אור ברסלב
בנין שמואל בתי הנפש › טז

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בתי הנפש · טז

טו

והנה הגראז"ל כתב בליקוטים נדפס בסוף ס"ד וז"ל ענין הלבושים שנעשים מימי האדם כי האדם והזמן הוא זו"נ. וכלל האדם וכל הנשמות שהן גוף אחד הוא זכר וכלל שנות העולם היא נקיבה ועמ"ש בתיקונים ריש תיקון ת"ט ק"ג א' שהן נפש ורוח. ונפש היא שיתופא דגופא. ולכן נעשו מהימים ושנים לבוש לרוח בסוד נקיבה תסובב גבר. ולכן רמ"ח אברים נגד האדם ושס"ה ל"ת נגד השנה והעולם הוא התורה כמ"ש בראשית ברא בתורה, ואהי' אצלו אמון וכן בעולם מתחברים האדם והזמן. והעולם האם המולדת שניהן. והן נגד בי"ע. וכן שמים וארץ ואויר **(ודע כי ג' אלו בינה ת"ת ומלכות בחינות שם י"ב סודו אקי"ק יקו"ק אד"ני י"ב כידוע וז"ס מ"ש הקדמונים ע"פ עלו ז"ה בנגב שמסר להם שם י"ב וכן הוא בהקדמת הס"ד להגראז"ל. הנה תראה שמה י"ב שאלות ד' בנפש החזק הרפה המעט אם רב. וד' בעולם ובערים טובה אם רעה הבמחנים אם במבצרים. וד' בשנה שמצדה ברכת השנים. השמינה אם רזה היש בה עץ אם אין. ואולם סדרן עוד לא נתברר לי וגם נרא' לי כי שם בעש"ן שבעולם עצמו ודו"ק.)** והנה כ"א נכלל בג' נפש בג' נר"ן. והזמן בג' היה הוה ויהי' והתורה היא העולם בג' סוד דרוש רמז. והפשט הוא העשירי יהי' קודש כי הפשט אינו רק כדי לעשות מצוה והיא מלכות המשלמת לטית ספירות הנ"ל עולם שנה נפש שכ"א נחלק לג' (ויהי' לפ"ז ג' חב"ד בסוד התורה סוד דרוש רמ"ז. וג' חג"ת נגד נר"ן שבנפש וג' בה"י בסוד הזמן מלכות הי' והוה ויהי'. ופשט התורה ועשיות המצות העשירית יהי' קודש בבחינות המלכות) והיא בחינות רביעית ועשירית האיפה ורביעית ההין בסוד אחד עי"ש בארוכה דבריו כי מאוד נעמו ולקצר אני צריך ועוד יתבאר. להלן. ואולם צ"ע להבין דהרי ציין בעצמו לביאורו על תיקונים ושם כתב בא"א כי כאן כתב כי עולם היא בינה ונפש בז"א וזמן במלכות. ובתיקונים כתב כי עולם ושנה זו"נ ומהם נולד הנפש לכן הנפש כלול ג"כ מדו"נ רוח ונפש והוא סותר מ"ש כאן אך לכי תידוק תראה שהכל אחד כי יש שנות העולם שהם שיתא אלפי שני בכללות. ויש ג"כ שנות האדם שהם ימי שנותינו שבעים שנה לכל אדם ואדם כמ"ש שנתו ולא שנתו של עולם והיא כלל ופרט והנה בתיקונים קאי על עולם וזמנו ומהם נולד האדם. אבל האדם בעצמו נחלק לנפש וזמן ויהי' זמנו של האדם מדריגה למטה הימנו בחינות נקיבה שלו והוא מ"ש בליקוטים ויהי' לפי"ז למשל עולם בחכמה וזמן של העולם בבינה ומהם נולד האדם בחינות דעת והוא נחלק לשנים חו"ג דו"נ נפש ורוח. והוא בחינות נפש וזמן של הנפש. והנה העולם ושנתו בכללות נגד האדם נחשבין ביחד בחינות עולם בינה ונפש בחינות זעיר וזמן של הנפש במלכות:

והנה עולם הבריאה בערכו נגד אצילות היא בסוד הנפש כי מלכות דאצילות מתלבשת בבריאה לכן כתב הגראז"ל שעולם הבריאה בחינות הצלם והזמן. ואולם בעולמות בי"ע לבדם הנה הבריאה בסוד הנשמה והעולם. ויצירה נפש ועשי' זמן אבל בס"י פירש הגראז"ל בסוד עש"ן שהבריאה עולם ויצירה זמן. ובעשי' נפש ואפשר לומר ג"כ עפ"י הנ"ל שבס"י מיירי בזמן של העולם שהוא למעלה מהנפש ודו"ק. **(ואולם צריכין אנו לבאר דהרי לפי דברי הגראז"ל בחינות עולם הוא היותר גדול בסוד הבינה מקומו של הז"א ונרא' שהמקום הוא בסוד ההיכלות ועיגולים שהם מקיפים כי גדר המקום שהוא מקיף המתקמם. ואלם רבינו האריז"ל כתב בהיפוך כי ההיכלות בחינה אחרונה. כי נשמה וגוף חו"ב ולבושים בחינות ז"א. והיכלות מלכות והוא להיפוך מהנ"ל. אולם נוכל לתרץ דהנה ידוע שיש ב' בחינות בהיכלות האחד כלי ההיכלות שהם קטנים מבחינות היושר כערך ב"ן אל מ"ה כידוע. ואולם אורות ההיכלות גדולי' מאוד מהאור המתלבש בבחינות היושר כמ"ש בע"ח כי האורות הגדולי' שלא יכלו להתלבש בכלים המה מקיפים העיגולים. וא"כ י"ל שדברי האריז"ל בכלי ההיכלות שהם היותר קטנים בחינות ב"ן ודברי הגראז"ל באורות ההיכלות והבן:

ועם זה מקום אית לישב בזה גם סתירת הגראז"ל עם הרמ"ע שהבאתי למעלה בענין הצלם שכתב הרמ"ע ז"ל שהוא ביצירה והנה באמת כן נראה מדברי האריז"ל שהן נשמה וגוף לבוש והיכל שהן ד' אותיות השם א"כ לבוש ביצירה [הגם שיש לישב שיש חילוק בין לבוש שהוא על הגוף ובין צלם שהוא בפנים לגוף אבל דברי הרמ"ע ז"ל לא יתישבו בזה] והגראז"ל כתב כי הצלם בבריאה ולהנ"ל י"ל כי הנה הגראז"ל בס"י פ"א מ"ב כתב בענין ד' אותיות השם וז"ל והן בעולם משמשי אדם. בית ולבוש וגוף ונשמה וכן בספירות היכלות ולבוש וכלים ועצמות שהן אור מקיף הישר ואו"מ החוזר ואור פנימי וכלים [הנה כאן חושב האורות לא הכלים ועכצ"ל כי גם בכלים יש עצמות ואור הכלי] עכ"ל. והנה כתב שה"ן. תראה שהן מתלבשין זב"ז היינו אור מקיף הישר בתוך ההיכלות. ואו"מ החוזר בלבושים.)** ונחזור לדברי הגראז"ל הנ"ל במ"ש כי פשט התורה ועשיות המצות היא העשירית יהי' קודש והיא רביעית לג' חלקי התורה סד"ר ועשירית לגפ"ג שיש בעולם שנה נפש. ומ"ש בסוד אח"ד הוא כמ"ש בכ"מ שא"ח הוא ט"ס דז"א ומלכות דל"ת דאחד. והנה אחד בגימ' י"ג טית דז"א וד' דנוקבא בסוד שם י"ב שביאר הגראז"ל בכ"מ כי המלכות משלמת לכל תלת כי היא רביעית לכל תלת רביעית לג' ראשונות בסוד איומה כנדגלות ורביעית לחג"ת וכן לנה"י ובכל אחד הניחה שורשה בדת"י כידוע והוא שם י"ב ג' פ"ד שהם ג' הויות כידוע והוא נגד י"ב תיקונים ומזל הי"ג כולל כולם לכן יש דלת בנוקבא ג' שורשים שלה בדת"י ובחינות עצמה בסוד ונקה מזל הי"ג בסוד מלכות שעולית לכתר עליון רדל"א עיין מ"ש הגראז"ל הבאתיו לקמן פרק כ"א. והנה כמו כן כאן המצות ופשטי התורה [שהמה אחד כמ"ש כי פשט התורה הוא רק כדי לעשות מצוה עי"ש] הנה המצוה הזאת משלמת לבחינות ג' נר"ן שבנפש וכן לג' חלקי התורה שהיא יותר גבוה מהנפש כמו בינה על ז"א. שהיא בפרטות בסוד חב"ד שמשם התורה. והמצוה משלמת לרביעית איומה כנדגלות. וכן משלמת לג' חלקי הזמן שהם בנה"י כי א"א ללמוד או לעשות מצוה זולת בזמן:

ובזה תבין קושיא הט"ז איך התקשרות האדם למעלה ע"י התורה ומצות שעושה וכן ע"י דיבורי תורה ותפלה והרי נר"ן שבאדם יותר גדולים מהדיבור ומעשה שלו שהיא בסוד מלכות שבאדם ולהנ"ל יובן דהמצוה היא רביעית ועשירית משלמת לנר"ן שבאדם שהמה בכללות העולם בסוד חג"ת ומשלמת ג"כ לג' חלקי התורה שהיא יותר גבוה מהנפש בסוד העולם בג"ר חב"ד. ובפרט בסוד. עליתה למעלה לרדל"א מזל הי"ג מימי קדם והבן היטב כי המה ענינים נחמדים תלי"ת וע' למעלה פט"ו מ"ש בזה ובאופן אחר יש לתרץ קושיא הנ"ל כי הנה ידוע כי האדם ממשיך אור א"ס ומוחין עד הדיבור באור ישר ומן הדיבור חוזר למעלה בסוד אור חוזר כמ"ש למעלה בפרק ט"ו שלכן בדיבור הוי' מהופכת או"ח. והנה הדיבורים יכולים לעלות עד מקום שמחשבתו של אדם מגעת כידוע ממשל הרמב"ן ז"ל כמו המים שיורדין מן ההר בצינוריות שיכולים לעלות בחזרה למעלה כ"כ גבוה כמו מן המקום שירדו משם:

והנה בפירוש האריז"ל על ס"י פירש על הא דאמר בס"י המליך אות פלוני וכו' הענין כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם ואז ישפיעו עליה, שפע רב וחזק לשיוכלו הם לפעול פעולתם בחוזק וז"ס המליך אות פלוני כי יחדה וקשרה אל שורשה ואז הוציא פעולה אחד ממנה עכ"ל הזהב. הלא מעתה יובן כי ע"י אותיות ותפלה שאדם מוציא מפיו והמה עולין למעלה באו"ח אז מקבלין חיות חדש ופועלין פעולות גדולות ולכן המה גבוהין מן האדם בעצמו ולכן יעץ הבעש"ט זלה"ה שאדם בעצמו יתקשר באלו הדיבורים ויעלה גם הוא עמהם. והוא ג"כ בכללות כוונות התפלה שסודה להעלות העולמות באו"ח. וה"ס במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד כי בעלי תשובה בסוד חזירתם למקורם בבחינות המליך וכו' ואז מקבלין שפע גדול וחזק מאשר בתחלה והבן. וי"ל עוד שענין עליות הדיבורים בסוד עיבור שני לקבל המוחין וחזירתם לבינה כמ"ש בתר דאולידת הדר איתעברת מיני' וגם ידוע כי עליות הז"א עבור מוחין דנוקבא. והנוקבא עולית במ"נ כדי להמשיך מוחין לז"א א"כ דיבורי התורה ותפלה שהם בסוד המלכות כאשר עולין במ"נ מקבל האדם שהוא כדוגמת ז"א חיות ומוחין חדשים. והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש:

**(וזה ידוע כי האור מקיף גדול מהאור פנימי ועיין מ"ש האריז"ל בענין תלת רישין שהן גלגלתא ע"ב מקיף הישר ואוירא ס"ג מקיף החוזר ומוחא מ"ה אור פנימי. ולפי"ז תראה שאורות ההיכלות בסוד ע"ב ואורות הלבושים או"ח בסוד ס"ג:

והנה כבר ידעת מ"ש הגראז"ל שעיקר הנשמה בשמים ומשם מאירה על האדם. וגם ידוע כי ד' עולמות בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ולפי"ז י"ל שדברי הגראז"ל יתפרשו ע"ד האורות ויהי' עיקר הנשמה שהיא בשמים סוד ההיכלות בסוד אור ישר ע"ב אצילות. ובלבוש הנשמה סוד הצלם או"ח בחינות ס"ג בריאה כמ"ש הגראז"ל שהצלם בבריאה. ואח"כ מתלבשת בגוף בבחינות מ"ה וב"ן והם אברים פנימים וחיצונים יצירה ועשי' מ"ה וב"ן. אבל בערך הנשמה שהיא כבר מלובשת בגוף הסדר כמ"ש האריז"ל והרמ"ע ז"ל בנשמה ע"ב. ובגוף ס"ג בריאה ובלבוש נגד הצלם מ"ה יצירה. והיכלות ב"ן עשי' וכ"ד בדרך אפשר וא"ש ההי"ב ואמנם כאן נראה מדברי הגראז"ל שבהיכלות מקיף הישר ובלבושים מקיף החוזר. ולא כן כתב האריז"ל שהלבוש מקיף הישר וחוץ לזה יש מקיף החוזר מן הגוף בסוד השערות. ואפשר זה בפרטות לערך מקיף החוזר נקראו הלבושים מקיף הישר. אבל בכללות נגד ההיכלות ששם עיקר מקיף הישר לערך זה גם הלבושים בחינות או"ח כנ"ל לישב דברי הגראז"ל וכל דברי בדרך אפשר:)**:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה