קדושת האדם למקום תלויה בתקון המדות · ז. כל הכופר בטובתו של חברו סופו כופר בטובתו של הקב"ה
וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר "פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל" (פ"ז): כָּל הַכּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ סוֹפוֹ כּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וּמִנָּלָן מִפַּרְעֹה, מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר בּוֹ "אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", וּמִכָּךְ בָּא לִידֵי "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'". הֲרֵי שֶׁלְּפִי שֶׁהָיְתָה בְּפַרְעֹה מִדָּה רָעָה זוֹ שֶׁל כְּפוּי טוֹבָה, לְהִתְנַכֵּר וּלְהִתְכַּחֵשׁ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהֶעֱשִׁיר אֶת מִצְרַיִם וְהִנְהִיגָהּ בְּנֶאֱמָנוּת, בְּמִדָּה וְאֹפִי זֶה הִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם כְּלַפֵּי הַקָּבָּ"ה, שֶׁכֵּן זֶה פָּשׁוּט שֶׁהִכִּיר פַּרְעֹה אֶת ה', וְכַנֶּאֱמָר לְעֵיל גַּבֵּי יוֹסֵף כְּשֶׁרָאָהוּ פַּרְעֹה חָכָם גָּדוֹל בְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ וְאָז אָמַר (בראשית, מא, לח): "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ". אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכָּפַר בְּטוֹבַת יוֹסֵף כָּפַר לְבַסּוֹף בְּטוֹבַת הַקָּבָּ"ה.
וּכְמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הָרַב דֶּסְלֶר זַצַ"ל (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 178): מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אֶפִּיקוֹרוֹס אֲמִתִּי בָּעוֹלָם, שֶׁכֵּן הָאֱמוּנָה הִיא פְּשׁוּטָה מֻכְרַחַת וּמוּכַחַת, אֶלָּא הָאֶפִּיקוֹרְסוּת אֵצֶל הָאֱפִּיקוֹרְסִים נָבְעָה מִתּוֹךְ אִי רָצוֹן לְהוֹדוֹת לַה' עַל טוֹבוֹתָיו וְהַשְׁפָּעַת חַיּוּתוֹ עַל בְּרִיּוֹתָיו, וְזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְחַיֵּב לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְצִוּוּיוֹ, שֶׁכֵּן אִם יוֹדוּ בְּלִבָּם שֶׁהִנָּם תְּלוּיִים בּוֹ, יְחַיְּבֵם מַצְפּוּנָם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ, וּמָה הַפִּתְרוֹן שֶׁמָּצְאוּ לְעַצְמָם כְּדֵי לְהִשְׁתַּחְרֵר מִלְּהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ? אֶפִּיקוֹרְסוּת! הֶחְלִיטוּ לְהִתְנַכֵּר לֶאֱמֶת זוֹ וּמִמֵּילָא בְּכָךְ יִכְפְּרוּ בְּטוֹבוֹתָיו וְיִשְׁתַּחְרְרוּ מִלְּהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ.
הֲרֵי שֶׁכְּמוֹ כֵן הָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁל פַּרְעֹה נָבְעָה מִתּוֹךְ הָרָצוֹן לְמַלֹּאת אֶת חֲשָׁקָיו וְאֶת כְּבוֹדוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִתְנַכֵּר לַה' וְהִתְכַּחֵשׁ לוֹ, וּמְגַלִּים לָנוּ חֲזַ"ל שֶׁמִּדָּה רָעָה זוֹ נָבְעָה אֶצְלוֹ מִכָּךְ שֶׁהָיָה רָגִיל לִנְהֹג כָּךְ גַּם כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם - כְּמוֹ יוֹסֵף - שֶׁהֵטִיבוּ לוֹ וְהוּא הִתְנַכֵּר לָהֶם.
וְהֵיאַךְ יִתְאַמֵּן אָדָם לְחַדֵּד וּלְלַטֵּשׁ אֶת תְּכוּנַת נַפְשׁוֹ וּלְבָרְרָהּ מִסִּיגֶיהָ מֵרָעָה זוֹ שֶׁל כְּפִיּוּת טוֹבָה, הֲלֹא בְּכָךְ שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכִּיר טוֹבָה לַמֵּיטִיבִים לוֹ, לְפַרְגֵּן לָהֶם, וְאָז בְּנָקֵל יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטִבְעוֹ זֶה כְּלַפֵּי הַקָּבָּ"ה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, שֶׁכֵּן טוֹבוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה הֵמָּה עִקָּר וּמְקוֹר הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים.