קדושת האדם למקום תלויה בתקון המדות · ו. נפש האדם אחת היא וכאשר ינהג כלפי חבריו כן ינהג כלפי בוראו
וְקֹדֶם שֶׁנּוֹכִיחַ דְּבָרֵינוּ מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל וּמִגְּאוֹנֵי הַמּוּסָר, נַקְדִּים הַקְדָּמָה נוֹסֶפֶת נְחוּצָה לְעִנְיָנֵנוּ.
נֶפֶשׁ הָאָדָם אַחַת הִיא, וְאִי אֶפְשָׁר לְחַלֵּק אֶת תְּכוּנַת הַנֶּפֶשׁ בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת לְב' אֳפָנִים, וּכְגוֹן שֶׁיְּהֵא אָדָם בְּטִבְעוֹ רַךְ עָנֹג וְעָדִין בֶּאֱמֶת בְּנַפְשׁוֹ לְאִישׁ מְסֻיָּם וּמֵאִידָךְ שֶׁיְּהֵא בְּטִבְעוֹ קָשֶׁה וְגַס לְאִישׁ אַחֵר, שֶׁכֵּן אִם טֶבַע זֶה שֶׁל הָאָדָם לִהְיוֹת גַּס לֹא יוּכַל לְשַׁנּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְכַמּוּבָן אָכֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְגִיעָה יְשַׁנֶּה נָהֳגוֹ אוּלָם לֹא טִבְעוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן אָז הַנְּגִיעָה תַּכְרִיעַ שֶׁעָדִיף לוֹ לִנְהֹג אַחֶרֶת אוּלָם טִבְעוֹ הָרִאשׁוֹן בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד. וְלָכֵן גַּם אִם אָדָם זֶה בְּטִבְעוֹ גַּס וְקָשֶׁה, שַׁחֲצָן וְקַפְּדָן, אוֹ קַמְצָן וְכַיּוֹצֵא, בְּוַדַּאי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיְּשַׁנֶּה נָהֳגוֹ כְּלַפֵּי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְגִיעָה וְאִינְטֵרֶס לְטוֹבַת עַצְמוֹ אוֹ מֵחֲמַת פַּחְדוֹ, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁמִּשְׁתַּלֵּם לוֹ לִנְהֹג אַחֶרֶת, וְאָז יַכְרִיעַ הַטֶּבַע הָרָע הָאַחֵר אֶת הַטֶּבַע הָרִאשׁוֹן, אוּלָם אֵין זֶה שִׁנּוּי בְּמַהוּת טְבָעָיו.
וְלָכֵן, אָדָם שֶׁנּוֹהֵג כְּלַפֵּי חֲבֵרָיו בְּקַפְּדָנוּת, וּבְקֹצֶר רוּחַ, וְאֵינוֹ סוֹבֵל טָעֻיּוֹתֵיהֶם, אֵינוֹ סוֹבֵל כְּשֶׁאֵין נִשְׁמָעִים לִדְבָרָיו, כֵּן יִנְהַג כְּלַפֵּי הַקָּבָּ"ה, מֵאַחַר וְזֶה טִבְעוֹ כְּמוֹ כֵן יִקְצֹף וְיִזְעַם עַל ה' כַּאֲשֶׁר הַנְהָגַת ה' תְּאַכְזֵב אוֹתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁיְּצַפֶּה מֵה' שֶּׁיְּמַלֵּא מְבֻקָּשׁוֹ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, אוֹ לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל לַה' עַל בַּקָּשָׁה מְסֻיֶּמֶת וְלֹא נַעֲנָה יִקְצֹף וְיִזְעַם עַל אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כְּחֶפְצוֹ.
זֶה הַכַּעֲסָן בְּטִבְעוֹ עַל בְּנֵי אָדָם, אוֹ עַל תַּקָּלוֹת שֶׁיֶּאֶרְעוּ לוֹ בְּחַיָּיו מִסִּבּוֹת טִבְעִיּוֹת מִבְּנֵי אָדָם וְטִבְעוֹ לְהַאֲשִׁים תָּמִיד לְזוּלָתוֹ, לִרְאוֹתוֹ תָּמִיד כְּחַיָּב וּמִבְּלִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, כֵּן תְּהֵא הַנְהָגָתוֹ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא, לְדוּנוֹ כִּבְיָכוֹל לְחוֹבָה וּכְאִלּוּ הַקָּבָּ"ה חָפֵץ בְּרָעָתוֹ, לִזְעֹף וְלִזְעֹם עַל הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ וְלִנְהֹג בְּעַצְבָּנוּת וּבְחֻצְפָּא אַף כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא, שֶׁכֵּן זֶהוּ אָפְיוֹ וְטִבְעוֹ וְלֹא יוּכַל בְּנָקָל כָּל-כָּךְ לְהָזִיז טִבְעוֹ לְכָאן וּלְכָאן כִּרְצוֹנוֹ.
אוּלָם זֶה הַמִּתְאַמֵּן לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר מִדּוֹתָיו כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם, וְכָאָמוּר אֵין לָנוּ בְּרֵרָה אַחֶרֶת לָבֹא לְתַכְלִיתֵנוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא אִם לֹא בְּדֶרֶךְ מַעֲשִׂית וּמוּחָשִׁית שֶׁאֵינָהּ מִתְא?ַפְשֶׁרֶת לָנוּ אֶלָּא רַק עִם בְּנֵי אָדָם הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהַמַּגָּע שֶׁלָּנוּ עִמָּם הִיא מוּחָשִׁית, וְאָז אִם יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ וְיִתְאַמֵּן עַל בְּנֵי אָדָם דַּוְקָא לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, לִמְחֹל לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, לְקַבֵּל מְאֹרְעוֹת חַיָּיו הַמְאַכְזְבִים שֶׁבָּאוּ לוֹ בְּדֶרֶךְ סִבָּה מֵחֲבֵרָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל לִמּוּד זְכוּת עֲלֵיהֶם, אוֹ אִם לֹא יַכִּיר טוֹבָה וְיוֹדֶה לַמְּטִיבִים לוֹ וִיצַמְצֵם בְּמַחְשַׁבְתּוֹ עֵרֶךְ טוֹבוֹתֵיהֶם כְּלַפָּיו, כָּךְ יִנְהַג כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא.