בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בית מועד · כו
עוד דרך אחד מצאתי בביאור הגראז"ל בס"ד פ"ה עמ"ש בס"ד תליסר מלכי קרבא. בשבעה. שבעה מלכין בארעא אתחזיאו נצחי קרבא תשעה דסלקין בדרגין דרהטין כרעותהון ולית דימחי בידיהון. חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם. ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע וכו' עוד אילנא דמבסם יתיב בגו בענפוי אחידן ומקננן צפרין. תחותוי תטלל חיותא דשליטא בהו עכ"ל ופירש שם הגראז"ל על סוד המועדים והכל בבחינות התיקונים דרישא ודדיקנא, תליסר מלכי קרבא בשבעה הוא זי"ן ימי הפסח ובשביעי בעא לאוקיר לדיקני'. דהיינו זי"ן ימי הפסח נגד זי"ן דגלגלתא דא"א ושביעי של פסח י"ג דדיקנא דא"א. שבעה מלכין בארעא איתחזיא נצחי קרבא זי"ן ימי הסוכות שבהם נוטלין ד' מינים מני קרבא כידוע והם נגד ז' דגלגלתא דז"א. תשעה דסלקין וכו' הוא טי"ת תיקונים דדיקנא דז"א שאין בו רק טי"ת תיקונים והוא נגד טי"ת ימים דעשי"ת עד יוה"כ שבהם אישתכחו תיקונים אלו בארעא עי"ש בארוכה פ"ג וב'. חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם הוא סוד חוטמא דא"א עם חוטמא דז"א כי בקוטמא דא"א שם ארבע רוחות כידוע ובז"א שם החמש גבורות בחוטם ונמתקים בחוטם דא"א ששם הסליחה והוא סוד יוה"כ. ארבע מלכין נפקין לקדמות ד' הו"ס ד' גוונים דעינים דא"א המאירים בג' גוונים דעינים דז"א ונעשה גם שם ד' גוונים והוא נגד ד' ימים שבין יוה"כ לסוכות שבהם מתעלים החסדים, אילנא דמבסם וכו' ה"ס שבועות נגד היסוד תחותי' תטלל חיותא היא המלכות נגד שמ"ע. ע"כ ולפי כל הדרך והסדר הנ"ל אפשר לומר שגם שבועות ושמ"ע נגד התיקונים כי ביסוד יש ג"כ סביב י"ג תיקונים משערות כידוע ובמלכות ששה תיקונים שבתפלה לדוד כידוע מהאריז"ל:
והנה בכללות דבריו תראה כי פסח למעלה בא"א ור"ה וסוכות בז"א למטה והענין נלפע"ד עפמ"ש בסימן ח' בשם המגיד מקאזניץ כי כל ענין קיטרוג הקליפות שאין רוצים שיתנהג העולם מדה במדה ושילך ההשפעה דרך בחינה הנקרא ז"א, כי שם הנהגת מדה במדה שלא ילך השפע רק לעושי רצון הבורא, והם אינם חפיצים לעבוד השי"ת לכן חפיצים לבטל מדה זו חלילה. וזה ענין מ"ש בכוונת הגדה שאחיזת פרעה בעורף א"א ומשם הי' רוצה לעכב ההשפעה שלא תרד לז"א. וזה ענין דין ר"ה להתיצב על ד' והבן כי הם אומרים הנה ככל הגוים בית ישראל חלילה א"כ מאחר שאין מי שיעשה רצון הבורא לא יתנהג העולם במדה זו אבל השי"ת מוציא כנוגה צדקינו וזה ענין תקיעות שופר שקודם הז"א ישן בלי מוחין ואח"כ חוזרים בג' המוחין שהוא אור השפעת א"ס איהו וחיוהו חד בהון עי"ש דברים מתוקים ועיין מ"ש למעלה בסימן ה' ו' ז' ענין הטל וגשם כי הטל יורד בלי אתערותא דלתתא והוא מחסד הפשוט מג' ראשונות וגשם הוא באיתערותא דלתתא כי לא המטיר ה"א על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה וא"ד יעלה מן הארץ, עליות מ"נ וכן אמרו כי בחג נידונים על המים אם לירד או לא לכן תבין בזה הדברים מתוק מדבש כי כן ב' אלו ניסן ותשרי ימות החמה וימות הגשמים טל ומטר, כי לכן פסח נגד א"א שמשם הטל יורד מחסדו הגדול בלי איתערותא דלתתא, וסוכות וראש השנה נגד ז"א שלכן הם ימי דין כי אז באו בני האלקים להתיצב על ד' כנ"ל שהיא בחינות ז"א ומוחותיו כנ"ל והבן. וגם תבין ענין מש"ל ענין בריאת העולם בניסן או בתשרי לפמ"ש האריז"ל שניסן במחשבה ותשרי במעשה כי ניסן למעלה בא"א ותשרי בז"א והבן. להרחיב מעט הדברים אפשר לומר הנה תראה בכללות דבריו כי פסח ברישא דא"א ותשרי ומועדים שבו ברישא דז"א שהוא בטבור דא"א. והכה עיין בביאור הגראז"ל לס"ד פ"ג בענין הפרסא שבאמצע גופו דא"א וענין הצימצום שנסתלקו האורות מתנהי"ם דא"א אל היסוד שבו ונשאר ת"ת מטיבורו ולמטה ונ"ה ומלכות שהיא עטרת היסוד בלי אור וזה סוד הצימצום והוא בריאת יום שלישי יקוו המים מתחת השמים שהוא ת"ת דע"ק הפרסה שנקרא רקיע, אל מקום אחד שהוא היסוד ואח"כ ביום רביעי יהי מאורות ברקיע השמים בקיעת המוחין דז"א (העומד תחת הפרסה) דרך הפרסה ונכנסין לרישא דז"א לפי שהוא במקום ריק מהאור לכן הוצרך למוחין ולכן המה שם בסוד התוספות ואין נכנס בחשבון ספירות שלו עי"ש בארוכה דברים נפלאים כי המה הקדמות יקרות להבין כמה דברים ע"י, הלא מעתה יתבאר לנו היטב מה ענין הנסירה והסתלקות המוחין וחזרתן בראש השנה שהוא בסוד הטבור דא"א וענין הזה נמשך עד סוכות כידוע ליו"ח. אבל לא כן בפסח בניסן שאין בו כל הנ"ל כי הוא למעלה מהפרסה בתיקונים דרישא דא"א הבן הדברים:
והנה לפי"ז תבין ענין הדין והמשפט שבר"ה שהוא מחמת סילוק האור כי כל צימצום הוא דין, והנה כמו שכתבתי לדרך זה שחגים אלו בטיבור דא"א כן כתבתי ג"כ למעלה לדרך אחד שר"ה בסוד היכל הזכות בבחינות הטבור ושם מקום המשפט ב"ד שלמעל' [ומכאן ראי' גדולה למ"ש בבית עולם שההיכלות מתפרשין יפה יפה עד קומת א"א ודוק] ועפי"ז תבין ג"כ דברי הגמרא ר"ה ח' שמביא הגמרא שם ראי' שר"ה יום הדין מפסוק תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל משפט לאלקי יעקב עכ"ל והתמי' מפורסמת דלמה לא הביאו ראי' מתחלת הפסוק תקעו בחודש שופר איזהו חג שתוקעין בו הוי אומר זה ר"ה. ואולם לדברינו א"ש כי באמת זה בעצמו הטעם למה ר"ה ימי משפט מחמת שהחדש מתכסה בו סוד האור שנכסה ונתצמצם וגם לפי פשוטו י"ל עם דברי הר"מ אמור דהאי איהו יומא דסיהרא איתכסי בי' וקאים עלמא בדינא ומכאן תראה איך דברי הגמרא במדה במשקל בסודן של דברים ולכן לא הביאו תחלת הפסוק תקעו בחודש כי אדרבה ע"י השופר חוזר האור להתלבש והמוחין חוזרין בז"א ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים והנה כבר הבאתי למעלה דברי המגיד הקדוש מקאזניץ זצ"ל שכל הדין בר"ה שהמקטריגים רוצים שלא יחזרו המוחין לז"א ושלא יתלבש השפע האלקי בסוד פרצוף אדם ישראל אשר בך אתפאר הנהגת מדה במדה בסוד אלקי ישראל כי האבות הן הן המרכבה והכל ידוע. ובזה נוכל לפרש המזמור רננו צדיקים הכל על עניני ר"ה כמ"ש ואמר בדבר ד' שמים נעשו] בסוד הפרסה שנתפרס בטבור דא"א להבדיל בין העליונים ותחתונים. ואח"כ [כונס כנד מי הים] בסוד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד שנתצמצם האור מהטיבור ולמטה ונשאר רק ביסוד וז"ס [נותן באוצרות תהומות] ואמר [ייראו מד' כל הארץ וכו'] כי הצימצום שורש הדין והיראה כידוע וכ"ז כדי שיהי' מקום לעולמות וכ"ז למעלה בטהירו עילאה. וכן בא"א מטיבורו ולמטה כדי שיוכל להתגלות מדת המלכות עי"ש היטב בדברי הגראז"ל בס"ד וזה [כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד] ואח"כ התחיל לבאר ענין כניסת המוחין בז"א שכ"ז נעשה מחמת הצימצום הנ"ל שעומד במקום ריק מהאור ונתעורר קיטרוג החיצונים להתיצב על ד' שה"ס ז"א פרצוף ישראל ולכן אמר (ד' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים, עצת ד' לעולם תעמוד, אשרי הגוי אשר ד' א' העם בחר לנחלה לו] כמ"ש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה שה"ס פרצוף ישראל ויעקב אלקי ישראל קרא וכ"ז ע"י תקיעות שופר שחוזרין המוחין בז"א ולכן אומרים זה קודם תקיעת שופר והוא עיקר כוונת התקיעות לפי דברי המגיד הקדוש זצ"ל. ואח"כ ביאר ענין הדין שבר"ה משמים הביט ד' ראה וכו'. ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם שנדרש בגמרא על הדין שבר"ה שכולה נסקרין בסקירה אחת. והנה עם הנ"ל יש לפרש ג"כ בתהילים ס"ד עורה למה תישן ה' שה"ס השינה שבר"ה למה פניך תסתיר בסוד סילוק האור מהטיבור ולמטה וזה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו ששם בסוד הבטן וההי"ב:
ודע כי עם הנ"ל נוכל לפרש ענין העקדה שאנו קורין בר"ה כי יצחק סוד הצימצום שנעשה בבריאת העולם ואברהם סוד המקיף שהוא חסד ונכללו שניהם יחדיו להמתיק הדין [וכבר ביארנו בארוכה בבית הקרבן שהוא בהיכל הזכות בטבור כנ"ל עי"ש בארוכה. ולכן אלקים יראה לו השה לעולה בני ודו"ק]. ועיין ביונת אלם ענין הידיעה והבחירה שסודם באו"מ ופנימי כי הכל צפוי במקיף והרשות נתונה באור פנימי והוא מבחינות הצימצום שצמצם א"ע כביכול לתת מקום לעולמות שיוכלו לבחור בטוב או במוטב והדברים עמוקים מאוד אין כאן עת האסף וזה ויקרא אברהם [ה"ס המאציל העליון שנקרא בסה"ק אברה"ם והוא האור המקיף] שם המקום ד' יראה ששם במקיף הכל צפוי. אבל אח"כ בצימצום אחר הבריאה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה כי שם הבחירה והשי"ת רואה אח"כ במה שבחר ומעשיו נתראין לפני ד'. ולכן ובטוב העולם נידון בר"ה וזה שייכות הפרשה הנ"ל לר"ה ודע כי כן הוא בכל העולמות מקיף ופנימי ידועה ובחירה כ"א לפי ערכו ומעלתו ויש בזה ענינים רבים כמעין הנובע. ודע כי לפמ"ש למעלה נוכל לומר ג"כ שז"ס השופר כי שופר בכ"מ יאמר על יסוד כמ"ש בזוהר כד האי שופר עילאה דנהירו דכולא בי' שסודו על יסוד דאימא וכן על הדיקנא. הנה לדרכינו י"ל שסודו ביסוד דא"א ששם נשאר האור הראשון לפ"ד הגראז"ל בס"ד ולכן ע"י מעוררין את האור הראשון שיחזור וימשך למטה מטיבור כי זה כלל גדול כמו שנתעורר ע"י הרוחא דשבק בגווי' שהוא מדכורא עי"ז נתעורר עיקר האור שבדכורא ונעשה הזיוג ואפשר ז"ס שנקרא ר"ה יום הזכרון ע"ש היסוד הנ"ל. ואפשר עוד שז"ס מלכיות זכרונות שופרות כי מלכיות וזכרונות נגד ז"א ומלכות שעומדים שם נגד היסוד דא"א שהוא שופרות. והנה אמר שם הגראז"ל שכ"ז נעשה בשביל כבוד מלכותו שתוכל המלכות להתגלות וזה יקוו המים מתחתהשמים [שהוא מתחת הפרסה כנ"ל] אל מקום אחד ותראה היבשה שהוא מלכות ואמר שם בזוהר שה"ס אחר דק"ש. ולכן אומרים אח"כ ברוך שם כבוד מלכותו. ובזה תבין מ"ש בגמרא ששמע ישראל יא"י אחד הוא מלכות וכן אנו אומרים אותו בפסוקי מלכיות והנה אם תתבונן בדברי הגראז"ל הנ"ל ביום ג' הי' סילוק האור למטה מהטיבור וביום ד' יהי מאורות ה"ס חזרת המוחין לתוך ז"א העומד למטה מהטיבור עי"ש תבין בזה ענין התפלה שבהיכל הזכות בסוד הטיבור כנ"ל. כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח בסוד יהי מאורות כנ"ל ודוק בכל זה כי קצרתי מאוד: