כיצד לאהוב גם את השונה והשנוא · הסחת הדעת מהמחשבה השלילית
אֵיךְ הָאָדָם מִתְאַחֵד, הֲרֵי יֶשְׁנָן הַפְרָעוֹת? הוּא מְגַלֶּה לִכְאוֹרָה מִבְנֵה נֶפֶשׁ שְׁלִילִי שֶׁעוֹמֵד מוּלוֹ?
הַנְּקֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה בִּכְדֵי לְסַלֵּק אֶת הַהַפְרָעָה הַזּוֹ, הִיא מַה שֶּׁהִזְכַּרְנוּ כְּבָר בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת בְּעִנְיַן תִּקּוּן הַמַּחְשָׁבָה לְצֹרֶךְ הַפְרָדַת הַטּוֹב מֵהָרַע, שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לֹא לְהַשְׁהוֹת בְּמַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹעַ. הֶאֱרַכְנוּ וְהִרְחַבְנוּ בַּדָּבָר, לֹא נַחֲזֹר עַל פְּרָטֵי הַדְּבָרִים, אֶלָּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֶּה שֶׁדִּבַּרְנוּ אָז לְעִנְיָנֵנוּ כָּאן.
אָדָם נוֹהֵג בְּרִכְבּוֹ, וּבְצֹמֶת הַדְּרָכִים נִפְגָּשׁ בִּיהוּדִי. בִּמְקוֹם לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ "בֹּקֶר טוֹב", הוּא שׁוֹמֵעַ שְׁאָגָה, עִם כַּמָּה "בְּרָכוֹת" מִקֶּרֶב לֵב שֶׁמִּצְטָרְפוֹת אֵלֶיהָ...
בְּאֹפֶן טִבְעִי, הַזִּהוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁאָדָם מְזַהֶה אֶת הָאָדָם שֶׁהֵגִיחַ מוּלוֹ, הוּא זִהוּי שְׁלִילִי. הוּא מִצִּדּוֹ עָשָׂה אוּלַי אֵיזוֹשֶׁהִי טָעוּת קְטַנָּה בַּתְּנוּעָה, וּמִמְּטַר הַ"בְּרָכוֹת" שֶׁזָּכָה לוֹ, הוּא כִּמְטַר הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לוֹ הֶפְסֵק...
הוּא מַבִּיט עַל הָאָדָם הָעוֹמֵד מוּלוֹ וְחוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ: "אֵיזֶה מִין בֶּן אָדָם הוּא זֶה, מֵהֵיכָן הוּא הִגִּיעַ? טָעִיתִי, מַה קָּרָה, בִּשְׁבִיל זֶה כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג?!" מִיָּד הוּא מַחֲלִיט: זֶהוּ אָדָם כַּעֲסָן, חֲסַר סַבְלָנוּת. הַמַּבָּט הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ עַל אוֹתוֹ אָדָם הוּא מַבָּט שְׁלִילִי.
מָה הָעֵצָה לָזֶה?
כַּמּוּבָן שֶׁיֶּשְׁנָן עֵצוֹת יוֹתֵר פְּנִימִיּוֹת, וְנַתְחִיל, כָּאָמוּר, עִם הַנְּקֻדָּה הַחִיצוֹנִית.
בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי אָדָם מַעֲשֶׂה שֶׁל רֹעַ, אִם חֶלְקֵי הָרָע בְּנַפְשׁוֹ חֲזָקִים מְאֹד, הֲרֵי שֶׁבְּאֹפֶן טִבְעִי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר. הָרָע שֶׁבְּתוֹכוֹ מִתְעוֹרֵר כַּאֲשֶׁר הוּא מְזַהֶה רַע מִמּוּלוֹ, וְנִתְפָּס לָרַע שֶׁקַּיָּם בְּזוּלָתוֹ.
אֲבָל, אָדָם שֶׁכְּבָר זָכָה לְסַלֵּק אֶת חֶלְקֵי הָרָע מִן הַמַּעֲשִׂים, מִן הַהַרְגָּשׁוֹת וּמִן הַמַּחְשָׁבוֹת, כְּמוֹ שֶׁדֻּבַּר בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת - כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְגָּשׁ עִם נְקֻדָּה שְׁלִילִית בְּזוּלָתוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מוּדָע לְמַחְשַׁבְתּוֹ [כָּל אֶחָד לְפִי מְהִירוּת הַמּוּדָעוֹת שֶׁלּוֹ], הוּא מְזַהֶה: אֲנִי חוֹשֵׁב בְּדָבָר רַע! וּמִיָּד הוּא מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַמַּחְשָׁבָה, כְּפִי יְכָלְתּוֹ.
אֵינֶנּוּ מְדַבְּרִים כָּעֵת עַל לִמּוּד זְכוּת כְּלַפֵּי הַזּוּלַת, אֶלָּא בְּכִוּוּן שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. כַּאֲשֶׁר הַמַּחְשָׁבָה שֶׁעוֹלָה בְּמֹחוֹ הִיא מַחְשָׁבָה שְׁלִילִית, אֲפִלּוּ אִם נַנִּיחַ שֶׁהָאָדָם מִמּוּלוֹ הוּא בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עָלָיו, הוּא אָדָם עִם תְּכוּנוֹת שְׁלִילִיּוֹת בְּיוֹתֵר - לָמָּה לוֹ לַחְשֹׁב עַל הַתְּכוּנוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת שֶׁל זוּלָתוֹ, לְשֵׁם מָה? הַעֲסָקַת הַמַּחְשָׁבָה בָּרֹעַ הַזֶּה הוֹרֶסֶת אוֹתוֹ, הוּא מַכְנִיס אֶת מֹחוֹ לְתוֹךְ מֵי שׁוֹפְכִין, לְבִיּוּב. עֶצֶם הַמַּחְשָׁבָה בָּרַע הוֹרֶסֶת אֶת הַחוֹשֵׁב.
לָכֵן, אֲפִלּוּ אִם הוּא בָּטוּחַ בִּמְאַת הָאֲחוּזִים שֶּׁהָאָדָם הָעוֹמֵד מוּלוֹ הוּא שְׁלִילִי, הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְפַנּוֹת אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים, חִיּוּבִיִּים.
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" (בַּמִּדְבָּר כג, כא). פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים: יֵשׁ אָוֶן, יֵשׁ חֲטָאִים, יֵשׁ עַוְלוֹת, אֲבָל הוּא לֹא הִבִּיט. וְאָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד מִדַּרְכֵי קוֹנוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהוּא רוֹאֶה רֹעַ, הוּא רוֹאֶה מַעֲשִׂים שְׁלִילִיִּים אוֹ תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ שְׁלִילִיּוֹת - עָלָיו לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְעִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי.
זוֹהִי נְקֻדָּה חִיצוֹנִית כַּמּוּבָן, אֲבָל הִיא חִיּוּבִית מְאֹד בִּשְׁלַבֵּי עֲבוֹדַת הָאָדָם.