אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל קדושת האדם למקום תלויה בתקון המדות › ג. מבלי שהלב נתון לה' לא יחזיק האדם מעמד בעבודה חיצונית

בר לבב - אהבת ישראל

קדושת האדם למקום תלויה בתקון המדות · ג. מבלי שהלב נתון לה' לא יחזיק האדם מעמד בעבודה חיצונית

ב. העקר שבמסירות נפש הוא למסר את הרצון לה' ולבטל כל החשבונות שעומדים מכנגד

הָעוֹלָם מֵבִין שֶׁהַמֻּשָּׂג "קָדוֹשׁ" הוּא אָדָם סַגְפָן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל כִּי אִם מְעַט שֶׁבַּמְּעַט, וְכֵן אֵינוֹ יָשֵׁן אֶלָּא מְעַט, אוֹ זֶה הַיָּשֵׁן עַל הָאָרֶץ וְכַיּוֹצֵא, אָכֵן פְּעֻלּוֹת אֵלּוּ שֶׁל קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִן הָעוֹלָם הִנָּם מֵעַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, אוּלָם אֵינָם שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה לִהְיוֹת מֻבְדָּל וּמֻפְרָשׁ בִּרְצוֹנוֹתָיו בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, וְאָכֵן מִכָּךְ מִסְתַּעֲפִים הַנְהָגוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַהֲלָלוֹ, שֶׁכֵּן פְּרִישׁוּת שֶׁל סַגְפָנוּת כְּשֶׁהִיא לְלֹא בַּאֲמִתּוּת וְכִי יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ, אַדְרַבָּא, רַק גֵּרָעוֹן יֵשׁ בָּהּ.

וְיָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת - שִׁשָּׁה יָמִים רָצוּף, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי קֹדֶם הַשַּׁבָּת הָיוּ בָּאִים נְעָרִים לְבַקֵּשׁ בִּרְכָתוֹ, וּבְרַחֲשֵׁי כָּבוֹד הָיוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו לְבַקֵּשׁ בִּרְכָתוֹ וּלְהִתְפַּעֵל מֵעֹצֶם פְּרִישׁוּתוֹ, וְסִפְּרוּ לְהַגָּאוֹן מִוִּילְנָא אוֹדוֹת אָדָם זֶה, וְאָמַר שֶׁיַּפְסִיקוּ מִלֵּילֵךְ אֶצְלוֹ בְּיוֹם שִׁשִּׁי וְנִרְאֶה מַה יְהֵא עִם אָדָם זֶה, וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁרָאָה זֶה הַסַּגְפָן שֶׁשָּׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם כְּבָר לֹא בָּאִים בְּנֵי אָדָם אֵלָיו לְהִתְבָּרֵךְ, הִפְסִיק מִיָּד מִמִּנְהָגוֹ וְהֵחֵל לֶאֱכֹל כְּכָל הָאָדָם, וּבֵאֵר הַגְּרָ"א שֶׁסַּגְפָן זֶה כָּל כֹּחוֹ הָיָה מֵהַכָּבוֹד שֶׁכִּבְּדוּהוּ, וּכְשֶׁפָּסַק הַכָּבוֹד חָדַל מִמִּנְהָגוֹ זֶה, וְהוּא פָּשׁוּט שֶׁעִקַּר הַסַּגְפָנוּת וְהָעִנּוּי לְשֵׁם קְדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ מַעֲלָה אַךְ וְרַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹהֵג בְּעִנּוּיִים אֵלּוּ לְשֵׁם ה' בֶּאֱמֶת, וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו לְשֵׁם ה' בֶּאֱמֶת רַק כַּאֲשֶׁר הַשֹּׁרֶשׁ - הַלֵּב - מוֹסֵר רְצוֹנוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתָיו בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ.

ד. עבודת השם במצוות שבין אדם לחברו קלה להמחשה - והיא שתביא למוחשיות עבודת ה' במצוות שבין אדם למקום

אַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא לָתֵת אֶת הָרָצוֹן לַה', וּלְסַלֵּק אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַשִּׁקּוּלִים שֶׁלָּנוּ עֲבוּר כְּבוֹד ה', יֵשׁ לְבָאֵר מַהִי הַדֶּרֶךְ הַמַּעֲשִׂית לְהַגִּיעַ לַנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ בְּזֶה. שֶׁזֶּה בָּרוּר שֶׁמְּחֻיָּב שֶׁתְּהֵא לָנוּ דֶּרֶךְ מַעֲשִׂית לְכָךְ, כִּי בְּדֶרֶךְ מוּסָר וִידִיעַת הַנִּדְרָשׁ בִּלְבַד לֹא יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לַעֲמֹד בַּנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ, מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ מֻבְדָּלִים בִּרְאִיָּתֵנוּ לִרְאוֹת רַק אֶת הַמּוּחָשִׁי וְכָל אֹרַח חַיֵּינוּ מֻגְבָּל לְחוּשֵׁינוּ הַמּוּחָשִׁיִּים, וְאִלּוּ עֲבוֹדַת ה' הִיא אֶצְלֵנוּ שֶׁלֹּא בְּחוּשׁ אֶלָּא מִתּוֹךְ יְדִיעָה וֶאֱמוּנָה, וְאֵצֶל רֹב כְּכָל הָעוֹלָם וְגַם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בִּתְחִלַּת עֲבוֹדָתָם בְּוַדַּאי שֶׁכֹּחַ הַמּוּחָשִׁי הוּא חָזָק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַיְדִיעָה וְהָאֱמוּנָה, וְעַד כַּמָּה שֶׁהַיְדִיעָה וְהָאֱמוּנָה בְּרוּרָה וַחֲזָקָה אֶצְלֵנוּ עֲדַיִן רְחוֹקָה הִיא מִלִּהְיוֹת כֹּחַ כְּכֹחַ הָרְאִיָּה הַמּוּחָשִׁית שֶׁלָּנוּ, וַהֲרֵי נִדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁהָאֱמוּנָה תְּהֵא לְפָחוֹת כְּכֹחַ הַמּוּחָשִׁי, וְהַאֵיךְ נַצְלִיחַ לְהַמְחִישׁ אֶת הָאֱמוּנָה לְפָחוֹת כְּכָל אֹרַח חַיֵּינוּ הַמּוּחָשִׁיִּים? בְּהֶכְרֵחַ שֶׁלְּהַגִּיעַ לְזֶה נִצְרָךְ שֶׁנַּעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת ה' בְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָה מַעֲשִׂית מוּחָשִׁית וּבְכָךְ נָבוֹא לָחוּשׁ מַמָּשׁ בְּחוּשֵׁינוּ אֶת יְדִיעָתֵנוּ וֶאֱמוּנָתֵנוּ, לְבַל תְּהֵא כִּידִיעָה בְּעָלְמָא.

וּבְכֵן הַדֶּרֶךְ הַמַּעֲשִׂית שֶׁעִמָּהּ בִּלְבַד נַצְלִיחַ לְיַשֵּׂם אֶת תַּפְקִידֵנוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא הִיא בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת "בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ", שֶׁכֵּן בַּמִּצְווֹת שֶׁל בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ נִגָּשִׁים אָנוּ בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי לְקִיּוּמָם. וְזֶה עַצְמוֹ יְשַׁמֵּשׁ לָנוּ הִתְאַמְּנוּת וְתַרְגִּילִים מַעֲשִׂיִּים כְּלַפֵּי חוֹבָתֵנוּ בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וְכָאָמוּר שֶׁהַתַּכְלִית הֲלֹא הִיא שֶׁנִּנְהַג בֶּאֱמוּנָה מוּחָשִׁית דַּוְקָא בְּחוֹבוֹתֵינוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא, כִּי בְּכֹחַ יְדִיעָה וֶאֱמוּנָה בִּלְבַד אֵין דַּי בִּשְׁבִילֵנוּ לְהַמְחִישׁ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ עַד כְּדֵי שִׁנּוּי מַעֲשִׂים רְצוֹנוֹת וְהֶרְגֵּשִׁים שֶׁכָּאָמוּר זוֹ הִיא עִקַּר חוֹבָתֵנוּ לַה' לָתֵת אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַהֶרְגֵּשִׁים לַה', וַהֲרֵי הָרְצוֹנוֹת וְהַהֶרְגֵּשִׁים מוּחָשִׁיִּים הֵמָּה אֶצְלֵנוּ וּלְבַטְּלָם עֲבוּר רְצוֹן ה' מִבְּלִי שֶׁנִּתְאַמֵּן בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי וּמוּחָשִׁי לְבַטְּלָם כְּלַפֵּי חֲבֵרֵינוּ לֹא נוּכַל לְמַלֹּאת חוֹבָתֵנוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא.

וּבְקִצּוּר כַּוָּנַת דְּבָרֵינוּ, לִהְיוֹת שֶׁהָאָדָם הוּא חָמְרִי וּשְׂפָתוֹ שְׂפַת חֹמֶר, וְגִישָׁתוֹ לְכָל דָּבָר הוּא בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי, וְהַתַּכְלִית הֲלֹא שֶׁהָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא תְּהֵא מוּחָשִׁית אֶצְלֵנוּ וְנִחְיֶה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ חַיֵּי עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ, הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לְכָךְ הוּא בְּכָךְ שֶׁקֹּדֶם נַמְחִישׁ לְעַצְמֵנוּ אֶת חוֹבַת עֲבוֹדָתֵנוּ בְּחֵלֶק הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִנְהֹג בֵּינֵינוּ לְבֵין חֲבֵרֵינוּ, שֶׁבְּכָךְ הַהַמְחָשָׁה יוֹתֵר נִרְאֵית לָעַיִן, וּבְכָךְ נַצְלִיחַ לְהַמְחִישׁ אֶת חוֹבָתֵנוּ בַּמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא הַחֵלֶק הַיּוֹתֵר קָשֶׁה לִהְיוֹת שֶׁהַהַמְחָשָׁה בַּמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם רְחוֹקָה יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ, וְיִתְבָּאֵר הֵיטֵב בַּהֶמְשֵׁךְ.

ה. תכלית העבודה צריך שתהא למקום אלא שהאמצעי לכך היא עבודת המדות, ולכך לא נזכרו "מדות" בתורה

וְעַל פִּי הָאָמוּר יוּבַן קֻשְׁיָתוֹ וְתֵרוּצוֹ שֶׁל הַמְקֻבָּל רַבִּי חַיִּים וִיטָל זַצַ"ל (מהרח"ו) תַּלְמִיד הָאֲרִיזַ"ל בְּסִפְרוֹ "שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה" הַמַּקְשֶׁה מַדּוּעַ לֹא נִכְתַּב בַּתּוֹרָה לָאוִים מְפֹרָשִׁים עַל מִדּוֹת, וּכְגוֹן: לֹא תִּכְעַס! לֹא תַּקְפִּיד! לֹא תִּתְגָּאֶה! לֹא תִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה! וְכַיּוֹצֵא.

וּמֵשִׁיב שָׁם, לִהְיוֹת שֶׁהַמִּדּוֹת הֵמָּה יְסוֹד לַתּוֹרָה וְלֹא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְלָכֵן לֹא נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ לְהָבִין אֶת כַּוָּנַת תְּשׁוּבָתוֹ.

וְהַנִּרְאֶה בְּזֶה הוּא, שֶׁכֵּן זֶה בָּרוּר שֶׁתַּכְלִית רְצוֹן ה' הוּא שֶׁנִּכָּנַע לוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא לִבְנֵי אָדָם, תַּכְלִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנּוֹדֶה וּנְשַׁבַּח לוֹ וְלֹא לִבְנֵי אָדָם, תַּכְלִית רְצוֹנוֹ שֶׁנְּהֵא עֲבָדִים הַתְּלוּיִים בּוֹ וְלֹא כַּעֲבָדִים הַתְּלוּיִים בַּאֲדוֹנֵיהֶם וְשֶׁלֹּא נִתְלֶה בִּטְחוֹנֵנוּ בְּבָשָׂר וָדָם.

אֶלָּא שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁנִּנְהַג כְּלַפֵּי ה' בְּהַכְנָעָה וּבְקַבָּלַת גְּזֵרוֹתָיו בְּרָצוֹן וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְכֵן שֶׁנּוֹדֶה לוֹ וְנַכִּיר לוֹ טוֹבָה עַל כָּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ, מִבְּלִי שֶׁנִּנְהַג כָּךְ בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי וּמוּחָשִׁי כְּלַפֵּי חֲבֵרֵינוּ, דְּהַיְנוּ, לִהְיוֹת מַעֲבִירִים עַל הַמִּדּוֹת כְּלַפֵּי חֲבֵרֵינוּ לִהְיוֹת עַנְוְתָנִים כְּלַפֵּי חֲבֵרֵינוּ, לִהְיוֹת מַכִּירֵי טוֹבָה לַחֲבֵרֵינוּ דַּוְקָא, וְרַק כְּשֶׁנִּתְאַמֵּן עַל תִּקּוּן הַמִּדּוֹת כְּלַפֵּי הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי וּמוּחָשִׁי רַק אָז נַצְלִיחַ כְּמוֹ כֵן לָתֵת אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַהֶרְגֵּשִׁים הַמּוּחָשִׁיִּים שֶׁלָּנוּ לַה' וְלִמְסֹר נָפַשְׁנוּ - רְצוֹנוֹתֵינו - אֵלָיו. וְכַמְבֹאָר לְעֵיל.

וְזוֹהִי הַכַּוָּנָה שֶׁבִּתְשׁוּבַת מהרח"ו, עִקַּר הַתּוֹרָה וְתַכְלִיתָהּ הוּא שֶׁנַּעֲבֹד לַה', נוֹדֶה וּנְשַׁבַּח לוֹ, נִכָּנַע לוֹ, נַאֲמִין וְנִבְטַח בּוֹ, וְלָכֵן צִוּוּיִים אֵלּוּ נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה, אוּלָם מַה שֶּׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם לְהוֹדוֹת לָהֶם, לְשַׁבְּחָם, לְהִכָּנַע לָהֶם [הַכְנָעָה בַּמּוּבָן הַחִיּוּבִי דְּהַיְנוּ עֲנָוָה, וְלֹא כְּנִיעָה שֶׁל שִׁפְלוּת וַחֲנֻפָּה] זֶהוּ כְּדֵי שֶׁנִּתְאַמֵּן בְּאֹפֶן מוּחָשִׁי כְּלַפֵּי חוֹבוֹתֵינוּ לַבּוֹרֵא, וְלָכֵן לֹא נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה חִיּוּבִים אֵלּוּ שֶׁכְּלַפֵּי חֲבֵרֵינוּ, שֶׁכֵּן אֵין הֵם תַּכְלִית חִיּוּבֵנוּ.

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה