חלק ד - שאלות ותשובות בנושא "ההסתפקות" · שאלה ד - האם נכון הוא לרכש כלים וחפצים נאים לשם הרחבת הדעת?
בְּכָאן צָרִיךְ הַרְבֵּה זְהִירוּת, כִּי יִתָּכֵן מְאֹד וְיֵשׁ כָּאן עָרְמַת הַיֵּצֶר לְהָסִית אֶת הָאָדָם בְּמַחְשָׁבָה שֶׁל "לְשֵׁם שָׁמַיִם" לְהִכָּנֵס מְעַט בְּתוֹךְ עֹמֶק הַחָמְרִיּוּת, ואח"כ יַכְנִיסֶנּוּ הַרְבֵּה, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַתַּאֲוָה לְהִגָּרֵר אַחֲרֶיהָ וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם, וּלְסַלֵּק הַיָּשָׁן מִפְּנֵי הֶחָדָשׁ, וְלִפְעָמִים לְסַלֵּק אַף הֶחָדָשׁ מִפְּנֵי הֶחָדָשׁ יוֹתֵר. וּלְכָךְ צָרִיךְ הַרְבֵּה לִשְׁקֹל הַאִם בֶּאֱמֶת מֻכְרָח לוֹ רְכִישַׁת חֲפָצִים וְרָהִיטִים כְּדֵי שֶׁבֶּאֱמֶת תִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְיָחוּשׁ הַרְחָבַת הַדַּעַת לַעֲבוֹדַת ה'.
וְהַמַּכְרִיעַ בַּדָּבָר הוּא בִּהְיוֹתוֹ מַכִּיר עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ מִדָּה זוֹ לַחְמֹד וּלְהִתְאַוּוֹת אֶת אֲשֶׁר לְרֵעֵהוּ, אֶלָּא יֶחְפַּץ שֶׁיְּהֵא לוֹ הַחֵפֶץ לְנוֹחִיּוּתוֹ וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁכֵּן יֵשׁ לְרֵעֵהוּ, וְהָעֻבְדָּא שֶׁבִּדְבָרִים אֲחֵרִים אֵינוֹ חָפֵץ כְּלָל, וְאַף שֶׁיֶּשְׁנָם אֵצֶל רֵעָיו לֹא יַחְמְדֵם כְּלָל, אִם כֵּן מִן הַסְּתָם חָפֵץ הוּא בָּזֶה כִּי נוֹחַ לוֹ בָּזֶה, אֲזַי אִם יוֹדֵעַ שֶׁרְכִישַׁת דָּבָר זֶה יַרְחִיב דַּעְתּוֹ אֵין כָּאן בֵּית מֵחוֹשׁ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁלָּקוּי הוּא בְּמִדָּה זוֹ לַחְפֹּץ דְּבָרִים לִהְיוֹת שֶׁכֵּן יֶשְׁנָם אֵצֶל רֵעָיו וְיִתְאַוֶּה שֶׁיְּהֵא לוֹ כְּמוֹ כֵן, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ לַחְשֹׁד עַצְמוֹ, שֶׁמַּחְשֶׁבֶת "לְשֵׁם שָׁמַיִם" מִצְטַיֶּרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת.
שאלה ה - אדם שחננו ה' ברב כל, ורצונו לחיות ברחבות שלא מפאת תחרות עם אנשי העולם, אלא מפני שיש לו ורוצה הוא להרחיב דעתו בשפע שחננו ה', האם יש רע בדבר?
הַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּפַטֵּם הָאָדָם עַצְמוֹ מֵחָמְרִיּוּת הָעוֹלָם וְיִזְכֶּה גַּם בִּמְתִיקוּת הַתּוֹרָה לְלָמְדָהּ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ כֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּעַנֵּג אֶת עַצְמוֹ מִטּוּב הָעוֹלָם וְתַפְנוּקָיו וְיִזְכֶּה לַעֲבוֹדַת קוֹנוֹ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ בֶּאֱמֶת. כָּךְ שֶׁגַּם אִם לֹא יִצְמַח לָאָדָם שׁוּם טִרְדָּה מֵחֲמַת רִבּוּי תַּאֲוָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁרָוַח לוֹ ה' וְיֵשׁ לוֹ כֹּל, מִכָּל מָקוֹם מַפְסִיד בְּכָךְ אֶת הַיָּקָר מִכֹּל, כִּי בְּכָךְ לִבּוֹ יֵאָטֵם וִיטֻמְטָם מֵהֲבָנַת חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי ְהַחָמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ תִּתְעַבֶּה וְתֶאֱטֹם אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבְּקִרְבּוֹ לְבַל יִשְׁמַע זַעֲקָתָהּ כְּלָל.
וְעוֹד בְּיוֹתֵר גְּדוֹלָה סַכָּנַת הַמִּתְרַחֵב וְאֵינוֹ חַי בְּסַפְקָנוּת, וְהוּא שֶׁבְּנָקֵל מִן הַהֶתֵּר יְסִיתֶנּוּ יִצְרוֹ לָאִסּוּר, כָּל הַהַצְלָחָה נֶגֶד יֵצֶר הַמִּתְאַוֶּה הוּא הַגָּדֵר וְהַסְּיָג, וּמִי גֶּבֶר שֶׁיַּגִּיעַ עַד גְּבוּל הָאִסּוּר וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ?! לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה, צֵא וּרְאֵה, מִי מִגְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָהַג בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, וְאַף כַּאֲשֶׁר הַצִּבּוּר סְבָבוּהוּ וְגִדְּלוּהוּ מִשֶּׁלָּהֶם, הוּא הָיָה דַּי לוֹ בְּצִמְצוּם, וּבְעַל כָּרְחוֹ אָמַר אָמֵן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָט שֶׁהַתַּאֲוָה הוּא דָּבָר הַגּוֹרֵר וּמוֹשֵׁךְ לְהַרְבּוֹת קִנְיָנִים וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּחִדּוּשֵׁי הַזְּמַן, וְהָאָדָם קוֹנֶה הַנְהָגָה זוֹ לִהְיוֹת לוֹ כְּטֶבַע, וְאִם כֵּן כַּמָּה סַכָּנָתוֹ גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר יֵרֵד מִנְּכָסָיו, אוֹ בְּכָל אֹפֶן גַּם כְּשֶׁלֹּא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּהַרְחָבָתוֹ זוֹ, הֲלֹא יֻטְרַד טִרְדָּה שֶׁל מַמָּשׁ, וְאַיֵּה יָנוּס לִמְצֹא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ לְמַלֹּאת חוֹבוֹתָיו לְבוֹרְאוֹ.
וְזוֹ חֶלְאַת דּוֹרֵנוּ וּבִפְרָט הַשּׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת - בָּזֹאת הֵם נִתְפָּסִים לְאַבֵּד חֶלְקָם בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, אַחַר שֶׁהַיֵּצֶר אֵינוֹ בָּא עֲלֵיהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁל לַעֲבֹר עֲבֵרָה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל לוּקְסוּס וְרַחֲבוּת וּבְכָךְ הֵמָּה בִּרְשׁוּתוֹ.
וּמִי לֹא רוֹאֶה זֹאת בְּחוּשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם חַי בְּרַחֲבוּת אֵינוֹ פָּנוּי לַתּוֹרָה וְלַתְּפִלָּה כְּלָל.
וְהַגָּרוּעַ מִכָּל הַנֶּאֱמָר לְעֵיל, זֶה שֶׁחַי בְּרַחֲבוּת גַּם כַּאֲשֶׁר ה' הִרְוִיחַ לוֹ וְיֵשׁ לוֹ כֹּל, הֲלֹא כַּמָּה בְּנָקֵל יִפֹּל בְּרֶשֶׁת הַגַּאֲוָה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַסַּבָּא מִקֶּלֶם שֶׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבְךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְלֹא נֶאֱמַר "פֶּן" תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, אֶלָּא וְאָמַרְתָּ, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ יִרְבְּיוּן בְּוַדַּאי הוּא שֶׁכֵּן תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ.
שאלה ו - מה יעשה אדם כשבני הבית דורשים רחבות, האם נכון להשתמש במדת ההסתפקות על חשבון בני הבית או שזו מדה טובה רק לאדם עצמו, ובפרט שקים גם חשש באם יצמצם מהם שיתאוו ויחמדו את מה שאין להם?
לִמְּדָנוּ גְּאוֹן הַמּוּסָר הגר"י סַלַּנְטֶר, דְּאֵין נָכוֹן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַזּוּלַת, וּכְגוֹן, הָאָדָם לְעַצְמוֹ יִנְהַג בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת, אוּלָם אֶת חֲבֵרוֹ יְכַבֵּד וִירוֹמֵם, וּכְגוֹן, הָאָדָם הַנּוֹהֵג לְעַצְמוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם וּמַיִם, לַחֲבֵרוֹ יַאֲכִיל תַּרְנְגוֹלוֹת פְּטוּמוֹת וְכַיּוֹצֵא, דְּאֵין נָכוֹן לָאָדָם לְצַעֵר אֶת זוּלָתוֹ בִּשְׁבִיל הַהַנְהָגוֹת הַחֲסוּדוֹת שֶׁלּוֹ זֶהוּ לְפִי שֶׁאֵין מִתַּפְקִידְךָ לִהְיוֹת מַנְהִיג וּמַצִּיל אֲחֵרִים שֶׁאֵין אַחְרָיוּתָן עָלֶיךָ.
אָמְנָם בַּנִּדּוֹן דִּידַן, שֶׁעַל הָאָדָם לְהַצִּיל אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ מִמִּדָּה מְגֻנָּה, וְחִנּוּךְ וְהַנְהָגַת הַבַּיִת תְּלוּיָה בּוֹ, הֲרֵי שֶׁעָלָיו לְהַנְהִיגָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה שֶׁהִיא מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא זֶה בַּדֶּרֶךְ הַמְקֻבֶּלֶת, דְּהַיְנוּ גַּם שֶׁלֹּא יְצַמְצֵם יוֹתֵר מֵהַמְקֻבָּל, וְאִם הַמְקֻבָּל לִחְיוֹת בָּרָמָה הַמְקֻבֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְמוֹתָרוֹת לְפִי מַעֲמָדָם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ, לֹא יְקַמֵּץ מֵהֶם אַחַר שֶׁזֶּה הֶכְרֵחַ בִּשְׁבִילָם, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת לְהַשְׂבִּיעַ עֵינֵיהֶם מִצַּד אֶחָד לְבַל יַחְמְדוּ וְיִתְאַוּוּ לַאֲחֵרִים, וּמֵאִידָךְ לְלַמְּדָם לִבְלֹם תַּאֲווֹתֵיהֶם וּרְצוֹנָם וְלִהְיוֹת שַׁלִּיטִים בְּיִצְרָם לְבִלְתִּי הַשְׂבִּיעוֹ פָּן יְבֻלַּע לָהֶם בְּמִדָּה רָעָה זוֹ.
וְקָשֶׁה לְפָרֵט הַדְּבָרִים לְפִי שֶׁאֵינָם שָׁוִים בַּכֹּל בְּאוֹתָהּ מִדָּה וּבְאוֹתָהּ קִצְבָּה.
אוּלָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא כָּךְ שֶׁאֶת הַדְּבָרִים הַמֻּכְרָחִים שֶׁאֵינָם מוֹתָרוֹת יֵשׁ לְתִתָּם בְּעַיִן יָפָה וְלֹא בְּקַמְצָנוּת, וְכָל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו לְצָרְכֵי הַבַּיִת יִתֵּן מִיָּד וּבִנְדִיבוּת הַלֵּב וְהַפָּנִים, וּבָזֶה יְלַמְּדֵם הֵיאַךְ יִתְרַחֲקוּ וִיגַנּוּ אֶת מִדַּת הַקַּמְצָנוּת, וּמֵאִידָךְ בַּמֶּה שֶּׁהוּא מוֹתָרוֹת שֶׁאֵין בּוֹ סִבָּה וְהֶכְרֵחַ יִמְנַע מֵהֶם, וּבָזֶה יִלְמְדוּ מִכְלוֹל שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְהוּא הַנְּדִיבוּת מִצַּד אֶחָד, וּמֵאִידָךְ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת.
וְגַם זֹאת יַעֲשֶׂה בְּדַעַת לְפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, דְּיֵשׁ זְמַנִּים שֶׁל חֻפְשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁאָז יֵשׁ לְפַזֵּר יוֹתֵר לְהַשְׂבִּיעַ עֵינֵיהֶם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם מוֹתָרוֹת אַחַר שֶׁכֵּן הַמְקֻבָּל גַּם אֵצֶל הַמְצַמְצְמִים וְאֵינוֹ בָּזֶה מַפְרִיז עַל הַמִּדָּה, וְכָל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת.