אור ברסלב
בעיקבתא דמשיחא חלק ד - שאלות ותשובות בנושא "ההסתפקות"

בעיקבתא דמשיחא

חלק ד - שאלות ותשובות בנושא "ההסתפקות"

חלק ג - הסתפקות

ב"ה זִכָּנוּ ה' לַעֲרֹךְ סֵפֶר בְּנוֹשֵׂא "הַהִסְתַּפְּקוּת" הַנִּקְרָא בְּשֵׁם "דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל", מַאֲמָרִים מֻבְחָרִים בְּנוֹשֵׂא זֶה, וְעוֹד עֲשָׂרוֹת רַבּוֹת שֶׁל סִפּוּרִים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל עַל נָהֳגָם בְּמִדָּה יְקָרָה זוֹ שֶׁל "הַהִסְתַּפְּקוּת" וּבְכָאן נָבִיא בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת כַּמָּה יְדִיעוֹת נְחוּצוֹת בְּעִנְיַן הַהִסְתַּפְּקוּת.

שאלה א - על אף כל הידיעות הרבות בערכי התורה והמצוות לעמת הבלי העולם ותאוותיו - התאוה חזקה וקשה לבטלה, מה העצה לכך?

הִתְבּוֹנְנוּת נִפְלָאָה מְלַמְּדֵנוּ הַמַּשְׁגִּיחַ מִלּוֹמְזֶ'ה זצ"ל הַמּוֹעִילָה מְאֹד לְגָרֵשׁ מֵהַשֵּׂכֶל אֶת הָרָצוֹן לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם, וְהִנֵּה לְךָ דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים:

הִנֵּה מַה שֶּׁאוֹמְרִים לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן מֵעִנְיַן פְּחִיתוּת עוֹלָם הַזֶּה עַל טוֹבוֹת עוֹלָם הַבָּא, הִנּוֹ עִנְיָן רָחוֹק מֵהַשָּׂגָתֵנוּ וּמֵהֶרְגֵּשֵׁנוּ, אֲבָל הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר אָנוּ נֹאמַר פֹּה, הוּא דָּבָר קָרוֹב לְשִׂכְלֵנוּ וּלְהֶרְגֵּשֵׁנוּ, וְהוּא - לְהָשִׂים עַל לִבֵּנוּ כִּי כָּל הֲנָאוֹת עוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מִתְעַנְּגִים בָּהֶם הִנָּן מֵהַבְּרוּאִים. וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ לָדוּן, הֲלֹא בְּלִי סָפֵק יֵשׁ לָנוּ לַעֲזֹב תַּעֲנוּגֵנוּ מֵהַבְּרוּאִים וּלְהִתְעַנֵּג מֵהַבּוֹרֵא כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁהוּא מְקוֹר כָּל הַטּוֹבוֹת וַהֲנָאוֹת, וְהַלְּהִתְעַנֵּג עַל ה' הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּשְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, כִּי הֲלֹא פָּשׁוּט שֶׁנִּמְצָא בְּהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נִמְצָא בִּבְרוּאָיו, וְהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה רָאוּי לִהְיוֹת לִפְנֵי הָאָדָם תָּמִיד לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ, לְמַעַן יֵקַל לוֹ לַחְסֹם אֶת עַצְמוֹ מֵהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַמְּבִיאוֹת אוֹתוֹ לַעֲזֹב עֲבוֹדַת ה'".

שאלה ב - מה העצה המעשית למגר את יצר התאוה?

הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא בְּסִפְרוֹ ("אבן שלמה" פ"ג) מֵבִיא: בִּטָּחוֹן וְהִסְתַּפְּקוּת - הֵמָּה כְּלָלִים לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְהֵם הֵפֶךְ הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה, הַבִּטָּחוֹן - הֵפֶךְ הַחֶמְדָּה, הַהִסְתַּפְּקוּת - הֵפֶךְ הַתַּאֲוָה, וְכוּ'.

הֲרֵי לָנוּ עֵצָה מֵהַ"גָּאוֹן" לְהַכְנִיעַ וְלַחְסֹם אֶת מִדַּת הַתַּאֲוָה שֶׁלֹּא תִּתְפַּשֵּׁט בְּקִרְבֵּנוּ בְּכָךְ שֶׁנִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, וּכְלָל גָּדוֹל מָסַר לָנוּ סֵפֶר "הַחִנּוּךְ" (פרשת "בא") "אַחַר הַפְּעֻלּוֹת יִמָּשְׁכוּ הַלְּבָבוֹת". אִם נוֹהֵג אָדָם בַּפְּעֻלּוֹת הַמְנֻגָּדוֹת לַתַּאֲוָה וּכְגוֹן שֶׁמִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְלֹא נוֹתֵן לְלִבּוֹ לְהִתְרַחֵב בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם, כֵּן לְבַסּוֹף יִזְכֶּה שֶׁיֵּחָלֵשׁ לְבָבוֹ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם.

שאלה ג - כיצד להתגבר על מניעות בעבודת ה' שרבם הם מפני דחק הפרנסה?

דַּע, שֶׁרֹב הַמְּנִיעוֹת אָכֵן הֵם מִפְּנֵי דֹּחַק הַפַּרְנָסָה, וּמְנִיעָה זוֹ שֶׁל דֹּחַק הַפַּרְנָסָה בְּרֹב הַמִּקְרִים הִיא תְּחִלָּתָהּ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפָהּ בְּאֹנֶס, אוּלָם בְּכָאן לְכֻלֵּי עָלְמָא חַיָּב, לִהְיוֹת שֶׁהָאֹנֶס הָיָה צָפוּי מֵרֹאשׁ שֶׁיָּבֹא כְּתוֹצָאָה מֵהַפְּשִׁיעָה, וּבִכְהַאי גַּוְנָא לְכֻלֵּי עָלְמָא חַיָּב (עיין תוס' בב"מ ע"ח ע"א ד"ה "הוחמה") .

וְהַסִּבָּה הִיא, מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם מִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט, וַחֲפֵצִים לְהַדֵּר אֶת בֵּיתָם, רָהִיטֵיהֶם, מַלְבּוּשֵׁיהֶם מַאֲכָלָם, בְּרָמָה גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מִיכָלְתָּם, וְכָךְ נִדְחָקִים לַעֲבֹד קָשֶׁה יוֹתֵר, אוֹ לְהַלְווֹת וּלְהִתְאַמֵּץ לְהַחְזִיר הַחוֹבוֹת.

וְדַע שֶׁאֵין לְךָ טִרְדָּה קָשָׁה הַמַּטְרִידָה אֶת הָאָדָם מֵחוֹבָתוֹ להקב"ה כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר חוֹבוֹתָיו רַבּוּ לִבְנֵי אָדָם לְשַׁלֵּם לָהֶם אֶת אֲשֶׁר הִלְוָה מֵהֶם. חוֹבוֹת הָאָדָם כְּלַפֵּי בְּנֵי הָאָדָם הֵמָּה הַמַּטְרִידִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר וּמַשְׁכִּיחִים מִמֶּנּוּ אֶת חוֹבוֹתָיו כְּלַפֵּי הָאֱלֹקִים.

וְאִם הָיוּ בְּנֵי אָדָם מִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט, וְנִמְנָעִים מִלִּדְחֹק עַצְמָם מִלִּרְכֹּשׁ חֲפָצִים לְמַעְלָה מִיכָלְתָּם, וְאַדְּרַבָּא מְצַמְצְמִים בְּפָחוֹת מְעַט מִיכָלְתָּם, הָיוּ מְיֻשָּׁבִים וּשְׂמֵחִים, וּפְנוּיִים בְּלִבָּם לַעֲבוֹדַת קוֹנָם.

וְהוּא רֹב כְּכָל סִבַּת טֵרוּף הַדַּעַת וְחֹסֶר הַשַּׁלְוָה וְהַשֶּׁפַע שֶׁבְּעַצְלוּת וְחִדָּלוֹן בְּנֵי אָדָם מֵעֲבוֹדָתָם אֶת ה', לִהְיוֹת כִּי נֶהֱדָפִים הֵמָּה בַּזֶּרֶם הַשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחֹמֶר הַמְכַלֶּה אֶת הָאֱנוֹשׁוּת בְּאֹפֶן אָנוּשׁ.

שאלה ד - האם נכון הוא לרכש כלים וחפצים נאים לשם הרחבת הדעת?

בְּכָאן צָרִיךְ הַרְבֵּה זְהִירוּת, כִּי יִתָּכֵן מְאֹד וְיֵשׁ כָּאן עָרְמַת הַיֵּצֶר לְהָסִית אֶת הָאָדָם בְּמַחְשָׁבָה שֶׁל "לְשֵׁם שָׁמַיִם" לְהִכָּנֵס מְעַט בְּתוֹךְ עֹמֶק הַחָמְרִיּוּת, ואח"כ יַכְנִיסֶנּוּ הַרְבֵּה, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַתַּאֲוָה לְהִגָּרֵר אַחֲרֶיהָ וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם, וּלְסַלֵּק הַיָּשָׁן מִפְּנֵי הֶחָדָשׁ, וְלִפְעָמִים לְסַלֵּק אַף הֶחָדָשׁ מִפְּנֵי הֶחָדָשׁ יוֹתֵר. וּלְכָךְ צָרִיךְ הַרְבֵּה לִשְׁקֹל הַאִם בֶּאֱמֶת מֻכְרָח לוֹ רְכִישַׁת חֲפָצִים וְרָהִיטִים כְּדֵי שֶׁבֶּאֱמֶת תִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְיָחוּשׁ הַרְחָבַת הַדַּעַת לַעֲבוֹדַת ה'.

וְהַמַּכְרִיעַ בַּדָּבָר הוּא בִּהְיוֹתוֹ מַכִּיר עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ מִדָּה זוֹ לַחְמֹד וּלְהִתְאַוּוֹת אֶת אֲשֶׁר לְרֵעֵהוּ, אֶלָּא יֶחְפַּץ שֶׁיְּהֵא לוֹ הַחֵפֶץ לְנוֹחִיּוּתוֹ וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁכֵּן יֵשׁ לְרֵעֵהוּ, וְהָעֻבְדָּא שֶׁבִּדְבָרִים אֲחֵרִים אֵינוֹ חָפֵץ כְּלָל, וְאַף שֶׁיֶּשְׁנָם אֵצֶל רֵעָיו לֹא יַחְמְדֵם כְּלָל, אִם כֵּן מִן הַסְּתָם חָפֵץ הוּא בָּזֶה כִּי נוֹחַ לוֹ בָּזֶה, אֲזַי אִם יוֹדֵעַ שֶׁרְכִישַׁת דָּבָר זֶה יַרְחִיב דַּעְתּוֹ אֵין כָּאן בֵּית מֵחוֹשׁ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁלָּקוּי הוּא בְּמִדָּה זוֹ לַחְפֹּץ דְּבָרִים לִהְיוֹת שֶׁכֵּן יֶשְׁנָם אֵצֶל רֵעָיו וְיִתְאַוֶּה שֶׁיְּהֵא לוֹ כְּמוֹ כֵן, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ לַחְשֹׁד עַצְמוֹ, שֶׁמַּחְשֶׁבֶת "לְשֵׁם שָׁמַיִם" מִצְטַיֶּרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת.

שאלה ה - אדם שחננו ה' ברב כל, ורצונו לחיות ברחבות שלא מפאת תחרות עם אנשי העולם, אלא מפני שיש לו ורוצה הוא להרחיב דעתו בשפע שחננו ה', האם יש רע בדבר?

הַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּפַטֵּם הָאָדָם עַצְמוֹ מֵחָמְרִיּוּת הָעוֹלָם וְיִזְכֶּה גַּם בִּמְתִיקוּת הַתּוֹרָה לְלָמְדָהּ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ כֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּעַנֵּג אֶת עַצְמוֹ מִטּוּב הָעוֹלָם וְתַפְנוּקָיו וְיִזְכֶּה לַעֲבוֹדַת קוֹנוֹ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ בֶּאֱמֶת. כָּךְ שֶׁגַּם אִם לֹא יִצְמַח לָאָדָם שׁוּם טִרְדָּה מֵחֲמַת רִבּוּי תַּאֲוָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁרָוַח לוֹ ה' וְיֵשׁ לוֹ כֹּל, מִכָּל מָקוֹם מַפְסִיד בְּכָךְ אֶת הַיָּקָר מִכֹּל, כִּי בְּכָךְ לִבּוֹ יֵאָטֵם וִיטֻמְטָם מֵהֲבָנַת חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי ְהַחָמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ תִּתְעַבֶּה וְתֶאֱטֹם אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבְּקִרְבּוֹ לְבַל יִשְׁמַע זַעֲקָתָהּ כְּלָל.

וְעוֹד בְּיוֹתֵר גְּדוֹלָה סַכָּנַת הַמִּתְרַחֵב וְאֵינוֹ חַי בְּסַפְקָנוּת, וְהוּא שֶׁבְּנָקֵל מִן הַהֶתֵּר יְסִיתֶנּוּ יִצְרוֹ לָאִסּוּר, כָּל הַהַצְלָחָה נֶגֶד יֵצֶר הַמִּתְאַוֶּה הוּא הַגָּדֵר וְהַסְּיָג, וּמִי גֶּבֶר שֶׁיַּגִּיעַ עַד גְּבוּל הָאִסּוּר וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ?! לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה, צֵא וּרְאֵה, מִי מִגְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָהַג בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, וְאַף כַּאֲשֶׁר הַצִּבּוּר סְבָבוּהוּ וְגִדְּלוּהוּ מִשֶּׁלָּהֶם, הוּא הָיָה דַּי לוֹ בְּצִמְצוּם, וּבְעַל כָּרְחוֹ אָמַר אָמֵן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

וּבִפְרָט שֶׁהַתַּאֲוָה הוּא דָּבָר הַגּוֹרֵר וּמוֹשֵׁךְ לְהַרְבּוֹת קִנְיָנִים וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּחִדּוּשֵׁי הַזְּמַן, וְהָאָדָם קוֹנֶה הַנְהָגָה זוֹ לִהְיוֹת לוֹ כְּטֶבַע, וְאִם כֵּן כַּמָּה סַכָּנָתוֹ גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר יֵרֵד מִנְּכָסָיו, אוֹ בְּכָל אֹפֶן גַּם כְּשֶׁלֹּא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּהַרְחָבָתוֹ זוֹ, הֲלֹא יֻטְרַד טִרְדָּה שֶׁל מַמָּשׁ, וְאַיֵּה יָנוּס לִמְצֹא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ לְמַלֹּאת חוֹבוֹתָיו לְבוֹרְאוֹ.

וְזוֹ חֶלְאַת דּוֹרֵנוּ וּבִפְרָט הַשּׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת - בָּזֹאת הֵם נִתְפָּסִים לְאַבֵּד חֶלְקָם בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, אַחַר שֶׁהַיֵּצֶר אֵינוֹ בָּא עֲלֵיהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁל לַעֲבֹר עֲבֵרָה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל לוּקְסוּס וְרַחֲבוּת וּבְכָךְ הֵמָּה בִּרְשׁוּתוֹ.

וּמִי לֹא רוֹאֶה זֹאת בְּחוּשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם חַי בְּרַחֲבוּת אֵינוֹ פָּנוּי לַתּוֹרָה וְלַתְּפִלָּה כְּלָל.

וְהַגָּרוּעַ מִכָּל הַנֶּאֱמָר לְעֵיל, זֶה שֶׁחַי בְּרַחֲבוּת גַּם כַּאֲשֶׁר ה' הִרְוִיחַ לוֹ וְיֵשׁ לוֹ כֹּל, הֲלֹא כַּמָּה בְּנָקֵל יִפֹּל בְּרֶשֶׁת הַגַּאֲוָה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַסַּבָּא מִקֶּלֶם שֶׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבְךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְלֹא נֶאֱמַר "פֶּן" תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, אֶלָּא וְאָמַרְתָּ, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ יִרְבְּיוּן בְּוַדַּאי הוּא שֶׁכֵּן תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ.

שאלה ו - מה יעשה אדם כשבני הבית דורשים רחבות, האם נכון להשתמש במדת ההסתפקות על חשבון בני הבית או שזו מדה טובה רק לאדם עצמו, ובפרט שקים גם חשש באם יצמצם מהם שיתאוו ויחמדו את מה שאין להם?

לִמְּדָנוּ גְּאוֹן הַמּוּסָר הגר"י סַלַּנְטֶר, דְּאֵין נָכוֹן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַזּוּלַת, וּכְגוֹן, הָאָדָם לְעַצְמוֹ יִנְהַג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת, אוּלָם אֶת חֲבֵרוֹ יְכַבֵּד וִירוֹמֵם, וּכְגוֹן, הָאָדָם הַנּוֹהֵג לְעַצְמוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם וּמַיִם, לַחֲבֵרוֹ יַאֲכִיל תַּרְנְגוֹלוֹת פְּטוּמוֹת וְכַיּוֹצֵא, דְּאֵין נָכוֹן לָאָדָם לְצַעֵר אֶת זוּלָתוֹ בִּשְׁבִיל הַהַנְהָגוֹת הַחֲסוּדוֹת שֶׁלּוֹ זֶהוּ לְפִי שֶׁאֵין מִתַּפְקִידְךָ לִהְיוֹת מַנְהִיג וּמַצִּיל אֲחֵרִים שֶׁאֵין אַחְרָיוּתָן עָלֶיךָ.

אָמְנָם בַּנִּדּוֹן דִּידַן, שֶׁעַל הָאָדָם לְהַצִּיל אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ מִמִּדָּה מְגֻנָּה, וְחִנּוּךְ וְהַנְהָגַת הַבַּיִת תְּלוּיָה בּוֹ, הֲרֵי שֶׁעָלָיו לְהַנְהִיגָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה שֶׁהִיא מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא זֶה בַּדֶּרֶךְ הַמְקֻבֶּלֶת, דְּהַיְנוּ גַּם שֶׁלֹּא יְצַמְצֵם יוֹתֵר מֵהַמְקֻבָּל, וְאִם הַמְקֻבָּל לִחְיוֹת בָּרָמָה הַמְקֻבֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְמוֹתָרוֹת לְפִי מַעֲמָדָם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ, לֹא יְקַמֵּץ מֵהֶם אַחַר שֶׁזֶּה הֶכְרֵחַ בִּשְׁבִילָם, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת לְהַשְׂבִּיעַ עֵינֵיהֶם מִצַּד אֶחָד לְבַל יַחְמְדוּ וְיִתְאַוּוּ לַאֲחֵרִים, וּמֵאִידָךְ לְלַמְּדָם לִבְלֹם תַּאֲווֹתֵיהֶם וּרְצוֹנָם וְלִהְיוֹת שַׁלִּיטִים בְּיִצְרָם לְבִלְתִּי הַשְׂבִּיעוֹ פָּן יְבֻלַּע לָהֶם בְּמִדָּה רָעָה זוֹ.

וְקָשֶׁה לְפָרֵט הַדְּבָרִים לְפִי שֶׁאֵינָם שָׁוִים בַּכֹּל בְּאוֹתָהּ מִדָּה וּבְאוֹתָהּ קִצְבָּה.

אוּלָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא כָּךְ שֶׁאֶת הַדְּבָרִים הַמֻּכְרָחִים שֶׁאֵינָם מוֹתָרוֹת יֵשׁ לְתִתָּם בְּעַיִן יָפָה וְלֹא בְּקַמְצָנוּת, וְכָל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו לְצָרְכֵי הַבַּיִת יִתֵּן מִיָּד וּבִנְדִיבוּת הַלֵּב וְהַפָּנִים, וּבָזֶה יְלַמְּדֵם הֵיאַךְ יִתְרַחֲקוּ וִיגַנּוּ אֶת מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, וּמֵאִידָךְ בַּמֶּה שֶּׁהוּא מוֹתָרוֹת שֶׁאֵין בּוֹ סִבָּה וְהֶכְרֵחַ יִמְנַע מֵהֶם, וּבָזֶה יִלְמְדוּ מִכְלוֹל שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְהוּא הַנְּדִיבוּת מִצַּד אֶחָד, וּמֵאִידָךְ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת.

וְגַם זֹאת יַעֲשֶׂה בְּדַעַת לְפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, דְּיֵשׁ זְמַנִּים שֶׁל חֻפְשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁאָז יֵשׁ לְפַזֵּר יוֹתֵר לְהַשְׂבִּיעַ עֵינֵיהֶם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם מוֹתָרוֹת אַחַר שֶׁכֵּן הַמְקֻבָּל גַּם אֵצֶל הַמְצַמְצְמִים וְאֵינוֹ בָּזֶה מַפְרִיז עַל הַמִּדָּה, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת.

שאלה ז - האם יש רע בדבר להסתפק במועט מצד אחד ומאידך לאסף ממון רב?

אִישׁ כָּזֶה מַשְׁחִית לְעַצְמוֹ אֶת מִדַּת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, וּמְלַמֵּד עַצְמוֹ הֵיאַךְ שֶׁלֹּא לְהִצְטָרֵךְ לִבְטֹחַ בַּה' וְלִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד, וְלִחְיוֹת תָּמִיד בְּבִטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ, וְעוֹד מַשְׁרִישׁ בְּכָךְ אֶת מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָ"אַסְפָנִים" לְצַמְצֵם מְאֹד מֵעַצְמָם וּמֵאֲחֵרִים לְהַרְבּוֹת הוֹנָם, כְּמוֹ כֵן מִתְרַחֵק הוּא מְאֹד מִמִּצְוַת הַצְּדָקָה, וְיִתְאַכְזֵר עַל הָעֲנִיִּים וְלִבּוֹ יְהֵא לֵב בְּלִיַּעַל לְבִלְתִּי תֵּת לְאֶחָיו הָעֲנִיִּים כְּלוּם.

שאלה ח - דורנו כהיום חמרני ביותר, הפרצה בהתחדשות ובזבוזים הנה לקוי כמעט בכל בית, היש לזה קשר עם דור עקבות משיחא דוקא?

בְּהֶחְלֵט יֶשְׁנוֹ לְכָךְ קֶשֶׁר יָשִׁיר וְאַמִּיץ.

הֲרֵי הֶאֱרַכְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי האוה"ח הק' (שמות ג, ח,) שֶׁשַּׁעַר הַנּוּ"ן שֶׁל הַטֻּמְאָה שֶׁיִּתְפָּרֵץ בְּדוֹר עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא מַהוּתוֹ הוּא מִינוּת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, וְהִסְבַּרְנוּ שֶׁלְּשֵׁם כָּךְ יֶשְׁנָם הַיּוֹם נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁל עֲרָיוֹת לְפִי שֶׁאֵין כְּמוֹתָן הַמַּכְחִישִׁים אֶת הָאֱמוּנָה וּמְטַמְטְמִים אֶת הַדַּעַת לְהַאֲמִין בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּפְּעוֹר שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם הִגָּיוֹן, וְכַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁמֵּחֵטְא בְּנוֹת מוֹאָב בָּאוּ לְחֵטְא פְּעוֹר. וּכְמוֹ כֵן קֶשֶׁר יָשִׁיר יֶשְׁנוֹ בֵּין יֵצֶר הַלּוּקְסוּס וְהַמּוֹתָרוֹת לְבֵין טִשְׁטוּשׁ הָאֱמוּנָה.

שֶׁהֲרֵי בְּטִרְדָּה זוֹ שֶׁמַּטְרִיד אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְחַדֵּשׁ, וּלְהִשָּׁקַע בְּחָמְרִיּוּת שׁוֹכֵחַ הוּא אֶת אֱלֹקָיו וְאֶת חוֹבוֹתָיו כְּלַפָּיו, וְאֵין לְךָ דָּבָר הַמַּשְׁכִּיחַ אֶת ה' כְּמוֹ הַחָמְרִיּוּת, מִלְּבַד שֶׁמַּצְרִיכָה הִיא לְהִשָּׁקַע בְּחוֹבוֹת וּבִטְרָדוֹת, וּבְנִסְיוֹנוֹת גֶּזֶל וְאוֹנָאָה, עוֹד גַּם מְעַבָּה אֶת הַשֵּׂכֶל וּמְקַלְקֶלֶת לוֹ אֶת עֲדִינוּתוֹ, וְהָאֱמוּנָה הֲלֹא הִיא נְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ (לשון החזו"א אמונה ובטחון פ"א אות א') שֶׁל הָאָדָם שֶׁיְּכוֹלָה בְּנָקֵל לְהִטַּשְׁטֵשׁ וּלְהִשָּׂרֵט מִבְּהִירוּתָהּ, שֶׁכֵּן בְּעִנּוּגֵי הַגּוּף תַּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה מִלְּהַשִּׂיג אֶת הַהַשָּׂגוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ.

כָּךְ שֶׁבִּמְיֻחָד לַחֲרֵדִים הַנִּזְהָרִים מֵאִסּוּרֵי עֲרָיוֹת, וְאֵין תָּמִיד בְּאֶפְשָׁרוּת הַיֵּצֶר לְתַעְתְּעָם מֵהָאֱמוּנָה בְּדֶרֶךְ הָעֲרָיוֹת אֲזַי בָּא הוּא אֲלֵיהֶם בְּעָרְמָה לְהַטְרִידָם בְּלוּקְסוּס וּמוֹתָרוֹת וּלְהַשְׁקִיעָם בַּחֹמֶר, וּבְכָךְ מַשְׁכִּיחָם מֵהָאֱמוּנָה שֶׁהוּא מַטְּרָתוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ בְּדוֹרֵנוּ זֶה הָעוֹמֵד עַל אַחַת - וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. (וראה בתחילת המאמר דברי הרב מנדבורנה)

וּבִפְרָט שֶׁבְּיָמֵינוּ הַמִּינוּת מִתְבַּטֵּאת בְּטִמְטוּם וּבְהִתְעַלְּמוּת, וְלֹא בְּקֻשְׁיוֹת פִילוֹסוֹפְיוֹת, וְהַחָמְרִיּוּת אֵין כָּמוֹהָ לְטַמְטֵם אֶת הָאָדָם וּלְהַשְׁקִיעוֹ בְּטִפְּשׁוּת וּבְחֹסֶר הַכָּרָה.

וּבְנוֹסָף לְכָךְ וְהוּא הָעִקָּר, שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהֶעְדֵּר מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּבְבַקָּשַׁת הַמּוֹתָרוֹת סִבָּה גְּדוֹלָה לַאֲרִיכוּת הַגָּלוּת, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁהֲרֵי הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הִיא מֵעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם, וְאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁכִּמְעַט וְכָל הַסִּבּוֹת הַגּוֹרְמוֹת לְשִׂנְאַת חִנָּם הֵמָּה מֵחֲמַת "הָאָנֹכִיּוּת" שֶׁדּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ הָאָדָם, הָאָדָם אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק וְרוֹצֶה וְחָפֵץ בְּיוֹתֵר וּבְיוֹתֵר מֵחֶפְצֵי הָעוֹלָם, וּבְמֵילֶא יַקְפִּיד וְיִשְׂנָא לְמִי שֶׁמּוֹנְעוֹ מִכָּךְ.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד", כָּל שֹׁרֶשׁ הַהַפְרָדָה וְהַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת נוֹבַעַת מֵהַתַּאֲוָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם אֵין בּוֹ כֹּחַ הַנְּתִינָה אֶלָּא הַנְּטִילָה, אֲזַי בִּשְׁבִיל כָּךְ יִשְׂנָא וְיִתְנַקֵּם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁעַתָּה קֹדֶם הַגְּאוּלָה רוֹאִים אָנוּ שֶׁגּוֹבֵר הַיֵּצֶר בְּיוֹתֵר לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם לְלוּקְסוּס וּלְמוֹתָרוֹת כִּי בְּכָךְ מַצְלִיחַ הוּא לְהַגְבִּיר אֶת הַשִּׂנְאָה וְהַתַּחֲרוּת הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וּבְנָקֵל מַצִּית הוּא אֵשׁ בְּלֵב אָדָם עַל חֲבֵרוֹ לְבוֹלְעוֹ חִנָּם.

לוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם מְמַעֲטִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶם וּמִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט, וְקִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ תּוֹפְסִים אֶצְלָם מָקוֹם, כַּמָּה לֹא הָיָה מָקוֹם לַשִּׂנְאָה וְהַנְּקָמָה לִשְׁלֹט בָּנוּ.

וּלְכָךְ חָשׁוּב הוּא בְּיָמֵינוּ לַהֲגוֹת בִּגְנוּת הַמּוֹתָרוֹת וּמַעֲלַת הַהִסְתַּפְּקוּת וּלְחַנֵּךְ בָּנֵינוּ עַל כָּךְ, וּבְכֵן בְּנָקֵל נַגִּיעַ לְאַהֲבַת חִנָּם.

שאלה ט - האם אין נכון לבקש "רחבות" בשביל ישוב הדעת לעבד ה', וכגון להתאמץ לדירה גדולה יותר שיהא עוד חדר מרוח לעבודת ה', וכיוצא?

עַיֵּן בְּ"אוֹר יָהֵל" פָּרָשַׁת "וַיֵּשֶׁב" בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, וְכִי בִּשְׁבִיל מָה רָצָה יַעֲקֹב שַׁלְוָה, וְכִי לֹא בִּשְׁבִיל לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת יְתֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא, וּכְבָר בִּשְׁבִיל "שֶׁבִּקֵּשׁ" בִּלְבַד, נֶעֱנַשׁ לְפִי שהקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

וְאִם כֵּן שֶׁקֶר עָנָה בְּךָ יִצְרְךָ, כִּי רְצוֹן ה' לְעָבְדוֹ בַּתְּנָאִים שֶׁאַתָּה נָתוּן בָּהֶם, בְּאוֹתוֹ מַצַּב פַּרְנָסָה, בְּאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁל בַּיִת, וְאִם תִּסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָא, בִּשְׁבִיל לִרְכֹּשׁ עוֹד רַחֲבוּת לְצֹרֶךְ לִמּוּד בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, דַּע כִּי נִסְגַּרְתָּ בְּיַד יִצְרְךָ, וּבְוַדַּאי יִנָּטֵל מִמְּךָ הַיִּשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַתָּה לִלְמֹד וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַחְזֹר אֵלֶיךָ אֵי פַּעַם.

שאלה י - האם עדיף לקחת אשה פשוטה בעלת יראת שמים טהורה והיא בת תלמיד חכם חסרת ממון, מה שיקשה על החיים ויטרידם לאחר הנשואין או לקח אשה בעלת ממון שבדרך זו אפשר ללמד בניחותא?

תְּשׁוּבַת הַסְּטַיְפְּלֶר לִשְׁאֵלָה זוֹ: בִּכְלָל אֵין שׁוּם עֲדִיפוּת לִקַּח אִשָּׁה בַּעֲלַת מָמוֹן בְּכָל אֹפֶן, לְפִי שֶׁבְּכָךְ תַּטְרִידֵהוּ זוֹ לְחַיֵּי מוֹתָרוֹת וְלוּקְסוּס כַּאֲשֶׁר הִיא לְמוּדָה, וּבְאִם יֶחְסַר לָהֶם מִסִּבּוֹת הַזְּמַן וּמִגִּלְגּוּל הָעוֹלָם - מָמוֹנָם, תִּכְפֶּה עָלָיו לָצֵאת לַעֲבֹד וּלְהַפְסִיק מִלִּמּוּדָיו עַל מְנָת לְהַמְשִׁיךְ בַּחַיִּים שֶׁהֻרְגְּלוּ.

וּכְבָר הָיָה מְשַׁבֵּחַ לִמְאֹד הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה פְּשׁוּטָה, וְאַף שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ בְּנוֹת גְּבִירִים גְּדוֹלִים, בָּחַר לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה וּמִסְתַּפֶּקֶת, וְכָל יָמָיו הָיָה אוֹמֵר שֶׁזָּכָה לַתּוֹרָה וּלְחַבֵּר חִבּוּרִים בִּזְכוּתָהּ שֶׁלֹּא דָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְהָיְתָה לְעוֹלָם שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ מִבְּלִי לַחְפֹּץ וְלִרְצוֹת אֶת מַה שֶּׁאֵין (מובא בספר "לשכנו תדרשו").

וּכְבָר בָּכָה בְּכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ עַל אוֹתָם בַּחוּרִים הַמַּמְתִּינִים מִלְּהִנָּשֵׂא בִּשְׁבִיל שֶׁרוֹצִים אִשָּׁה בַּעֲלַת מָמוֹן, וְטָעַן שֶׁזּוֹ טַעֲנַת שֶׁקֶר, וְהַיֵּצֶר מְדַבֵּר מִלִּבָּם בָּזֶה לוֹמַר לָהֶם: כִּי רַק בְּחַיֵּי הִסְתַּפְּקוּת אֶפְשָׁר לִגְדֹּל בַּתּוֹרָה, וּבְעֶצֶם בְּכָךְ רוֹצֶה הַיֵּצֶר לִתְפֹּס אֶת בְּנֵי הַתּוֹרָה, וּרְאֵה בְּסֵפֶר "הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים", שֶׁמֵּבִיא שָׁם שֶׁבְּתוֹכָחָה זוֹ שֶׁהוֹכִיחַ הֶחָפֵץ חַיִּים לִבְנֵי הַיְשִׁיבָה הָיָה זֶה בִּזְמַן קַבָּלַת שַׁבָּת, וְאָמַר זֹאת בִּבְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.

שאלה יא - היאך נתן לרכש מדה זו של ההסתפקות, ובפרט למי שהיה רגיל ברחבות?

רֵאשִׁית הִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאַפְסִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מַעֲבָר וּפְרוֹזְדוֹר לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַנּוֹסֵעַ לְרֶגֶל עֲסָקָיו לֹא יַקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה בְּצָרְכִי חָמְרִיּוּתוֹ, וְעוֹד יָבִין שֶׁהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה יְפַתּוּהוּ וְיוֹלִיכוּהוּ עָרֹם לְקִבְרוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹלַד עָרֹם מֵהַמִּצְווֹת כֵּן יָשׁוּב, לִהְיוֹת שֶׁהַחֹמֶר הוּא הֶפֶךְ הַגָּמוּר מִמַּטְּרַת בִּיאַת הָאָדָם לָעוֹלָם. הקב"ה בְּרָאוֹ לָאָדָם בְּמַטָּרָה שֶׁיַּעֲמֹד בְּפִתּוּיֵי הָעוֹלָם וְיָבִין בְּרַמָּאוּתָם וְיִבְרַח מֵהֶם, וְזֶה הַבָּא וְנִכְנָס בָּהֶם מַה הוֹעִיל בְּבִיאָתוֹ לָעוֹלָם?!וְעוֹד יִתְבּוֹנֵן, שֶׁעַל הָאָדָם הַמִּתְעַנֵּג מֵהָעוֹלָם נֶחְסָר לוֹ מִשֻּׁלְחָנוֹ לֶעָתִיד, וּכְהָא דר"ש בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ הֵיאַךְ יְהֵא שֻׁלְחַן חֲבֵרֶיךָ יוֹתֵר מִשֶּׁלְּךָ וְהִסְכִּים עִמָּהּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (סוף פ' "פקודי").

וּלְמַעֲשֶׂה, יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה הַמַּכְנִיסָה לוֹ אֶת הַהֶכְרֵחַ, וְיִבְרַח מֵעֲסָקִים מַטְרִידִים וּמְסֹעָפִים הַמַּבְטִיחִים אוּלַי בִּנְיָן לַגּוּף, אוּלָם בְּוַדַּאי חֻרְבָּן לַנְּשָׁמָה וִימַעֵט בְּעֵסֶק וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

וְעוֹד יִבְרַח מֵחֲבֵרִים רוֹדְפֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הַרְבֵּה עוֹשָׂה הַחֲבֵרוּת, שֶׁאָז הָאָדָם מִתְאַוֶּה וְחוֹמֵד לִהְיוֹת כַּחֲבֵרָיו, וּכְמוֹ כֵן אֶת אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ יַרְחִיקֵם מֵרוֹדְפֵי עוֹלָם הַזֶּה.

וְהוּא הַמְבֹאָר בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים שֶׁהָאָדָם מִצַּד עַצְמוֹ כְּבָר הָיָה מִסְתַּפֵּק בִּלְבוּשׁ פָּשׁוּט וְאֹכֶל פָּשׁוּט, וְקוֹרַת גַּג פְּשׁוּטָה, וּמַה שֶּׁיִּתְאַוּוּ בְּנֵי אָדָם לְבָתִּים וְלָשֵׂאת נָשִׁים וּלְהָבִיא יְלָדִים - "הַכֹּל מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ". רַק הַקִּנְאָה הִיא הַנּוֹתֶנֶת תְּחוּשָׁה לָאָדָם שֶׁחַיָּב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהָיָה לַחֲבֵרָיו, וּכְשֶׁיִּתְרַחֵק מֵחֲבֵרִים רוֹדְפֵי חֹמֶר - נִצּוֹל מִזֶּה.

שאלה יב - מהו גדר מותרות בחיי האדם?

בֶּאֱמֶת אֵין הַקִּצְבָּה בָּזֶה שָׁוָה אֵצֶל כָּל אָדָם, דְּיֵשׁ אָדָם שֶׁגָּדֵל בְּתַפְנוּקִים, וּבִשְׁבִילוֹ לִחְיוֹת לְלֹא סַפָּה הֲדוּרָה, אוֹ לְלֹא שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת מְהֻדָּרִים, אוֹ לְלֹא מְקָרֵר מוֹדֶל חָדָשׁ, וּכְיוֹצֵא הֲרֵי שֶׁחָשׁ הוּא בְּרַע, וְדַעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת עָלָיו, וְאֵין יָכוֹל הוּא לְתַפְקֵד בְּפָחוֹת מהנ"ל, וְאֵינוֹ חָשׁ בְּנַפְשׁוֹ כִּי הַלָּלוּ מוֹתָרוֹת עֲבוּרוֹ אֶלָּא חַיֵּי נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.

וּלְעֻמָּתוֹ יֵשׁ אַחֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם בֵּית מֵחוֹשׁ לִחְיוֹת עִם רָהִיטִים פְּשׁוּטִים וּמְשֻׁמָּשִׁים, וְאֵין חָשׁ בְּכָךְ שׁוּם חֶסְרוֹן, וּבִשְׁבִילוֹ סַפָּה מְהֻדֶּרֶת וְכַיּוֹצֵא זֶהוּ מוֹתָרוֹת מַמָּשׁ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים וְכָךְ הֻרְגַּל וּבְפָחוֹת מֵאֲכִילָה מַשְׂבִּיעָה וּמְרֻוַּחַת יָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה, וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁדַּי לוֹ בְּמַאֲכָלִים פְּשׁוּטִים לֶחֶם וְיָרָק וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן הוּא לְגַבֵּי מַלְבּוּשִׁים כְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל.

וּכְמוֹ כֵן לֹא כָּל אָדָם בְּעֶמְדָּה וּבְרָמָה צִבּוּרִית כְּמוֹ חֲבֵרוֹ, כָּךְ שֶׁלְּגַבֵּי זֶה שֶׁהוּא בְּעֶמְדָּה וּבְמִשְׂרָה צִבּוּרִית יָחוּשׁ בִּזָּיוֹן בַּמֶּה שֶּׁלְּאַחֵר זֶהוּ מוֹתָרוֹת.

אֲזַי אַף שֶׁאֵין לְהַקְצִיב קִצְבָּה בְּשָׁוֶה מַהוּ הֶכְרֵחַ וּמַהוּ מוֹתָרוֹת.

אוּלָם הַהַגְדָּרָה בָּזֶה מְפֹרֶשֶׁת הִיא בְּ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" (שער הפרישות) וְזֶה תֹּכֶן דְּבָרָיו:

בַּמֶּה שֶּׁחָשׁ הָאָדָם שֶׁהוּא הֶכְרֵחַ בִּשְׁבִילוֹ, וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּבִּיטוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם וְיִתְפָּאֵר בִּפְנֵיהֶם, אֶלָּא חָשׁ הוּא שֶׁהוּא לְעַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מִבִּלְעֲדֵי זֹאת וְיַפְרִיעַ לוֹ לִחְיוֹת בְּפָחוֹת מִזֶּה כִּי בְּכָךְ הֻרְגַּל, וְכֵן הוּא הַמִּינִימוּם שֶׁחַיִּים בּוֹ בְּנֵי הָאָדָם כְּעֶרְכּוֹ וּכְעֶמְדָּתוֹ, כָּךְ שֶׁרוֹצֶה הוּא בָּזֶה לֹא בִּשְׁבִיל לְהִתְפָּאֵר אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לְהִתְבַּזּוֹת, כִּי מִבִּלְעֲדֵי זֹאת חָשׁ הוּא מְבֻזֶּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִבַּלְעֲדֵי צְרָכִים אֵלּוּ חָשׁ הוּא בְּנַפְשׁוֹ כְּמִתְעַנֶּה וְסוֹבֵל, הֲרֵי עֲבוּרוֹ זֶהוּ גְּבוּל הַהֶכְרֵחַ. וּמֵעֵבֶר לָזֶה הֲרֵי שֶׁהוּא מוֹתָר, וְעָלָיו לְהַעְפִּיל לְצַמְצֵם קְצָת וּלְהִתְקָרֵב לִגְבוּל הַהֶכְרֵחַ וּלְהִתְרַחֵק מִגְּבוּל הַמּוֹתָר. כִּי זוֹ עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת מְעַט מְעַט לְגָרֵשׁ רְצוֹנוֹתָיו.

וּבְמִבְחָן פָּשׁוּט נוֹתֵן לָנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים לִבְחֹן וּלְהַגְדִּיר לְעַצְמֵנוּ מַהוּ מוֹתָרוֹת וּמַהוּ הֶכְרֵחַ, וְשֶׁלֹּא נִתְרַמֶּה ע"י הַיֵּצֶר, וְהִנֵּה לְךָ דְּבָרָיו בְּמִשְׁנָה בְּרוּרָה סִימָן קנ"ו ס"ק ב' וּבְשַׁעַר ה צִיּוּן אוֹת ג':

וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְרַמֶּה הַיֵּצֶר אוֹתוֹ, יִתְבּוֹנֵן אִלּוּ הָיָה מְחֻיָּב לָזוּן חֲבֵרוֹ וּלְהַלְבִּישׁוֹ כְּפִי עֶרְכּוֹ, מֶה הָיָה אוֹמֵר אָז, אֵיזֶה הוּא מוֹתָרוֹת וְאֵיזֶה הוּא הֶכְרֵחַ... עכ"ל.

וְהוּא מִבְחָן אֲמִתִּי וּפָשׁוּט.

תוכן העניינים

בעיקבתא דמשיחא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה