ברוך השם· רבי משה רוטמן
חידושי אורח חיים · סימן ט
נשאלתי במסיבה אחת שאכלו כאחד ג' אנשים. הבעה"ב. ובנו. ואורח. והבעה"ב והאורח אכלו בשר ובנו של הבעה"ב אכל חלב. ורצו לומר שהבן יברך משום שאמרו שכך מנהג העולם שהאוכל חלב מברך ואני אמרתי ע"פ הלכה שהאורח שאכל בשר הוא יברך וטעמי ונימוקי בזה:
הנה יש לנו לידע מהו ענין הזימון דהנה ידוע בר"ם (פרק ז' מהלכות ברכות) ובטור (סימן קצ"ב) ובאחרונים שם דזימון הוא ברכה בפני עצמו וברהמ"ז הוא ברכה בפ"ע. אך לברר הענין על בוריו הוא דהנה בכל ברכת הנהנין אין אחד יכול להוציא את חבירו כדאיתא בש"ס (ר"ה דף כ"ט) דהיאך נאמר זה נהנה וזה יברך. אך היכא שאכלו שלשה אנשים בצירוף ויכולין לברך בלשון רבים בזה שפיר אמרינן שאחד מברך ומוציא את כולם. משום שמברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו והוי כאלו כולם מברכין. והנה לפ"ז נראה באמת דבודאי כל היכא שיש שלשה ובהן יש אחד שהוא העיקר והשנים טפלים לו. ודאי נראה דמי שהוא העיקר הוא יברך דכיון שצריכין לומר דהמזמן הוא כמו שמוציא את האחרים בברכתן הרי הדבר דומה לתקיעת שופר דאחד תוקע ומוציא את כולם דקיי"ל באו"ח (סימן תקפ"ה) דהתוקע בעצמו יברך הברכות עיי"ש והתם נמי הטעם משום דכיון שהוא תוקע הרי הוא העיקר והאחרים מיקרי טפלים לו. וכמו כן הדבר ידוע בכל הלכות ברכות. דכשמונח לפניו שני דברים מברך על העיקר. כמו תבשיל ומים. אם התבשיל הוא העיקר מברך עליו ולא על המים. וזהו מלתא דפשיטא ואין צריך להאריך וא"כ הרי ניחזי אנן לפי הנ"ל מסתבר ודאי יותר דהאוכל בשר ואוכל חלב כיון דהאוכל בשר לא יכול למיגרר בתר האוכל חלב. אדרבה להיפוך הרי האוכל בשר מיקרי הוא העיקר שהאוכל חלב מיקרי מצטרף לו. וכידוע בלשון צירוף שהמיעוט מצטרף להרוב. ולא נאמר בשום דבר שהרוב יהיה נקרא מצורף. וא"כ כיון שהאוכל חלב הוא מצטרף להאוכלי בשר. והאוכל בשר לא מצטרף להאוכלי חלב. הרי דעל אוכלי חלב שייך שם מצורף. א"כ הרי הם הנגררים אחרי האוכלי בשר. והאוכלי בשר הם העיקר. ולפ"ז נראה ברור דמסתבר שהאוכלי בשר יברכו. ולא עוד אלא כיון דמבואר לפנינו לעיל דהענין הוא כמו שמברך להוציאן. א"כ הרי צריכין אנו לומר משום דאכילת זה המברך. הוא כמו שכולם אכלו ונהנו במה שאכל ונהנה הוא. דאל"כ איך יוצאין בברכתו שמברך על אכילת דבר שהם אסורין לאכלו וד"ל. ובאמת חפשתי בכל הראשונים והמפרשים וכל הפוסקים ולא מצאתי היפוך זו הסברא מלבד מה שהביא המג"א (סימן קצ"ו ס"ק א') בשם הגמ"נ בשם מהר"ש דהאוכל חלב הוא מברך היפוך כל הסברות הנ"ל ובאמת הדברים סתומים ואין שום סברא למו. וכעת מצאתי בספר יד הקטנה ושם מחברו פלאי לא רצה לגלות שמו כידוע. ועליו חונה פירוש מנחת עני ומבואר שם ג"כ שגם הוא חפש בכל הפוסקים ולא מצא שיאמרו מי יברך. ובודאי משמע כמו שמצטרפין כן אין שום נ"מ מי שיברך. לבד המג"א הנ"ל. ומכל מקום אומר אני כיון שחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו. דרק היכא שכולם שווים אבל באם יש איזה דין קדימה להאוכל בשר ודאי דיברך המוקדם גם שהוא אוכל בשר. והראיה דהרי על פי הרוב אכילתן של כהנים הוא קדשים ותרומה וחלה. ואעפ"כ אמרה תורה ועיין בש"ס גיטין דף נ"ט ע"ב) וקדשתו שהכהן יברך ולא הישראל והרי כ עיקר הדין של אוכלי בשר וחלב מצאו מש"ס (ערכין דף ד' ע"א) הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים. פשיטא לא צריכא דכהן אוכל תרומה וזר חולין קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל ואפ"ה צריך לומר דוקא משום וקדשתו אבל בלא"ה הוי סברא שהישראל יברך הגם דדמי לאוכל בשר. ועוד הרי היכא שהאוכל חלב לא יוכל לברך על כוס קיי"ל דיברך האוכל בשר על הכוס כדאיתא בח"א סימן קצ"ו הרי כ"ש דאורח יברך שהוא מוקדם. ודו"ק: