אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן פד

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן פד

סימן פג

עיין מגן אברהם ריש סימן שמ"ב. ובפרי מגדים שם שחוקר דאם עשה מלאכה בבהש"מ דמ"ש מביא אשם תלוי דאיקבע איסורא. ועיין תוספת (כריתות י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא ומכל הלשון נראה דאם עשה מלאכה בבין השמשות דערב שבת קודש אינו מביא אשם תלוי. דלא איקבע איסורא. ולכן בהביא כפרתו בבין השמשות גם כן אינו מביא אשם תלוי:

דהנה כאשר נדייק בלשון רש"י ז"ל בהוריות (דף ג' ע"ב) כתב וז"ל דהיכא דהוה לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלו בדין הוא דמביא אשם תלוי משום דאיכא למימר שמא חלב ממש אכל דהוה בר חיוב מעליא. אבל הכא מעשה שלו תלוי הוא וצד חיוב שלו תלוי הוא דלא הוה צד חיוב מעליא הלכך אינו מביא אשם תלוי. וכמו כן בדף ד' ע"א פירש"י והא הכא דלית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו דהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור הכי נמי. עד כאן לשונו ואין שום פירוש לכונתו מה שהאריך והסביר דהחילוק בין יש צד חיוב מעליא ולא הספיק לבאר שנבין כאן למה אין צד חיוב מעליא. ואם איתא דמטעם חזקה קאתינן עלה. ראשית לא היה לו לסיים במילתא אחריתא לגמרי דהא סיים דליכא למימר משחשכה נתכפר לו דהרי בין השמשות כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה היה לו לומר פשוט דהרי אדרבה אוקי יומא אחזקתי'. ועוד התינח בכפרה אבל בסומכוס דהתם ליכא סברת חזקה כלל מפני מה התם הוה המעשה שלו תלוי והחיוב שלו תלוי. אלא ודאי דלאו מצד חזקה דיומא כתב רש"י זה. והשכל מסתבר כן דאם חזקה הרי אין כאן ספק דודאי ביום כיפר. אלא נ"ל בעז"ה דבר יקר ואמת בכונת רש"י ז"ל דהנה המשנה למלך פרק ו' מה' עדות חידש דהא דאמרינן דבספק אוקי אחזקה הוא רק בספק שנעשה על צד המקרה וההזדמן אבל ספק בדין לא שייך לאוקמי אחזקה דמשום החזקה לא ישתנה הדין. ובזה הסברא בא רבינו הכנסת הגדולה יו"ד סימן י"ח וכ"ה וחידש דבכל בעיא דלא איפשיטא לא אמרינן אוקי אחזקה והכל משום דמצד החזקה לא תפשוט האיבעיא וכן הביא זה התב"ש סי' כ"ט וכן הביא זה הפרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה ועוד בכמה מקומות והיא באמת סברא יקרה ונפסקה בכל האחרונים ממש. ומעתה הנה תראו שבזה יבואו לנו דברי רש"י קילורין לעינים דהן הן אות באות דברי המשנה למלך. דבשלמא חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלו בדין הוא דמביא אשם תלוי משום דהספק הוא בהמעשה הנעשה על צד המקרה וההזדמן דיכולין לומר צד אחד בבירור או שהיה חלב או שהיה שומן אבל הכא מעשה שלו תלוי הוא פי' דהרי הוה כספיקא דדינא דאיך נוכל לפשוט אותו דעשה על פי עצמו אחרי שהרי על פי הוראה הוא עושה אם כן כמו התם לא נפשוט הספיקא דדינא מצד החזקה הכא נמי אטו כשיביא אשם תלוי נוכל לפשוט דבר שספק לבעלי הש"ס. וכמו כן בבין השמשות אטו מחמת האשם תלוי ישתנה הדין דבין השמשות ונימא דבין השמשות הוה לילה. זה הא הוה ספק לעולם דהא אין אדם יכול לעמוד עליו בשום אופן, אם מן היום או מן הלילה. אם כן הא גם אחר שיביא אשם תלוי גם כן לא נתברר הספק ונשאר כמקודם ממש א"כ הא אין הצד חיוב מעליא ודו"ק כי זה קרוב לאמת. וגם מה מדויק זה בלשון הש"ס דאמרו משום סומכוס אמרו תלוי ולכאורה מה חילוק בין ספק לתלוי. אלא הוא הדבר בשלמא בספק הנה הוא רק הנעשה על צד המקרה וההזדמן אז יכולין לומר בפה עכ"פ שאנו תופסין שמא היה כן רק חלב. או רק שומן מה שאין כן ענין שאנו מסופקים לדורות בו. הוא לא נכנס בשם ספק רק תלוי שתולה ועומד לא בשמים ולא בארץ. ואין אופן לתפוס כלל צד א' כמשל הדבר התלוי ממש ה"נ בסומכוס שסובר שאי אפשר לתפוס כלל צד אחד ובין השמשות נמי ממש כן ודו"ק שוב עיינתי בספר בשמים ראש ומצאתי בתשובה סי' ש' דהרא"ש ז"ל בעצמו הקשה הקושיא שנימא דבין השמשות של ערב שבת יהיה קיל מבין השמשות של מוצש"ק ותירץ שם בטוטו"ד:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה