אור ברסלב
בר לבב - אהבת ישראל כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא › הרחבת גבולות הנפש ע"י חבור למנוגד

בר לבב - אהבת ישראל

כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא · הרחבת גבולות הנפש ע"י חבור למנוגד

השקוע בעצמו לא יוכל לפתח אהבה לזולתו

חַיִּים אָנוּ בְּעוֹלָם שֶׁבּוֹ תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם אֵינָן שָׁווֹת. פְּעָמִים הֵן פָּחוֹת נוֹגְדוֹת וּפְעָמִים מְנֻגָּדוֹת הֵן יוֹתֵר.

מָה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁתֵּצֵא לָאָדָם אִם יִתְאַחֵד עִם אָדָם שֶׁטְּבָעָיו הֲפוּכִים לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ? הֲרֵי אָדָם מְסֻדָּר לְמָשָׁל, רוֹאֶה אֶת הַסֵּדֶר כְּמֶרְכָּז בְּסִיסִי בְּצוּרַת מִבְנֵה הַפְּעֻלָּה. נָכוֹן אָמְנָם שֶׁנֶּאֱמַר "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי", אַךְ הוּא אֵינֶנּוּ סָבוּר שֶׁרָאוּי לוֹ לִלְמֹד מֵאִישׁ מְפֻזָּר שֶׁאֵין בּוֹ סֵדֶר. הוּא מוּכָן לִלְמֹד מִמֶּנּוּ אוּלַי נְקֻדּוֹת אֲחֵרוֹת, אֲבָל אֶת הַתְּכוּנָה הַזּוֹ - לָמָּה לוֹ לִלְמֹד? וְלִכְאוֹרָה הוּא גַּם צוֹדֵק.

אֲבָל בָּעֹמֶק צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַמְּצִיאוּת אֵינָהּ בְּדִיּוּק כָּךְ. חֲזַ"ל אוֹמְרִים: "אָדָם הָרִאשׁוֹן - מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם'. כֵּיוָן שֶׁסָּרַח - הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה'" (חֲגִיגָה יב ע"א). מִתְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, גָּדְלוֹ הָיָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הוּא הָיָה מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לְאַחַר שֶׁחָטָא - מִעֲטוֹ הַקָּבָּ"ה עַד ק"כ אַמָּה.

בְּוַדַּאי שֶׁדִּבְרֵי חֲזַ"ל שֶּׁהָאָדָם הָיָה מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵינָם כִּפְשׁוּטָם, כִּי אִם כֵּן, הֵיכָן הָיָה לוֹ מָקוֹם לְהָרִים יָד אוֹ רֶגֶל, וּכְמוֹ כֵן הֵיכָן הָיָה מָקוֹם לִשְׁאָר הַנִּבְרָאִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה?

בְּהֶכְרֵחַ אֵפוֹא, שֶׁחֲזַ"ל דִּבְּרוּ עַל הַבְחָנָה פְּנִימִית שֶׁל מִלּוּי הָעוֹלָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְנִתְבּוֹנֵן מְעַט בְּעֹמֶק דִּבְרֵיהֶם.

נַמְשִׁיךְ עִם הַדֻּגְמָא שֶׁל סֵדֶר. בְּוַדַּאי שֶׁסֵּדֶר הוּא דָּבָר מְאֹד חִיּוּבִי, אֲבָל מֵאִידָךְ הַסֵּדֶר הוּא כֹּחַ הַגְבָּלָה. כָּל עִנְיַן הַסֵּדֶר הוּא לְהַגְבִּיל אֶת הַדָּבָר. אִם אָדָם רוֹצֶה לְמָשָׁל לִשְׁמֹר מִסְמָכִים חֲשׁוּבִים, כְּגוֹן חוֹזֵה רְכִישָׁה שֶׁל דִּירָה וְכַדּוֹמֶה, הוּא מְתַיֵּק אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְלָסֶר, וּמַנִּיחַ אֶת הַקְּלָסֶר בְּמָקוֹם שָׁמוּר. וְאִם הוּא חַשְׁשָׁן יוֹתֵר - מַנִּיחוֹ בְּכַסֶּפֶת. הֲרֵי שֶׁהִגְבִּיל אֶת מְקוֹם הַחוֹזֶה, קָבַע לוֹ מָקוֹם: כָּאן הוּא יִהְיֶה וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר.

כי זהו ענינו של הסדר - להגביל.

גְּבוּל הָאָדָם בְּגוּפוֹ הוּא מְצֻמְצָם מְאֹד, כָּל אֶחָד לְפִי גָּבְהוֹ וְרָחְבּוֹ. אֲבָל בִּפְנִימִיּוּתוֹ, יֵשׁ בּוֹ אֶת הַכֹּחַ לְהִתְאַחֵד עִם כָּל הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם - קֹדֶם עִם הַמְדַבֵּר, לְאַחַר מִכֵּן עִם הַחַי, הַצּוֹמֵחַ וְהַדּוֹמֵם. הֲרֵי שֶׁעֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעֹמֶק הִיא לְהַרְחִיב אֶת הַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.

אָדָם לִפְנֵי שֶׁהִתְחַתֵּן הָיָה לוֹ גְּבוּל שֶׁל רַוָּק. כְּשֶׁהִתְחַתֵּן, הִרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹ. הַגְּבוּל שֶׁהָיָה לוֹ עַד עַכְשָׁו הִתְמוֹסֵס וְהוּא קִבֵּל גְּבוּל חָדָשׁ, רָחָב יוֹתֵר. כשב"ה נוֹלְדוּ לוֹ יְלָדִים - הוּא הִתְרַחֵב עוֹד יוֹתֵר. הַגְּבוּל הַקּוֹדֵם הִתְמוֹסֵס, וְגִלָּה גְּבוּל רָחָב יוֹתֵר.

זֶהוּ גְּבוּל חִיצוֹנִי, גּוּפָנִי. אֲבָל בַּפְּנִימִיּוּת, אָדָם צָרִיךְ לַחֲזֹר לְמַצָּב שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מִלּוּי שֶׁל הָאָדָם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵינוֹ בְּמוּבָן שֶׁיִּהְיֶה גְּבַהּ מְמַדִּים כְּעוֹג מֶלֶךְ הָבָּשָׁן, אֶלָּא שֶׁבִּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ יִתְאַחֵד עִם הַכֹּל.

בִּכְדֵי שֶׁהָאָדָם יוּכַל לְהִתְאַחֵד עִם הַכֹּל, הוּא חַיָּב לְהַרְחִיב אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמֻּכָּרוֹת לוֹ. אִם אָדָם יִהְיֶה שַׁמְרָן לְהִתְמַקֵּד בַּטְּבָעִים שֶׁלּוֹ, וְיַעֲבֹד לְהִתְאַחֵד רַק עִם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מֵעֵין הַטְּבָעִים שֶׁלּוֹ, מְסֻדָּרִים כָּמוֹהוּ, בַּעֲלֵי צוּרַת חֲשִׁיבָה בְּעֵרֶךְ כָּמוֹהוּ - הֲרֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַל הַגְּבוּל הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ.

אֲבָל הַקָּבָּ"ה לֹא לְשֵׁם כָּךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁהָאָדָם יִתְרַחֵב, וְנִתֵּן דֻּגְמָא פְּשׁוּטָה:

אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים לְגַדֵּל בַּעֲלֵי חַיִּים, כָּל אֶחָד לְפִי הַבַּעַל חַי שֶׁאוֹתוֹ הוּא מְחַבֵּב. מַדּוּעַ? בְּוַדַּאי, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים: חֲתוּלָה אַף פַּעַם לֹא צוֹעֶקֶת, נוֹחַ לִחְיוֹת אִתָּהּ... אֲבָל מָה הַסִּבָּה הַפְּנִימִית?

כִּי בְּעֶצֶם הָאָדָם בְּטִבְעוֹ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵב. הוּא נִפְגָּשׁ עִם בְּנֵי אָדָם וְקָשֶׁה לוֹ לְהִתְרַחֵב, הֵם מִתְנַגְּדִים לוֹ, אָז הוּא לוֹקֵחַ בַּעֲלֵי חַיִּים וּמְנַסֶּה לְהִתְרַחֵב דַּרְכָּם. וְזֶה מִפְּנֵי הַטֶּבַע הַבְּסִיסִי שֶׁל הָאָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִתְרַחֵב. אָדָם מִשְׁתּוֹקֵק לִבְנוֹת בַּיִת, מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יְלָדִים, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהַרְחִיב אֶת מַעְגַּל הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ. תְּכוּנַת הָאָדָם הִיא הִתְרַחֲבוּת.

אִם אָדָם מַצִּיב לְעַצְמוֹ גְּבוּלוֹת שֶׁל תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ: עִם פְּלוֹנִי אֶתְחַבֵּר כִּי טִבְעוֹ שָׁוֶה לִי, עִם אַלְמוֹנִי לֹא אֶתְחַבֵּר כִּי טִבְעוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה לִי - בְּוַדַּאי שֶׁהוּא מַרְחִיב אֶת שְׂדֵה הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ בְּעֶצֶם הִתְחַבְּרוּתוֹ עִם מִי שֶׁהוּא מִתְחַבֵּר, אֲבָל רָמַת הַהַרְחָבָה נְמוּכָה מְאֹד.

כְּכָל שֶׁאָדָם מֵבִין שֶׁתְּכוּנַת נַפְשׁוֹ הִיא הִתְרַחֲבוּת, וְהוּא מַכִּיר שֶׁהַהִתְרַחֲבוּת בָּאָה ע"י סִלּוּק הַגְּדָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּנֶּפֶשׁ - הֲרֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִפְעָמִים לְהִתְחַבֵּר דַּוְקָא לְאָדָם הָפְכִּי מִמֶּנּוּ לַחֲלוּטִין, כִּי בִּנְיַן נַפְשׁוֹ נַעֲשֶׂה דַּוְקָא ע"י הַהֲפָכִים שֶׁהוּא מְגַלֶּה בְּזוּלָתוֹ וּמִתְאַחֵד עִמָּהֶם.

לְדֻגְמָא: אָדָם נִמְרָץ, פָּעִיל, אֲשֶׁר מַחֲלִיט לַעֲבֹד עִם אָדָם שָׁקֵט, שָׁלֵו. הֵם קָמִים בַּבֹּקֶר, מַחְלִיטִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ - וְהַמַּעֲשֶׂה לוֹקֵחַ זְמַן, לֹא מִתְקַדֵּם לְפִי הַתָּכְנִיּוֹת. זֶה אָמְנָם לֹא קַל, אַךְ מִכֹּחַ הַתְּכוּנָה שֶׁהוּא מְסֻגָּל לִסְבֹּל גַּם אִטִּיּוּת, הוּא קוֹנֶה לְעַצְמוֹ הִתְרַחֲבוּת בְּטֶבַע נַפְשׁוֹ. עַד עַכְשָׁו הָיָה לוֹ גָּדֵר בַּנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרָא זְרִיזוּת, עַכְשָׁו הוּא קָנָה בְּנַפְשׁוֹ גַּם אֶת כֹּחַ הָאִטִּיּוּת. הוּא הִרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ.

תוכן העניינים

בר לבב - אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה