ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן עג
תשובתי מה שהשכבתי להרה"ג הר"ש מווילנא נ"י.
שלמא רבא וחייא אריכא לכבוד מרנא ורבנא. הרב הגאון הגדול המפורסם לתהלה ולתפארת כבוד קש"ת מורינו הרב ר' שלמה הכהן נ"י החונה בק"ק ווילנא יע"א.
הנה כבוד אחי הרה"ג ר' ברוך עסמאן הביא בספרו חד וחלק לתרץ דברי המג"א סי' תצ"ד משום דעתה דקיבלו התורה נשתנה גופא אשתני דינא דיהא סגי בפחות מו' עונות. וע"ז עורר השחר כ"ת גאונם הרי לא נשתנה דינא כי הרי גם עתה קיי"ל דששה עונות בעינן. והנה ע"ז שפיר השיב לכם דהרי הירושלמי המפורש מבאר דזה רק מחמת דקיי"ל ההקישא דזב ואשר הביא זה הפני יהושע שם בשבת פ"ו. וכן הביא זה התפארת ישראל מהגאון ר' יונתן בעל הכו"פ (על הלכות נדה סי' קצ"ו) דנעלם מהמג"א הירושלמי הזה. וע"ז בא עוד הפעם בהשג יד כ"ת הרמה עכ"פ הרי זה לא יהי' כר"י רק כרבנן דאלו אם נתפוס עוד כר"י שוב הקושיא במקומה עומדת עוד יותר:
א הנה אדרבה אני לא אדע מה ההשגה של כ"ת אטו כ' אחי תפס דלרבנן קשה ורק לר"י ניחא הוא ידע שפיר דודאי לרבנן לא קשה מידי רק כותב דלפי"ז דלא ילפי הדין דו' עונות מסיני כלל. א"כ אפילו לר"י דסובר דאז הי' מדויק ששה עונות אעפי"כ השתא דחביל הרי הי' סגי גם אז בד"ע. ואין זה מחוסר זמן. וכונתו הוא עד"ז כמו שאמרו שם בש"ס דלא ניתנה לטבולי יום ואפ"ה ראויה הי' לינתן לט"י. וה"נ לר"י נהי דלא ניתנה עד ז' משום הפרישה שלו אפ"ה הרי ראויה הי' לינתן בו' אם הי' אז כמו עתה גם אליבא דר"י. ומה שהקשה עוד כ"ת עכ"פ איך שיהי' איך אומרים זמן מתן תורתנו אחר שלא הי' בששי נתינתה. לא קשה לענ"ד. דאטו אנו אומרין שביום הזה נתן התורה. אנו חומרין רק זמן מתן תורתנו פי' הזמן הזה היינו ראויים שינתן התורה לנו אם היו אנחנו חבילי גופא. זה הוא תורף כוונת דברי אחי:
ב וכשאני לעצמי איני מבין הדבר מעיקרא דמה הוא הרעש על אמירת זמן מתן תורתנו ביום א' קודם ז' בסיון. הרי בכמה דוכתי מצינו כיוצא בזה דלא קפדינן כולי האי על עצומו של יום כי אם היכא דגלי קרא בהדיא דנקפיד על העצם היום הזה. כאשר רואין אנו דיציאת מצרים מניסן מנינן אע"ג דיציאתן הי' ביום ט"ו אפ"ה מתחלת החודש מנינן. ולא עוד אלא דר"ה למלכי ישראל הוי בא' בניסן כדתנן בא' בניסן ר"ה למלכים ואמרינן מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן מנינן וכו' אע"ג דהיציאה הי' בט"ו אפ"ה כל החודש בכלל. והכתוב ג"כ אומר היום אתם יוצאים בחודש האביב. וכמ"כ בש"ס הידוע (תענית כ"ט) משנכנס אב ממעטין בשמחה. ומשנכנס אדר מרבין בשמחה. ופירש"י ימי פורים ופסח. וככתוב והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה דכל החודש כולו בכלל. אע"ג דלא נהפך רק י"ג בו וי"ד בו. וכמ"כ בהגדה מפורש יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא. הרי רק מחמת המפורש דביום ההוא אבל בלאו הכי הי' יכול לעשות מראש חודש ולא עוד אלא דבאמת אמרו בירושלמי דאם מפרש ויוצא בשיירא ואין לו מגילה יקראנה בתחלת החודש. והרמ"א כתב ע"ז והכי נהוג. אלמא דכל שזמן הדבר הי' בהחודש הוי כל החודש זמנו, ועוד יותר מזה מצינו דאמרינן בש"ס הני שלשים יום מאי עבידתייהו ואמרו כדתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. דמהאי טעמא הוי מזמן ל' יום קודם לפסח בשם זמן החג המצות שחל עליו חובת ביעור. והעושה סוכה בתוך שלשים יום לחג הוי סוכה לשמה גם לב"ש הכל רק מטעם דמזמן ההוא ואילך הוא נכלל בשם זמן החג. ומכל שכן בתחלת החודש של זה החודש דודאי נכלל בלשון זמן אותו היום טוב הבא בתוך אותו החודש. ולא לבד לענין קדושת הימים שקדשן הקב"ה אלא גם לענין שאר דבר שהאדם מציין בו היום נמי מצינו דעוד קודם שלשים יום מזה הזמן הוי בכלל אותן הזמן כדמצינו בש"ס (כתובות ח') דמכי רמי שערי באסינתא מברך שהשמחה במעונו. וכמ"כ להיפך שלשה ימים לפני אידיהן נמי הוי בכלל האיד דאסור לשאת ולתת עמהן הכל בעבור כי קודם הזמן בכלל העצם הוי:
ג וא"כ מה היא קושיא כ"כ שאומרין זמן מתן תורתנו בששה בחודש סיון אפילו לר' יוסי עכ"פ הא הוי זה החודש השלישי ואותו היום שהקב"ה הגבילו מששת ימי בראשית רק משה רבינו הוסיף עוד יום אחד מדעתו. וכאשר תירצו התוספת ובע"ז ד' ג') דלכן לא קשיא עליו מן יום הששי משום דזה הוסיף משה מדעתו. וא"כ עכ"פ שלא יהי' לשון זמן מתן תורה כלל עליו זה לא אוכל להבין לענ"ד כלל. רק מי אנכי לבוא בין מגן אבות בדברו להכריע. בדבר שהוא לא רצה לתרץ כן:
ד ועתה נבואה נא לדברי קדשם הרמה שכתבו שבחידושם על המג"א תירצו שני הקושיות של המגן אברהם בחדא מחתא משום דהסדר עולם הוא ר' יוסי וא"כ הרי בסדר עולם איתא שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים הי' ערב שבת. וא"כ הוי לכולי עלמא יום מתן תורתנו נו"ן לספירה כדהשתא בזמן הזה לכן שפיר אמרינן זמן מתן תורתנו. מאוד אתפלא אני על כ"ת הרמה. הלא המה הדברים ממש שכבר כתבן החק יעקב (בהלכות פסח סי' ת"ל סק"ב). ורמזן נמי בפעם שני בחק יעקב (סי' תצ"ד סק"א). וכן הוא ג"כ בהשו"ע (של הרב מהרש"ז מלאדי ז"ל סי' תצ"ד עיי"ש) וא"כ אנן ידעינן לה זה מכבר ואך כ"ת גאונם הרמה יצאו קצת לומר דבר חדש שלר' יוסי הי' אז ניסן ג"כ חסר ואייר ודאי חסר ולכן איתרמי לדידי' יום הנו"ן לספירה בז' בסיון. ובהש"ס הזה שלפנינו הוי טעות סופר שלא סיימו מה שכתוב בסדר עולם דניסן הי' מלא. ולכן אמרו דאתיא כרבנן. הנה לפע"ד לא אדע איך יכולין לומר כן הלא ראשית מפורש בהדיא (שם בדף פ"ז ע"ב) דהברייתא שניסן מלא ואייר חסר הא מני ר' יוסי א"כ בשניהן להיפוך. ומסתמא ידעי הגמרא שלא לטעות ח"ו ואמרו בהדיא דר' יוסי סובר דניסן הי' אז ביום ה' בשבת וניסן הי' מלא וראש חודש אייר הי' שבת והי' חסר ואקלע ריש ירחא תליתאה בחד בשבתא. א"כ הרי בתרתי הוי ההפוך א' דר' יוסי לא כהסדר עולם שהי' אז ניסן בערב שבת אלא בה'. והשנית שלר' יוסי הי' ניסן מלא ולא כדברי כ"ת שניסן הי' ג"כ חסר. הא חדא. ועוד הלא איך יכול להיות שיהי' לחד מ"ד בעולם שניהן חסרים ניסן ואייר. הרי מפורש במכילתא שס"א סעודות אכלו ישראל מהבצק שהוציאו ממצרים עוגות מצות. והוא דבר ידוע. וגם רש"י הביא זה בחומש פ' בשלח. ולדברי כ"ת שלר' יוסי היו שניהם חסרים הרי לא הי' מיום יציאתן עד ירידת המן שירד להם בט"ז באייר בלי ספק כדכתיב מפורש בקר וראיתם את כבוד ה' שזה אמר להם בחמשה עשר לחודש השני. והגם שרש"י ז"ל בחומש כתב בפ' בשלח שהמן התחיל לירד בט"ו באייר אעפ"כ הנה עכ"פ נדחוק ונאמר כהמזרחי שזה כיוון על ט"ז אייר. אבל לא יותר כלל. א"כ הרי יהי' לדבריכם ששניהם היו חסרים רק שמונה וחמשים סעודות על כל היותר ודו"ק. ואטו ר' שילא במכילתא אמר זה באופן פלוגתא וספק. ומבואר שעל זה אין שום דעה אחרת וד"ל:
ה ועתה נבוא נא לההברקה הנחמדה שיצא מברק השנון מכ' אחי הרב הג' החריף לומר שר' יוסי יסבור דלא חיישינן למיחזי כשקרן בתפלתו והציב סימנים דאורייתא וסמוכים נכונים לזה מדברי המשנה (עירובין דף ל"ט) דלא הודו לו חכמים לר' דוסא שרבינו יונתן כתב מפורש דר' דוסא חושש שלא יהי' כשקרן בתפלתו. אלמא דהאי דלא הודו לו חכמים לר' דוסא הוי משום דלא חוששין לזה. ולא רצה כ"ת גאונם הרמה לכנוס הדברים בלבבם וכתבו דנראה דנתחלף לו בין לא הודו קמא להודו בתרא. ולדעתי חלילה מחשוב דבר כזה על עין הבדולח הצופה נסתרות בעמקות שכלו בכל דבר הטמיר ונעלם ודאי יודע לפרושי כי האי טעמא. והנני רואה בעיני בפשיטות כי ודאי שפיר קאמר ולא משום דנעשו הני תרי אחי כגומלין זה לזה רק כן הוא האמת בפשט הפשוט. דהנה במשנה שם הלא נשנה שם ונאמר שלשה דברים. בשני עירובין דאמר ר' יהודא דמערב שני עירובין. והשני בכלכלה של טבל ג"כ הי' ר' יהודא. והכל משום דר' יהודא סובר שתי קדושות הן ולא הודו לו על זה. וא"כ ניחזי א בדין השלישי שבמשנה הזאת בהעובר לפני התיבה איך יתפלל למה לא זכרו גם כאן את ר' יהודא וזכרו רק ר' דוסא בן הרכינס. ש"מ דזה אינו מצורף כל כך לשיטתו של ר' יהודא הנ"ל בלבד לומר דמחמת דשתי קדושות הן לכן מתפלל בלשון אם היום אם למחר דאם הי' כן הרי הי' ר' יהודא ודאי נמי פוסק כן דהוא מרא קמא דהאי שמעתתא ששני ימים של ר"ה שתי קדושות הן אלא ודאי דבענין התפלה הנה נמצא עוד סברא דאפילו רק ספק שמא שתי קדושות הן נמי חייש ר' דוסא שלא יהי' בספק שדובר שקרים ח"ו. ולכן הוזכרו רק ר' דוסא בן הרכינס לבד. אבל הך דפליגא כל השלשה לא הודו לו שבמשנתנו בחדא גוונא נקטינהו בין על השני דינים של ר' יהודא ובין על הדין השלישי של ר' דוסא בכולם סיימו בחדא לישנא "ולא "הודו "לו "חכמים דפשטיות האי סגנון משמע להדיא דהבר פלוגתא כולם בדיבור אחד נאמרו משום דסבר דקדושה אחת הן. וע"כ כדהתחילו בגמרא לומר מאן לא הודו לו הלא על כל שלש אלה ולא הודו לו הנ"ל שאלו זאת כי הרי ידעו דחכמים באמת סברי ג"כ דשתי קדושות הן. ואיך אמרו במשנה דחכמים לא הודו לו הרי הם ג"כ סוברין כן. ועל כולם השיב רב דר' יוסי הוא ולא שנימא דרק על ולא הודו לו קמא השיב זה דהרי על לא הודו לו אמצעי ודאי על כרחך דנמי קאי דהא הוא הוא. וא"כ ודאי דעל לא הודו בתרא נמי כוונו. וראי' ברורה לזה מדברי הירושלמי (ספ"ג דעירובין) דבעי על הך לא הודו לו השלישי מפני מה לא הודו לו. אם מפני שאמר אם היום אם אמש. או מפני שא"צ להזכיר של ר"ח דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. הרי להס"ד שהטעם דלא הודו לו מפני שאמר אם היום אם אמש והיינו דקדושה אחת הן. הרי ודאי על כרחך ר' יוסי הוא דהוא בלבד סובר זה. וא"כ איך תפסו את כ' אחי בזה שזה לא יהי' ר' יוסי לא אדע למה לא הודו לו כ"ת בזה.
ועתה הלא יראו כמה צדקו ונאמנו מאוד דברי מר רב אחאי החריף. הלא זה הוא מסור בידינו הכלל הגדול והחוקש בין בא"י בין בחול בין בזמן המקדש בין לאח"כ גם לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שיקבלו עדות החודש כל היום גם לרב ושמואל ולהו לבני בבל שהביצה אסורה בזה ובזה ואעפ"כ זה אנו חייבים להודות דאפי' שני הימים של ראש השנה הגם דקדושה אחת ויומא אריכתא הן אעפ"כ אינם שוין בקדושתן לגמרי. רק אחד מהן קדוש יותר באם באו העדים קודם המנחה בא"י אז ודאי הראשון הוי מד"ת לגמרי והשני רק כעין של תורה. ובאם באו העדים מן המנחה ולמעלה אז הוי יום השני של ר"ה מדבר תורה לגמרי דכך מסר לנו השי"ת אתם אפילו מזידין דכח זה יש ביד הב"ד שמסבה כל דהו שהקריבו התמיד בשיר של חול יהי' לחשבון המועדות מיום המחרת. ולא מיום ל' של אלול. ודאי דחוק לישראל הוא והקב"ה מסכים על ידם והוי ר"ה רק מיום שני והראשון קודש רק מדבריהם שהתקינו שיהא היום קודש ולמחר קודש דאורייתא ודאי. ולאחר החורבן שהתקין ר' יוחנן בן זכאי ורק שלבני בבל לא נשתנה אז להיפוך דיומא קמא קדוש מד"ת. והשני מד"ס שמא יבנה בית המקדש ויתחזר הדבר ליושנה. אשר כל זה מפורש באר היטב בדברי הראשונים ז"ל בסוגיא הזאת, ובסוגיא דפ"ק דביצה ובפירוש אפילו לר' יוסי דפליג עם נהרדעי שבפ"ק דביצה לשיטת התוס' כאן וסובר דגם לבני בבל דעבדי לעולם שני ימים נמי קדושה אחת הן אעפ"כ חלילה לנו לטעות ולומר דכיון דקדושה אחת הן הוי שוין ממש בקדושתן דהרי ממה נפשך יום אחד מהם ודאי קדוש יותר או זה או זה ודו"ק:
ז והריטב"א ז"ל המפרש הענין הזה בטוב טעם ודעת בכאן בסוגיא הזה. שכתב וז"ל וטעמו דר' יוסי דבשלמא בשאין עושין שני ימים אלא מפני הספק ואלו נודע ודאי לא היו עושין אותו קודש הוי להו שתי קדושות וכאלו אחד מהן קודש והשני חול. אבל עכשיו שבאו העדים ביום הראשון (פי' מן המנחה ולמעלה) הרי ברור בלי ספק כי השני הוא ר"ה והראשון חול רק מפני שהתחילו בו על דעת שיהא יו"ט מה"ת שדימו שיבאו העדים קודם המנחה וגם שורת הדין מה"ת שיכולין גם עתה לקדשו הניחוהו בקדושתו כאלו הוא ועשאוהו עם השני כיומא אריכא והשני מן התורה ממש וממנו מונין לכל המועדות והראשון מדבריהם עכ"ל הריטב"א. וא"כ הן אמת שלר' יוסי קדושה אחת הן פי' שאין זה מחמת ספק אבל עכ"פ אינן דומים זה לזה והוי ממש כאלו למשל יו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט דאמת ודאי דקדושה אחת הן ושתיהן כקדושה אחת ממש אבל עכ"פ ענין הקדושות לא שווין דזה הוי יותר קדוש. והכי נמי בשני יו"ט של ר"ה לכ"ע גם לר' יוסי ולכל אינך בכל זמן וד"ל. ועיין נמי (בצל"ח בפירושו לביצה ד' ד') בסוגיא הזאת. ונמצא דהדברים ברורים בלי ספק. ואשר העתיק כ"ת דברי רש"י דהעיקר להאי לא הודו לו יום ראשון היינו אחר החורבן או לבני א"י והעדים באו קודם המנחה אז ודאי דהראשון עיקר. ואין כאן פלוגתא בין רש"י להריטב"א שכתב דהשני עיקר דכל אחד לזמן השייך כתב דיש לפעמים שיהי' העיקר ר"ח יום הראשון ולפעמים יהי' העיקר ר"ח יום השני. ואימתי כשיבואו העדים מן המנחה ולמעלה שהכתוב אתם אפילו מזידין עושה יום השני עיקר ולא הראשון. ואעפ"כ אין זה סותר כלל להכלל דקדושה אחת הן. וכל זה מבואר בטוב להמעיין בזה:
ח וכיון שכן הרי כשחר נכון מוצאו פיו של רב אחאי הרה"ג אם איתא דר' יוסי נמי חייש למיחזי כשיקרא. איך הי' הס"ד של הש"ס דירושלמי דפליג רק מחמת תנאה דאם היום אם אמש. ולא מחמת דאין מזכירין ר"ח בר"ה. הרי אם לא דלהזכיר הרי ודאי שפיר קאמר ר' דוסא דנהי דקדושה אחת הן אבל עכ"פ יום אחד מהן בלבד הוא ראש חודש ולא שני הימים ואיך יתפלל להקב"ה שיחליצהו ביום ראש חודש הזה שבאמת לאו ראש חודש הוא רק קדוש לדינא. אבל לא ר"ח כלל לכולי עלמא וד"ל:
והוא אשר דבר כ' אחי הגאון דע"כ ודאי לא מטעם דלאו ספק הוא רק מחמת שלא חיישי למיחזי כשיקרא בתפלה לכן פליגי על ר' דוסא דאלו הי' חייש ודאי הי' מפרש גם הוא אם היום אם אמש. כי מה ענין זה לקדושת היום. אטו יום פסח דודאי קדוש הוא היום לאדוננו אטו משום הא הוי יום טוב ראשון של פסח או של עצרת או של החג ראש חודש. ואנן מזכירין לשון ראש חודש בלשוננו ממש. והי' ודאי נכון לומר אם היום ר"ח אם אמש ר"ח. אלא ודאי מכאן מוכח ברור דהאי לא הודו לו דר' דוסא. הוי ברור דלא חייש למיחזי כשקרא בתפלה. ולכן הי' הס"ד של הש"ס שפיר דיכלו לפלוגי בעבור שלא יהי' נראה מזה שדומין לשני ימים טובים של שאר מועדים כיון שאומר אם היום אם אמש. ויסברו ששתי קדושות הן. ויותר טוב שיאמר בשניהן ראש חודש הזה דלא חיישינן למיחזי כשיקרא. ולא יאמר אם היום אם אמש ודו"ק:
ט והשתא אנו מבינים בטוב דברי הלא הודו לו דפליגי גם בשאר ראשי חדשים דלא יאמר אם היום אם אמש אשר באמת אינו מובן כלל דלמה יהי' דעתם כן אחרי שבאמת שתי קדושות הן בבירור לכולי עלמא. אבל עתה מובן בטוב כי כיון דלא חיישי כלל למיחזא כשקרא בתפלה כי השי"ת יודע תעלומות לב ויודע דברי צדיקים לכן כיון דיש חששא כל דהו לא רצו לפרש בתפלה. וברוך ה' שומע תפלה. והחשש הוא כי כשיתפללו בראש חודש של כל השנה בלשון אם היום אם אמש שמא יבואו ג"כ להתפלל בר"ה בלשון כזה. ויוכל לצאת מזה שיסברו דשתי קדושות הן ג"כ לכן סמכו על עצמם להתפלל בלשון אחד בלבד:
ובזה הרווחנו עתה תהלה לאל בהסבר נכון מאוד מה שהקשינו לעיל למה לא נקטו גם בדין השלישי דעת ר' יהודא ולמה נקטו רק ר' דוסא בן הרכינס. אבל כעת מה מאוד נכון זה דהא לפי שהסברנו הרי מה ענין זה לר' יהודא שסובר שתי קדושות הן. דהא אפילו לר' יוסי דהוא ודאי סובר דקדושה אחת הן אם רק הי' חייש למיחזי כשקרא נמי הי' מתפלל אם היום אם אמש. דאין זה תלוי הא בהא כלל דנהי דשתי הקדושות קדושה אחת אבל על כל פנים לא שמם שוה כלל ורק ראש חודש אחד הוא. ולא שני ראשי חדשים כלל. ולכן אשכחו רק ר' דוסא דסובר כן ור' יהודא יכול לסבור דלא חיישינן למיחזי כשקרא כלל אף על גב דשתי קדושות הן וכרבי יוסי בשארי ראש חודש וד"ל: