אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק שני › טו

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק שני · טו

יד

ונבוא בעהשי"ת לבאר ענין השעיר שיעדנו בפרק דלעיל כי רש"י ז"ל פירש בשם חכמז"ל ששעיר נגד יוסף כמ"ש וישחטו שעיר עיזים ובזוהר כתוב בכ"מ ששעיר נגד מלכות ולכן היה תמיד שעיר לחטאת כי חטאת במלכות ועיין בזוהר בראשית בהשמטות יו"ד ומכ"ד יחיד כד חב בעי לקרבא לכתחלה שעירת עיזים אלא כד לית לי' יקרב כשבה עי"ש. ואולם נלפע"ד להשות שניהן ולומר כי השעיר בעטרת היסוד שהוא בחינות יסוד וגם בחינות מלכות כי שם שורש המלכות ובפרט לפמ"ש למעלה שכל הקרבנות בדכורא והמנחות במלכות א"כ עכצ"ל שהשעיר במלכות שבדכורא בעטרת היסוד, ובזה יתבאר ג"כ למה השעיר נסכיו שוין לכבש כמ"ש בפרק הקודם:

והנה האריז"ל כתב כי לאה נכללת בדלת של אחד אבל מלכות רחל הוא פרצוף בפ"ע והיא בברוך שם כבוד וכן רבינו הגראז"ל ביאר כ"פ כי שמע ישראל הוא ש"ק דדכורא ואח"ד ביסוד וד' דאח"ד בעטרת היסוד ושם נכללת לאה בדכורא והענין ביאר בליקוטים כי לאה ורחל דו"נ שבמלכות וישראל ויעקב דו"נ שבז"א ובדכורא הדכורא עיקר אבל בנוקבא הנוקבא היא העיקר שהוא פרצוף רחל אבל לאה בחינות דכורא שבנוקבא נכללת בדכורא עמ"ש בבית שער פ"ז. ובזה י"ל כי כמו שביארנו בחי' השעיר בעטרת היסוד כן י"ל שבחינות השעיר הוא בלאה שנכללת בדלת דאח"ד בעטרת היסוד וידוע שלאה היתה ראוי לעשו איש שעי"ר ורק ע"י תפילותי' באה ליעקב והענין ביאר רבינו האריז"ל כי לאה היא דינא קשיא ולכן למטה בעולם התחתון נתאחזו בה החיצונים שהוא חוה ראשונה של אדה"ר בחינות קליפה לילית ורק ע"י יעקב ע"ה שת שתיקן חטא אדה"ר חזרה לקדושה ולקח ב' נשים לאה ורחל ומעתה תבין ענין השעיר שהוא בלאה שלכן הוא בחינות דינים כמ"ש בזוהר כ"פ וגם מתאחזין בו הקליפות כמ"ש ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי"ם וכ"ז בקטנות בחינות תמנ"ע פלגש עשו אבל בגדלות נמתקת לקדושה גמורה. וכן תבין לאשר ביארנו כל מעשי דמים בדכורא יהי' גם השעיר בדכורא שבמלכות רק הלחם בנוקבא ברחל ודו"ק. ועיין עוד לקמן אי"ה בח"ג בענין יוה"כ יתבאר אי"ה ביתר ביאור:

ועם הנ"ל יש לי עוד פרפרת בענין פרים ושעירים הפנימים עפימ"ש האריז"ל בלק"ת שופטים בענין י"ח נשים שמותר למלך שיש כמה בחינות לאה בפנים שהם מלכות דאבא במקומו. ומלכות דאבא ביסוד דאמא ומלכות דאמא במקומה ומלכות דאמא המאירה לחוץ בחינות לאה החיצוניות וכבר ביארנו בבית עולם ח"ב בארוכה ענין ההיכל שהוא בסוד יסוד דאמא המתלבשת בז"א וגם ביארנו שהביהמ"ק נגד היכלות הבריאה וא"כ לפי דברינו בכאן בעצם הקרבנות בבריאה כמו הפר בחג"ת ובחינות השעיר נגד לאה העומדת נגד חג"ת וכ"ז בחינות חיצונית אבל פרים ושעירים הנשרפין בחינות מלכיות דאו"א בפנים לכן עבודתן בפנים בהיכל [אין זה ענין למ"ש למעלה בפרק ג' בענין קרבנות קדשי קדשים שסודם בפנים במוחין דאמא כי שם בשורשן במלכות דאצילות וכאן בעצמותן בבריאה] ולבאר אותן בפרטות אפשר לומר עפימ"ש הגראז"ל בכ"מ כי דיני הנקיבה כפולין לכן אפשר לומר כי הפ"ר במלכות דאבא ושעי"ר שסודו ב"פ מנצפ"ך בגימ' פ"ר או פר"ה עם ה' כללות הגבורות כמ"ש האריז"ל בסוד השעור"ה יהיה השעיר במלכות דאימא שהם שנים אחד בפנים ואחד בחוץ ולכן בפנים ב' פרים אחד פר כהן משיח במלכות דאבא במקומה. ופר העלם דבר במלכות דאבא במקום אימא כי טעות הסנהדרין בהוראה מפאת חסרון החכמה אורייתא מחכמה נפקית כמ"ש כי יפל"א ממך דבר פל"א עליון וקמת ועלית וכו' וסנהדרין עצמם בבינה כידוע שהיא המלך המשפט. אבל שעיר ע"ז במלכות דאימא במקומה וגם היא בפנים ומלכות דאימא בחוץ היא שעירים החיצונים כנ"ל. ואולם י"ש עוד ב' פר ושעיר לפני ולפנים וי"ל שזה בסוד יסוד ומלכות דא"א המתלבשין ג"כ במוחין דז"א כמ"ש בשערי ג"ע שכנסת ישראל מלכות הפנימיות שורשו מעטרה דא"א. ועוד י"ל לפמ"ש האריז"ל שם שיש ג' בחינות בנשים הנ"ל האחד מבחינות הקטנות והב' בבוא ש"ק דגדלות שאז הקטנות עם הגדלות מעורבין גם יחד והשלישי בבוא גדלות אמיתי ג"ר שאז נידחין הקטנות למטה, ולכן י"ל בזה כי הלא כל ענין החטא הוא מקטנות המוחין כמ"ש ונעלם ממנו ולא ידע ואח"כ בבוא מוחין דש"ק דגדלות אז יש בה ידיעה בסוף ומביא קרבן כי הגדלות מתקן את הקטנות אבל פר ושעיר של יוה"כ אפשר שהם מבחינות גדלות אמיתי וידוע כי מוחין אמיתים אינו יורש ז"א רק מא"א ועתיק לכן הם נכנסין לפני ולפנים עמ"ש לקמן בח"ב:

וכמו כן י"ל בשעיר החיצון שביארנו בבחינות לאה החיצוניות ששעירי צבור מבחינות מוחין דגדלות גמור ושעיר יחיד מבחינות ש"ק דגדלות עם הקטנות כנ"ל וכל דברי בדרך אפשר והנה בכל התורה היחיד יכול להביא כשבה או שעירה כמש"ל שהם ביסוד ועטרת היסוד כי שם בצדיק שמירת כל המצות כמ"ש הגראז"ל כ"פ [ועוד י"ל עפימ"ש האריז"ל שבחינות לאה הנ"ל יורדין למטה ליסוד ושם לא נמצאו מבחינות הכאה מלכות דאבא באימא כי כבר נסתיימו יסודות דאו"א לכן לא נמצאו שמה רק ב' בחינות לאה מאו"א ויתבאר אי"ה לקמן כי יסוד דאבא ג"כ בחינות כבש ובפרט כאן ביסוד דז"א לכן הם כשבה או שעירה] אבל בע"ז צריך להביא דוקא שעירה לסוד הנ"ל מבחינות לאה ששורשה מיסוד אימא ושם פגם ע"ז שפוגם במצות אנכי שביארנו בבתי הנפש ששורשה בלב. וכן הטעם שלמדו חז"ל שפרשת החטאת שבפ' שלח מיירי בחטאת ע"ז מדכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות אשר צוה ד' ביד משה ולמדו חכמז"ל שמיירי בע"ז כי אנכי ולא יהי' שמעו מפי הגבורה ואח"כ מפי משה הרי שהיא כנגד מצות אנכי. וכן כתב הבעש"ט זל"ה שע"ז פוגם בת"ת ושם ביסוד אימא אקי"ק פעם אקי"ק בגימ' אמת והמודה בע"ז פוגם באלקים אמ"ת וכן הציבור מביאין שעיר עיזים על ע"ז רק שהציבור מביאים שעיר פנימי והיחיד חיצוני כנ"ל ועם הנ"ל יש ליתן טעם על מה דאמרינן בגמרא יומא ע' דעבודת היום בטבילה ב' וסוף עבודת היום בשעיר הפנימי ותיכף אחריו בטבילה ג' בא אחריו השעיר החיצון מטעם שנאמר מלבד חטאת הכפורים מלמד שהן סמוכין זל"ז ולפמ"ש יש ליתן טעם זה כי הן מבחינה אחת הפנימי מלכות דבינה מבחינות הגדלות בפנים ביסוד דבינה. והשעיר החיצון הוא ג"כ ממלכות דבינה בבחינות הגדלות בחוץ בחינות פרצוף לאה האמור בכ"מ:

**(ודע כי הגראז"ל גורס שם בגמרא תחלה אילו ואיל העם ואח"כ שעיר החיצון וטעמו נלפע"ד עפמ"ש בזבחים צ' דפרים של חג קודמים לאילים. ואילים לכבשים וכבשים לשעירים אעפ"י שבכ"מ שעירי חטאות קודמים לעולות מ"מ שאני הכא דגלי קרא שכן נסדרו בתורה וא"כ אעפ"י שכאן בא האיל אחר הכבשים מדכתיב ויצא ועשה את עולתו ועולת העם מ"מ בסדר האיל והשעיר יותר טוב לומר שהי' כמו בכ"מ בקרבנות המוסף אילים קודים לשעירים. ואולם בכל סדר העבודות אשכנזית וספרדיות ובסדר העבודה להרמב"ם והרא"ש ז"ל בכולם כתוב תחלה השעיר ואח"כ האיל וצ"ל שאני הכא דגלי קרא מלבד חטאת הכיפורים מלמד שסמוכין זל"ז ולדברינו בפנים נתבאר טעמם של הדברים

ודע כי בגמרא ר"פ כל התדיר שם לא נאמר רק על קרבנות דחג שעולות קודמים לחטאת וכן הוא ברמב"ם ז"ל ובהגהות רעק"א שם כתב שכן הוא בכל המוספין וכבר העיר בזה בהגהות הרש"ש ועכ"ז נראה שהסכים עמו כדי שלא לעשות חלוקה בין המוספין וכתב שנלמד מס' יחזקאל שעולת הציבור קודמים לחטאות וצוה לעיין ברש"י יחזקאל מ"ה ומ"ו ואנכי בעניי לא מצאתי שמה מאומה ואולם לפימ"ש מקודם תראה כי כן גם דעת הגראז"ל שגורס תחלה אילו ואיל העם ואח"כ שעיר החיצון כנ"ל:)**:

ובזה תבין ג"כ למה במוספין העולה קודמת לחטאת וכן בשעירי ע"ז פר העולה קודם לחטאת ובכ"מ חטאת קודם לעולה והענין כי החטאת מבחינות מלכות שהיא קודמת כמ"ש זה השער לד' כמ"ש בתיקונים כ"פ כי בזא"ת יבוא אהרן אל הקודש ובפרט כאן בקרבנות שעיקרם באו"ח ממטה למעלה וכ"ז בחטאת שהם למטה ביסוד ומלכות אבל בשעירי צבור ששורשם בבחינות לאה מלכות דבינה הנה היא גדולה בצד אחד מן הז"א ובפרט חטאות הפנימיות שביסוד אימא שבודאי גדולים מז"א לכן העולות קודמים לחטאות:

ואולם נלפע"ד שהיסוד דאבא המאיר למטה עד יסוד דז"א הוא בסוד כב"ש כמ"ש האריז"ל כי באבא סוד ש"ך והם ל"ב נתיבות חכמה בכלילות עשר והם הנתיבות כפולין כמ"ש בס"י וא"כ הוא ב"פ ש"ך בחינות כב"ש ב' ש"ך. ועיין מ"ש למעלה בפרק ג' בסוד השלמים ששורשם מיסוד דאבא שלו"ם רב ושם סוד שלמי ציבור ב' כבשים. וכן סוד ב' כבשים דמוסף שבת כי שבת מסוד יסוד דאבא עמ"ש בבית מועד פ"א בזה וגם האריז"ל כתב כי ב' כבשים ב' יסודות דזו"נ ולדברינו הנ"ל י"ל ג"כ שהם ב' יסודות דאבא וז"א וגם בחול בכבש התמיד יש כעין בחינה זו בסוד שנים ליום כנגד היום ואמרו חכמז"ל שיגעו נביאים הראשונים שתהא חמה מכוונת בפתח היכל בניסן ותשרי כי פתחה של היכל ביארנו בסוד יסוד דאימא ואור החמה המאיר לחוץ מיסוד דאימא בסוד יסוד דאבא ואפשר זהו ענין הנברשת של זהב שעשתה הילני המלכה שתהא חמה מכה בה והוא ג"כ בחינות עול"ת תמיד שפירש האריז"ל בסוד תול"ע שם הראשון דמ"ב חסד יומא דאזיל עם כלהו יומי בסוד אור הראשון והוא בחינות חוט של חסד המאיר בכל יום בקרבן של שחר והוא רק הארה המאיר מיסוד דרק דופן אבל בשבת מאיר עצם האור מיסודות דאבא וז"א ב' כבשים. והשי"ת יעזרינו לראות בבנין בית המקדש על תלו וארמון על מכונו ושם נעלה לפניו שעירי חטאת וזבחי רצון תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן אמן כיה"ר או"א:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה