כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא · גם בזולת, הרע הוא רק לבוש
נִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה יוֹתֵר.
בְּרֵאשִׁית הַדְּבָרִים הִזְכַּרְנוּ שֶׁהָאָדָם הוּא נְשָׁמָה שֶׁמֻּלְבָּשׁ עָלֶיהָ גּוּף. כְּשֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְבָאֵר אֶת סִלּוּק הָרָע מֵהָאָדָם, בִּסַּסְנוּ זֹאת עַל שֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה שֶׁאָדָם מַאֲמִין שֶׁנִּשְׁמָתוֹ הִיא רַק טוֹב, וְכָל חֶלְקֵי הָרָע שֶׁקַּיָּמִים בּוֹ הֵם רַק לְבוּשִׁים עַל גַּבֵּי הַנְּשָׁמָה.
אָדָם שֶׁקָּנָה אֶת יְסוֹד הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְיִשֵּׂם אוֹתָם בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים, הַהַרְגָּשׁוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל עַצְמוֹ - כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְגָּשׁ בָּרֹעַ שֶׁל זוּלָתוֹ, אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לָקַחַת כִּבְיָכוֹל 'סַכִּין' וְלַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבָרִים.
כְּשֵׁם שֶׁלְּגַבֵּי עֲבוֹדַת עַצְמוֹ הוּא מְזַהֶה שֶׁהוּא עַצְמוֹ טוֹב, וְחֶלְקֵי הָרָע שֶׁמִּתְגַּלִּים הֵם לְבוּשׁ בּוֹ - כָּךְ כַּאֲשֶׁר הוּא מְזַהֶה רַע בְּזוּלָתוֹ, לְאַחַר הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁהִסִּיחַ דַּעַת וּכְבָר נִרְגַּע, לֹא כּוֹעֵס, אוֹ בִּשְׁלַבִּים רְגוּעִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הוּא לֹא כָּעַס, כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת פְּלוֹנִי צוֹעֵק עַל אַלְמוֹנִי וְלֹא עָלָיו, וְאָז לֹא מִתְגַּלּוֹת אֶצְלוֹ הַרְגָּשׁוֹת שְׁלִילִיּוֹת, כִּי לֹא הוּא הַנִּפְגָּע בַּמָּקוֹם הַזֶּה - הוּא מִתְבּוֹנֵן לְעַצְמוֹ: כָּל הַתְּכוּנוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה כָּאן, הֵם בְּעֶצֶם לֹא מִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מוּלִי. הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד מוּלִי בִּבְסִיסוֹ הוּא נְשָׁמָה שֶׁכֻּלָּהּ טוֹב, אֶלָּא שֶׁעַל גַּבֶּיהָ יֶשְׁנָם לְבוּשִׁים שְׁלִילִיִּים. הַלְּבוּשִׁים הַשְּׁלִילִיִּים הַלָּלוּ אֵינָם הוֹפְכִים אוֹתוֹ לְרַע. הוּא נִשְׁאָר אָדָם טוֹב שֶׁעָלָיו לְהַפְשִׁיט אֶת הַלְּבוּשִׁים הַשְּׁלִילִיִּים שֶׁעַל גַּבֵּי נִשְׁמָתוֹ.
הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם הַגְדָּרוֹת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַהַגְדָּרוֹת הַלָּלוּ מִתְגַּלּוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם - הוּא יְגַלֶּה אַהֲבָה פְּנִימִית מְאֹד לְזוּלָתוֹ!
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם לֹא עָבַד בַּצּוּרָה הַזּוֹ עִם עַצְמוֹ, הֲרֵי שֶׁהוּא חַי עִם תְּפִיסָה שֶׁל גּוּף, וּמִמֵּילָא יְזַהֶה כָּךְ גַּם אֶת זוּלָתוֹ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר יְגַלֶּה רֹעַ בְּזוּלָתוֹ, יְשַׁיֵּך אֶת הָרֹעַ לְעֶצֶם הָאֲנִי שֶׁל הָעוֹמֵד מוּלוֹ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְאַחֵד אִתּוֹ, כִּי עִם רַע - רַק רְשָׁעִים רוֹצִים לְהִתְאַחֵד.
משא"כ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בָּנָה אֶת עַצְמוֹ בִּתְקוּפָה אֲרֻכָּה מְאֹד, בְּמַהֲלָךְ שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁעַל אַף כָּל חֶלְקֵי הָרָע שֶׁהוּא מְגַלֶּה בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמֶת הוּא טוֹב - הֲרֵי שֶׁאֶת הָאוֹר הַזֶּה עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל. הוּא לֹא יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶת הַתְּפִיסָה הַזּוֹ רַק כְּלַפֵּי עַצְמוֹ - אֲנִי טוֹב, וְחֶלְקֵי הָרָע שֶׁבִּי הֵם רַק לְבוּשִׁים, משא"כ אֵצֶל אֲחֵרִים, שֶׁהָרָע הוּא בְּעֶצֶם. לֹא! כְּשֵׁם שֶׁאֶצְלִי הָרֹעַ שֶׁקַּיָּם הוּא לְבוּשׁ עַל גַּבַּי, אֲבָל עֶצֶם הָאֲנִי שֶׁלִּי הוּא טוֹב, כָּךְ גַּם בְּזוּלָתִי, עֶצֶם מְצִיאוּתוֹ טוֹבָה הִיא.