ברוך השם· רבי משה רוטמן
הקדמה · יז
ואגב יש לי בעז"ה להביא פרפרת נאה וראיה גדולה להרי"ף וסייעתו ואשר כל עין יראה דסברתי שהגדתי דהרז"ה נמי מוכרח להודות להרי"ף היא אמיתית ומוכרחת מש"ס אחרת. דהנה אי' בשבועות במשנה ד' כ"ה ע"א שבועה שלא אישן וכו' ומקשינן בגמרא שם האיך אומרים דשבועה שלא אישן הוי שבועת ביטוי והא אמר ר' יוחנן האומר שבועה שלא אישן ג' ימים. מלקין אותו וישן לאלתר. דהוי שבועת שוא כדפירש"י שם. ומשנינן התם דאמר שלשה ימים עכ"ל. ובא ע"ז הר"ן ז"ל באלפס שם בדפוס זיטאמיר הוא דף רצ"ו סוף ע"א ומסתפק בחקירה חדשה. איך יהי' הדין לר' יוחנן אם אדם נשבע שלא יאכל ולא ישתה חודש ימים אם הוי ג"כ שבועת שוא כמו שינה. או דיש לחלק. והחליט הר"ן דלא דמי לשינה. דהרי אינה בידו כלל. ואפילו אם יתחזק בכל כחותיו שלא לישן לא יועיל לו כי התרדמה תפול עליו בעל כרחו. משא"כ אכילה ושתיה בידו הוא דאפילו בזיבולא בתרייתא. יכול להתעקש ולא לאכול. ולא תבלע המאכל בקרבו בעל כרחו. והביא שם הר"ן דהרמב"ם ז"ל פליג ואומר דהנשבע שלא לאכול ז' ימים הוי ש"ש כשינה. ואעפי"כ לא חזר הר"ן מסברתו הנחמדה דהיא ישרה וברורה. דשינה שאני ע"ש. ולא עוד אלא דהשלטי גבורים שעל האלפס סביב שם בדף רצ"ז ד"ז פוסק להלכה דחל השבועה באכילה כסברת הר"ן. דשינה קופצת בע"כ על האדם אבל אכילה בידו להרעיב עצמו כמה שירצה. ולכן לא הוי שבועת שוא ול"ד לשינה ע"ש. והגם דבגיטין דף פ"ד ע"א אמרו גם בשינה דבדידי' קיימא. דאיבעי מבריז נפשי' בסילואתא ולא נאים. כבר תירץ זה הגאון ר' יוסף שאול בהמ"ח יד שאול בספרו ידות נדרים ה' שבועות סי' רל"ו ס"ק יו"ד דהא דגיטין קאי רק על יום א' או ב' ימים אבל שלשה ימים כ"ע מודו דלא הוי בשום אופן בידו ושפיר נכון סברת הר"ן והש"ג יעו"ש והשתא אם איתא כסברת הרז"ה בספינה דאסור לאדם לעשות דבר שיב עי"ז להבא לעבירה משום פ"נ. הי' גם כאן בשבועה שלא לאכול שבועת שוא דהרי ודאי יסתכן וכשיסתכן ודאי יאכל משום פ"נ הרי זה גופא אסור להרז"ה א"ו דמכאן ראי' להרי"ף דרק משום עונג שבת. או דרק בג"י קודם שבת הוי כשבת עצמו לרז"ה נמצא דלכ"ע רק מועד אחד דהשתא. ולא מועדים וזה נמי "זמן נקט ודו"ק: