאת חקת התורה (דף י' ע"א) שהאר"י זלה"ה היה לו חורף אחד כולו שהוא קרוב לששה חדשים שלא טבל כלל אפילו טבילה אחת בעבור אמו שלא הניחתו לטבול מחמת חשש צינה. הרי לפניך עד היכן הדברים מגיעים איך שדחה האר"י זללה"ה כל הכונת של המים טהורים ושמע לקול אשר הגידו לו שיחום על נפשו. והרי לפניכם דברי האלקי האר"י ז"ל בספר הנ"ל זאת חקת התורה (דף ו' ע"ב) וז"ל מי שלא חטא אינו צריך להתענות אם הוא תלמיד חכם כי העסק בתורה הוא גדול מן התענית ויותר טוב לו שיעסוק בתורה כי העסק בתורה מביא לו מזון ושפע לנפשו ממקום יותר גבוה ממי שעושה תענית. וסוד הענין כי העוסק בתורה מזונו מן החכמה כנזכר בזהר פ' בשלח והם מוחין דגדלות אבל המתענה אינו ניזון ביום תעניתו אלא ממוחין דקטנות לבד כי הוא איננו אוכל וא"כ במה יתקיים אלא שנמשך לו שפע ממוחין דקטנות עכ"ל הקדוש והטהור. ואם יהרהר בעבור כי נהג מנהג זה כמה שנים ויחוש להצטרך התרה. מה לך התרה יותר מזה. הלא גם על בן חמשים שנה כתוב בש"ס מפורש דלכן הלוים ישיבו מצבא העבודה כי אז כשנעשה כחמשים שנה כחו מתחיל להתמעט מעתה ע"ש אבל על בן ששים שנה הא היא משנה מפורשת (בפ"ה דאבות) בן ששים לזקנה. והנה כל הראשונים ז"ל כמו רש"י וריטב"א והברטנורא והר"מ ז"ל וכל המפרשים תמהו למה בן ששים לזקנה וחתרו לרמז איזה פסוק על בן ס' שזקנה קופצת. והאירו עיני שיש פרשה אחת בתורה פ' בחוקותי שדין הערכין מבן עשרים עד בן ששים ואחר ששים כחו מתמעט ונעשה זקן שפוחת ערכו על יותר משליש בערכו. א"כ הרי נראה בעליל כי ההיתר מפורש שאסור לחש כח להתנהג במנהגו שנהג בעת כחו וגבורתו. ועתה אחרי שבארנו מעט מהנסתרות אשר לה' אלהינו להמקובל הקדוש הזה שחש מאוד להתעניתים למי שעוסק בתורה. נדבר נא מהנגלות לנו ולבנינו על פי ד"ת:
הנה בשו"ת הרמ"א ז"ל (סימן ל"ה) דדקדק דהיכא שכתוב והעם נהגו הוא מנהג קל וקלוש כי אם היכא שכותב וכן נוהגין ע"ש הביאו המגן אברהם סימן ת"צ באו"ח (ס"ק ט') ואל תדמו כי הוא לא דיוק חמור הלא תראו שהגאון המקנה מבעל הפלאה בחיבורו לאה"ע (סי' ס"ד) תירץ בזה קושיא חמורה שלו על הרמ"א הכל מחמת שכתב הרמ"א ז"ל בלשון ונהגו ולא וכן נוהגין. וא"כ ודאי היכא שכתוב רק יש נוהגים ולא וכן נוהגין ודאי דהוא לא להחמיר איתמר אלא להקל. וא"כ אחרי שלא לבד הרמ"א אלא גם המחבר ז"ל מתחיל לומר בסימן תצ"ב באו"ח יש נוהגים להתענות ש"מ דרק יש מקצת שנוהגין כן אבל לא הוה מנהג קבוע לישראל לעולם וא"כ באיך אנפין ירצה לענות את נפשו שהיא מ"ע מן התורה ושמרתם את נפשותיכם מפני שהמיסדים הראשונים ז"ל ג"כ הביאו בלשונם הקדוש רק בלשון כזה יש נוהגים. והנה ירצה לתבל דברי בתבלין רמז כל דהוא דהיא מגמרא מפורשת כאשר אהב סלה הנני להראותו ולעשות גם זה עיין בש"ס תענית דף כ"ו ע"ב מאן דאמר הלכה דרשינן ומאן דאמר מנהג נהי דלא דרשינן אבל מורין על כמה פנים אבל מאן דאמר נהגו גם אורויי לא מורינן ע"ש היטב ועל אחת כמה וכמה היכא שכתוב רק יש נוהגים:
ועיין בש"ס תענית י"א האי צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותי'. הרי כמה מאוס מאסו הבונים החומה הבצורה אדירי התורה להיושב ושרוי בתענית אשר כינו אותו לגנאי כזה. והיינו אפילו רק לצורבא מרבנן בעלמא ומה גם לת"ח ובפרט לחולה שאין בו סכנה מהמיחוש מהצוקער ר"ל הכי יש שום ספק ספיקא בעולם שיהיה עליו שום חיוב להתענות בה"ב. ויש לפי דעתו אך לבוא עפ"י דברי רבי חנינא בקדושין דף ל"א דאומר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ש"מ דעכ"פ גם מי שאינו מצווה ג"כ מקבל שכר רק שאין שכרו כל כך כהמצווה. ולזאת יגיד לנפשו כי עכ"פ מדת חסידות יש כאן. אבל תא ואחוי לך חדושי הריטב"א על קדושין ותראה כי הריטב"א ז"ל עמד להסביר הסתירה שיש ע"ז מהא דאמר בכמה דוכתי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא וכו' ותמצא שם דבריו הנחמדים מזהב ומפנינים וא"כ בנ"ד שאין בזה לא הידור מצוה ולא סייג לעבירה איך תעשה כזאת פן ח"ו הוה זה בכלל כל הפטור מן הדבר ועיין באו"ח סי' ל"ב במג"א ובש"ע הרב שם סי' ל"ב סעיף ח' בשרטוט בתפילין שהסביר בטוטו"ד. והנה סמוכין מן התורה יש לן דבפרשה ויקרא כתיב פעם אחת בני אהרן הכהן ומיד כתיב בני אהרן הכהנים ודרשי בספרא דכשם דהכהנים הדיוטים שלבשו שמנה בגדים עבודתן פסולה כך הכהן הגדול העובד בבגדי כהן הדיוט נמי פסולה עבודתו דכל גדול בישראל אינו רשאי לעשות עצמו הדיוט וה"נ חלילה לאדם להיות נקרא עפ"י דברי רז"ל בשם הדיוט:
והעיקר לעיין בזה בספר ברכי יוסף יו"ד סי' של"ג ס"ק א' דהכלל דכה"פ מדבר דנקרא הדיוט הוי נמי אם אפילו אחרים חייבין רק שנעשה לו איזה מקרה שע"פ הסבה נפטר הוי נמי הדיוט ובפירוש בכלל זה הנעשה חולי המעים וכדומה נמי הוה הדיוט ועיין היטב בשדי חמד מערכת כ' אות י"ז ס"ק ד' באריכות:
ואך יש לצדד על פי דברי הפמ"ג בפתיחה לאו"ח באגרת השניה בלשון הדיוט דכתב דבשב ואל תעשה לא הוה כל כך הדיוט. ונימא דבתענית הוה שב ואל תעשה אבל יש סתירה לזה מהא דאינו רשאי להחמיר ע"ע לעשות כרשב"ג להתאבל אחר תשעה באב עד שבת נחמו מלאכול בשר ויין אע"ג דהוה רק שב ואל תעשה. דהלא כולו נראה שמסגף הוה זה כקום ועשה מכ"ש בתענית דכב"ב רואין אותו שמענה בצום נפשו. אך עוד יש לצדד על פי דברי התפ"י בברכות במשנה דר' טרפון דהטה לקרות כדברי ב"ש דכתב דבגדול הדור לא שייך הכלל דבפטור נקרא הדיוט אבל כבר שדי ביה נרגא על התפ"י כמבואר שם בשדי חמד הנ"ל באריכות, ועיין אריכות בזה בספר קונטרס אבות שנדפס מחדש על פרקי אבות פירוש שנקרא דרכי יושר תרס"ב ובשם בהקדמה קונטרס אבות האריך הרבה בזה. כלל הדבר דאין ע"פ הלכה לצדד להתיר לסגף את גופו במקום שהוא פטור מחמת מיחוש בריאותו ועכ"פ הרי קיי"ל לוה אדם תעניתו ופורע וכפי שלעת זקנתו קשה עליו להיות שרוי בתענית וגם הרי יכול לעשות סיום מסכת שהוה סעודת מצוה. והדברים עתיקין. כלל הדבר שע"פ ד"ת לא יתענה: