בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בתי הנפש
יסוד החכמות ועמוד התבונות היא לידע האדם את עצמו וכבר כתוב בספרים חדשים גם ישנים וביותר בספר הקדוש ע"ח כל שיעור קומה בפרטות וכן בספר הגלגולים לרבינו האריז"ל נתבאר בפרטות כל עניני הנשמה הכל ערוך ומתוקן לגדולי הדעת ולי הצעיר אשר קטנתי בדעת יש לי כמה ספיקות ואבארם אחת לאחת בעזר השי"ת:
(א) אחרי שנתבאר בגולגולים ובכ"מ כי הנשמות כוללות כל עולמות אבי"ע היינו שיש ה' חלקי נשמה יחנר"ן באצילות מן א"א חכמה בינה ז"א ומלכות ובכללות נקראו חי' וכן ה' חלקי יחנר"ן בבריאה וכללותן נקרא נשמה וכללות היצירה רוח, וכללות העשיה נקרא נפש וא"כ צ"ע למה נקרא עולם הבריאה עולם הנשמות ומה חילוק יש בינו לשאר העולמות דהרי הנשמות באים מכל העולמות:
(ב) הנה ידוע כי נשמת הנקיבות בסוד המלכות וכתוב בגלגולי' פ כי מזווג זו"נ מטיפות מ"ד שבזכר נברא נשמת הזכר ומטיפות מ"נ אשר בנקיבה נוצר נשמת הנקיבה ונעשה נשמה אחת כלולה דו"נ וכאשר באים לעולם הזה חוזרים ומתחלקים עי"ש וא"כ צ"ע דהרי כל אדם יש לו נפש ממלכות וא"כ אדם שאין לו אלא נפש מן המלכות ואעפי"כ הוא זכר:
(ג) לבאר דברי הגראז"ל בתקונים ובליקוטים דהנפש אינה באה כ"א פעם אחת בעולם ואינה מתגלגלת ובכל פעם שבא הרוח בעולם בא בנפש חדש ויתבאר אי"ה בפנים בארוכה מוצאן ומובאן ועכ"פ צ"ע דהרי מדברי האריז"ל נראה שכל הנר"ן מתגלגלין וגם כתוב שבתחלה זוכה לנפש ואח"כ לרוח ואח"כ לנשמה ואיך ישתוו הדברים:
(ד) ויותר קשה מ"ש הגראז"ל בליקוטים שבסוף ס"ד שהנשמה נבראת קודם בריאת העולם והרוח נוצר בנפיחת הנשמה לגוף וכן הנפש והרי מדברי האריז"ל בגלגולים מוכח להדיא שכל הנר"ן נבראו קודם העולם:
(ה) עוד קשה עמ"ש הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן שאינם מתגלגלים רק נר"ן דבריאה אבל לא דיצירה ועשי' והרי האריז"ל כתב שכל נר"ן דבי"ע כולם מתגלגלין והנפש דעשי' מתגלגלת כ"פ עד שתזכה לרוח דיצירה:
(ו) לבאר החילוק שבין הרמ"ע ז"ל שחושב הצלם שהוא ביצירה והגראז"ל כתב שהצלם מבריאה.
(ז) לבאר דהרי מדברי האריז"ל נראה שכל נר"ן מתגלגלין ומקבלים פגם ע"י עבירות, ובכמה מקומות כתוב כי הנשמה אינה נפגמת רק רוח ונפש והגראז"ל כתב בכמה מקומות ובתקון ס"ט דף ק"ג ב' ובתז"ח דף פ"ד א' שמ"ש שנר"ן מתגלגלין היינו נר"ן של הרוח אבל הנפש ממלכות והנשמה מבינה אינה מתגלגלת והרי בפירוש כתוב בגלגולים כ"פ שיש בנפש דעשי' ה' חלקי נשמה י"ח נר"ן מה' פרצופים א"א חו"ב זו"נ וכן ביצירה וכולם מתגלגלין וכן בהרבה מקומות בפירוש שגם נפש ממלכות מתגלגלת עיי"ש:
(ח) לבאר טעם למה הנשמה אינה יכולה לקבל שכר עה"ב בג"ע רק ע"י הלבוש והרי הלבוש קטן מן הנשמה:
(ט) לבאר למה הזי"ן ספירות שבס"י חכמה ועושר וזרע וכו' משונים מן הזי"ן ספירות הנזכר בכ"מ חסד גבורה ות"ת וכו':
(י) וכן קשה על הי"ב פשוטות שבס"י שיחה הרהור וכו' שהם בסדר אחר ממ"ש בתקונים ששם כתוב ראי' שמיעה ריח דבור בד' אותיות הוי' וד' חושים שסימנם מעש"ה עשי' הילוך שימוש מישוש בד' דאדני:
(יא) וכן בג' אמ"ש כתוב בס"י שאש בראש מים בבטן אויר בגוי' ובתקונים כתוב שמים בראש אש בלב אויר בריאה שהיא הגוי' ובהקדמה בפתח אלי' וכן באד"ז דף רצ"ו כתוב חכמה מוחא בינה ליבא מעוי בדעת איתתקנו ואויר הוא הדעת כידוע וזה יש לישב כי בריאה הוא הדעת המכריע בין חו"ב מוח ולב אבל במעים הוא הדעת המתפשט והבן אולם מס"י קשה:
(יב) לתרץ סתירת דברי הגראז"ל עם האריז"ל בענין ג' רישין דא"א שכתב האריז"ל שהם גלגלתא חסד ומוחא גבורה דעתיק וקרומא ת"ת וכן כתב הגראז"ל בעצמו בס"ד דף ד' ע"א ואח"כ כתב כ"פ כי גלגלתא דעת ואוירא חסד ומוחא גבורה:
(יג) ועוד שנית שרבינו האריז"ל חושב בזי"ן תקונים את הג' רישין והגראז"ל כתב כי כל הזי"ן תקונים המה בגלגולת לבדה וי"ב דדיקנא במוחא:
(יד) ועוד שלישית צ"ע גדול במ"ש שם הגראז"ל במוסגר כי הזין תקונים דגלגלתא המה בינה דגלגלתא בינה, וי"ב דדקנא ששורשה בח"ס היא חכמה ומזל הי"ג נכלל בו ג' אמ"ש בסוד כתר הרי כ"ב ג' ז' וי"ב כח"ב. והנה זה סותר דברי עצמו שהבאתי למעלה שהגלגלת כתר ואוירא חכמה וח"ס בינה גבורה דעתיק וגם דברי רבינו האריז"ל שכתב שג' רישין בסוד נר"ן גלגלתא נשמה ואוירא רוח ומ"ס נפש הרי שהגלגלתא יותר גדולה. ואם נפשך לתרץ עם דברי הגראז"ל בתקונים כ"א דף כ"ג שיש ב' בחינות בגלגלת האחד למעלה מקום הנחת תפילין בסוד כתר כמ"ש קרקפתא דתפילין והיא כתר עליון, והשני למטה בסוד מקיף למוחא ויהיו חכמה מוחא וגלגלתא בינה, אמת כי כן אבל עכ"פ צ"ע דהרי גם הזין תקונים המה למטה בגלגלתא כמו העינים והחוטם ואעפי"כ חשבם הגראז"ל בגלגלת בכתר כמש"ל:
(טו) מה שחדש הגראז"ל בתקון ס"ט ענין הנפש שהיא הזמן של אדם עי"ש דברים נפלאים מפז מסולאים יתבאר אי"ה לקמן וצ"ע למה לא זכר האריז"ל מזה כלום, ויתורץ ג"כ למה לא זכר הרח"ו ז"ל את עולם המלבוש המוזכר מתלמידי מהר"י סרוג ז"ל:
(טז) ואחרון חביב מ"ש רבינו קה"ק הבעש"ט ז"ל בכ"מ וכן באגרת שלו הנדפסת לדבק א"ע בפנימיות רוחניות האותיות שבתורה ותפלה שהוא אור א"ס המתלבש ברוחניות האותיות וכבר האריכו בזה הרבה תלמידי הבעש"ט ז"ל ועיין בספר התניא ממהרש"ז ז"ל. אבל צריך להבין דהרי ידוע שהמעשה והדיבור המה בחינה אחרונה שבאדם בחינת מלכות שבו. וא"כ הנר"ן של האדם המה יותר גדולים מן המצוה והדיבור של תפלה. ולמה כל הדביקות של האדם הוא ע"י הדיבור. ואדרבה לפי הנראה צריך הדיבור לקבל מחיות רוחניות אור א"ס שבתוך הנר"ן של האדם כמו הנוקבא מהדכורא:
יז לבאר ענין הצלם על מתכונתו:
(יח) בביאור ימי שנות האדם הנזכרים בפרק אבות מבן ה' עד מאה:
יט בביאור כחות הגוף כמו המרגיש והמתעורר ומניע וכדומה:
כ בביאור. ענין י"ב אברים פנימים שבאדם.
א
ונתחיל בעזרת השי"ת לבאר כל אלו הקושיות והשי"ת יעזור לי שלא אכשל חלילה. דהנה האריז"ל כתב בשער סדר אבי"ע פ"ד בסופו כי יש ב' מיני זווגים לאו"א וכן לזו"נ הזיוג הא' כאשר הם שוים בקומתם והשני הוא מן החזה ולמטה בסוד יש"ס ותבונה וכן בזו"נ יש ב' זווגים אלו. והנה הראשון הוא לתת מוחין לזו"נ דאצילות להוליד נשמות ממש אל הבריאה וזיוג הב' לתת מוחין אל הבריאה להוליד מלאכים אל היצירה ושם בבריאה נמצא עוד העונה אעפ"י שאין כולד בזיוג הבריאה רק מלאכים, אבל ב' זיוגי דזו"נ דאצילות לתת מוחין אל היצירה והעשי' ואולם לאשר המוחין דזו"נ אין מוחין גמורין דשורש ז"א הוא ו"ק בלי מוחין לכן אין כח ביצירה ועשי' לעשות הולדה חדשה ולכן שם ביצירה ועשי' הוא רק בסוד כסות ושאר שהוא מזון עי"ש:
והנה ראה מפורש כתוב בדברי האריז"ל שאין הנשמות נולדים רק בזיוג זו"נ דאצילות והנה אעפ"י שידוע כי הנשמות כלולות מכל הפרצופין מראש א"א דאצילות עד סוף מלכות דעשי' ויש בעשי' ה' בחינות כשמות יחנר"ן ובכללות המה בחינות נפש וכן ביצירה בכללות בחי' רוח כמבואר הכל בארוכה בגלגולים, עכ"ז זה דוקא עצם בחינות הנשמות אבל כל נשמה צריך שתבוא בזיוג זו"נ ומקבלת שם בחינת לבוש וגוף וזה דוקא בזיוג זו"נ דאצילות. והענין כמ"ש שם בגלגולים שבעת השבירה היו שם בחינות הספירות ובחינות נשמות ובחינות עולמות וכן כתב הבעש"ט זלה"ה כי כ"ד נכלל מן עולמות נשמות אלקית:
והנה כמו שבחלק הספירות חזרו אח"כ בעת התיקון להתתקן בזיוג פב"פ וכן כל הנשמות צריכין לבוא אח"כ בזיוג פב"פ. והנה יש בזה הרבה חילוקים אותן שנכללו באדה"ר. ושלא נכללו ואותן שנטבעו בקליפות אחר חטא אדה"ר ואותן שפרחו למעלה והם מבוארים בארוכה בספר הגלגולים והצד השוה שבהן שכולן בעת באו לעולם צריכין לבא ע"י זיוג זו"נ ושמה ע"י חו"ג שממשיכין זו"נ בזיוגם נעשה גוף ברמ"ח אברים לנשמה כמו למטה בזיוג הגשמי שנוצר מטיפות אב ואם גוף הגשמי ברמ"ח אברים כן גם הנשמה בעצמה יש לה גוף ולבוש רוחני תה נעשה בזיוג זו"נ דאצילות:
והנה עפ"י דברי האריז"ל נתבאר היטב מה שנתקשה בפרדס על הא דמבואר בזוהר הרבה פעמים שהנשמות נאצלו קודם בריאת העולם וא"כ קשה מה תמה הנשמות הנולדים בכל יום מזיוג זעיר ונוקבי' ונדחק מאוד ולדברי רבינו האריז"ל הדברים מחוורים וברורים כשמלה שבאמת נאצלו מקודם ועכ"ז בעת נתינתה למטה צריכה לעבור דרך כל עולמות אבי"ע ובזיוג זו"נ דאצילות נעשה לה צורה וחומר רוחני כלול מתרי"ג שס"ה גידין ורמ"ח איברים ובבריאה נעשה לה לבוש וצלם כאשר יתבאר אי"ה לקמן כי הצלם בחינות תרי"ג מלאכין דסלקין לנשמתא ואולם לפמ"ש בע"ח שער אבי"ע הבאתיו בכאן צ"ל שאפילו נפש דיצירה ועשי' צריכה לבוא בזיוג זו"נ דאצילות כי כתוב שאפילו הבריאה אין בכחה להוליד נשמה רק בחינות מלאכים ועוד דהרי בעשי' אין שם זיוג רק בפסח והאיך באים הנשמות משם אלא ודאי כמ"ש ומ"מ קשה לומר כן שנשמות בי"ע יבואו בזיוג זו"נ דאצילות וגם לא נראה כן בכמה דוכתי וכן מדברי הגראז"ל ביהל אור לך שהביא לקמן נראה שרק על נשמות דאצילות הדברים אמורים. אך כראה עם הידוע מהאריז"ל כי בכל עולם יש ד' בחינות אבי"ע ובחינות האצילות שהיא בחינות חי' בכל העולמות אפילו בבי"ע הוא אלקיות ומנשמה ולמטה משם יפרד וכן ידוע ע"ש הרח"ו ז"ל בשער הקדושה שבכל עולם ועולם יש מחצוב המלאכים ולפנים הימנו מחצוב הנשמות. וא"כ י"ל לפי"ז שבכל עולם מבי"ע הנשמות נולדים מבחינות אלקיות שהיא בחינות אצילות חלק א' ממעל ונקבעים במחצוב הנשמות בחינות בריאה והמלאכים נולדים מבחינות בריאה ונקבעים בבחינות יצירה מדור המלאכים כנ"ל והכלל העולה כי עצם הנשמה ואורה הוא בחינות אצילות וע"י זיוג זו"נ דאצילות מקבלת בחינת גוף רוחני לנשמה:
ואולם כאשר מתלבש בגוף צריך להיות ממוצע ביניהן ולכן מתלבש עוד בלבוש וצלם חוץ הגוף הנ"ל וזה נעשה בזיוג זו"נ דבריאה כאשר נבאר אי"ה והנה זה האחרון תמיד נזכירהו בשם צלם ולבוש אבל לא הראשון הנעשה מזיוג זו"נ דאצילות שזה נעשה ממש ענין אחד עם הנשמה והיו לבשר אחד כמ"ש בגלגולים פרק מ"ג כי תמיד ישארו לבושים אלו לנשמה ולא יתפרדו אפילו לאחר התחי' עי"ש ולכן נקרא בסתם נשמה וכל עסקינו לקמן בענין הצלם הוא על הלבוש הנעשה מעולם הבריאה כאשר יתבאר אי"ה [ותבין הדברים עמ"ש במ"א כי הנשמה הוא עצם נבדל תמיד במצב אחד אבל הצלם משתנה בכל יום ובכל שעה לבושין דלביש בצפרא לא לבש בפניא בסוד הנצוצין הנבררין בכל יום חדשים כמ"ש האריז"ל ושורש ב' אלו מהיכל הזכות ואהבה כמ"ש הגראז"ל כי המלאכים שבהיכל הזכות ל"ל קיומא ונשרפין וחוזרין ומתחדשין משא"כ המלאכים שבהיכל אהבה שעומדים כל ימי עולם, והנה שם בהיכל אהבה גנוזות הנשמות בחדר גוף כידוע. ומהיכל הזכות שורש הצלם והלבושים כמ"ש בבית הקרבן ח"א בארוכה עיי"ש] והבין זה שלא נצטרך עוד להכפיל הדברים:
ב
והנה ענין עצמות הנשמה מאיזה מקום מושרשת נתבאר בארוכה בגלגולים בתחלתו וענין לבושי הנשמות מזיוג זו"נ דאצילות נתבאר בפרק מ"ג וכן בפרק כ"ד וכ"ה בענין לבושי נשמות קין והבל ועם הנ"ל תבין ג"כ למה כתב שם בפרקים הקודמין שקין והבל בתרין עיטרין דחו"ג קין בגבורות והבל בעיטרא דחסדים ובפרק כ"ד וכ"ה כתב כי קין לקח ב"ג וב"ש דגבורות הזכר וה"ג דנוקבא והבל לקח ב"ג ושליש גבורות הזכר ושליש חסד של הדכורא וה"ח דנוקבא:
אבל הענין מבואר כי כ"ז שכתב כאן הוא בענין הלבושים של הנשמה מחו"ג דזו"נ ולמעלה מיירי מעצם שורש נשמתן מתרין עיטרין והוא פשוט לכל מבין והוא ג"כ דוגמת עצמות וכלים כי עצם אור הנשמה במקום אחיזתה בסוד העצמות ומזיוג זו"נ נעשה לה כלים דוגמת כלי הספירות. והנה מעתה תבין ממילא קושיא הא' למה נקרא הבריאה עולם הנשמות כי שם נולדין הנשמות מזיוג זו"נ דאצילות כמ"ש בע"ח שהבאתי למעלה אבל ביצירה נולדין רק המלאכים והצלם מן הבריאה שאין בכחה להוליד נשמות:
וכן תבין ג"כ קושיא הב' שבאמת עצמות הנשמה אפילו הזכרים יכול להיות להם נפש מן המלכות אבל בלבושים מי שלבושו מה"ג דנוקבא הוא נקיבה כמ"ש בגלגולים פרק כ"ד וז"ל שם באמצע ובזה תבין היטב מה ענין הזכרים והנקיבות כי הזכר יהיב בה טיפה מ"ד והנוקבא סלקת מ"נ לקובלי' ואז נעשית נשמה אחת כלולה דכר ונוקבא דכר מן טיפה מ"ד ונוקבא מן טיפה מ"נ ואח"כ נחלקים ובאים לעוה"ז ואח"כ חוזרים להזדווג וזה טעם מצות זיוג עיי"ש:
והנה שם מקודם לזה הקשה על בחינות קין שבא מעיטרא דגבורות והי' צריך להיות נקיבה ותירץ שם בארוכה כי הגבורות בדכורא המה בחינות זכר רק כאשר יוצאים דרך הנק"ב מאחוריו אל המלכות נקראים נקיבה וקין בא מעיטרא דגבורות שבתוך הדכורא עי"ש והנה באמת צ"ע גדול דהרי ביאר שם מקודם בפרקים שעברו כי שניהם קין והבל לא השיגו רק לתרין עיטרין שבמלכות ואפילו הבל שמושרש בעיטרא דחסדים שסודה בזעיר מ"מ לא השיג אותה במקומה רק בתוך המלכות וא"כ הוא היפוך הנ"ל:
אבל האמת יורה דרכו שעל עצם הנשמה לא קשה לי' כלום דהוא דבר פשוט שהנפש ממלכות אפילו לזכרים רק הקושיא שלו על הלבוש שגם בלבוש כטל קין כל הלבוש מגבורות וע"ז תירץ שהיו גבורות זכרים וכמ"ש ג"כ בסוף פרק כ"ה שקין הי' רובו גבורות הזכר והבל רובו מחסדי הנקיבה והבן והגם כי הדברים פשוטים ומוכרחים הוצרכתי להאריך מחמת שלא באו שמה הדברים מפורשים בגלגולים ויכולין לטעות בהם והשי"ת יצילינו משגיאות ודע כי אפילו הבל שהיו לו רוב חסדי הנקיבה מ"מ היה זכר לצד שהיו בזיוג גם גבורות הזכר כי מעיקר מ"נ של המלכות נעשו התאומות שנולדו עמו והוא עקרו ממ"ד של הדכורא כמש"ל מדברי הגלגולים והבן:
ג
ומעתה נבוא בעזרת השי"ת לדברי הגראז"ל אשר כתב בתקונים תיקון ס"ט בענין הנפש בארוכה ותורף הדברים כי רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הן נגד דכר ונוקבא לכן נשים חייבים בשס"ה ל"ת, ורמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים ושס"ה ל"ת נגד שס"ה ימות השנה, והענין דהאדם והזמן הן דכר ונוקבא, רוח ונפש, והנה הת"ת כולל כל הרוחות של כל העולם, ומלכות כוללת כל איברי הגוף של הזמן מששת אלפי שנה, והמה מכוונים זכ"ז מקבילות הללאות וכו' וה"ס מ"ש בס"י עולם שנה נפש ויהיה עולם בזעיר שנה במלכות והנפש באה משניהן לכן היא ג"כ נכללת מרוח ונפש, רוח מזעיר נגד העולם ונפש ממלכות נגד השנה, והרוח בא בעולם לפי המקום, והנפש לפי הזמן, כי בכל רגע באים נפשות אחרות ואם זוכה שיוצא הרוח בשעתו זה שזוכה לבת זוגו שהנפש בת זוגו של הרוח, ואם לא בא בשעתו או שבא בגלגול אבד בת זוגו כי הנפש אינה מתגלגלת כמו האשה שאינה מתגלגלת [כמ"ש בגלגולים ע"ש] והנפש אינה יוצאת כ"א בשעתה ולכן אם בא עוד הפעם בגלגול צריך לבוא בנפש אחר והיא אינה בת זוגו וה"ס צדיק וטוב לו צדיק ורע לו כי הנפש היא מזלו של האדם ובה כל הברכות כמ"ש שרוי בלא טובה בלא ברכה וכו' כי היא כוללת כל הברכות עיי"ש בארוכה דברים נחמדים וכן ביאר שם בתז"ח דף פ"ה ע"א וכן בליקוטים שנדפסו בסוף ספרא דצנועתא עיי"ש כי האדם והזמן זו"נ וכל הנשמות שהן גוף אחד הן זכר וכלל שנות העולם המה נקבה עי"ש:
מצאתי כיוצא בזה לרבינו האריז"ל בלקוטי הש"ס אבות. על מאמר אל תהי בז לכל אדם וכו' שאין לך אדם שאין לו שעה כי הזעיר שהוא אדם נקרא יום. והמלכות נקראת שעה. וז"ש אל תהי בז לכל אדם ואעפ"י שהוא עתה בקטנות ואינו משיג מוחין דגדלות הוא בסיבת שאין לו בת זוגו העוזרת אותו הנקראת שעה ואין לך אדם שאין לו שעה היום או למחר עכ"ל הרי מבואר כדברי הגראז"ל רק שהוא ז"ל העמיק הרחיב הדברים:
והנה אתה רואה בכאן עולם חדש אשר חדש רבינו הגראז"ל בענין הנפש שהיא הזמן של אדם ומזלו בסוד המלכות דאצילות אשת חיל ובאמת הדברים מתוקים מדבש ונופת צופים כאשר יראה המעיין שם אבל עכ"פ קשה איך ישתוו הדברים עם דברי האריז"ל שכל הנר"ן מתגלגלים ובתחלה קונה נפש ומתגלגלת כ"פ עד שתתוקן ואח"כ זוכה לרוח ואח"כ לנשמה:
והנה מ"ש האריז"ל שתחלה באה הנפש ואח"כ הרוח כן הוא מבואר ג"כ בתקונים תיקון וא"ו י"ט ב' גם צפור מצאה בית דא גלגולא קדמאה דאיהו נפש. ודרור קן לה דא גלגולא תנינא דרוחא. אשר שתה וכו' דא גלגולא ג' דנשמתא עי"ש וכן בסוף תיקון כ"ו כדברים האלה והגראז"ל כתב שם בדף קכ"ה א' ודף קל"ו א' שהם ג' פעמים ג' שבכל אחד יש ג' גלגולים הן כל אלה וכו' פעמים ושלש שהוא נדרש בכללות על נר"ן ובפרטות על כל אחד מנר"ן שמתגלגל ג"פ. ולצדיקים אפילו עד אלף פעמים ע"ש:
והנה הגראז"ל בתז"ח דף פ"ה א' הקשה בעצמו קושיא זאת על מה שכתב דנר"ן מתגלגלים והא אמר למעלה דנפש אינה מתגלגלת כמ"ש בפנים. ותירץ דמ"ש דנר"ן מתגלגלים היינו נר"ן שברוח שהוא מזעיר והם מדעת ת"ת ויסוד, ויסוד הוא בחינות נפש שבנר"ן מחמת שנכלל במלכות וכ"א יש לו ג' גלגולין הנשמה בג' חב"ד והרוח חג"ת ונפש נה"י והם הג' חיות שמתגלגל בהם. אבל הנפש ממלכות היא שיתופא דגופא והיא נוצרת עם הגוף והיא אינה מתגלגלת עי"ש והוא דוגמת מ"ש בליקוטים שבסוף ס"ד הבאתיו למעלה בקושיא ד' שהנפש נוצרת עם הגוף ע"ש:
ואולם איך נוכל לכוון הדברים עם דברי רבינו האריז"ל והרי נשמת קין והבל היו מתרין עיטרין שבמלכות ומהם באים רוב בני העולם והגם כי בחינות נפש האצילות אינה מתגלגלת ואינה נפגמת עכ"ז בחינות קין והבל שבבי"ע מתגלגלים וגם לדברי הגראז"ל הנה בחינות נפשם דאצילות שהיא ממלכות שיתופא דגופא שהיא מיוחדת רק לגוף זה איך יכולים שאר בני אדם לזכות לה ויש עוד כמה קושיות ילאה הקולמוס לבאר ועכ"פ כאשר תתבונן בכל דברי הגולגולים תראה מוכח שכל הנר"ן אפילו ממלכות נבראו קודם העולם הזה:
ואולם עם האמור ניחא כי י"ל כי בחינות הנפש שמדבר בו הגראז"ל אינו בחינות הנפש של האריז"ל והענין כי כמו שכתבנו לדברי האריז"ל שגם הזכרים יש להם נפש ממלכות רק הענין על הגוף והלבוש הנוצר מזיוג זו"נ וממ"נ של הנקבה נוצרים הנקיבות כמ"ש בזוהר תיאובתא דנוקבא עביד נשמות נוקבים והנה ידוע כי שורש המלכות בזעיר ולכן גם בו יש בחינות נקבה וכן בתרין עיטרין אעפ"י שעיטרא דגבורה נוטלת הנוקבא מ"מ נשאר גם בדכורא כמ"ש האריז"ל הרבה פעמים שאל"כ היה גם הזכר דעתו קל כמו הנוקבא והכל ידוע אין צורך להאריך לכן כמו שיש בכללות בחינות נוקבא דז"א מלכות כן יש בז"א לבדו בפרטות ג' בחינות בינה ת"ת ומלכות והמה נר"ן דז"א:
**([וכמ"ש הגראז"ל בתז"ח פ"ה שהנר"ן הנ"ל הם דת"י שבזעיר וכן י"ל שע"ז כיון ג"כ מ"ש הגראז"ל בריש תיקון נ"ו בארוכה על התקונים דתרין שותפין אינון בברא או"א חד יהיב טפה דדכורא וחד נוקבא עי"ש שהם זי"ן טיפין וע"ש בפירוש הגראז"ל שהם בכללות רוח ונפש והם מתחלקין לנר"ן מצד הנוקבא ונר"ן מצד הרוח וברוח יוכל לבוא ג"כ בחינות חי' והם שבע טיפין אבל החיה דמלכות א"א לבוא בזה העולם כי אלו הי' זוכין לחי' דנפש הי' חיים לעולם כי הנפש היא שיתופא דגופא ומצדה עניני הגוף בעוה"ז אבל עניני הרוח הוא בעוה"ב ומשה)**:
לכן כמו שנשמות הנקיבות אינם מתגלגלות כן גם הנפש הפרטית הזאת אינה מתגלגלת ומינה תידוק נמי כי כמו שנשמות הנקיבות הוא רק מחמת הלבוש שבא מן המלכות אבל לא מחמת עצם הנשמה שיכול להיות גם לזכרים נפש ממלכות כן גם בנפש הזאת שזכר הגראז"ל שאינה מתגלגלת הוא ג"כ שבא ממ"נ של המלכות. אבל מעצם שורש הנשמות שנאצלו קודם בריאת העולם מזה לא מיירי הגראז"ל. ומזה מיירי בגולגולים לכן שם כתוב כי קונה תחלה נפש ואח"כ רוח, ובזה תבין ג"כ שלכן כתב הגראז"ל שם בליקוטים בליקוט הנדפס בסוף ס"ד כאשר ביאר שם ענין הנפש שבאה רק כפי הזמן כמ"ש למעלה כתב שם כי הנשמה נבראת קודם שנברא העולם והרוח נברא בנפיחת הנשמה לגוף נוצר הרוח והנפש מתגדל מעט מעט כמו המלכות נער"ה קטנ"ה בוגר"ת שסימנם נקב"ה, וכל עמל האדם לפיהו הכל עבורה לתקנה עי"ש ואם תאמר שכוונתו על כר"ן המוזכרין בגולגולים הלא שם כתוב שכל הנר"ן של העולמות נאצלו קודם שנברא העולם גם הרוח מן הת"ת גם הנפש מן המלכות ועכצ"ל כמ"ש כי זו"נ בזיוגם ממשיכין את הנשמה שנאצלה קודם בריאת העולם והיא כלולה מכל הפרצופין יחנר"ן שזכר רבינו האריז"ל בגולגולים ושם נתקנת בזיוג ההוא ומקבלת גוף רוחני כלול מזו"נ והם נשמות זכרים ונקיבות הכללים ובפרטות גם הזכר נכלל מזו"נ וחלק הדכורא שבו שקיבל מז"א יקרא רוח וחלק הנוקבא יקרא נפש והיא הזמן של האדם ושניהם נולדים ביצירת האדם בעת שבא פ"א לעולם כמו באדה"ר או בנשמות החדשות אבל במגולגלות אינן כן שכבר יש להם בחינות הרוח לבוש הדכורא שהוא מתגלגל רק הנפש לבוש המלכות לוקח מחדש כמו שכתב הגראז"ל ומיושב קושיא הג' והד':
ומצאתי באד"א ואתחנן מפורש כדברי בפסוק ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום. ופירש שם וז"ל רמז כאן חמשה חלקי הנפש וב' צלמין א' צלם האברים. ב' צלם הזמן כמ"ש כצל ימינו. וז"ש רז"ל רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים. ושס"ה מל"ת נגד שס"ה ימים והם צלמין האלו. ורמוזין בפסוק זה כלכם הוא צלם האברים של כל אדם. היום הוא צלם הזמן. ואתם הוא הנפש הדביקים ברוח שבו הם דבוקים בשלשה ראשונות. והוא בה' אלהיכם חיים שהם הג"ר עכ"ל. והנה מ"ש בצלם האברים וצלם הזמן, רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הוא ממש כמו שכתוב בעצמו בתיקון ס"ט הבאתיו למעלה פ"ג כי הרוח נגד ז"א בסוד עולם כלול מרמ"ח מ"ע. ונפש מנוקבא בחינות הזמן שס"ה ל"ת. וחוץ לזה חשב כאן ה' חלקי נשמה י"ח כר"ן הרי תראה מפורש כדברינו שמ"ש שם בתקונים רוח ונפש אינן רוח ונפש העקרים רק בחינות לבושים שמקבלת הנשמה מזו"ב **(בקש עליה ולא נתנה לו כמ"ש כי לא יראני האדם וחי שה"ס תורת חיים בת מלך פנימה דאתאביד מני' וחנוך זכה אליה לכן חי' לעולם עי"ש דברים מתוקים ואולם אתה רואה שכ"ז על ענין הלבוש שנוטלת הנשמה מזיוג זו"נ והוא רוח ונפש והוא מיסודות דזו"נ שיש שם ד' בחינות אור מים רקיע מאה ברכות וכן ג' כלים עם החי' אבל במלכות כתב האריז"ל שאין בה רק ג' כלים ביסודה נגד נר"ן. וחי' אין בה רק כשמות הצדיקים משלימין שהמה בחינות אור זרוע לצדיק והוא ענין אחד עם דברי הגראז"ל וכן ע"ז כיון הרמעז"ל בעין הג' דיוקנאות שיש לנשמה כי הוא בחינות הגוף של הנשמה שאין בו רק ג' כלים הגם שיש בדכורא ד' טיפין מ"מ החי' אין לה כלי בגוף)** צלם האברים מדכורא רמ"ח מ"ע ולזה רוח יקרא וצלם הזמן מנוקבא שס"ה ל"ת ונפש יקרא. ותלי"ת כי הנחני בדרך אמת:
ד
והנה כמו שכתב הגראז"ל כי הנפש הזאת בסוד אשת חיל עטרת בעלה ובשבילה יזכה לכל הברכות ולהיפוך בהיפוך וכרקב בעצמות מבישה והוא צדיק וטוב לו או צדיק ורע לו כפי הגלגול הראשון אם היה צדיק נותנים לו בגלגול ב' נפש טוב עי"ש בארוכה. הנה כמו כן כתב האריז"ל בענין המשכת מ"ד ומ"נ בדרוש אור מים רקיע בסוד ע"ב ס"ג מ"ה והרביעי בסוד ב"ן הוא מאה ברכות שצריך לברך את הנשמה הנמשכת בזווג ויש ב' מיני מאה ברכות האחד במלכות והשני בטיפות מ"ד לבדם ג"כ בחינות מלכות מאה ברכות ביסוד דדכורא:
ודע כי לפי"ז יהי' ענין השגת הנשמות דוגמת עליות הז"א למעלה שכתב האריז"ל:
בענין חג הפסח שאעפ"י שעולה למעלה לאו"א מ"מ צריך לקבל גם שם מוחין וצלם דאו"א כי גם או"א עולין יותר רק החילוק בעליה הוא מה שמקבל עצמות יותר גדול שבתחלה הי' לו עצמות הראוי לז"א וכאשר עולה מקבל העצמות של או"א או של א"א במנחת שבת. הנה כמו כן כראה ענין השגת הנר"ן שנתבארו בארוכה בספר הגולגולים. דהרי בחינות הלבוש מז"א שהוא הנקרא בדברי הגראז"ל בחינות רוח הוא הנשאר בו תמיד והוא דוגמת ז"א ובו הגלגול כאשר לא נתקן כראוי והשגת הנשמות הוא דוגמת עלי' למעלה וכשמשיג בחינות בינה זוכה לנשמה וכן כשמשיג לאבא בחינות חי' והכל בחינות עצמות הנשמות שנאצלו קודם הבריאה והוא דוגמת עצמות והלבוש מז"א בחינות כלים ולבוש:
ה
ועם הנ"ל נבין ג"כ דברי הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן ביאר באריכות ענין הנפש ותוכן דבריו כי יש נר"ן ח"י דאצילות והם אינם מתגלגלין ואין בהם שכר ועונש ויש נר"ן דבריאה ובהם שכר ועונש והגלגול, וביצירה שם סוד הצלם ובעשי' נפש החיונית הבלא דגרמי ועצבוני דבשרא:
והנה כראה שז"ס האמור בזוהר ותקונים שאדם דאצילות לא חטא רק אדם דבריאה הגם שבמק"מ פירש אדם דבריאה הוא אדה"ר שנוצר בגוף למטה מ"מ מדברי הרמעז"ל וגם מדברי הגראז"ל בס"ד פ"ג בדפוס ווילנא דף כ"ו ע"ב פירש כמ"ש שאדם דבריאה הוא הלבוש מבריאה כנ"ל. מיהו כ"ז הוא באדם שיש לו נשמה מאצילות שכל בחינות בי"ע שלמטה ממנו נעשים לו בחינות נפש כמ"ש הגראז"ל אבל באדם שיש לו נשמה מבי"ע בוודאי נפגמת בעצמה ג"כ ומ"מ כראה שגם בנשמות בי"ע יש כל הבחינות כמש"ל ועצם בחינות הנשמה הגם שהיא נפגמת מ"מ הוא פגם קל ועיקר הפגם בלבוש דבריאה ויצירה ובגוף דעשי':
והנה הנר"ן דבריאה בסוד ג' דיוקנין והנה אם כשמה אחת מתגלגלת אז בא הדיוקן הזה בעצמו עוד הפעם אבל הצלם בא לכל איש צלם אחר לא ישתתפו בה אפילו אדם דוד משיח שלקחו גלגול אחד עיי"ש. והנה גם זה לכאורה נגד דברי האריז"ל בגולגולים שכתב בפירוש שהנפש דעשי' תתגלגל כמה פעמים עד שתתקן ואז יזכה לרוח דיצירה וגם הוא יתגלגל כ"פ עד שיתתקן ויזכה לנשמה דבריאה ועכצ"ל כמ"ש שכל הנשמות מראש א"א דאצילות עד מלכות דעשי' כולם נאצלו בראש הבריאה והם בכללות נקראו בחינות נשמות אצילות ואח"כ צריכים לבוא בזיוג זו"נ דאצילות ומקבלים שם לבוש ודיוקן שכתב הרמעז"ל:
והנה לאשר הם בחינות גוף לכן אין בהם רק ג' בחינות כר"ן נגד הג' כלים שיש לכל ספירה שמתלבשים בהם נר"ן כי אין לחי' כלי בגוף כידוע ועיין שם במאמר עולם קטן. והנה הם נולדים לבריאה כמ"ש האריז"ל בסדר אבי"ע פ"ד הבאתיו למעלה, כי כמו שפרצופי הבריאה המה בנים לזו"נ דאצילות כן הנשמות הנולדים מזו"נ נולדים לבריאה והמה הנשמות ההם אחים לפרצופי הבריאה כמ"ש האריז"ל שהנשמות מבינה דאצילות המה אחים לזו"נ דאצילות כמ"ש למען אחי ורעי וכו' לכן בהם השכר ועונש וכן מוכח בתקונים כי באדם דבריאה שם הי' החטא של אדה"ר וכן הוא בס"ד להגראז"ל באריכות כי שם בבריאה פוגמין החטאים עי"ש בארוכה:
אח"כ מקבלת הנשמה לבוש מזו"נ דבריאה בסוד הצלם כמ"ש האריז"ל בשער סדר אבי"ע שהבאתי שהבריאה אין בכחה להוליד נשמות רק בחינות מלאכים לעולם היצירה וידוע מ"ש בע"ח כי גם הצלם בחינות מלאכים תרי"ג מלאכים דסלקין לנשמתא והנה בזה תראה כי כונת הרמ"ע ז"ל בסדר הנפש אינו על עולם שיצאו משם רק על עולם ש באו לשם כי הלא הדיוקנאות האלו שיש לנר"ן ביארנו שהם מזיוג זו"נ דאצילות ונולדו לבריאה לכן נקרא שם עולם הנשמות כמ"ש האריז"ל, והצלם שורשו מבריאה ונולד ליצירה, והרמ"ע חושב הדיוקנאות בבריאה והצלם ביצירה ועם זה נתישב למה כתב הגראז"ל הרבה פעמים שהצלם מבריאה כי הגראז"ל חושב המקום שנולד משם ועם זה נתישב קושיא הה"א והוא"ו:
ועם זה יתבאר ג"כ מ"ש האריז"ל שעולמות אבי"ע האצילות בחינות נפש והבריאה גוף והיצירה לבוש ועשי' היכל שהיא דירת האדם. והנה זה יעלה לדרך אחד עם דברי הרמעז"ל והכוונה על עולם שיצאו ונולדו לשם לכן הבריאה גוף והיצירה לבוש וצלם:
ודע כי באוצר החיים להקדוש מקאמארנא זצ"ל ביאר כ"פ שיש צלם דיצירה בחינות מלאכים ויש עוד צלם זך בחינות חשמל מכוונת המצות בחינות בינה בריאה ועם הנ"ל הי' מיושב סתירת הגראז"ל עם הרמעז"ל כי שניהם אמת אבל באמת בע"ח נראה שחשמל וצלם אחד הם רק בפנים נקרא צלם וצלם דמקיפין כקרא חשמל והוא ז"ל נשמר מזה בפרשת אמור מצוה ש"ב בשביעי של פסח כי בבוא פרצוף הפנימי חשמל הפנימי הוא מקיף גם מבחוץ הגוף החיצוני ועיין לקמן פרק טי"ת:
ומצאתי בהגראז"ל עצמו ג"כ כדברי הרמעז"ל שהצלם מיצירה וג' נר"ן בבריאה בביאורו למס' ברכות ס' בנוסח אלקי נשמה פירש שם על כל חלקי כר"ן וקיצור דבריו הוא כי אלק"י בחינות יחידה. נשמה שנתת בי טהורה בסוד החי' ואין לה לבוש. אתה בראתה יצרתה נפחתה בסוד ג' נר"ן דמקננן בכרסיא. ואתה משמרה בקרבי בחינות הלבוש מיצירה. וז"ל שם משמר"ה בלבושה כימי אלו"ק ישמרנ"י בבגדו בה [פירוש כי השם הזה בסוד הלבוש כידוע מהאריז"ל ומהסבא משפטים ע"פ בבגדו בה כיון שפירש טליתו וכו' והוא השומר הנשמה כידוע] בקרב"י כתנות אור דמט"ט בשם שד"י [פירש כי השם שדי הוא שם של מט"ט בגימט' בקרב"י וה"ס כי שמי בקרבו והבן] ואתה עתיד ליטלה ולהחזירה בעשי' עיי"ש הרי מפורש כדברי הרמעז"ל וא"כ יסתור דברי עצמו שהצלם מבריאה וע"כ יש איזה תירץ וחילוק ביניהם:
ויתישב גם קושיא זי"ן בי מ"ש בכ"מ שהנשמה אינה נפגמת רק רוח ונפש' הכוונה במלת נשמה על עצם הנשמות שנאצלו קודם הבריאה והם בחינות אצילות ובהם אין פגם כמ"ש הרמעז"ל וגם בהם יש נר"ן. אבל הרוח ונפש שנוצרו בעת בריאת אדם מזיוג זו"נ בהם הפגם ושכר ועונש. קיצור הדברים שנשמה ורוח שמות משותפין ולא ראי זה כראי זה כמ"ש בדברי חכמז"ל כ"פ נשמה על הנשמה האמיתית וכמה פעמים נזכר נשמה על המנשבת שהיא מנפש החיונית וכן בזוהר הרקיע כמה פירושים בדברי הסבא נשמתא מאילנא דחיי:
וכן כאן אין כוונת נר"ן המוזכר בדברי הגראז"ל ובדברי הרמעז"ל כמו כר"ן המוזכר בדברי האריז"ל ועוד נתבאר כי כל נשמה תהי' מאצילות או מבי"ע יש לה כל הלבושים האלו דיוקן וצלם, ובדיוקן בעצמו ג' בחינות נר"ן המתגלגלים אבל בחי' הבינה נראה שגם היא אינה נפגמת. ועיין בביאור הגראז"ל בראשית בהיכל א' שכתב ג"כ שעצם הנשמה מבינה אינה באדם רק בשמים ואינה נפגמת ומה שכתב תמיד הנשמה באדם הוא ג"ר דז"א שהוא המוחין שבאים לו מלמעלה ובעת הפגם חלילה מסתלקים:
**([והנה. כל נר"ן דלבוש זה מתגלגלים והוא בחינות רוחא אבל יש לנשמה גם בחינות לבוש יותר רוחני מזיווג או"א כידוע שיש ז' מיני נשיקין באו"א ויש מהן שנולדים נשמות ויש מהן שנולדין מלאכים. והנה נראה שתחלה מקבלת צלם רוחני מאוד מזיווג או"א ואח"כ צריכה לבוא בזיווג גמור דזו"נ מזיווג התחתון דיסודות זו"נ שמשם נולדים נשמות עם גופות רוחניים כידוע מרבינו האריז"ל אבל מלאכים שאין להם גופים אין צריכין לבוא בזיווג התחתון דזו"נ. והנה י"ל כי הצלם הרוחני הזה מאימא בחינות נשמה יקרא והוא אינו נפגם. או אפשר שהכוונה על עצם הנשמה שנאצלה קודם הבריאה הגם שיש לה ירידה עכ"ז בעצמותה אין פגם חלילה כי הוא בחינות אצילות אבל לבושים שלה בחינות אדם דבריאה בהם עיקר הפגם:])**:
וכן דיוקן המלכות אינה מתגלגלת כמ"ש הגראז"ל בארוכה רק דיוקן הרוח הנתחלק לג' נר"ן ומעתה יבואו דברי רבינו הגראז"ל על נכון מ"ש שרק נר"ן של הרוח מתגלגלים ומיושב קושיא זי"ן:
ו
ועוד יש לנו ראי' ברורה לדברינו אלה כאשר תתבונן בתקונים תיקון ל"ב ותיקון ס"ט ובתז"ח ק"ד א' בענין ג' גלגולין דנר"ן הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ושם בתל"ב בגלגולא קדמאה רכיב נפשא בסוסיא חוורא אי אצלח מוטב ואי לאו איצטבע בגוון סומק אי אצלח מוטב ואי לאו יורד בגלגול ג' בגוון ירוק עי"ש והן סימני אבות ג' גווני הקשת ושם בתיקון ס"ט אי לא אצלח אעקר לי' מאתרי' ושוי לי' באתר אחרא והוא שינוי מקום אי לא אצלח אעקר וכו' ושני את שמי' והוא שינוי השם אי לא אצלח אעקר לי' וכו' ושוי לי' באתר אחרא ושני עובדוי והוא שנוי מעשים עיי"ש שהם ג' גלגולים דנר"ן ועי"ש בביאר הגראז"ל שבגלגול ראשון יורד לבריאה והוא שנוי מקום ובשני יורד ליצירה והוא שנוי השם ובג' יורד לעשיה ושם שנוי מעשים עי"ש בארוכה ובתז"ח פ"ד א':
והנה דברי הגראז"ל שפירש ממעלה למטה שתחלה יורד לבריאה ואח"כ ליצירה ואח"כ לעשי' הוא מוכח ג"כ בתקונים שאמר בגלגול א' רכיב נפשא בסוסיא חוורא ארי', ובב' בסוסי' סומקא פני שור, ובג' בסוסי' ירוקא פני נשר ובתיקון עי"ן דף קל"ב דאדם דבריאה רכיב בארי' מים, אדם דיצירה רכיב בשור אשא, ואדם דעשי' בנשר רוחא, ועיין בתז"ח פ"ה א' ארי' מרכבה וגולגולא דילי' מייא. שור וכו' אשא. נשר וכו' רוחא. אדם עפרא הה"ד ואדם על עפר ישוב ג' חיוון עלי' איתמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ואדם צוה לאלף דור שהוא גלגולא דצדיקיא עי"ש הרי בפירוש מוכח מתקונים שהגולגולים ממעלה למטה ג' גווני הקשת ג' אבות אי"ל אדום ירוק לבן והם בבי"ע וקודם בריאה ואח"כ יצירה ואח"כ עשי' ועכצ"ל כמ"ש:
והנה לכאורה קשה בשתים האחד דשם נראה דתחלה הנשמה מבריאה ובגלגול ב' רוח מיצירה וג' נפש מעשי' ואנן לא כן תנינן בדברי האריז"ל שתחלה באה הנפש בגלגול א' ואח"כ אם נתקן הנפש בא הרוח ואח"כ הנשמה ועוד דכל זה דוקא אם נתקן וכאן להיפוך אי לא אצלח וכו':
אבל באמת הענין ממקומו הוא מוכרע שנר"ן דקאמר אינם נר"ן אמיתים רק שכל אחד מנר"ן בין הנפש בין רוח ונשמה כולם יש להם לבוש מזו"נ:
**(ואולם אחר כתבי מצאתי ראיתי דברי הגראז"ל בתיקון עי"ן דף ק"ל א' ובמה יתידע ב"נ אם הוא מגולגולא קדמאה אם קלי' כשברים או כתרועה וגופי' ואנפוי חיוורין עיי"ש בביאור הגראז"ל כי עכצ"ל שיש ט"ס בתקונים כאשר יראה המעיין והנה הוא פירש שם וסולת הדברים שיש ג' נר"ן וכ"א מהם מתגלגל ג"פ ואע"ג דלמטה אמר דבגלגול הד' לא אשיבנו עוד כמ"ש בתל"ב היינו דוקא דלא תיקן כלום בגלגול הנפש אז הנפש אין חוזר לבוא בגלגול ובא הרוח וכן בנשמה אבל כשמתחיל להתתקן אעפ"י שלא תיקן כ"צ מתגלגל ג"פ בכל חלק עי"ש ואח"כ בדיבור השני דג' גלגלין הכללים דנר"ן המה בג' חיוון אי"ל בראשון חוורא בנפש, ובשני אדום ברוח, ובג' ירוק בנשמה, ובכל אחד מאלו יש ג' וסימנם בהשתנות הקול בראשון קלי' כתקיעה ובב' כשברים ובג' כתרועה ולכן למשל כאשר גופו חוור וקלי' כתרועה יורה היותן מגלגול הנפש ומפעם הג' עי"ש ובאמת ענין השתנות הקול יש לדרשו יפה לפי דרכינו שהגלגול בג' גווני הקשת בלבוש הבא מזעיר וידוע כי זו"נ בסוד קול ודיבור והבן:
ואולם האמת אגיד ולא אכחד כי כל דברי הגראז"ל בכאן מוקשים לי מכל צד האחד דנראה מדבריו בכאן כי מ"ש בתל"ב ענין הג' גלגולין בג' חיות חוור אדום ירוק המה כללות הגלגולין דג' נר"ן ולא על פרטות הגלגולים שבכ"א ולכן כתב שהם ממטה למעלה חוור בנפש אדום ברוח וירוק בנשמה מבריאה ובאמת זה סותר דברי עצמו וגם דברי התקונים שהבאתי למעלה שתחלה יורד לבריאה ואח"כ ליצירה ואח"כ לעשי' וא"כ עכצ"ל שהכונה בשם על ג' גלגולים פרטים שבכל אחד מנר"ן כמש"ל ואדרבה ענין השתנות הקול יותר הי' נכון לפרשו על עצם הנר"ן כי הקול הוא יותר פנימי מן הגוף כמ"ש האריז"ל שקול ודיבור פרצופים הפנימים שבהם עיקר הנר"ן משא"כ הגוף החיצוני שהוא בחינות בי"ע גופא לשכינתא כמ"ש לקמן אי"ה ועוד כי עיקר דברי הגראז"ל מוקשים לי במ"ש כי הרשעים אינם מתגלגלים רק ג"פ ולא יותר אבל מי שהתחיל לתקן מתגלגל גפ"ג דהרי לפי פרושו שהג' המה בכללות אבל בפרטות כ"א מתגלגל בג' הקושיא מעיקרא ליתא וממילא נוכל לומר כי גם הרשעים מתגלגלים גפ"ג ואדרבה הצדיקים שמתחילים לתקן מתגלגלים עד אלף פעמים ואפילו הרשעים שאינם גמורין כתב שם בתז"ח פ"ה אלא ייתי כמה זימנין בגלגולא עד דיתדכי עי"ש:
וכן כתב האריז"ל בפירש שכ"א מאלו מתגלגל ג"פ אפילו אם לא תיקון כלום ומי שהתחיל לתקן עד אלף כללו של דבר דברי הגראז"ל בכאן נעלמו ממנו:)** והלבוש הזה כלול מג' גווני הקש"ת ג' אבות והם המתגלגלים עם הנפש ג"פ וכן כתב האריז"ל בגלגולים שכל נפש או רוח מתגלגלים ג"פ כמ"ש הן כל אלה יפעל וכו'. והנה הגם שנר"ן עצמם יוצאים מקליפות ממטה למעלה תחלה זוכה אל הנפש וכו'. אבל בלבוש הזה להיפוך כי הלא בפעם הראשון שבא לעולם הוא בבחינות אצילות ואח"כ יורד לבחינות בי"ע כמו שנבאר לקמן אי"ה בשם הגראז"ל. והוא בסוד הלבוש הזה בגלגול ראשון לבחינות בריאה שנוי מקום ובב' ליצירה בחינות יצחק סומקא שנוי השם, ובג' לעשי' שנוי מעשה. ובכללות הוא בחינות לבוש מז"א בחינות רוח כלול מנר"ן ובחפשי בענין הזה מצאתי בת"ז תיקון וא"ו ובגין דא כי הוא כסותה לבדה דא גלגולא קדמאה, הוא שמלתו לעורו דא גלגולא ב' במה ישכב דא גלגולא ג' ואילין אינון תלת לבושין דתלת וכו' גווני עינא דאינון לבושין לבת עין דאיהי נשמתא וכו' דאינון תלת גוונין דקשת עי"ש בביאור הגראז"ל בפירוש השני וז"ל שהן לבושין לנשמה בג' גלגולין שלבושי הנשמה הן מחג"ת והן באין בג' גלגולין עם הנשמה וכאן קורא לכל ג' גלגולין דנר"ן בשם נשמה ולקמן מפרש דנפש בגלגול ראשון וכו' עי"ש הרי כמעט מפורש כל דברינו תלי"ת כי הנחני בדרך אמת:
ז
ונבאר בעזרת השי"ת ביותר ביאור ענין המגולגול שיורד לבי"ע הנה בת"ז תיקון ס"ט שם באמצע דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת דא שכינתא דאיהי עומדת לי' דאיהי שעתא דקיימא לי' וכו' ולית לכל בר נש קימא שעתא דהא אית בר נש צדיק דלא קימא לי' שעתא אלא לבעלה והאי שעתא מינה בני חיי ומזוני וכו' ולבעלה לית מזל כ"ד אין מזל לישראל ואע"ג דכלא תליא במזלא אפילו ס"ה בהיכל. היכל שכינתא תתאה ספר תורה צדיק וכו' עכ"ל הצריך לענין. ועיין שם בביאור הגראז"ל העמיק הרחיב בדברים נפלאים וכבר העתקתי מקצת דבריו למעלה והענין בקיצור מאוד שבעת בריאת העולם נאצלו כל הרוחות בסוד קומה שלימה בסוד העולם שהוא ג"כ קומה שלימה ומשם בא הרוחות שבאדם וכן נאצל כל הזמן של העולם שתא אלפי שני ומשם נאצלו כל הנפשות שבאדם שהוא בסוד המלכות ששם הזמן:
והעולם בסוד זעיר ומזיווג זו"נ נאצלו הנשמות רוח ונפש לכן רוח כנגד העולם ונפש נגד הזמן כי היא אינה יכולה לצאת כ"א בזמן הנגזר עלי' בששת ימי בראשית ואם זוכה הרוח שיוצא בשעתו אז הוא צדיק וטוב לו בודאי כי הוא מושל עלי' כדכורא על נוקבא כמ"ש וכבשוה אבל אם לא בא בזמנו מחמת חטא או שבא בגלגול עוד הפעם והנפש אינה מתגלגלת כמו הנשים שאינם מתגלגלים וגם שאינה יכולה לצאת כ"א בזמנה הנה הרוח הנ"ל שבא פעם אחרת מוכרח לבוא בנפש אחרת שאינה זיווגו לכן הוא תחת המזל כי הנוקבא הוא המזל של אדם שכל הברכות מאתה שרוי בלא טובה וכו' וכן כ"ה תברכו שהוא במלכות עיי"ש וידוע ג"כ כי לא כל היורד בגלגול הוא צדיק ורע לו כי המלכות יש לה כ"ח עתים י"ד לטובה במילוי הלבנה וי"ד למוטב בחסרונה ולכן אם הי' צדיק בפעם א' אף שבא עוד הפעם מביאו הקב"ה בשעה ומזל טוב וכן להיפוך כצ"ל לפמ"ש האריז"ל אף שאינו מפורש שם כ"כ והחילוק הוא שפעם הראשון בעת בואו לעולם הוא תמיד צדיק וטוב לו אפילו אם נולד בשעה לא טובה כי הוא מושל עלי' כבעל אבל בגלגול הוא תחת המזל עי"ש. ומיהו ע"י זכות גדול יוצאת הנפש עמו גם בגלגול כמ"ש האריז"ל בנפש הגשמי שהוא זיווגו שאם יש לו זכות ויצאה אשתו עמו ולכן בגלגול משה רבינו שבא בכל דור ותמיד קיימא לו שעתא שהוא בעלא דמטרוניתא עי"ש בתיקונים ובביאור הגר"א ז"ל.. עוד שם ולבעלה לית מזל הוא רוח דאין מזל אלא לפי השעה ולא לפי העולם כמו הי"ב מזלות דאין להם התפעלות בעצמן כ"א בתחתונים, ואע"ג דכלא תליא וכו' מקשה אפילו ס"ת שבהיכל. ומשני היכל שכינתא ס"ת צדיק. אבל ת"ת שהוא הדעת ודאי אינו תולה במזל וכ"ה כאן דהנפש שהיא מתנהגת בזמן היא היכל שכינתא והצדיק הוא הרוח ב"נ דמתגלגל בי' והוא הצדיק דתליא במזלא. אבל וא"ו דמיני' אתיא הרוח לית לי' מזלא רק לרוח דמתפשט מיני' ונקבע בנפש האדם דוגמת צדיק עליון שקבוע בשכינתא הוא תליא במזל עכ"ל הזהב ולכאורה קשה לי על דבריו במ"ש שהרוח המתפשט ונקבע בנפש האדם הוא תליא במזל שהרי נראה שבפעם הראשון שבא לעולם הוא מושל על המזל דאלת"ה מנ"מ בין פעם הראשון שבא לעולם לבין פ"ב שהרי גם בפעם ב' לפעמים נולד במזל טוב אם הי' צדיק בגולגול ראשון כמ"ש האריז"ל וא"ל דזה דוקא אם הוא מאותן שנפשו מתגלגלת עמהם אז טוב לו דזה דוחק עוד קשה לפירוש זה דאין פירוש בעלה השני כמו הראשון דמתחלה אמר לית שעתא קיימא אלא לבעלה שהוא פירש על הרוח שבא מז"א רק שבא בפעם הראשון ואח"כ פירש ולבעלה לית מזל פירש ולבעלה על ז"א לבדו אבל הרוח שבא מז"א תולה במזל ויותר היה נראה לפרש ולבעלה לית מזל גם להרוח דלמטה רק שבפעם הראשון שפגע בזיווגו בנפשו האמיתית אינו תחת המזל כי הוא מושל עלי' כבעל. אבל לכי תידוק שפיר נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כן ומקודם נבאר הענין היטב. הנה עיין מ"ש הגר"א ז"ל בתיקונים תיקון נ"ח בארוכה דברים מתוקים וקיצור הדברים בענין הסבא דמשפטים בענין היבם שאשתו נעשית אמו כי בתחלה כשנולד הי' בסוד נער בן השכינה ואח"כ כשנתגדל ונושא אשה נתעלה במדריגת זעיר בעל השכינה וכאשר לא נבנה בבנים יורד למטה לבי"ע למט"ט ונעשה בן אשתו שהיא השכינה שכל היבום הוא במט"ט ושם כל השנוים וכ"ז ע"י האי פירוקא אחיו שהוא בסוד יסוד דאצילות גואל קרוב וכמ"ש בזוהר פנחס רי"ז דאיתכלל רוחא זעירא ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות והוא בסוד הרכבת האילן] ואעל לי' כהנא רבא לגו קודש הקדשים ונטיל לי' ואוליד לי' כמלקדמין ואיתחדש כנשר עולמין וה"ס כי רוח עברה בו שה"ס רוחא עלאה, וכדין ואיננו, ודא הוא רזא דחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקים התבונן היטב הענין כי היבום בסוד מט"ט חנוך וכתב שם עוד בביאור הנ"ל שלא דוקא ביבם רק שכל מגולגל וכל בעל תשובה יורד לבי"ע [כן הוא שם בזוהר פנחס רי"ז מה ב"נ בלא בנין איתקרי עקר ואיתתי' עקרה הכי אורייתא בלא פיקודין איתקריאת עקרה, ונראה משם כי בכל החטאים מקרי שמת בלא בנים שהוא מצות ומע"ט] וכ"ה בכל חטא דאדם שאבד האי זיהרא וירש חנוך אף שעשה תשובה גדולה מאוד [ר"ל שידוע שאדה"ר אחר החטא היה רק בסוד בי"ע וחנוך ירש הזיהרא עלאה דאצילות] וכן כללות ישראל הי' ראוין לבית המקדש דאצילות בינה ומלכות וע"י חטא העגל נפלו לבי"ע ולכן הי' להם בית ראשון ושני בינה ומלכות בריאה ועשיה ומשכן צלע דמט"ט יצירה, ולולא חטא הסלע היו חוזרין ישראל למעלתן הראשונה וכן כל בעל תשובה לבחינות אצילות וע"י חטא הסלע גרם שירדו לבי"ע ולא זכה למעלתו הראשונה לאצילות רק דוד המלך ע"ה כמ"ש הוקם על עיי"ש בארוכה דבריו הקדושים הנחמדים מזהב אשרי הדור שככה לו. ודע כי נלפע"ד שלאו דוקא בנשמה דאצילות הדברים אמורים כי רק בכל נשמה דאבי"ע עפמש"ל שבפעם הראשון הוא בחי' אצילות וכאשר בא בגלגול הוא בסוד בי"ע ג' לבושין הנ"ל ג' גווני הקש"ת ג' עולמות בי"ע ואף שגם הנפש בעצמה באה בגלגול עכ"ז בגלגול אינה מתגלה ומאירה רק בבחינות הלבושים הנ"ל בגולגל א' רכוב נפשא בסוסיא חוורא בריאה ובב' בסומקא יצירה. ובג' ירוקא שנוי מעשים בעשי'. ועיין בתיקונים תיקון ע' דף קל"ב א' וביאור הגראז"ל ענין אדם שהוא למעלה מד' חיות אדם על הכסא בארוכה ושם כי בתחלה בפעם הראשון הוא בסוד אדם על הכסא ואח"כ מתגלגל בחיוון בגלגול א' פני ארי' חוורא ובב' פני שור סומקא ובג' פני נשר ירוקא ויש עוד בחי' אדם החי' הרביעית ושם רק גולגולא דצדיקי' שמתגלגלים עד אלף פעמים כמ"ש דבר צוה לאלף דור כידוע. ועפי"ז תבין היטב ענין מ"ש ולבעלה לית מזל היינו מי שהוא בנשמה חדשה שבא פעם הראשונה הוא בבחינות ת"ת דאצילות הנה הוא מושל על המזל שהוא מזל שעה נוקבא דז"א מלכות דאצילות אבל כאשר בא בגלגול הוא יורד ממעלתו ויורד לבחינות בי"ע לכן הוא תחת המזל מלכות דאצילות והבן היטב:
ואולם נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כך עפימ"ש שם בתיקונים שכל רזא דגולגולא בסוד יסו"ד כי הס"ו דיסו"ד בגימ' גלג"ל והיוד בעצמה הוא סוד הגלגל שבה מתגלגלין והד' דיסו"ד הוא הנקודה נפש שהיא אינה מתגלגלת עי"ש בביאור הגראז"ל וכן הוא בתיקונים בכ"מ שהגלגול בסוד היסוד. והענין י"ל עפמ"ש שכל הגלגול במט"ט בג' עולמות דיליה ושם השינוים והתמורות כמ"ש משנה פניו ותשלחהו כי למעלה נאמר אני ד' לא שניתי ושם שנוי מקום שנוי השם שנוי מעשים והענין ארוך ומפוזר בכל התיקונים. וגם ידוע כי ה היסוד דאצילות הוא היורד למט"ט כמ"ש וירכב אותו במרכבת המשנה שהוא מט"ט משנה למלך ובפרט כי עיקר הגלגול הוא על ידו כמ"ש דברי הזוהר פנחס רי"ז דאיתכליל רוחא זעירא [ה"ס מט"ט] ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות] ואעל לי' כהנא רבה לגו קודש הקדשים, נקודת ציון, ונטל לי' ואוליד לי' כמלקדמין עי"ש וז"ס הפסוק שלף איש נעלו ונתן לרעהו שהיסוד נותן למט"ט וע"י כן קונה מאתו הנפש וז"ס וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה כי שם התמורות והחליפין במט"ט ואי"ה בבית קנין נבאר אי"ה באריכות:
והנה ידוע כי ת"ת ויסוד, הת"ת בסוד בעה"ב ויסוד אורח הנה תבין כי עיקר שליטת הבעל על אשתו דוקא בסוד הת"ת, עיין מ"ש הגראז"ל בתיקון מ"ם, בענין החילוק שבין בעל לאיש עי"ש ותבין, אבל בחינות יסוד אורח הוא למטה ממנה ולכן הי' יוסף בנה של רחל והדברים ארוכים אין עת האסף פה, ועפי"ז תבין עומק דברי הגראז"ל היכל שכינתא, ס"ת צדיק הוא תליא במזלא כי מצדו הגולגולים למטה בבי"ע, אבל לבעלה ת"ת דאצילות לית מז"ל כי הוא למעלה ממנה משא"כ ביסוד צדיק דנפיק מינה לבי"ע והוא מ"ש והוא הרוח דמתפשט מני' וקבוע בנפש, התבונן היטב בדברים האלו כי הדברים מתוקים למבין:
ח
ועם הנ"ל תבין ג"כ ענין התפלה ואיך יכול להפוך הגזירה והמזל ע"י התפלה כאשר תתבונן דברי הגראז"ל איך שכללות ישראל נפלו לבי"ע ולכן עי"ז הם תחת המזל שהוא כללות נפש ישראל מלכות דאצילות מקור הברכה כמ"ש כ"ה תברכו והיא בחינת התפלה כמ"ש ואני תפלה וכן בתפלה עולין עד מלכות דאצילות בשמ"ע ולכן יכולין להפוך שם הגזירה והמזל. וכן תבין דברי הבעש"ט הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזגים כי הבנים היא בחינות נשמות חדשות וגבוהות יכולים לדבק עצמם בבורא כל העולמים ע"י מחשבה ג"כ וזהו בקשרים אבל כללות ישראל בני מלכים הוא רק בזגים לקשקש כזוג בקול תורה ותפלה ולהנ"ל יובן כי סוד הדיבור בסוד הנפש כמ"ש נפשי יצאה בדברו והיא בחינות נפש דאצילות שיש בכל נשמה כמ"ש למעלה כי כל נפש נכללת מכל אבי"ע, **([וי"ל שזה ענין אחד עם המוזכר בדברי האריז"ל פנימיות וחיצוניות מ"ה דב"ן כי גוף החיצוני אותיות כלול מג' כלים בינה ת"ת ומלכות בחינות מעשה ובכללות הוא מבינה והוא שם ב"ן כי עיקרו מן הבירורין וגוף הפנימי קול ודיבור שם מ"ה מחכמה נקודות ושם יש ד' מדריגות שניתוסף גם החי' משא"כ בגוף החיצוני כי אין במלכות רק ג' כלים והד' אור זרוע לצדיק משלימין נשמות הצדיקים כידוע וזה ענין מש"ל בפרק ג' בהג"ה דברי הגראז"ל בריש תיקון נ"ו)** והנה נשמה חדשה בבואה פעם הראשון היא בחינות זעיר דאצילות ומושלת על הדיבור ואדרבה הדיבור מקבל חיות מהאדם אבל אח"כ בגולגולים שמתגלגל בחיוון כמש"ל בג' גווני הקשת בי"ע הוא תחת הדיבור ואשתו נעשית אמו ומקבל חיות רק מהדיבור שלו [כי אפילו הדיבור שלו שהיא מדת מלכות שלו הנמוכה מהאדם מ"מ עולת ומתקשרת עם הדיבור העליון שבשורש נשמתו כי כן דרך המלכות כתר מלכות נעוץ סופן בתחלתן] ודע כי מ"ש הגראז"ל בכל מגולגול שיורד לבי"ע וכן כל בעל תשובה ובסבא משפטים לא כתוב רק ביבם שאשתו נעשית אמו, אבל באמת כי שם גם בגשמי אשתו נעשית אמו אבל ברוחני בכל מגולגל כן שנפשו נשארת למעלה והוא יורד לבי"ע ועוד כי כל עניני הגלגול רובם מרומזין ביבום כי כל ענין הגלגול לא נזכר בתורה רק ביבום להקים שם המת על נחלתו וכן יקום על שם אחיו המת, וזה כלל גדול בכל התורה שעל כל אמונה ועיקר הגם שנכלל בכל המצות עכ"ז יש לכל מקור מצוה אחת המרמזת לזה בפרטות והבן:
ודע כי עם דברי הגראז"ל במ"ש שלולי חטא העגל הי' מתבנה ביבום כבראשונה בסוד האצילות וכן כל בעל תשובה כי כל אדם בעת שנולד הוא בן לזו"נ ואח"כ כאשר נושא אשה עולה לסוד זעיר דאצילות בעל המלכות וכן היה ביבום ובע"ת ורק החטא גרם שאינה מתבנה רק בסוד בי"ע עי"ש, נוכל בזה ג"כ לישב הסתירה שבין הרמעז"ל לבין הגראז"ל בענין הצלם שכתב הרמ"ע שהוא ביצירה ודיוקן לבושי הנשמות בבריאה והגראז"ל כתב שהצלם בבריאה, ולמעלה כתבתי שהגראז"ל איירי בענין שורשם שהלבושים מזיווג זו"נ דאצילות ויורדים לבריאה והצלם מבריאה ויורד ליצירה, והרמעז"ל כיון על העולם שיורדים ונולדים לשם, ואולם לפי הנ"ל י"ל גם לרבינו הגראז"ל שאעפ"י שנולדים לבי"ע מ"מ לולי החטא עולה אח"כ בגדלות בעת הנשואין לאצילות להיות בעל המלכות ודוגמת זה בצלם מן היצירה לבריאה ודו"ק וא"ש אתע"ש:
ט
הנה ביארנו למעלה ענין הלבושים שנעשים לכל נשמה מזיוג זו"נ והמה בסוד רוח ונפש והרוח נתחלק לג' נר"ן שהם המתגלגלים כמש"ל והנפש מסוד לבוש המלכות והיא נוקבא שבאדם ואינה מתגלגלת דוגמת הנשים, וכתב הגראז"ל הרבה פעמים שעיקר העבודה רק ברוח שהוא בסוד אדם מ"ה והוא בא לתקן את הב"ן שה"ס הנפש וה"ס אדם ובהמה תושיע ד' כידוע כי עיקר העבודה ברוח וכן השמים סובבים והארץ לעולם עומדת וכן בזיווג אשה קרקע עולם:
ואולם הב"ן ה"ס שכר המצות לע"ל עטרה בראש כל צדיק כי לע"ל יהי' שם ב"ן גדול מן המ"ה כי שם ב"ן הוא משורש הנקודים ששורשם משם ס"ג עיין בליקוטי אמרים להרשז"ל. ובזה נלפע"ד לומר ענין שכר המצות שהוא בג"ע משא"כ בעוה"ז בו העבודה עפ"י הידוע כי עיגולים ויושר בסוד מ"ה וב"ן וידוע שיש זיווג גם בבחינות ההיכלות דרך העמוד הידוע והעמוד הזה סיומו בג"ע הארץ כידוע בזוהר בכ"מ וסיום פרצופי היושר הוא בארץ ישראל כמ"ש הגראז"ל בתז"ח דף פ"ט ע"ד ולכן המצות ניתנו רובן דוקא בארץ ישראל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שהן מצות אלהי הארץ בסוד פרצופי היושר שם מ"ה אבל שכר המצות בג"ע ששם בחינות העיגולים והיכלות סוד שם ב"ן שכר המצות. וכתב הגראז"ל בפירושו לס"ד פ"ד וכן ביהל אור לך. שצלם הנשמה מבריאה וכן למטה מג"ע הארץ וכתב שם שהלבוש הזה נעשה מד' רוחות שבג"ע ונראה שזה ענין מארבע רוחות בואי הרוח שביחזקאל ועם הנ"ל תבין היטב למה הנשמה אינה יכולה לקבל שכר עוה"ב רק ע"י הלבוש הנ"ל מג"ע כי הוא סוד ב"ן שכר המצות וכן ידוע מהאריז"ל כי הצלם בסוד הניצוצין שהם מעולם השבירה בחינות ס"ג והבן ונתבאר קושיא ח':
ומצאתי רמז זה בתוה"ק בעזרת השי"ת בפ' ויצא בענין יעקב עם הצאן. והנה **(שהם שבע טיפין מזיוג זו"נ מן הזכר ד' טיפין נר"ן וחי'. ומן המלכות רק ג' טיפין נר"ן כי חי' שלה א"א לבוא בעוה"ז כי כר"ן שלה בכללות בחינות נפש שיתופא דגופא ואלו היתה באה עם חי' הי' האדם חי לעולם והיא תורת משה בת מלך דאצילות ומשה בקש עלי' ונאבדה מני' בחטא מי מריבה:
ועיין לקמן פרק יוד ונראה שהכל אחד והוא סוד מלכות דאצילות שבנפש האדם שכ"א נכלל מכל בחינות אבי"ע. בחינות מזלו של אדם והיא אינה מתלבש בגוף רק מזלו ושורה עליו וממנה הגוף החיצוני ג' כלים בשר גידין ועצמות או אברים חיצונים, ופנימים, וצלם, או כמ"ש באוצה"ח אמור הבאתיו למעלה פרק ה' שיש כלים, וצלם מיצירה, וחלוקא דרבנן צלם זך חשמל דבינה מבריאה וכ"ז בחינות חיצוניות מלאכים והוא בכללות נפש ב"ן חיצונות מן המלכות והם ג' בי"ע דנכללין תחותה שהם עולמות המלכות ואח"כ קול ודיבור פרצופין הפנימים ובהם עיקרן של נר"ן מחצוב הנשמות בחינות מ"ה, ועצם כלי קול ודיבור והבל דקה ג"כ בחינות מלאכים, בחינות מלאכים הגדולים אשר הם ממוצעים בין מחצוב הנשמות ובין מחצוב המלאכים אבל הנשמות מאורות המתלבשין בקול ודיבור, ואולם לפי דבריו ז"ל באוצה"ח ובהרבה מקומות בספרו נראה שרק בחינות הגוף החיצוני בחינות ב"ן צלמים וכלים הם המתפגמים והם המתגלגלים ואבל בחינות הפנימיות בחינות מ"ה קול ודיבור אינם מתפגמים ואינם מתגלגלים אבל לפמ"ש וביארתי עד כה מדברי הגראז"ל והתיקונים נראה אדרבה שגוף הפנימי שהוא מזעיר והוא בכללות בחינות רוחא והם נר"ן שברוח המתגלגלים והם באים לתקן את הנפש. וגוף החיצוני ממלכות אדרבה אינה מתגלגלת הגם שנפגמת כמ"ש הגראז"ל וגם בחינות ג' נר"ן שלה בחינות ג' צלמים בסוד ג' גווני הקשת בי"ע הוא בכל גילגול בצלם אחר כמ"ש הרמעז"ל במאמר עולם קטן ולפמ"ש למעלה באריכות בגולגול א' בחינת בריאה ובב' יורד ליצירה שינוי השם ובג' לעשיה שנוי מעשים והוא בכללות בשורש כללות הצלם כי בפרטות בוודאי יש לכל גוף ג' צלמים וג' כלים והבן. ועיין עוד בענין הזה לקמן פ' ט"ו]:)** ראה בחלומו העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וידוע רמיזתם מרבינו האריז"ל עקודים על עולמות אח"פ שבאדם קדמון נקודים הוא עולם השבירה שם ב"ן וברודים עולם התיקון מ"ה עם ב"ן ובפסוק שלפני זה כתוב אם כה יאמר [לבן ירמוז לובן העליון כידוע] נקודים יהי' שכר"ך וילדו כל הצאן נקודים ואם כה יאמר עקודים יהי' שכר"ך וילדו כל הצאן עקודים ואילו ברודים לא נזכר לאשר שם מרומז שכר העוה"ב אשר הלובן העליון נותן לצדיקים והוא רק מנקודים ולצדיקי' היותר גדולי' גם מעקודים והוא ענין נפלא בס"ד:
י
והנה הנפש הזאת שביארנו בסוד המלכות דאצילות ענין אחד לה עם הצלם מבריאה כי כמו שהנפש הזאת ביאר הגראז"ל שהיא בסוד הזמן של אדם ומספר ימיו כן גם הצלם ידוע מרבינו האריז"ל בע"ח שהוא מספר ימיו של האדם וכפי מספר ניצוצי צלמו כן מספר ימיו ועיין באוה"ח ויחי. וכן כמו שכתב הגראז"ל שהנפש בה סוד הברכות וממנה הכל כן גם בצלם כתוב בשם הבעש"ט שכפי מספר ניצוצי צלמו כן מספר קניני האדם והענין י"ל עפ"י מ"ש הגראז"ל בס"ד שהצלם הוא מבריאה ושם מתלבשת המלכות דאצילות בזי"ן נערות אסתר שהם זי"ן היכלות הבריאה כידוע ועיין מ"ש שם הגראז"ל שז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו בסוד המאור הקטן שנתקטנה ונעשית ראש לשועלים. וז"ס אשת חיל מי ימצא שה"ס שכינה דאצילות בטח בה לב בעלה כי כל הברכות ממנה וע"ז מיוסד כל אשת חיל ושם כתוב דרשה צמר ופשתים וכו' ידי' שלחה בכישור וכפיה תמכה פלך וכו' שש וארגמן לבושה וה"ס הלבושים האלו שהם ממלכות המתלבשת בבריאה ועי"ש עוד בהגראז"ל ענין בגדי עשו החמודות שה"ס הלבושים האלה שה"ס לבושין דאדה"ר שלקחם הנחש שהוא עשו ונמרוד וחזר יעקב ונטלם ובהם תלוי הברכות לכן כשנטל הבגדים לקח גם הברכות. ולדברינו הנ"ל יובן ג"כ כי הלא הלבושים אלו בסוד שם ב"ן שהוא משורש מלכי אדום לכן באמת שייך עוה"ז לעשו וזה טעם יצחק שרצה לברך את עשו ואולם יעקב זכה ונטל ממנו מעט גם בעוה"ז ועיקר זה יהי' בעקב עשו כי עשו כולל כל העוה"ז ויעקב כטל העקב שלו שהוא ימות המשיח שלכן וידו אוחזת כמ"ש הגראז"ל וגם ידוע הבכור הראשון בחינות קין שורש הגבורות כמ"ש בגלגולים שלכן הי' העבודה בבכורות כי שם בשורשם הגבורות גדולים מן החסדים ודוגמת זה מלכי אדום שורש הגבורות ב"ן יצאו בראשונה וכן עשו הי' הבכור אבל יעקב עשה הכנה לזה כי קנה הבכורה מעשו ולכן אמר בעת הברכה אנכי עשו בכורך ואליו מגיעים הברכות והבן:
יא
והנה כל ענין ספר יצירה כתוב שם בביאור הגראז"ל שנתקן על בחינות רוח ונפש עיי"ש בארוכה כי יש בנפש כ"ב אותיות שהם הג' וז' וי"ב המוזכרים שם בס"י ויש ע"ס דרוח הרי ל"ב. ולכן התחיל שם בס"י בשלשים ושתים נתיבות וכו' וה"ס אותיות ונקודות כי אותיות כ"ב ונקודות יוד הרי ל"ב ויש עוד י"ג טעמים והם בחינות נשמה ס"ה בגימ' שם מ"ה ואולם בס"י לא דיבר מן הנשמה רק מרוח ונפש. עיי"ש בארוכה. והעולה מכ"ז כי הכ"ב המוזכרים בס"י המה בסוד הנפש כ"ב אותיות והיא בסוד הדיבור שהיא באותיות ומחולק לג' אמ"ש זי"ן כפולות חכמה עושר זרע חיים וממשלה שלום וחן וי"ב פשוטות שיחה הרהור וכו'. אבל הרוח המה העשר ספירות שהזכיר שם מקודם. והנה כבר כתבנו שעיקר העבודה בסוד הרוח והוא בא לתקן את הנפש כמ"ש הגראז"ל אבל הנפש בחינות הזמן של אדם ומזלו ובה תלוי כל טובת האדם בבחינת קיבול שכר בסוד שם ב"ן כמש"ל והיא מקור הברכה. ולכן בב"כ שם נכלל כל הששה ברכות שבס"י כמ"ש הגראז"ל בביאור על ברכות שיברכך וישמרך חכמה ועושר. יאר ד' ויחנך חיים וממשלה. ישא ושלום המה זרע ושלום עיי"ש. ולכן בב"כ כתוב כ"ה תברכו שהיא השכינה מקור הברכות. ובזה ניחא שלכן הז"ס שבנפש בס"י המה רק בחינות קיבול שכר ברכות חכמה ועושר וזרע וכו':
אבל הע"ס שהם ברוח ששם העבודה שמה המדות לעבודת השי"ת חסד לאהוב השי"ת ולהתגבר נגד היצה"ר ולפאר להשי"ת וכן כולם וכן החושים שבתיקונים כולם על עבודת אותו אבר ראי' בעינים ושמיעה באזנים ריח בחוטם ודיבור בפה וכן חושי המעש"ה אבל החושים שבס"י אינם רק בחינות המזל שדבר זה תלוי באבר זה כמו שיחה ברגל ימין תשמיש במרה ריח בדקין וגם טעמם נעלם כמ"ש בגמרא שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו שיש לה דרכים נסתרים ומיושב קושיא ט' ויו"ד. וכן קושיא הי"א תירצה הגראז"ל בעצמו בתיקונים תיקון ס"ט שבתיקונים איירי בגוף שהוא בחינות חסדים לכן שם מים בראש. ואש בלב ובס"י שמיירי בנפש שהיא בחי' גבורות לכן שמה אש בראש מים בבטן והם כר"ן כידוע. וכן כתב בתז"ח דף ע"ט ב' כי כל ענין ס"י הכל על הנפש כ"ב אותיות ואולם הע"ס שהם בסוד הרוח ביאר שם בס"י מקודם לזה. אחת דברי א' חיים שתים רוח מרוח. מים מרוח אש ממים הרי מים למעלה מאש ואף ששם הרוח למעלה וכאן באמצע היינו כי שם ע"ד כח"ב וכאן ע"ד חב"ד שהדעת באמצע מכריע בין חו"ב והבן. [ודע כי מה שנראה בתיקונים שהנר"ן המה במוח ריאה לב. ובס"י וכן בהרבה מקומות וגם מדברי האריז"ל כראה שהם במוח לב כבד זאת תירץ הגראז"ל בתיקון כ"ה שהנפש עיקרה בלב ומתפשטת בכבד וכן הרוח עיקרו בריאה וע"י התנשבות הריאה בלב מתפשט הרוח גם בלב. וכן הנפש שבלב מתפשט בכבד. לכן לפעמי' חושב מוח ריאה לב כר"ן ולפעמי' מוח לב כבד] ודע כי הגוף נבנה ע"ד הרוח לא ע"ד הנפש כי הגוף הוא ע"ס כסדרן חב"ד בראש ויד ימין חסד ושמאל גבורה גוף ת"ת וב' רגלים נו"ה וברית יסוד אבל הנפש ע"ס שלה אינם כסדרן בגוף כי ז"ס שלה כולם בראש ב' עינים ב' אזנים ב' נחירים ופה וג"ר שלה בכל הגוף ראש בטן גוי' אמ"ש שהם כח"ב כמ"ש הגראז"ל כתר בראש חכמה בגוי' ובינה בטן. וכן הי"ב שבת"ת מפוזרין בגוף. וכן ביארנו שכל פעולי הרוח המה ממש באותו אבר עצמו בגוף משא"כ בנפש שיחה ברגל ימין וכדומה כמש"ל והטעם עפ"י הידוע כי הגוף הוא אותיות והנפש תגין והרוח נקודות כמ"ש האריז"ל, והנה האותיות נקראים כפי הנקודות משא"כ התגין שאינם נרגשין במבטא. ועוד טעם י"ל עפמ"ש האריז"ל שער טנת"א פ"ה שכל הגוף נוצר מטיפת אבא כ"ב אותיות וכן הבלי דגרמי והרוח. ומאמא רק הנפש ה"ג טיפת אודם עי"ש לכן הגוף והרוח שמשורש אחד יצאו ענינם אחד. והנה כבר ידוע כי התיקונים נתקן על בחינות מט"ט בי"ע גופא דשכינתא כמ"ש האריז"ל והגראז"ל לכן בתיקונים כתוב תמיד הסדר ע"ד הרוח והבן:
וסדר הי"ב פשוטות לפי גרסת האריז"ל כסדר הדגלים ג' הראשונות לדגל יהודה והחונים עליו יששכר וזבולן. שיחה ברגל ימין ניסן. הרהור בכוליא ימין יששכר אייר. הילוך ברגל שמאל סיון. אח"כ דגל ראובן ראי' בראובן ביד ימין תמוז. שמיעה בשמעון בכוליא שמאל אב. מעשה בגד ביד שמאל אלול. ואח"כ דגל יוסף תשרי מרה תשמיש לבני אפרים. חשוון ריח בדקין בנימין. שינה בקיבה מנשה כסלו ואח"כ דגל דן רוגז בכבד טבת. לעיטה בקורקבן אשר שבט. שחוק בטחול לנפתלי אדר. עיי"ש. [וסדר הי"ב פשוטות עיין בביאור הגראז"ל על ס"י כי גרסתו כגרסת האריז"ל זולת בדבר אחד שמחליף סיון בתמוז היינו לדברי האריז"ל סיון הילוך ברגל שמאל זבולן. ואח"כ דגל ראובן תמוז ראי' ביד ימין. ולדברי הגראז"ל דגל יהודה כולם ימנים היינו סיון ראי' ביד ימין. ובתמוז הילוך ברגל שמאל עיי"ש. אבל מאד צל"ע דהרי כתב בעצמו שהם כסדר הדגלים. וגם כתב שראובן ראי' ושמעון שמיעה ואיך ישתוו הדברים. ויש להגראז"ל עוד דרך אחד יתבאר אי"ה לקמן]:
יב
ועפ"י הנ"ל נוכל ג"כ לישב קושיא ט"ו למה לא זכר האריז"ל את הנפש הזאת שחדש הגראז"ל כי לא דיבר רק מענין הי"ס שהם בחינות הרוח עם הכלים שהוא הגוף שענינם אחד כמ"ש שהגוף בדיוקן אחד עם הרוח ועפ"י דברינו הנ"ל י"ל הטעם מחמת שלא דיבר רק מענין הצריך לעבודת השי"ת שהוא הרוח עם הכלים שהוא נצטוה על הנפש לעבדה ולשמרה אבל הנפש בעצמה בחינות קיבול שכר מזלו של אדם שאין לנו נ"מ כ"כ בידיעתה שהיא נתקנת ממילא וכן לא זכר הרח"ו ז"ל את עולם המלבוש שנזכר ממהר"י סרוג ז"ל והטעם כי כל העבודה מתחיל מא"ק ראי' ושמיעה ריח ודיבור שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דא"ק [ואם תתבונן מ"ש לקמן בענין זי"ן של פסח בשם הגראז"ל בענין הצמצום תבין כי ענין אחד להם עולם המלבוש עם הנפש בחינות מלכות דא"ס וכאן הקיצור יפה ולכן שניהן מן הכ"ב אותיות]:
והנה כתב הגראז"ל ביהל אור פ' לך וז"ל והם כנגד ד' לבושי הנשמה רוח מו"ק ונפש ממלכות ולבוש כלל הנשמה שהיא אמצעי בין הנשמה ובין הגוף והוא מגינתא ובו מתלבש הרוח בג"ע [מכאן ג"כ מוכח כמש"ל שמזיוג זו"נ ניתן לבוש לנשמה והם רוח ונפש והצלם הוא לבוש כלל הנשמה כי רו"נ בחינות גוף אל הנשמה והצלם בחינת לבוש גמור] וגוף מהאי עלמא והוא ממט"ט שהוא גוף השכינה. וכן למטה ממט"ט הרוח ומעשיה נפש ומג"ע התחתון הלבוש וכולן לבוש להנשמה מבריאה ולמעלה כולן לבוש להנשמה מבינה. וממט"ט הן האיברים הפנימים כמ"ש ופני לא יראו שקאי על מט"ט כמ"ש לקמן ואיברים החיצונים הן מעשיה שנקראו אחורים כמ"ש וראית את אחורי וכן למעלה וראיתי את אחורי מלכות ולמטה מאביו ואמו איברים פנימים וחיצונים עכ"ל הזהב ומצאתי אח"כ כי מקור הדברים מדברי האריז"ל בליקוטי ש"ס מס' מ"ק על ד' בחינות אימה ויראה ורתת וזיע נגד ד' אותיות השם אימה ויראה בחו"ב ורתת באברים הפנימים בסוד ואו שבשם הרי כמ"ש הגראז"ל. ואולם מה שסיים מלבוש החיצון מכל לבושי המלך הוא ט"ס דמוכח ונראה שחסר קודם מלות מלבוש החיצון תיבת זיע. שהוא נגד הא אחרונה אברים חיצונים כמ"ש הגראז"ל כנ"ל. והנה הוא אזיל לשיטתו שמבריאה הצלם ואולם הוסיף בכאן ענין חדש שמיצירה אברים פנימים ואיברים חיצונים מעשיה. וכן למטה מג"ע הארץ הצלם ומאביו אברים פנימים ומאמו חיצונים. והנה ענין הצלם יתבאר אי"ה לקמן וכתב הרמ"ע ז"ל במאמר עולם קטן שיש ג' בחינות צלם הראשון העליון נקרא צלם ושנים האחרים נקראים צ"ל כמ"ש ונסו הצללי"ם תרי במשמע והנה ידוע כי אברים החיצונים המה זי"ן כי חיצוניות הראש אבר אחד ב' ידים וגוף ב' רגלים וברית הרי זי"ן והנה אתה רואה כי הגוף בכללות יש בו בחינות כ"ב ג' וזי"ן וי"ב כמו בנפש והם בג' בי"ע צלם מבריאה בחינות ג' אמ"ש ג' צללים עיין בתז"ח דף ע"ט ואברים פנימים ביצירה והמה י"ב כמ"ש בגמרא ברכות ויתבארו אי"ה לקמן ואברים חיצונים בעשיה והמה זי"ן אברים אפס כאן בהיפוך מן הנפש שבס"י שביאר שם הגראז"ל שג' אמ"ש בג"ר וז' בו"ק וי"ב במלכות אבל כאן בגופא נראה הסדר כמ"ש האריז"ל וכן הגראז"ל כ"פ. כי הז"ס במלכות וי"ב בת"ת י"ב גבולי אלכסון וכן בדעת. וכן כאן ג"ר בבריאה וי"ב באיברים הפנימים יצירה ששם מקנן ז"א וזי"ן אברים חיצונים בעשי' ששם המלכות ובזה מיושב שלא יסתרו דברי הגראז"ל אהדדי. היינו ממ"ש בפירושו לס"י שג' אמ"ש בחב"ד וזי"ן כפולות בת"ת וי"ב פשוטות במלכות:
יג
והנה אחרי הראנו השי"ת את כל אלה נוכל לישב קושיות י"ב י"ג י"ד כי הנה הג' רישין דא"א המה שורש לכל הנאצלים והנבראים לכן אפשר לומר כל הבחינות שיש למטה כי הנה הגראז"ל כתב בביאור בס"ד שג' רישין המה בסוד ג' היכלות רצון אהבה זכות גלגלתא רצון. אוירא אהבה. ומ"ס זכות כרסי' שביבין דינור גבורה דעתיק וידוע מ"ש הגראז"ל בהיכלות שג' היכלות אלו בסוד קומה שלימה שהיכל הרצון בחינת ראש ואהבה בחינת חזה שנקרא גוי' בס"י. והיכל הזכות בחינת בטן עי"ש בארוכה. והנה כמו כן כתב האריז"ל שג' רישין בסוד נר"ן הנה לד"ה הם בחינת קומה שלימה אפס דרך רבינו האריז"ל י"ל שהוא ע"ד הרוח והגוף לכן כמו ברוח ביארנו מים במוחא. אש בלב ואויר באמצע בריאה כן הוא ממש כאן חסד דעתיק שהוא בחינות מים בגלגלתא שהוא בסוד הראש בפרטיות הראש בעצמו. וגבורה דעתיק במוחא שהוא בסוד הבטן וכבד כמ"ש למעלה ואוירא שהוא ת"ת דעתיק באוירא בחינות החזה **(וכ"ז בבחינות הראש בעצמו אבל בכללות הקומה הראש עם הגוף הוא דרך אחר חסד בגלגלתא וגבורה במוחא ות"ת דעתיק בבינה דא"א שהוא הגרון כמ"ש בע"ח שער א"א כי בערך הגוף אין בו רק ב' מוחין כתר וחכמה גלגלתא ומוחא והם מתחלקים בפרטיות לג' גלגלתא ואוירא ומוחא והוא ממש עד"ז שכתב הגראז"ל בתיקון כ"ה שהג' הנ"ל מוח לב וריאה נחשבין לפעמי' רק לב' מוחא וליבא. וכן גם לדרך הגראז"ל בענין הרישין יש גם בכללות הקומה דרך אחר יתבאר אי"ה בבית עולם כי שם מקומו.)** וכמו למטה מסך המבדיל בין לב לבטן כן למעלה קרומא דאוירא כמ"ש הגראז"ל. אבל דרך רבינו הגראז"ל ע"ד הנפש וע"ד ההיכלות שהם רצון אהבה זכות ת"ת בבחינות הדעת למעלה ואח"כ חסד ואח"כ גבורה כן כאן בגלגלתא דעת וכתר דעתיק ובאוירא חסד דעתיק אהבה ובמוחא גבורה וכן כמו שפירש בס"י על אמ"ש שבראש אש בחינות כתר ובחזה אויר חכמה ובבטן מים גבורות גשמים [יש איזה התחלפות הרבה פעמים בענין המים שלפעמי' כתוב שהם בחסד ולפעמי' בגבורות גשמים ויתבאר אי"ה בבית מועד בענין סוכות] כן פירש גם כאן בגלגלתא כתר וכתב ששם שורש בוצינא דקרדינותא ובאוירא חסד דע"י וכתב שם שהוא בסוד החכמה ובמ"ס גבורה דע"י בחינות בינה. והנה מזה נולד ג"כ ענין התחלקות בענין הזי"ן תיקונים שלדרך האריז"ל בבחינות רוחא שמתלבשין בו ז"ת שלמעלה בבחינות מוחין וידוע כי עיקר הגוף הוא חג"ת ונה"י לבר מגופא. וכן כאן ג' תיקונים חג"ת בג' רישין ונה"י דעתיק בשערות ועינים ומצח דא"א אבל לדרך הגראז"ל ע"ד הנפש לכן כמו שמה שבע כפולות בג"ד כפר"ת כולם בראש כן כאן כולם בגלגלתא וכמו שמה י"ב במלכות וג' אמ"ש פירש שם הגראז"ל שעיקרם בריאה הוא גוי' [כי שם בהבלים שורש אמ"ש יתבאר אי"ה לקמן] כן פירש גם כאן שזי"ן תיקונים בגלגלתא וי"ב דדיקנא שורשם במוחא. ובאוירא שורש הג' אמ"ש:
והנה ביארנו עוד דרך אחד בענין חיצונית הגוף עם הצלם שהוא ג' עולמות בי"ע גוף לאצילות בריאה צלם נחלק לג' ויצירה איברים פנימים י"ב איברים ועשי' הגוף החיצוני נחלק לזי"ן. כן גם כאן יש דרך זה והוא הדרך השני שכתב הגראז"ל בת"ז דף נ"ג שהגלגלתא מקפת למוחא כמו בינה לחכמה וכמו כן הגוף החיצוני ששורשו מאמא מלביש לאיברים פנימים ששורשם מאבא וזה שכתב הגראז"ל בס"ד שם במוסגר שזי"ן דגלגלתא בינה. וי"ב דדיקנא ששורשה במח"ס [שגם היא נחלקת לי"ב. גפ"ד] חכמה. וג' אמ"ש במזלא והוא כתר והוא כמ"ש בתיקונים תיקון עי"ן שכתר חכמה בינה נגד בריאה יצירה עשיה. הרי מיושב הכל על נכון וכ"א על מקומו יבא בשלום והשי"ת יעזרינו שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו חלילה:
יד
הנה כבר ביארנו ענין הלבוש מז"א בסוד הרוח נחלק לג' נר"ן בג' גלגולים ועוד לבוש מאמא מלכות נפש בת זוגו של הרוח והיא אינה מתגלגלת ומעתה נבאר ענין הצלם מבריאה ולמטה מג"ע הארץ כי שניהם ענין אחד. כי בריאה בינה וג"ע עליון. וכן ג"ע התחתון בינה דעשי' כמ"ש בבית עולם ועיין עוד בפ' הגר"א לס"ד שם פ"ד שהלבוש הזה הוא מד' רוחות שבג"ע. ונראה שזה ענין מ"ש ביחזקאל מד' רוחות בואי הרוח. וכן כראה שהלבוש הזה נולד בג"ע מזיוג הנהר עם הנקודה דשם והוא דוגמת נפש הגר שנוצרת ג"כ בג"ע מזיווג הצדיקי'. ובזה נלע"ד לפרש מ"ש בסוף הגלגולים בדרושי הסבא בענין הקושיא על הסבא על נשמתא מאילנא דחיי וכתב שם שהסבא קורא לנפש הגר מג"ע בשם נפש ונראה משם שכל נשמה מתלבש בנפש הגר ובאמת בגלגולים נראה שרק מי שחסר לו הנפש שלו באופנים המוזכרים שם הוא מתלבש בנפש הגר וגם מהרמ"ע ז"ל נראה שנפש הגר הוא רק לבוש נוסף בסוד נכסי הגר כל המחזיק בהן זכה. ואולם לפי מ"ש שם בגלגולים ומקודם לזה סימן וא"ו שנפש הגר אפשר שהיא בחינת הצלם י"ל שהכונה על הצלם הזה מג"ע הארץ ונקרא ג"כ נפש הגר על שם שנוצר בג"ע דוגמת נפש הגר ולאשר הנפש הזאת בחינות עולמות מהיכלות שבג"ע הוא בחינות מלאכי' וצלם ולבוש זה נצרך לכל נשמה אבל נפש הגר מזיוג הצדיקי' אינו נצרך רק למי שחסר לו הנפש כמ"ש בגלגולים. וא"כ לפי"ז המה שני מינים, או אפשר הם ענין אחד והצלם שזכר הגראז"ל מג"ע הארץ היא עצמה הצלם ונפש הגר מזיווג הצדיקי'. יהי' איך שיהי' עכ"פ מוכח גם מדברי הרח"ו ז"ל שהיא בחי' צלם וכל נשמה יש לה לבוש מג"ע הארץ וכן למעלה מן הבריאה:
והנה בתיקונים תיקון ס"ט בעובדא דבעלי קבין כתוב שם באריכות גדול איך שזי"ן היכלות הבריאה נעשו משבע הבלים דקהלת [וה"ס שם מ"ב עיין בתיקון עי"ן] עי"ש דכל בנינא עבדי בהבלים אילן ועי"ש בביאור הגראז"ל כי דוד אמר זי"ן הבלים מוזכרים בתהלים ושלמה שהוא בדרגא דבריאה כמ"ש וישב שלמה על כסא ד' לכן אמר מ"ב הבלים בקהלת כי עולם הבריאה נברא ע"י שם מ"ב **(ודע כי לפי הכתוב שם יהי' השם הראשון משם מ"ב בדעת וכן כתב ביהל אור בהקדמת בראשי"ת טי"ת כי שם מ"ב הוא ו"ק עם הדעת ושם ע"ב ז"ק דדכורא בהכללות למטה בו"ק דנוקבא אבל שם מ"ב סליק למעלה בהכללותם)** והנה הבל ידוע בסוד הבינה וקול ודיבור בחינות זו"נ, ולכן גם הבריאה ששם מקנן בינה גם היא בחינות הבל. ובזה נלע"ד לפרש מ"ש בדרוש רוה"ק שנבואה היותר גדולה היא מקול ושני' לה מדיבור והיותר קטנה היא מהבל עי"ש. והנה ההבל מבינה הוא יותר גדול מן קול ודיבור שבזו"נ אבל נראה שהבל דשם הכונה על עולם הבריאה ומשם בא רוה"ק כי דוד רבהון דכל בעלי רוה"ק וע"ז נבנה ס' תהלים אבל הנבואה באה מנו"ה דאצילות וממלכות שהם בסוד קול ודיבור:
והנה לאשר רבינו הגראז"ל הורה לנו שהצלם מבריאה. והבריאה הוא בחינות הבלים כי הם זין הבלים נגד זין היכלות הבריאה נראה שהצלם ה"ס הזין הבלים ולכן כתב שם הגראז"ל שעל הבלים אלו חיות האדם וקיומו וכן הצלם ידוע שהוא חיות האדם. ובזה נבין מ"ש האריז"ל בפ' עקב בפסוק כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם וז"ל דע כי ב' מקיפים הם על ראש ז"א והם ל"ם דצל"ם והם זי"ן במ"ק והם סוד זי"ן מקיפין כאשר הז"א מקבל מזי"ן מקיפין אלו אז נמשך לו חיות גדול ועליו כאמר בו יחי' האדם הוא ז"א שם מ"ה גי' אדם והענין כי זי"ן מקיפין הנ"ל הם ב' אותיות מ"ל ר"ל דיבור כמשאחז"ל פעמי' חשות פעמי' ממללות כי בקבלת הז"א זי"ן מקיפין הנ"ל אז הוא ממלל ומדבר ויוצא הבל מקיף מפיו וז"ס כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' ובאותן מקיפין יחיה האדם שהוא ז"א ובו תלוי חיותו וז"ס הבל הבלים הנז' בקהלת כי כל חיות תלוי בהבל זה הנמשך מן המקיפין ולהיותן זי"ן שהם ל"ם נגדם זי"ן הבלים בקהלת עכ"ל הזהב של רבינו האריז"ל הרי אתה רואה בפירוש שהבלים האלה בחינות הצלם ובהם יחיה האדם:
(ואולם נראה בכאן כי רק ל"ם דצלם הוא מזי"ן הבלים אלו אבל צדי"ק דצלם המתלבשת באור פנימי בז"א אינה מן הבלים אלו ובזה היה אפשר לישב ג"כ דברי הגראז"ל עם הרמעז"ל בענין הצלם שהבאתי למעלה שי"ל כוונת הגראז"ל רק על בחינה העליונה של הצלם שהי' מ"ל דצלם זי"ן מקיפין שעל ראש ז"א המה מזי"ן הבלים דבריאה אבל צדיק דצלם המתלבש בפנימיות הגוף להחיותו הוא באמת מיצירה כמ"ש הרמעז"ל. והוא כמש"ל בשם הגראז"ל שבחינות הגוף הוא יצירה ועשיה אברים פנימים וחיצונים ואם שאתמ"ש):
טו
ואולם נשאר לנו דבר אחד מ"ש האריז"ל כי בקבלת הז"א זי"ן מקיפין הנ"ל אז הוא ממלל ומדבר ויוצא הבל מקיף מפיו עי"ש. והנה צריך להבין מה ענין זל"ז מה ענין הדיבור אל מקיפי ל"ם דצלם אולם עם דברינו הנ"ל נוכל לומר בדרך אפשר כי הנה ביארנו למעלה שיש לכל נשמה לבוש מזו"נ דאצילות והם נקראי' רוח ונפש בדברי הגראז"ל. והנה יש להאור הנאצל הזה מזו"נ בחינות כלים והמה קול ודיבור. ולכן כתוב בע"ח כי קול ודיבור בחינות פנימיות והיינו כי גוף החיצוני נגדם בחינות בי"ע כמש"ל שהצלם בחינות בריאה ואברים הפנימים יצירה ואיברים החיצונים עשיה והמה בכללות בחינות חיצוניות ובתוכם קול ודיבור פנימיות ובקול ודיבור מתלבשין רוח ונפש וכן כתבתי למעלה שהנפש בחינות דיבור כ"ב אותיות ג' וז' וי"ב שבס"י והוא כמ"ש האריז"ל שחיצוניות המלכות יורדת לבי"ע **(למעלה אל הדעת. והוא באופן אחר מסדר המפורסים ומהאריז"ל שהם בז"ת והשם הראשון בחסד והרבה פנים לתורה והנה סדר זה של הגראז"ל הוא ע"ד ההיכלות ששם הראשון בהיכל קה"ק שהוא הדעת.)** כלי הפנימי בבריאה ואמצעי ביצירה וחיצוני בעשיה ופנימיות המלכות בסוד דיבור נשארת באצילות והיא בחינות דיבור כלת משה בת מלך דאצילות ושם צריך פיוס ודיבור ודברתם אל הסלע אבל ע"י חטא משה רבע"ה בהכאת הסלע אבד הפנימיות ונשאר לו רק החיצונה ששם הזיווג בחינות הכאת הסלע כמ"ש האריז"ל והגראז"ל באריכות דברים מתוקים. ולפמ"ש למעלה הנה כן בכל אדם עצם בחינות נר"ן שבו עם כלים פנימים קול ודיבור הוא בחינות אצילות שבאדם ובחינות הצלם בריאה שבו ואיברים פנימים יצירה וחיצונים עשי' ולאשר הנפש ממלכות בחינות ה"ג לכן נחלקין האותיות בה' מוצאות הפה אחה"ע בומ"ף וכו':
והנה הנפש הזאת דיבור מלכות דאצילות מתלבשת בהיכלות הבריאה זי"ן נערות אסתר שהם סוד זי"ן הבלים דבריאה שמהם הצלם ועיקרם בחינות מ"ל דצלם והם מקיפין על ראש האדם ובהם מתלבש הדיבור העליון וה"ס ניצוץ השכינה שבנפש האדם. ונלע"ד שזה נרמז ג"כ בר"מ נשא דף קכ"ב בענין תשובה בה"א תתאה מלכות כתב שם וז"ל ואיהו הבל דנפק ועאל בגופא דב"נ בלא עמל ובלא יגיעה ה' דהבראם ועליו איתמר כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם והי' על רישא דב"נ עלה איתמר ותמונת ד' יביט אך בצלם יתהלך איש עי"ש. ולדברינו ירמוז על שכינה דאצילות דיבור העליון המתלבשת בצלם הבריאה. ובחפשי בענין הזה ראיתי כי גם הגראז"ל בתיקונים שם ס"ט דף ק"ז פירש כן על השכינה המתלבשת בהבלים אלו **(ודע כי אמר שם דנפש אחרא אית על רישא דב"כ דאיתקרי עבד וכתב שם הגראז"ל שהוא וא"ו דמקנן במט"ט ונרא' מזה שיש צלם מיצירה כמ"ש הרמעז"ל ועכצ"ל כמ"ש שהם שנים מ"ל דצלם המקיפים בסוד הבריאה וצדיק דצלם מיצירה או כמ"ש למעלה.)** והנה אח"כ בהתלבשות הצלם הנ"ל בפנימיות הגוף בסוד צדי דצלם הנה יוצא אח"כ מן הגוף בסוד דיבור ומקיף כמ"ש האריז"ל בשער ספירת העומר שהגבורות הגנוזים בדעת שהוא ביסוד דצלם והם נגד הפה דז"א ומרוב חמימות הגבורות יוצאים לחוץ בסוד מקיפים ע"י הדיבור עיי"ש: