בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בתי הנפש · יט
ונבאר בעהשי"ת י"ב מצות פנימיות והם בזוהר יתרו צ"א הרמוזים באנכי והם ליחד השי"ת, ליראה אותו, ולמנדע דאית דין ודיין ומשלם שכר טוב לעובדיו, לקדש אותו, ולהתפלל לפניו, תורה, מילה, לקדש בכור, תפילין ציצית מזוזה, למסור נפשו, ולאתדבקא בי', שהם י"ב וכתב שם למטה בסוף הזוהר בהג"ה שזה מצוה אחת למסור נפש בדביקות וע"כ צ"ל כן כי נראה ליראה ולמנדע ב' מצות וכן לקדש ולהתפלל ב' ע"כ למסור ולאתדבקא מצוה אחת, וכן נראה ביהל אור, ועוד דלפי מנין המצות שלנו עפ"י סדר הרמב"ם ואף לפי כולם הנה אין במצוה עשה לקדש השי"ת במסירת נפש רק מצוה עשה אחת ואיך חשב כאן ב' לקדש השי"ת ולמסור נפשו א"כ עכצ"ל שזהו מצוה אחרת למסור נפשו בדביקות והוא מצות ובו תדבק ופירש הזוהר דבו תדבק פירש לדבוק בו במסירת נפשינו דלא כפירוש הרמב"ם עפ"י חכמז"ל הדבק במידותיו, ופירושן של הדברי' יתבאר אי"ה לקמן והוא כמ"ש בזוהר ע"פ ואתם הדביקים בד' אלהי' שישראל מתדבקין תחת המלכות נהורא תכלא ששורפת הכל והוא במס"נ למיתה שהוא למלכות שמים כמ"ש האריז"ל ואעפי"כ חיים כלכם היום מחמת שממשיכין הנהורא חיוורא, ועפי"ז תבין ג"כ עומק דברי חכמז"ל שגם הם כוונו לזה וכי אפשר לאדם לדבוק בשכינה והלא נאמר כי ד' א' אש אוכלה נהורא תכלא ששורפת הכל אלא הדבק במידותיו שהוא ז"א ש"ק נהורא חיוורא והוא ענין אמת תלי"ת. [ואפשר עוד דזהו מצות ואהבת את וכו' בכל נפשך שאחכז"ל אפילו נוטל את נפשך והיא מצות מסירת נפש אכן מאחר דלפי מנין המצות שלנו אינה מצוה בפ"ע רק נכללת בכלל ואהבת לכן יותר נרא' לפרש כפירוש הראשון]:
והנה כתב הגר"א ז"ל בליקוטים הנדפסו בסוף יהל אור וז"ל בס"י מחלק האיכות עם האברים חכמה בעין ימין שיחה ברגל ימין, וכן כולם הענין כי האיכות כל א' תולה באבר מיוחד כמו שרואין בחוש מי שיחסר ממנו הביצים יחסור הקול וכן הזקן וכן כל אבר והן תרי"ג איכות ולא דיבר בס"י אלא הכללים שהן כ"ב וכו' וסוד הענין שכל אבר י"ל פנימיות וחיצוניות ובפנימיות פועלת האיכות ובחיצוניות האברים וכ"ה בתרי"ג מצות וכו'. והנה תרי"ג אברים בגוף ותרי"ג איכות בנפש קבועים בגוף אף לעכו"ם, ועוד יש תרי"ג שאין קבועים בנפש רק מושפעים מהרוח והן באין מעשיות המצות [נרא' שזהו סוד רוחא דשבק בגוי' כי הרוח בעצמו הוא סוד התורה ועשיות המצות הוא רוח שבמלכות], וידוע שכ"ד שהוא כפול בא השני בגולם אחד כמו י"ב תיקונים שתקון י"ג כולל בעצמו י"ב וכן כאן שתרי"ג איכות השניים באים באבר אחד והוא עטרת הברית ובו נכלל תרי"ג כמ"ש גדולה מילה ששקולה ככל התורה, וכמו שהוא חיבור להביא השפע מזכר לנקיבה בעצמות האברים כן הוא חיבור להביא השפע לאיכות האברים ע"כ תמצית לשונו, עוד שם כי לכן יש ברי"ת מצות חוץ המילה ובמצוה התרי"ג שהיא מילה נכלל ג"כ ברי"ת ופירוש הדברי' נראה עפ"י המבואר בספר הנחמד מנחם ציון על האדר"ז מהרב מהר"ם תלמוד הגר"א [דלא כנדפס בטעות על שם הרב מהר"ם תלמיד הבעש"ט שהוא בעל פרי הארץ] בשם הגר"א ז"ל שענין התרי"ג מצות הנה הת"ר מהם כנגד שיעור קומה ס"ר ששה קצוות והי"ב מצות פנימיות המבוארים בזוהר יתרו ומצות מילה משלמת לתרי"ג, ועיין בזוהר ויקהל ר"ב אינון שית פקודין דקיימין בצלותא דסלקין לגבי שית מאה פקודין דאורייתא, ואי תימא תליסר אחרנין יתיר אינון קיימין לאמשכא תליסר מכילין דרחמי דכלא כלילין בהו וכו'. הרי כנ"ל שהי"ג נגד י"ג מדות דרחמי:
והנה לדרך הזה שמילה כולל, את הי"ג מצות בסוד מזל הי"ג ונקה יובן מ"ש בבכ"ע כי במדת ונקה הקב"ה מנקה את פגמי הברית שכתוב בזוהר שאין מועיל תשובה, אולם הקב"ה ברוב רחמיו ונק"ה את הלא ינק"ה עי"ש והוא דבר נחמד ולדברינו יובן כמין חומר לאשר מז"ל הי"ג ונק"ה מכוון נגד המילה. ועיין עוד למטה והעולה מזה כי נכלל במילה תרי"ג מצות כנגד כל התורה כמנין ברי"ת, וכן נכרתו עלי' י"ג בריתות נגד י"ג מצות פנימיות שהמילה כוללם ונלפע"ד שלכן גם בשבת שביארנו לקמן לדרך אחד ג"כ בסוד מצוה הכוללת לכן נזכר שבת י"ב פעמי' בתורה חוץ מפרשת ויכולו והם י"ג פעמי' כמו במילה י"ג בריתות, והנה כמו במזל הי"ג ג' אמ"ש מזלא כמ"ש הגר"א כן בפרשת ויכולו ג' יום השביעי ויכל וישבות ויברך כמ"ש הגר"א ז"ל, והנה יהי' לפי"ז י"ב פעמי' שנזכר שבת נגד י"ב מצות פנימים ופרשת ויכולו נגד זכור בעצמו לכן אנו אומרים ויכולו בקידוש שהיא מצות זכור את יום השבת לקדשו והוא נחמד בעז"ה. אולם נשאר לנו לדעת דכאן משמע שעם מצות מילה י"ג מצות פנימיות ובזוהר חשב י"ב ומכללם מילה ועוד דשם משמע דאנכי כוללת כולם לא מילה, והנה קושיא הראשונה נוכל לישב בב' אופנים האחד דשם חשב י"ב חוץ אנכי ומ"ש למנדע דאית דין ודיין ומשלם אגר טוב לצדיקא הוא מצוה אחרת לא אנכי ויוצאת ממ"ש כ"פ בתורה אני ד' ופ' חכז"ל אני ד' נאמן לשלם שכר ומצות אנכי היא לידע שיש בורא עולם, אולם כדי שלא יהי' דברי הזוהר סותרין מנין המצות שלנו י"ל באופן ב' כי מ"ש למינדע הוא מצות אנכי בעצמה כמ"ש שם למעלה מזה אנכי רזא למיהב אגר טב לצדיקיא דקא מחכאן לי' ונטרי פיקודי אוריתא **(וכן כתוב בתורה כמה פעמי' אני ד' ודרשו חכמז"ל נאמן לשלם שכר ושורש כולם הוא אנכי כמ"ש בזוהר כאן ובאמת גם פירוש הרמב"ם אמת שפירש לידע שיש בורא ומנהיג העולם, ואולם ידיעה זו הוא למעלה מן המצות בסוד ידיעת השי"ת וידיעת התורה, עיין לקמן סי' כ' בהג"ה, ועיין בסה"מ להרמב"ם והרמב"ן ז"ל מה שהליץ הרמב"ן על ה"ג שלא מנה אנכי במנין המצות עפ"י המכילתא קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות שאנכי שורש קבלת אלקותו יתברך ואינו בכלל המצות, ולדברי הזוהר שפירש אנכי לידע שהבורא משלם שכר טוב לעובדיו (והוא מי"ג עיקרים כידוע) ניחא ואתא שפיר דברי הרמב"ם ז"ל ולא מטעמי'.)** אולם מצוה הי"ג י"ל שהיא שבת כמ"ש שם למטה מזה די"ב מצות אינון כללא דזכור, וי"ב ל"ת פנימים כללא דשמור, ועמ"ש שם הגר"א דיש שני בחינות שני מצות שכוללין כל התורה ע"ז ושבת שהם אנכי נגד ע"ז, וכן זכור את יום השבת ששקולה שבת כנגד כל התורה ונשאר לנו עוד לישב קושיא שני' דהרי כאן שני כתובים המכחישין זא"ז אנכי ושבת איזה מהם כולל כולם ובא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן הוא מצות מילה לדעת הגר"א שכוללת כולם, ונלע"ד בדרך אפשר לתרץ מה שכתוב בספרי' דהעיקר דיבור ומעשה, ומחשבה לא עביד מידי והרי כל מצוה צריכה להיות במחשבה ודיבור ומעשה, אבל כי באמת בגמרא איתא פלוגתא אי הרהור כדיבור דמי, וזה דוקא הרהור אבל לא מחשבה והענין כמ"ש האריז"ל שיש רצון ומחשבה והרהור וקול ודיבור בסוד ה' פרצופין הידועים א"א חו"ב זו"נ והרהור נגד הבינה. וידוע שיש ג' כלים לז"א בינה ת"ת ומלכות הרהור קול ודיבור וכולם באותיות כי גם ההרהור הוא שמחשב באותיות הדיבור כידוע, ואולם המחשבה הוא בסוד החכמה שאין לה כלי שה"ס האותיות והוא ג"כ בסוד עצמות הנפש שהיא רק בחינות שכל פשוט ומתפשטת בכל הג' כלים. והנה ידוע כי הנפש שיתופא דגופא, הנה מתלבשת הנפש בג' כלים הנ"ל הרהור דיבור מעשה והרוח מאיר בה בג' בחינות הנ"ל וה"ס תורה ומצות כמ"ש בזוהר הרקיע ויחי שיש ג' כלים וצלמים מן מחשבה דיבור ומעשה, ותורה הוא הפנימיות מזון הנשמות, וה"ס מזון ולבוש, שאר כסות [עיין למעלה פרק ה' בהג"ה בשם אוצה"ח דרך אחר שיש ג' כלים וג' צלמים וג' צלמים הפנימים חשמ"ל פנימי עי"ש בפ"ט בהג"ה]. והנה לפי"ז י"ל כי שבת מחברת בין רו"נ דבחינות מעשה, והוא בכללות בחינות נפש שמשכנה בלב שמשם כל מעשה האברים והוא בעצמו שובת מכל מלאכה, **(הגם כי מצות זכור היא בפה עכ"ז עיקר מצות שבת היא במעשה כמו שביארנו וכן זכור זכרהו על היין הוא בכניסתו שבת דמעלי שבתא שבת בראשית מלכות כנגד מעשה כי מחשבה דיבור מעשה כנגד בינה ת"ת מלכות וגם זכור הוא בלב ג"כ וזהו ענין מאמר חכז"ל התמוה שנאמר זכור את יום השבת וזכור את אשר עשה לך עמלק, יכול שניהם שוים וכו' זה זכרהו לאבדו וזה לקדשו. והקשו המפרשים וכי איזה יחס יש ביניהם שיהי' שניה' שוים אך הענין לפ"ד כי שניה' במצות הכוללת כל המצות זכור את יום השבת, בשבת, וזכירת עמלק במילה בסוד כריתת הערלה לכן עמלק חתך המילות וזרקן כלפי מעלה, ואין השם שלם עד לע"ל שיוסר הערלה ותתגלה העטרה והבן.)** והשני בין רוח ונפש דבחינות דיבור ה"ס המילה ברית הלשון וברית המעור כמ"ש תלמידי הבעש"ט בסוד חשמ"ל ח"ש ואח"כ מ"ל שצריך לכרות מקודם הקליפות בסוד המילה ואח"כ לדבר והכל ידוע, והשלישי בין רוח ונפש דבחינות מחשבה ביסוד המחברם הוא מצות אנכי שעיקרה במחשבה [ובבחינה זו אנו יכולים לפרש פירוש אנכי כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבן]. לידע שיש בורא עולם. כלל הדברי' שהם בג' יסודות בינה זו"נ, שבת ביסוד דמלכות כמ"ש בזוהר ששם עיגולא וריבועא ושבת נקודה בחלל דילה [יש ג"כ דרך לומר ששבת בבינה כמ"ש בכ"מ וגם שם בזוהר קאי על יסוד דבינה ואנכי במלכות כמ"ש בזוהר בכ"מ והכל הולך למ"א ואו"א דא"ח] ומילה ביסוד דז"א ואנכי ביסוד דאמא דעת דז"א לכן המצוה לידע ושם תרין עיטרין נו"ה דע"י שני לוחות הברית והבן והנה שייכות הי"ב מצות הנ"ל אל הי"ב איברים כתב הגר"א בעצמו ביהל אור יתרו צ"א ומעתה הלא נתבאר כל הד"פ י"ב שביארנו: