אור ברסלב
ברוך השם חידושי אורח חיים › סימן ה

ברוך השם· רבי משה רוטמן

חידושי אורח חיים · סימן ה

סימן ד

נשאלתי אם מותר לבדוק בשבת החטים אם הם כשירים לפסח כפי הדין המבואר (באו"ח סימן תמ"ב וסימן תנ"ג) אם יש לאסור משום שני דברים. א' משום טלטול מוקצה. ב' משום בורר. דהמנהג שמבררין החטים החמוצים ומונין אותן אם יש ס' בהכשרים נגד החמוצים דאז מתירין הכל ואם לאו אוסרים:

והשבתי על זה דהנה אם יש בזה לתא דטלטול מוקצה לפענ"ד נראה דליתא. דהא מבואר בטוש"ע (או"ת סימן ש"ח) דבאוכלים וספרים לא גזרו משום מוקצה. ורק דקיי"ל דבעינן ראויים לאדם. הלא מבואר הדין במשנה (שבת דף קכ"ו) חבילי קש וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן. ואין לומר דאכתי ניבעי הזמנה דהא התקינן תנן. הרי כתב הר"ן שם דהא דתני התקינן הוא דוקא בקש ובעצים דסתמייהו להסקה מש"ה בעינן בהו הזמנה אבל בשאר דברים הראויין למאכל בהמה וסתמייהו ג"כ לאכילה אע"ג דעומד לאכילת אדם ורק משום דאינו ראוי לאדם משום דאסור בשבת להכשירו אפ"ה הרי כיון שראויין כמות שהן לבהמה שוב מותרין לטלטל כדקיי"ל מוכן לאדם הוי מוכן לבהמה דלא כר' יהודא עיין בש"ס (במשנה דף קנ"ו ע"ב) וכן בשו"ע (סימן שכ"ד) והא דאיתא במג"א (סימן ש"ח ס"ק נ"ו) דאם הבשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו אסור לטלטלו דעומד לאדם למוצ"ש. הא לא איריא דהיינו היכא שרוצה לטלטלו ובשעת הטלטול דעתו עליו שיהיה לאדם. אבל אם בעת הטלטול מחשבו לבהמה ולעוף הדר הדין דנהי דהיה עומד לאדם ואיסור שבת עליו אפ"ה מוכן לאדם הוי מוכן לבהמה. וסברא זו כתבה הט"ז שם (בסימן ש"ח) ולפ"ז מותר לטלטל חטים בשבת היכא דמחשבן לבהמה ועוף אע"ג דחזיין לאדם ורק משום איסור הטחינה אינו ראוי לאדם אפ"ה כיון דמחשב להבהמה מותר לטלטל ומש"ה בנידון דידן דבודק חטים הרי אינו נוטל הרבה שלא ירצה להאכילם לעופות אלא מעט ואותו המעט יתן להעופות. ועיין (בסימן שכ"ד) במג"א שאותן הנותנים חטים להעופות בשבת שירה לאו שפיר עבדי משום דאין מזונותן עליו. והיינו בעופות מדבריות אבל בעופות בייתות מותר אלמא דשרי לטלטל חטים היכא דיתנם אח"כ לעופות. ודוקא שבבירור אינו נותן להעופות אבל היכא שי"ל בזה ראוי לבהמה אע"ג דמטלטל לצורך דבר אחר אפ"ה שרי כנלע"ד בזה להלכה. וכיון שמצינו היתר לזה ממילא גם איסור בורר ליתא דבורר לא שייך רק היכא שיש שם פסולת על הנברר או מין בא"מ אבל היכא ששניהם מין אחד הם ושניהם אוכל ושניהם ראויים לאדם ולבהמה רק שהנ"מ מזה לזה באיזה דבר הלכה מאי בורר איכא כאן. הדמיון לזה כמו אם נתערב באמצע השנה ככרות חמץ עם ככרות מצה פשיטא דמותר הוא לברור החמץ מתוך המצה לאכול ולא נאמר בזה בורר פסולת מתוך אוכל משום דבתוך הפסח יהיה זה הלחם אסור וזה מותר. דעכ"פ אין נ"מ מזה לזה כעת ושניהם הוי אוכל אחד. כן בנ"ד נמי. ועיין בטור ושו"ע בשם הרמב"ם דבשני מיני אוכלין ליכא משום בורר כנלע"ד להלכה ולמעשה. ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה