אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן טז

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן טז

סימן טו

גרסינן בשבת (דף כ"א ע"א) אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. אמר רבא קא סבר רב הונא כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עיי"ש. פי' רש"י כבתה זקיק לתקנה וחיישינן בחול שמא יפשע ולא יתקן ומותר להשתמש לאורה וחיישינן בשבת שמא יטה לצורך תשמיש [ואגב אעורר על דברי הרר"א שהביאו התוס' ישנים שם דאם יש נר כשר מותר לעשות שאר הנרות פסולין ומה יענה על זה שיסתור עצמו מש"ס מפורש הזה דהא ממנ"פ אם אין לו נר שבת פשיטא דנר חנוכה ודאי אין לו דהא קיי"ל בש"ס דנר שבת קודם לנר של חנוכה. ואם יש לו נר חנוכה פשיטא שיש לו נר שבת וע"כ שהנר של שבת הוא בפתילות ושמנים הכשרים וא"כ מפני מה פסול הנר חנוכה באלו הפתילות ושמנים הא יש לו נר שבת ויש לו היכר בנר הכשר של שבת וצ"ע] ועיי"ש בתוס' שהקשו ע"ז דמנא לי' לומר שוב דמותר להשתמש לאורה הלא בזה לחוד שכבתה זקוק לה די לאסור אף בשבת דהא שמא תכבה ולא יוכל לתקנה משום איסור שבת עיי"ש. ויתבאר אי"ה תירוץ נכון ע"ז. ונקדים לבאר מה שיש להפליא פליאה עצומה על דברי הרי"ף ז"ל כאן בהלכות חנוכה וז"ל ותו מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מיזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה עכ"ל האלפסי. והנה הלא בהדיא כל הסוגיא הנ"ל היפוך זה דהא חזינן דרב חסדא סובר דאסור להדליק בהן בשבת ואפ"ה סובר דאי כבתה אין זקוק לה. וגם רב הונא וגם רב אפ"ה מוכחא דהדין דכבתה אי זקוק לה או אין זקוק לה נלמד מדין חול אי מדליקין אין זקוק לה ואי אין מדליקין זקוק לה ולמה שינה הרי"ף דרך זה ולומד זה משבת וד"ל. ותו הכפל לשון מכלל דאי כביא וכו' והדר עוד ש"מ כבתה אין זקוק לה והלא היא היא. ולא כן דרכו לאריכות כידוע:

אך מוכרח אני לבאר מקודם מה שיש להקשות על כל הסוגיא הנ"ל משיטה אחרת. הלא מצאנו בש"ס ר"ה. סוכה. מגילה. ובראשונים דאם חל יו"ט של ר"ה וסוכות בשבת אזי נדחה מ"ע דשופר ולולב משום דאין הכל בקיאין וכדי שילך אצל בקי ללמוד יבוא להעבירנו ד' אמות ברה"ר עיי"ש והיא הלכה פסוקה. וא"כ למה הוצרכו לומר היפוך הענין שיבוא להטות הלא אדרבה מתוך שהוא בהול לקיים המצוה דרבנן להדליק נר חנוכה וכבתה הרי זקוק לה לרב הונא א"כ בשבת חיישינן שכשתכבה יבוא להדליקה שנית כדי לקיים המצוה ויעבור איסור סקילה ויחלל שבת. וגם התוס' שהקשו כנ"ל על רש"י לא הקשו כסגנון זה. רק ואין יכול להדליק בשבת. הלא אדרבה להיפוך שנחוש שיבוא להדליק וד"ל. ואף דאין אדם בהול לחלל שבת למען קיום מצוה רק כשהמצוה היא מד"ת אבל אם גוף המצוה היא רק מד"ס לא בהול. זה ליתא דמגילה תוכיח. והנה בזה פירשתי בטוב טעם ודעת כוונת מרן הרי"ף ז"ל במגילה. וז"ל אבל מגילה בשבת לא קרינן מ"ט אמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ויעבירנה ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דלולב ושופר גרסינן במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת והלא מצוה מן התורה אפילו בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דמגילה. עכ"ל. והנה כל הראשונים השתוממו על המראה הנוראה ההיא מה דסיים עוד הפעם וה"ט דמגילה. וגם הלא כל המאמר מן גרסינן וכו' עד סיומא הוא אך למותר לכאורה דהא כל זה מבואר גם בדבריו הקודמים ומה חידש מסוכה מה דלא הוה ידעינן. ואדרבה הלא יותר פליאה דבמגילה לא צריך טעמים וסברות רק דמשום דמגילה רק מד"ס משו"ה ודאי אינה דוחה שבת, ועיין בר"ן שצווח ככרוכיא על זה:

אבל לדעתי נראה דדבר גדול ועמוק כיוון בזה דהרי"ף ז"ל תירץ קושיא מה שיש להקשות הלא כל עיקר אשר אתה דוחה המצוה של שופר הוא רק משום דהאדם יהיה בהול וירצה מאוד לקיים המצוה ואך שימנענו משום שאינו בקי לזאת ירוץ לבקי ויעבירנו ד' אמות הרי זה תאמר דבהול רק על זה שהוא מחויב מן התורה אבל ע"ז שאינו מחויב רק מד"ס י"ל שלא בהול כלל וא"כ אדרבה איפכא מסתברא לא שתאמר דכיון דמגילה ד"ס משו"ה ודאי לא ידחה שבת מפניה. איפוך הדבר כיון שהוא ד"ס כ"ש דדחי שבת דאין כאן דחייה כלל דהא אינו בהול. ולזה שפיר הוכרח להביא הא דגרסינן בסוכה פי' דהיה קשה לו מה דסיימינן בש"ס ה"ט דשופר ולולב מה תלי הך בהתם. דהתם הוא בהול שפיר אבל הכא דמד"ס הוא אינו בהול. ולזה הביא דגרסינן בסוכה דאם היה ד"ת אדרבה היה נדחה שבת רק הא דלא דחי שבת הוא משום דזה הוי רק ספק מצוה ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ הרי גם בשופר ולולב דנדחין הרי חזינן רק משום דספק הוא ואפ"ה אמרינן בהו דאדם בהול גם על ספק חיוב. א"כ השתא דוקא מובן טעם דמגילה דהוה ודאי מדרבנן ודמי לספק דאורייתא אם התם בהול ה"נ בהול ומש"ה חיישינן שפיר איידי דבהול יבוא לעבור איסור ד"ת וזה נכון מאוד. וא"כ נחזור להנ"ל הרי חזינן דבמצוה מד"ס נמי אדם בהול מאוד לקיים. וא"כ הרי יש לגזור דבהול יהיה לקיים הדלקת נר חנוכה ויבוא להדליק גם כשיהיה חשיכה ליל שבת ויעבור איסור מה"ת ולמה הוצרכו לחפש סברות אחרות שמא יטה או שמא לא יקיים המצוה שלא יוכל להדליקנה הלא חשש זה ראינו מכמה דוכתי בש"ס כנ"ל. וכדי לתרץ קושיא הנ"ל צריכין אנו להקדים מה שמצינו סברות הראשונים ז"ל בסברא דבהול. וממילא יבוא לנו על נכון הן שיטת הרי"ף וכמו כן שיטת רש"י ותוס' דבר דבר על אופניו:

דהנה בש"ס (שבת פ' כל כתבי) מצינו כמה פעמים שאמרו חז"ל משום שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי ובש"ס שם פ' מי שהחשיך אמרו חז"ל בהיפוך זה דאי לא שרית ליה חיישינן מתוך שהוא בהול אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר ועיין כמו כן בשו"ע (או"ח הלכות שבת בסימן רס"ו) הביאו שם כל הפוסקים דמתוך שהוא בהול מש"ה שרינן ליה איסור קל כדי שלא יבוא לעבור על איסור חמור. ובסימן של"ד גבי דליקה הביאו כל הפוסקים היפוך מזה דמתוך שהוא בהול לא שרינן ליה כלל דאי שרית ליה אתי לעבור על איסור חמור. ושם בשו"ע בהפוסקים לא הזכירו כלל מסתירה הזאת. אך באמת יש בזה סברת הרמב"ן ז"ל וסברת הר"ן ז"ל. הרמב"ן הסביר דאדם בהול מאוד היכא דאתא לידיה וצריך האדם לאבד בידים על זה בהול הוא מאוד. אבל היכא שעדיין לא בא לידו רק שיכול להציל ע"ז אינו בהול כל כך. והר"ן ז"ל הסביר בדרך אחרת דאדם בהול מאוד היכא שההיזק בא לו מצד אחר לא מצד איסור שבת אבל אם המניעה לרצונו בא לו מצד איסור שבת אינו בהול ע"ז כלל. ודו"ק היטב בסברתם של הראשונים ההם כי כל דבריהם זהב מזוקק ועיין בר"ן פ' מי שהחשיך וד"ל כי קצרתי. ומעתה יש לנו לומר ולפרש דבר נכון ומתקבל הן בהסוגיא והן בהרי"ף. דרש"י ותוס' יפרשו בפירוש בהול כסברת הר"ן דרק היכא שהמניעה לא מצד שבת אז הוא בהול ומש"ה שפיר הדין במגילה ושופר ולולב דחיישינן שיעבור מתוך שהוא בהול דהתם המניעה שמונעו שלא לקיים המצוה לא איסור שבת גורם לו רק מה שהוא אינו בקי לזה שפיר בהול וילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות ברה"ר אבל הכא בנ"ח שאתה רוצה לומר כנ"ל דנחוש דשמא כשיכבה הנ"ח יבוא להדליקה ע"ז הם מתרצין כיון שהמניעה שמונעו הוא איסור שבת דאם לא היה איסור שבת הרי היה מדליקה שנית א"כ כיון שרק איסור שבת מונעו א"כ הרי הוא אינו בהול ומש"ה לא חיישינן. ועיין ברש"י (מגילה דף ד' ע"ב) ד"ה הכל חייבין וכו' דפירש דמתוך שהוא מחויב בדבר הוא "בהול לצאת ידי חובתו עיי"ש א"כ הרי רק מסברת בהול אתינן עלה והכא הרי אינו בהול כסברת הר"ן ז"ל הנ"ל ודו"ק. וכמו כן יש לנו לומר לרבא עצמו דמפרש טעמא דרב הונא דאוסר להדליק בשבת הוצרך לומר משום דמותר להשתמש לאורה ולא פירש כנ"ל שמא יהא בהול וידליקה הוא נמי כנ"ל דגם לסברת הר"ן יבוא על נכון ודו"ק:

אולם הרי"ף ז"ל דנדי מהך פירושא י"ל דהרי"ף ז"ל סובר כסברת הרמב"ן בבהול דאדם בהול יותר בהיזקא מילתא דאתאי לידיה יותר מדבר שלא הגיע לידו עדיין וא"כ לפ"ז הרי הקושיא מרפסא איגרי ומה במגילה שלא התחיל לקרות עדיין דהא אינו בקי אפ"ה בהול כל כך פשיטא במצוה דנ"ח דכבר עסוק בה והגיעה לידו הוה ורק מונעו שלא יוכל לגמור המצוה ותאבד הטירחא שלו פשיטא דיהא בהול מאוד ויש לחוש איידי דאדם בהול לצאת ידי חובתו כשיראה שכבתה הנר חנוכה ידליקנה בשבת כנ"ל. ולזה בא הרי"ף ז"ל והשמיענו בדבריו הנפלאים וכתב ותו מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מיזדקיק לה פי' מכלל דלא חיישינן דיהא בהול האדם להזדקק לה להדליקה וזה לא קאי על הדין אלא על האדם המדליק פי' דלא חיישינן שיבא להדליקה בשבת וא"כ הרי צריך להבין טעמא מאי חלוק זה מהני כגון שופר ולולב ומגילה דהתם חששו שיזדקק לה והכא לא חששו שיזדקק לה ש"מ דכבתה אין זקוק לה וזה קאי על הדין בעצמו דהדין בעצמו לא יחייבנו כלל דכבר יצא חובת המצוה בההדלקה בלבד ודו"ק:

ובשנת תרמ"ב אמרתי ליישב דברי הרי"ף ז"ל הנ"ל בדרך אחר. דהנה ידוע הפלוגתא שבין ב"ש וב"ה דב"ש סוברין דפוחת והולך כפרי החג. וב"ה סוברין מוסיף והולך דמעלין בקודש ולא מורידין. והנה לכאורה תמוה למה אמרו הש"ס טעמא דב"ש דוקא מחמת כמו פרי החג דלכאורה מה ענין נר חנוכה לקרבנות החג. וכמו כן מהו הסברא דב"ה דמעלין בקודש וכו'. הכי לעולם זה כן. הלא חזינן דבשבת ויו"ט יש כמה מצות שאח"כ בחול אזדא להו ולא אמרינן מעלין בקודש והוא באמת פלא. אך ע"פ פשיטות יש להסביר פלוגתייהו דב"ש וב"ה ע"ז האופן דב"ש סברי דיומי דחנוכה דתמניא אינון הנה הם על זה הדרך דקיי"ל בש"ס (ערכין דף יו"ד ע"א) שהקשה הש"ס שם מאי שנא בחג הסוכות דאמרינן הלל כל יומא ומ"ש בפסח דלא אמרינן הלל כל יומא רק ביום הראשון ומשני דחג הסוכות שאני דחלוקין הימים בקרבנותיהן. אבל ימי הפסח אין חלוקין בקרבנותיהן א"כ חזינן דימי החג נקראים כל אחד ואחד כיו"ט בפני עצמו מש"ה י"ל דב"ש סברי דשמנת ימי החנוכה המה כמו קרבנות החג דכל יום ויום מימי החנוכה הוא מצוה באנפי נפשה ממש ולכן סוברין דפוחת והולך כפרי החג דהכא נמי כל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא. וב"ה סוברין דימי חנוכה המה ממש כמו ימי הפסח שהקרבנות היו שווין ורק מוסיף והולך שנס הוא שנתוסף. וההוספה הרי הוא רק ענין נוסף על העיקר אבל לא שבא דבר חדש לגמרי דעל דבר חדש ועיקר אחר לגמרי פשיטא דלא נופל ענין תוספות אם פנים חדשות באו לכאן והוא ברור ומובן:

ועתה הנה נעורר מה שאיתא בש"ס (סוכה דף כ"ג ע"א) דהעושה סוכתו ע"ג גמל כשירה ואין עולין לה ביו"ט דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר פסולה סוכה הראוי' לשבעה בעינן וליכא פירש"י דהא רק לששה דיום הראשון יו"ט הוא. ואפילו ר' מאיר דמכשיר היינו דוקא התם דאמר טעמא ה"נ מדאורייתא מיחזי חזי והוה שוב סוכה הראויה לשבעה מדאורייתא עיי"ש. ובמל"מ (פרק ז' דתרומות) וא"כ לפ"ז הנה י"ל סברא נחמדה דכמו דמצינו ע"פ התורה היכא שהמצוה נוהגת בימים במספר בעינן שכל הימים יהיו תמים יחדיו בהמצוה והמצוה תהיה ראויה להתקיים בכולן בלי עיכוב. ה"נ כשקבעו הבני בינה הימים שמונה במ"ע מד"ס להדליק נ"ח בשמונה ימים בעינן לכ"ע שהנר תהיה ראויה לשמנה הלילות כאחד. וזהו הברקה חדתא. א"כ לדברי הרי"ף שפוסק בסוכה כר"י דהסוכה פסולה א"כ בנר חנוכה נמי הלכתא הכי דאם הפתילה והשמן לא יהיה ראוי בכל השמנה לילות פסולין להדליק בהן וא"כ י"ל דרב ורב הונא דסוברין דחול ושבת שווין לכל מר כדאית ליה לזה פסולין ולזה כשרין סוברין ודאי הסברא הזאת דנר הראוי לשמנה בעינן וא"כ רב חסדא דפליג על זה היינו דלימא כב"ש דחנוכה הוא כל יום ויום מצוה בפני עצמה וא"כ הא מה"ט לא דמי לסוכה דהתם מצות סוכה היא מצוה אחת לשבעה. משא"כ נר חנוכה דכל יום ויום מצוה באפי נפשה הוא וא"כ לא בעינן רק נר הראוי ללילה אחד ולא לשמנה כלל. והסבר הדבר תעיין נמי עוד בש"ס (סוכה דף מ"ה ע"ב) דמחלק הש"ס בין סוכה ללולב בזה דלולב כל יום ויום מצוה באנפי נפשה הוא משא"כ סוכה. ולכן שפיר הדין דלולב הגזול בימי החוה"מ כשר אע"ג דלולב הגזול פסול ביו"ט ראשון ולא אמרינן לולב הראוי לשבעה בעינן כמו דאמרינן סוכה הראויה לשבעה אלא ע"כ היינו טעמא דלולב לא בעי משום סברת הש"ס הנ"ל דכל יום מצוה בפני עצמו הוא. וה"נ לב"ש נ"ח הוי מצוה בפ"ע ולא בעי נר הראוי לשמנה. ורב חסדא ג"כ כב"ש ולכן יש אליביה מציאות נר שיהיה כשר הנר בחול ולא בשבת ודו"ק. משא"כ לדידן י"ל דלרב ורב הונא לא בעינן טעמא בתרווייהו רק מדמדליקין בשבת ש"מ דאם כבתה בחול אין זקוק לה דאם לא כן לא היה מציאות שידליקו בשבת דהא אם רק בחול נאסור להדליק בפתילות והשמנים גם בשבת יהיה אסור דהא נר הראויה לשמנה בעינן וליכא. וכמו כן להיפוך אם בשבת יהיה אסור לא בעינן שוב טעמא לאסור בחול דרק זה הטעם דנר הראוי לשמנה סגי ולכן הקדים הרי"ף דבשבת מדליקין משום דאלה"ל וא"כ יש מציאות שוב שנצטרך טעמא דמותר בחול דכיון דראוי לשבת הוי ראוי לשמנה. ואח"כ בא לומר דלא תימא אולי י"ל להיפוך דתיאסור בחול וא"כ יחול על שבת ג"כ איסור משום דהא שוב לא ראוי לשמנה. ולכן כתב עוד מדמדליקין בשבת פי' להיפוך ג"כ אין חשש דהא ראוי לחול דהא כבתה אין זקוק לה. וכ"ז מוכח רק מדמדליקין בשבת דאל"כ לא היה מציאות דהא נר הראוי לשמנה בעינן ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה