כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא · צורת ההתרחבות - לפי הזיהוי העצמי
נִתֵּן מָשָׁל בִּכְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים יִהְיוּ יוֹתֵר מוּחָשִׁיִּים לַנֶּפֶשׁ.
אִם נִקַּח אָדָם וְנַכְנִיס אוֹתוֹ לְצִינוֹק שֶׁרָחְבּוֹ שִׁבְעִים ס"מ עַל שִׁבְעִים ס"מ, וְגָבְהוֹ מֶטֶר תִּשְׁעִים, נְשַׁלְשֵׁל לְשָׁם מִדֵּי יוֹם מְעַט אֹכֶל וּמְעַט מַיִם - יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה מְאֹד לִחְיוֹת שָׁם. וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁכַּב, אֶלָּא עֶצֶם הַתְּפִיסָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִמְצָא בְּמֶרְחָב כָּל כָּךְ מְצֻמְצָם הוֹרֶסֶת אוֹתוֹ.
כְּמוֹ צִפּוֹר הַנִּמְצֶאת בִּכְלוּב, אֲשֶׁר כָּל הַזְּמַן מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדְּרוֹר - כָּךְ טֶבַע כָּל אָדָם שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ דְּרוֹר. בְּעֵרֶךְ שְׁלֹשִׁים אָחוּז מִתּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה טָסִים בִּתְקוּפַת הַחֹפֶשׁ לְחוּץ לָאָרֶץ, כָּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ אֵיזֶה מָקוֹם בָּעוֹלָם לִשְׁהוֹת בּוֹ. זֶהוּ צֹרֶךְ פְּנִימִי לְהִתְרַחֵב, לְגַלּוֹת מְקוֹמוֹת נוֹסָפִים.
אֶלָּא, שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִתְפֹּס אֶת הַצֹּרֶךְ הַזֶּה בִּתְפִיסָה גּוּפָנִית, וּבְכֹחוֹ גַּם לִתְפֹּס זֹאת בִּתְפִיסָה פְּנִימִית, בִּתְפִיסָה נִשְׁמָתִית. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְזַהֶה אֶת עַצְמוֹ כְּגוּף, הֲרֵי שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ הִתְרַחֲבוּת בַּגּוּף, בְּגַשְׁמִיוּת - בּוֹנֶה לְעַצְמוֹ וִילָה מְפֹאֶרֶת עִם שְׁלֹשָׁה מִפְלָסִים, טָס לְחוּ"ל וְכַדּוֹמֶה. כִּי הוּא מְפָרֵשׁ אֶת הָרָצוֹן לְהִתְרַחֲבוּת בִּכְלֵי הַגּוּף שֶׁל עַצְמוֹ.
משא"כ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְזַהֶה אֶת עַצְמוֹ כִּנְשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ וּבֵאַרְנוּ - הֲרֵי שֶׁתְּכוּנוֹת נַפְשׁוֹ הֵם הַמְּצָרִים שֶׁלּוֹ. הַסֵּדֶר שֶׁבּוֹ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ, מֵחַד יֵשׁ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ, אֲבָל מֵאִידָךְ הוּא הַמֵּצָר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ. הַזְּרִיזוּת שֶׁהוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהּ, מֵחַד הִיא מַעֲלָה יְתֵרָה, אֲבָל מֵאִידָךְ הִיא הַמֵּצָר שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא לֹא מְסֻגָּל לִסְבֹּל אֶת הַהֵפֶךְ שֶׁל הַזְּרִיזוּת.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חַי חַיֵּי גּוּף, הֲרֵי שֶׁהוּא לֹא מְזַהֶה אֶת הַמֵּצָר הַפְּנִימִי שֶׁקַּיָּם בְּתוֹכוֹ. לְדִידוֹ אֵין שׁוּם מֵצָר, הָפוּךְ: הָרָצוֹן לְהִתְחַבֵּר לִטְבָעִים הָפְכִּיִּים לוֹ - הֵם הַמֵּצָר לְפִי תְּפִיסָתוֹ. משא"כ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְגַלֶּה אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ, הַמֵּצָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוּא עֶצֶם תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, הֵם מַגְבִּילִים אוֹתוֹ לִשְׂדֵה פְּעֻלָּה מְסֻיָּם וְלֹא נוֹתְנִים לוֹ לְהִתְרַחֵב.
כְּשֶׁאָדָם מֵבִין אֶת הַדְּבָרִים, וְהֵם עֲמֻקִּים וְדַקִּים - הוּא מֵבִין שֶׁהַבִּנְיָן שֶׁל הַהִתְרַחֲבוּת מֻכְרָח לָבוֹא עַל יְדֵי שִׁלּוּב עִם שֹׁנִי שֶׁהוּא נִפְגָּשׁ אִתּוֹ.
אֵין לְךָ בֶּן אָדָם שֶׁמָּצָא בֶּן זוּג אוֹ בַּת זוּג שֶׁשָּׁוִים לוֹ לְגַמְרֵי. הַשִּׁוְיוֹן הַגָּמוּר קַיָּם רַק בַּדִּמְיוֹן שֶׁל אֲנָשִׁים לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְחַתְּנִים. כָּל אָדָם שֶׁהִתְחַתֵּן יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁהַשִּׁנּוּיִים בִּינוּ לְבֵין הַבֶּן זוּג אוֹ הַבַּת זוּג הֵם גְּדוֹלִים מְאֹד.
כָּל אֶחָד בָּטוּחַ שֶׁרַק אֶצְלוֹ בַּבַּיִת בְּמִקְרֶה יָצָא כָּךְ שֶׁשְּׁנַיִם כָּל כָּךְ שׁוֹנִים הִתְחַתְּנוּ... אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁכֻּלָּם כָּךְ. רַק יֵלֵךְ לְיוֹעֵץ, אִם יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן אֲפִלּוּ רַק שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת, הוּא כְּבָר מַכִּיר אֶת הַמְּצִיאוּת.
זוֹ הַמְּצִיאוּת - כֻּלָּם שׁוֹנִים, הַבְּרִיאָה בְּנוּיָה בְּצוּרָה שֶׁל שֹׁנִי, וְזֶה לֹא בִּכְדִי, זֶה לֹא סְתָם. אָדָם שֶׁלֹּא בּוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּמַהֲלָךְ שֶׁל הִתְחַבְּרוּת עִם טְבָעִים שׁוֹנִים מִמֶּנּוּ - מַזִּיק לֹא רַק לְזוּלָתוֹ, אֶלָּא לְעֶצֶם תְּפִיסַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל עַצְמוֹ, הוּא מַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ. דּוֹמֶה הוּא לְיֶלֶד קָטָן שֶׁגָּבְהוֹ שִׁבְעִים ס"מ, שֶׁלּוֹקֵחַ גְּלוּלָה שֶׁתִּגְרֹם לוֹ שֶׁיּוֹתֵר לֹא יִגְבַּהּ.
הָאָדָם מַבִּיט עַל טִבְעֵי נֶפֶשׁ וְתוֹפֵשׂ אוֹתָם כְּחִיּוּבִיִּים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא צוֹדֵק, וְלָכֵן הוּא לֹא מוּכָן לְהִתְמַזֵּג עִם תְּכוּנוֹת הָפְכִּיּוֹת. אִי הַהַסְכָּמָה לְהִתְמַזֵּג עִם תְּכוּנוֹת הָפְכִּיּוֹת הִיא בְּעֶצֶם צִמְצוּם בִּנְיַן קוֹמַת הָאָדָם.