ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן יז
עיין בט"ז (או"ח סימן תרע"ב ס"ק א') שהקשה קושיא עצומה על תירוץ המהרי"א שהביא הב"י לתרץ שני ההלכות הסותרות שבסימן תרע"ב פסק המחבר כהרי"ף שמותר להשתמש בהשמן שנותר מנר חנוכה ובסימן תרע"ז סעיף ד' פסק המחבר שאסור רק לעשות לו מדורה בפ"ע מחמת שהוקצה למצותו. ולא רצה המהרי"א בתירוץ האמיתי של הב"י דהתם מיירי כשנשאר מהשיעור החצי שעה הצריך למצוה ממש כגון שכבתה דקיי"ל אין זקוק לה. ואלו בתרע"ב מיירי כשדלקה השיעור חצי שעה ואח"כ אז המותר מותר בהנאה והוא לא רצה בתירוץ הזה. ותירץ בע"א דבסימן תרע"ז מיירי שנתן השמן בסתם. ובסימן תרע"ב מיירי כשהתנה בפירוש דמה שישאר אחר השיעור יהיה לצורכו. וע"ז הקשה הט"ז מסוגיא דסנהדרין דהזמנה מילתא היא לאביי אפ"ה אמרו בש"ס דמותר המת ליורשיו משום דלמאי דחזי ליה דוקא תפיס ולמאי דלא חזי לא תפיס א"כ ה"נ למאי דחזי לשיעור ההדלקה תפיס המצוה ולמאי דלא חזי כגון על אחר השיעור הא לא תפיס המצוה. ונשאר הט"ז בזאת הסברא ודחה דברי המהרי"א. ובאמת הלא הט"ז דיבר בלהבת אש האמת ואיך לא הבין המהרי"א זה. ואמרתי בעזה"י דבר נחמד. דהנה בש"ס (ערכין דף ו' ע"א) תנן היה השם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה ה"ז יגוד ויגנוז. ופירש"י וז"ל יגוד יחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש במותר. וז"ל התוס' שם ד"ה יגוד משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קדיש. ויש ליזהר כשכותבין השם בס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו. וא"כ שיטת התוס' דאפילו היתה הקורה עבה למאוד כמה טפחים אפ"ה כנגד עובי האותיות ממש נתקדש העץ ג"כ ואסור ליהנות מאותה החתיכה שהשם קדשו. אבל לאו כ"ע ס"ל כהתוס' בזה דיהא אסור כנגד העובי לעולם. דהרי במג"א (סימן ל"ב ס"ק כ"ו) כתב שהמהרי"ל בתשובה (סימן קכ"ג) בשם הרא"ש דאוסר לקדור השם אפ"ה מותר לקולפו ולכתוב במקומו. ומסיים שם המג"א דהתוס' בערכין הנ"ל ודאי פליגא על זה. ועתה מה מאוד יומתקו דברי המהרי"א די"ל דהמהרי"א סובר כשיטת התוס' דערכין הנ"ל דכל מה שכנגד העובי מקדש הדבר הקדוש. ועיין בש"ס (סוכה דף ט') מנין לעצי הסוכה שאסורין בהנאה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה מה חג לה' אף סוכה לה'. עכ"ל. א"כ חזינן דעל הדבר שהוקצה למצוה הוי ממש אותו האיסור שיש על ההקדש המוקדש לשם השי"ת. וידוע דהא דהשם מוקדש הוא נדרש מפסוק לא תעשון כן לה' אלהיכם דכל שנקראו האותיות ההם השם שמים הם קדושים א"כ הדבר שהוקצה למצוה ג"כ בזה הכח ממש הוא קדוש שנקראים עליהם שם השי"ת. א"כ הרי השמן שבנר חנוכה שהוא צף מלמעלה כידוע דמקודם נשרף מה שלמעלה והנשאר היה תחת אותו השמן ממש וא"כ הרי קדשו העובי שלמעלה שהיה השמן הצריך לשיעור קדוש והוקצה למצוה הרי קידש הוא את השמן שמלמטה ג"כ אם היה רק סתם. [משא"כ אם פירש דגם בידות הכלים גם התוס' יודו דלא קדוש היכא שפירש ודו"ק] א"כ מה דמיון זה למותר המת התם לא היה כלל המציאות שהרי גבו מעות למשל. א"כ לא היה שם ענין ושייכות כלל שיתקדש העובי ודו"ק. וזה נחמד ונעים בעזה"י. אבל הב"י הוא הולך בשיטת המהרי"ל דלא כהתוס' דגם העובי אינו קדוש רק הצריך למקומו ולא יותר ע"כ לא רצה בהתירוץ הזה. ותירץ כדרכו בפשיטות דהיה צריך להדלקה דייקא אסור. ודו"ק: