חלק ד - שאלות ותשובות בנושא "ההסתפקות" · שאלה ז - האם יש רע בדבר להסתפק במועט מצד אחד ומאידך לאסף ממון רב?
אִישׁ כָּזֶה מַשְׁחִית לְעַצְמוֹ אֶת מִדַּת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, וּמְלַמֵּד עַצְמוֹ הֵיאַךְ שֶׁלֹּא לְהִצְטָרֵךְ לִבְטֹחַ בַּה' וְלִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד, וְלִחְיוֹת תָּמִיד בְּבִטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ, וְעוֹד מַשְׁרִישׁ בְּכָךְ אֶת מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָ"אַסְפָנִים" לְצַמְצֵם מְאֹד מֵעַצְמָם וּמֵאֲחֵרִים לְהַרְבּוֹת הוֹנָם, כְּמוֹ כֵן מִתְרַחֵק הוּא מְאֹד מִמִּצְוַת הַצְּדָקָה, וְיִתְאַכְזֵר עַל הָעֲנִיִּים וְלִבּוֹ יְהֵא לֵב בְּלִיַּעַל לְבִלְתִּי תֵּת לְאֶחָיו הָעֲנִיִּים כְּלוּם.
שאלה ח - דורנו כהיום חמרני ביותר, הפרצה בהתחדשות ובזבוזים הנה לקוי כמעט בכל בית, היש לזה קשר עם דור עקבות משיחא דוקא?
בְּהֶחְלֵט יֶשְׁנוֹ לְכָךְ קֶשֶׁר יָשִׁיר וְאַמִּיץ.
הֲרֵי הֶאֱרַכְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי האוה"ח הק' (שמות ג, ח,) שֶׁשַּׁעַר הַנּוּ"ן שֶׁל הַטֻּמְאָה שֶׁיִּתְפָּרֵץ בְּדוֹר עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא מַהוּתוֹ הוּא מִינוּת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, וְהִסְבַּרְנוּ שֶׁלְּשֵׁם כָּךְ יֶשְׁנָם הַיּוֹם נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁל עֲרָיוֹת לְפִי שֶׁאֵין כְּמוֹתָן הַמַּכְחִישִׁים אֶת הָאֱמוּנָה וּמְטַמְטְמִים אֶת הַדַּעַת לְהַאֲמִין בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּפְּעוֹר שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם הִגָּיוֹן, וְכַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁמֵּחֵטְא בְּנוֹת מוֹאָב בָּאוּ לְחֵטְא פְּעוֹר. וּכְמוֹ כֵן קֶשֶׁר יָשִׁיר יֶשְׁנוֹ בֵּין יֵצֶר הַלּוּקְסוּס וְהַמּוֹתָרוֹת לְבֵין טִשְׁטוּשׁ הָאֱמוּנָה.
שֶׁהֲרֵי בְּטִרְדָּה זוֹ שֶׁמַּטְרִיד אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְחַדֵּשׁ, וּלְהִשָּׁקַע בְּחָמְרִיּוּת שׁוֹכֵחַ הוּא אֶת אֱלֹקָיו וְאֶת חוֹבוֹתָיו כְּלַפָּיו, וְאֵין לְךָ דָּבָר הַמַּשְׁכִּיחַ אֶת ה' כְּמוֹ הַחָמְרִיּוּת, מִלְּבַד שֶׁמַּצְרִיכָה הִיא לְהִשָּׁקַע בְּחוֹבוֹת וּבִטְרָדוֹת, וּבְנִסְיוֹנוֹת גֶּזֶל וְאוֹנָאָה, עוֹד גַּם מְעַבָּה אֶת הַשֵּׂכֶל וּמְקַלְקֶלֶת לוֹ אֶת עֲדִינוּתוֹ, וְהָאֱמוּנָה הֲלֹא הִיא נְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ (לשון החזו"א אמונה ובטחון פ"א אות א') שֶׁל הָאָדָם שֶׁיְּכוֹלָה בְּנָקֵל לְהִטַּשְׁטֵשׁ וּלְהִשָּׂרֵט מִבְּהִירוּתָהּ, שֶׁכֵּן בְּעִנּוּגֵי הַגּוּף תַּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה מִלְּהַשִּׂיג אֶת הַהַשָּׂגוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ.
כָּךְ שֶׁבִּמְיֻחָד לַחֲרֵדִים הַנִּזְהָרִים מֵאִסּוּרֵי עֲרָיוֹת, וְאֵין תָּמִיד בְּאֶפְשָׁרוּת הַיֵּצֶר לְתַעְתְּעָם מֵהָאֱמוּנָה בְּדֶרֶךְ הָעֲרָיוֹת אֲזַי בָּא הוּא אֲלֵיהֶם בְּעָרְמָה לְהַטְרִידָם בְּלוּקְסוּס וּמוֹתָרוֹת וּלְהַשְׁקִיעָם בַּחֹמֶר, וּבְכָךְ מַשְׁכִּיחָם מֵהָאֱמוּנָה שֶׁהוּא מַטְּרָתוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ בְּדוֹרֵנוּ זֶה הָעוֹמֵד עַל אַחַת - וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. (וראה בתחילת המאמר דברי הרב מנדבורנה)
וּבִפְרָט שֶׁבְּיָמֵינוּ הַמִּינוּת מִתְבַּטֵּאת בְּטִמְטוּם וּבְהִתְעַלְּמוּת, וְלֹא בְּקֻשְׁיוֹת פִילוֹסוֹפְיוֹת, וְהַחָמְרִיּוּת אֵין כָּמוֹהָ לְטַמְטֵם אֶת הָאָדָם וּלְהַשְׁקִיעוֹ בְּטִפְּשׁוּת וּבְחֹסֶר הַכָּרָה.
וּבְנוֹסָף לְכָךְ וְהוּא הָעִקָּר, שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהֶעְדֵּר מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּבְבַקָּשַׁת הַמּוֹתָרוֹת סִבָּה גְּדוֹלָה לַאֲרִיכוּת הַגָּלוּת, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁהֲרֵי הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הִיא מֵעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם, וְאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁכִּמְעַט וְכָל הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לְשִׂנְאַת חִנָּם הֵמָּה מֵחֲמַת "הָאָנֹכִיּוּת" שֶׁדּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ הָאָדָם, הָאָדָם אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק וְרוֹצֶה וְחָפֵץ בְּיוֹתֵר וּבְיוֹתֵר מֵחֶפְצֵי הָעוֹלָם, וּבְמֵילֶא יַקְפִּיד וְיִשְׂנָא לְמִי שֶׁמּוֹנְעוֹ מִכָּךְ.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד", כָּל שֹׁרֶשׁ הַהַפְרָדָה וְהַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת נוֹבַעַת מֵהַתַּאֲוָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם אֵין בּוֹ כֹּחַ הַנְּתִינָה אֶלָּא הַנְּטִילָה, אֲזַי בִּשְׁבִיל כָּךְ יִשְׂנָא וְיִתְנַקֵּם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁעַתָּה קֹדֶם הַגְּאוּלָה רוֹאִים אָנוּ שֶׁגּוֹבֵר הַיֵּצֶר בְּיוֹתֵר לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם לְלוּקְסוּס וּלְמוֹתָרוֹת כִּי בְּכָךְ מַצְלִיחַ הוּא לְהַגְבִּיר אֶת הַשִּׂנְאָה וְהַתַּחֲרוּת הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וּבְנָקֵל מַצִּית הוּא אֵשׁ בְּלֵב אָדָם עַל חֲבֵרוֹ לְבוֹלְעוֹ חִנָּם.
לוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם מְמַעֲטִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶם וּמִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט, וְקִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ תּוֹפְסִים אֶצְלָם מָקוֹם, כַּמָּה לֹא הָיָה מָקוֹם לַשִּׂנְאָה וְהַנְּקָמָה לִשְׁלֹט בָּנוּ.
וּלְכָךְ חָשׁוּב הוּא בְּיָמֵינוּ לַהֲגוֹת בִּגְנוּת הַמּוֹתָרוֹת וּמַעֲלַת הַהִסְתַּפְּקוּת וּלְחַנֵּךְ בָּנֵינוּ עַל כָּךְ, וּבְכֵן בְּנָקֵל נַגִּיעַ לְאַהֲבַת חִנָּם.
שאלה ט - האם אין נכון לבקש "רחבות" בשביל ישוב הדעת לעבד ה', וכגון להתאמץ לדירה גדולה יותר שיהא עוד חדר מרוח לעבודת ה', וכיוצא?
עַיֵּן בְּ"אוֹר יָהֵל" פָּרָשַׁת "וַיֵּשֶׁב" בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, וְכִי בִּשְׁבִיל מָה רָצָה יַעֲקֹב שַׁלְוָה, וְכִי לֹא בִּשְׁבִיל לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת יְתֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא, וּכְבָר בִּשְׁבִיל "שֶׁבִּקֵּשׁ" בִּלְבַד, נֶעֱנַשׁ לְפִי שהקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
וְאִם כֵּן שֶׁקֶר עָנָה בְּךָ יִצְרְךָ, כִּי רְצוֹן ה' לְעָבְדוֹ בַּתְּנָאִים שֶׁאַתָּה נָתוּן בָּהֶם, בְּאוֹתוֹ מַצַּב פַּרְנָסָה, בְּאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁל בַּיִת, וְאִם תִּסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָא, בִּשְׁבִיל לִרְכֹּשׁ עוֹד רַחֲבוּת לְצֹרֶךְ לִמּוּד בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, דַּע כִּי נִסְגַּרְתָּ בְּיַד יִצְרְךָ, וּבְוַדַּאי יִנָּטֵל מִמְּךָ הַיִּשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַתָּה לִלְמֹד וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַחְזֹר אֵלֶיךָ אֵי פַּעַם.
שאלה י - האם עדיף לקחת אשה פשוטה בעלת יראת שמים טהורה והיא בת תלמיד חכם חסרת ממון, מה שיקשה על החיים ויטרידם לאחר הנשואין או לקח אשה בעלת ממון שבדרך זו אפשר ללמד בניחותא?
תְּשׁוּבַת הַסְּטַיְפְּלֶר לִשְׁאֵלָה זוֹ: בִּכְלָל אֵין שׁוּם עֲדִיפוּת לִקַּח אִשָּׁה בַּעֲלַת מָמוֹן בְּכָל אֹפֶן, לְפִי שֶׁבְּכָךְ תַּטְרִידֵהוּ זוֹ לְחַיֵּי מוֹתָרוֹת וְלוּקְסוּס כַּאֲשֶׁר הִיא לְמוּדָה, וּבְאִם יֶחְסַר לָהֶם מִסִּבּוֹת הַזְּמַן וּמִגִּלְגּוּל הָעוֹלָם - מָמוֹנָם, תִּכְפֶּה עָלָיו לָצֵאת לַעֲבֹד וּלְהַפְסִיק מִלִּמּוּדָיו עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ בַּחַיִּים שֶׁהֻרְגְּלוּ.
וּכְבָר הָיָה מְשַׁבֵּחַ לִמְאֹד הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה פְּשׁוּטָה, וְאַף שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ בְּנוֹת גְּבִירִים גְּדוֹלִים, בָּחַר לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה וּמִסְתַּפֶּקֶת, וְכָל יָמָיו הָיָה אוֹמֵר שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה וּלְחַבֵּר חִבּוּרִים בִּזְכוּתָהּ שֶׁלֹּא דָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְהָיְתָה לְעוֹלָם שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ מִבְּלִי לַחְפֹּץ וְלִרְצוֹת אֶת מַה שֶּׁאֵין (מובא בספר "לשכנו תדרשו").
וּכְבָר בָּכָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ עַל אוֹתָם בַּחוּרִים הַמַּמְתִּינִים מִלְּהִנָּשֵׂא בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצִים אִשָּׁה בַּעֲלַת מָמוֹן, וְטָעַן שֶׁזּוֹ טַעֲנַת שֶׁקֶר, וְהַיֵּצֶר מְדַבֵּר מִלִּבָּם בָּזֶה לוֹמַר לָהֶם: כִּי רַק בְּחַיֵּי הִסְתַּפְּקוּת אֶפְשָׁר לִגְדֹּל בַּתּוֹרָה, וּבְעֶצֶם בְּכָךְ רוֹצֶה הַיֵּצֶר לִתְפֹּס אֶת בְּנֵי הַתּוֹרָה, וּרְאֵה בְּסֵפֶר "הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים", שֶׁמֵּבִיא שָׁם שֶׁבְּתוֹכָחָה זוֹ שֶׁהוֹכִיחַ הֶחָפֵץ חַיִּים לִבְנֵי הַיְשִׁיבָה הָיָה זֶה בִּזְמַן קַבָּלַת שַׁבָּת, וְאָמַר זֹאת בִּבְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.