ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן מ
יש לברר איך יהי' הדין אם מביאין לאדם לאכול מיני מתיקה הנקרא לעקאך. וגם יין. שאין ברכותיהן שוות. שזה ברכתו במ"מ. וזה בפה"ג. והיין חביב עליו עתה יותר מהלעקאך. וכן בעל עת היין חביב עליו יותר. א"כ איזה ברכה יקדים אם בפה"ג משום דחביב עליו. או במ"מ. משום דמוקדם בפסוק דחטה קודמת לגפן. והנה אנן קיי"ל דהא דפסקו רוב הראשונים בסוגיא דש"ס (ברכות דף מ"א) דהלכה כר' יהודה דשבעת המינין קודמין. היינו דוקא כשברכותיהן שוות. אבל אם אין ברכותיהן שוות אז קיי"ל כרבנן דכל החביב קודם. וכדברי הרמב"ם. ולכן פסקינן הלכתא דצנון וזית. אע"ג דצנון לא הוי משבעת המינים כלל. מ"מ כיון שאין ברכותיהן שוות. שעל הצנון מברכין בפה"א. ועל הזית בפה"ע. ואין אחד יכול לפטור את חבירו. א החביב קודם. ובזה כ"ע מודים. ועיין גם בחיי אדם שהוא מן האחרונים (כלל נ"ז). רק בנ"ד יש להסתפק דכיון שיש כאן ברכה מבוררת. דברכת במ"מ מבוררת היא. אפשר תצטרף לסברת מוקדם בפסוק. שידחה את מעלת חביב. או דילמא דסברא הזאת היא רק אם היתה הברכה השני' בפה"ע. אז במ"מ מבוררת. אבל לברכת בפה"ג דגם היא הוי ברכה מבוררת. שוב אפשר לומר דחביב יותר הוא קודם כיון שלשניהם הוי ברכה מבוררת. ושניהם הם משבעת המינים. ואין ברכותיהן שוות. א"כ דין זה צ"ע אם נקדים לברכת היין שחביב. או לברכת במ"מ דמוקדם. ויש לעיין בזה: