אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק שני

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק שני

בית הקרבן חלק ראשון

א

הנה כבר בארנו בח"א ענין הקרבנות שהם במלכות דאצילות המתקרבת לד לז"א דאצילות בסוד קרבן לד' ובחלק זה נבאר אי"ה שהם ששה קרבנות בסוד ש"ק דמלכות [וכ"ז בשורשם אבל נעשה ענין הקרבן גם למטה בבריאה בהיכל הזכות ועצם השמים כמ"ש למעלה בארוכה.] ובזה תבין ג"כ למה אין הקרבנות מכפרים רק על השוגג כאשר ידעת מ"ש האריז"ל כי חטאים בנפש ממלכות ועונות ברוח מז"א ופשעים בנשמה מבינה לכן הקרבנות שהם במלכות מכפרים רק השגגות חוץ מאיזה מהם לטעם שיתבאר אי"ה. ואולם עצמות מיני הקרבן המה מבריאה ששם ד' חיות והם נקרבין ומתעלין לאצילות ע"י הקרבן זה תורף הדברים בקיצור ואולם לבאר בפרטות חלוקי הקרבנות אתחיל בע"ה ואומר:

הנה בזוהר הקדוש ריש פרשת צו. ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא ודבוקא דילה גו עלמא דאתי וכו' עד ואיתנהיר כלא מרזא דקודש הקדשים וכו'. והא אוקימנא דעולה קדש קדשים, שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא וכו' אקרי קדשים קלים בגין דלא מתעטרי לעילא בקדש הקדשים עי"ש הנך רואה מזה כי העולה בסוד הבינה עלמא דאתי קה"ק וכן נראה כי גם כל הקדשי קדשים אבל קדשים קלים המה למטה וכיוצא בזה כתב בר"מ צו כ"ח כי קרבנות קד"ק בדכורא עולה בימין וחטאת בשמאל. ואשם תלוי באמצע. ושלמים במלכות קדשים קלים [כי דעתה קלה כידוע] ובזוהר ויקרא י"ב כתוב על זבח תודת שלמיו דא שלימו דכלא שלמיו תרין תודה אתידע, א"ל ר' יהודה תודה ידוע שלמיו מהו תרי, א"ל תרין ווין ו"ו דהיינו שלמיו שלמא דכלא וכו' עד דכנס"י איתברכא מאינון תרי דאינון שלמא דכלא עי"ש ופירשו המפורשים שה"ס ת"ת ויסוד וכתב הרמ"ק ז"ל בעבודת יוה"כ שלכן שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחת כי שלמים נגד ת"ת ויסוד ב' ימים וביניהם לילה אחת מלכות ודפח"ח הרי ששלמים המה בקו האמצעי, והנה זה סותר הנ"ל שהשלמים קדשים קלים במלכות ועוד דהרי נראה בזוהר בכמה דוכתי שחטאת במלכות. והנה ברבינו בחיי כתב שעולה בבינה לכן אינה באה רק זכרים, והחטאת במלכות לכן באה נקיבה ושלמים בז"א לכן באים זכרים ונקיבות ובאמת לכל הדברים הנזכרים יש ראי' בזוהר כמ"ש למעלה מן הזוהר שעולה הוא דיבוקא דילה גו עלמא דאתי וכן שלמים בז"א שסודו קו האמצעי מלך שהשלום שלו שלמא דכלא תרין ווי"ן וכן החטאת במלכות נתבאר בכ"מ ואולם עכ"פ יסתור מקומות שהבאתי למעלה שקדשים קלים למטה במלכות, ועוד קשה לי על דבריו ז"ל דלפי דבריו שעולה באה דוקא זכרים לפי שהוא בבינה כי עלמא עילאה בדכורא מסתיימת [ידוע למבינים בדברי האריז"ל שיסוד אמא מסתיים בחזה דז"א] א"כ מכ"ש היו צריכין השלמים שהם בז"א להיות זכרים ואדרבה השלמים כשירים זכרים ונקיבות. ובאוצר החיים פירש שעולה בנוקבא עולה לדכורא וחטאת בדכורא ויורד לנוקבא ואשם בבינה ושלמים בחכמה, ודבריו ז"ל להיפוך מכל הקדמונים והזוהר והתיקונים והגם כי בזוהר כתוב האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא יתבאר אי"ה לקמן בדברינו כי כל הקרבנות במלכות והעולה ראש לכולם עולות לדכורא וע"י העולה עולין כולן [ואולם לפמ"ש בחלק ג' אי"ה בענין עבודת הדם שדם חטאת גדול מדם העולה והוא ביסוד דדכורא עי"ש יש מקום להנ"ל, וגם מ"ש שהשלמים בחכמה יתבאר לקמן אי"ה] ועוד האיך נוכל לומר ששלמים קדשים קלים למעלה, ועולה קדק"ש למטה במלכות גירא בארעא ויציבא בשמי שמיא והרי מפורש בדברי הזוה"ק שהבאתי ששלמים קדשים קלים למטה מקדשי קדשים. והנה הרמב"ם ז"ל במ"נ כתב בענין החטאת והאשם כי לאשר החטאת באה על עונות חמורים כמו חייבי כריתות לכן קרבנו מן הפחותים, כי כלל נתן שם שכל שהחטא יותר גדול, קרבנו יותר גרוע לכן במנחת חוטא לא ישים עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה, ולכן האשם שבא על חטאים יותר קלים צריך להביא זכר בשני סלעים עי"ש, ואולם דעת הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה להיפוך כי עונות האשם יותר חמורים שהם על גזילות ומעילות לכן החמירה התורה שיביא איל בן שתי שנים וע"ד האמת פירש שהחטאת בנקיבה והאשם בזכר ואפילו הפרים שהם זכרים נקראים חטאת בעבור שהם לחטאת עי"ש. ודבריו ז"ל נעלמים והנראה מדבריו שהחטאת במלכות, ואשם בת"ת ודבריו נראים כדברי הר"מ שהבאתי, אפס מדברי הזוה"ק דף י"ב מוכח שהשלמים בת"ת:

ב

ואנכי בעניי דרך הגראז"ל בחרתי ובדרכו דרכתי והוא ביהל אור ויקרא י"ב ע"פ זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם ולמלאים ולזבח השלמים כתב שהמה בסוד ש"ק עולה ומנחה בחסד ונצח, חטאת ואשם בגבורה והוד, ושלמים באמצע והמה נחלקים לב' נדר או נדבה נגד ת"ת ויסוד כמ"ש בזוהר תרין ווין ותודה במלכות ושם ד' מיני לחם נגד ד' חיות שהמלכות עומדת עליהם, והם ג' מינים שבמצה שור ארי' נשר ולחם חמץ פני אדם דכליל כלהו והוא נגד ולמלאים הכתוב בפסוק כי המלכות ממלאת ומשלמת את השם אות ד' מהשם וכו'. ועוד כתב שם כי עולה ומנחה על מ"ע בימין וחטאת ואשם על ל"ת בשמאל כ"א במקומו אלא שחג"ת נה"י הן של הנוקבא לכן מנחה נאמר בה היא וכן בחטאת עכ"ל הזהב הנה תראה מדבריו ז"ל שעולה בחסד בימין מכפרת על עשה וחטאת בשמאל על ל"ת וכן כתוב בר"מ שהבאתי, וכן כתוב בהשמטות זוהר בראשית בביאור ענין הקרבנות, וכן מ"ש שהשלמים בת"ת הוא מפורש בזוהר שהבאתי בפסוק אם על תודת שלמיו. וכן מ"ש טעם למה בא החטאת נקבה והאשם זכר משום שחג"ת הן עלמא דדכורא ונה"י מקום הנוקבא הוא מבואר בכמה דוכתי. וכן כתב במאמר קו המדה כי הז"א מן החזה למעלה בחינות בינה ומן החזה למטה מלכות, גם מזוהר ריש צו שכתב שהעולה בבינה וכאן כתוב שהעולה בחסד ג"כ לק"מ עפימ"ש בריש חלק בית עולם בענין הג"ע שהוא בבינה וגם ביד ימין חסד וכתבתי שם עפ"י דברי האריז"ל שהבינה כל רחמים דילה נותנת לימין וכן כאן, [והטעם למה יד ימין בינה י"ל עפימ"ש האריז"ל שער דרושי הצלם פ' י"ב בי"ח כללים אות זי"ן בענין החסד שנקרא יומם דאזיל עם כלהו יומא ותורף הדברים שעיקר הוא החסד הראשון והשאר המה רק ענפים ובתוך חסד זה מתלבש בינה דז"א. ובתוך בינה דז"א מתלבש אימא עילאה עצמה ועוד שם באופן אחר קצת כי זה החסד מקבל מחסד שבאימא עילאה עי"ש ומכ"ז תבין ענין העולה שהיא ביד ימין חסר ובינה וכן הג"ע הוא בחינות חסד ובינה כמ"ש בריש בית עולם וכן התרומה כמ"ש בבית יצחק] וגם ידוע בזוהר בכ"מ שב' ההין המה ימינא ושמאלא בינה בימין ומלכות בשמאל וז"א באמצע [יש מקומות שכתב להיפוך מלכות בימין כי כמה בחינות יש]:

ודע כי חג"ת אעפ"י שהם בג' קוים המה ג"כ בסוד קומה שלימה זה למעלה מזה במוח לב כבד והם אמ"ש שבס"י בראש בטן גויה והדברים מפוזרים בדברי האריז"ל והגראז"ל והארכתי בזה בבתי הנפש בעניני החילוקים אשר נמצאו בזה והדרך היותר מורגל בתיקונים שמים במוח חסד ואש גבורה. ואויר ת"ת מכריע בגוי' וריאה, ולפי"ז יהי' עולה למעלה בראש בינה. וחטאת גבורה למטה בנפש וכבד. ושלמים ת"ת באמצע בגוי' ובזה יבואר דברי הרבינו בחיי שעולה בבינה ושלמים בת"ת וחטאת במלכות ועם הנ"ל תבין ג"כ ענין ה' חטאת המתות כי מלכות היא ה"א תתאה ורגלי' יורדות מות משא"כ בשאר הקרבנות שהם למעלה וכן יבואר בזה ענין קרבן עולה ויורד שהוא רק בחטאת כי רק היא היורדת ועולית בעונות בנ"י וזהו רק בטומאת מקדש וקדשיו שהוא חטא הראשון שבא נחש על חוה וטמא את מקדש ד' ועי"ז גרם מיעוט הירח וירידתה למטה ונעשית ראש לשועלים וכן בשבועות שוא כי שבועה ג"כ במלכות ואפשר עוד כי קרבן עולה ויורד במלכות בשורשה בגבורה ששם החטאת אבל התודה במלכות בשורשה בקו האמצעי בשלמים שלמי תודה, ומנחה במלכות בשורשה בימין כאשר יתבאר אי"ה] הנך רואה כי דרך זה כולל רוב הדרכים הנאמרים בזה] ואולם בענין האשם והחטאת נטיתי מעט מדבריו ז"ל כאשר יתבאר אי"ה לקמן] ואולם צ"ע בענין השלמים אחרי שהמה ג"כ למעלה בחג"ת עלמא דדכורא למה באים נקיבות ג"כ וגם דברי הר"מ שכתב ששלמים קדשים קלים במלכות, אולם נלפע"ד ע"פ הידוע כי תפלות נגד תמידים תיקנו ולכן ענינם שוה. והנה שם בתפלות אברהם ויצחק נגד שחרית ומנחה נעשה הזיוג באצילות, אבל בחינות יעקב מעריב, הז"א יורד לבריאה ושם הזיוג. והנה הבריאה בחינות קדשים קלים נגד האצילות [כי שם התרומה אשר הכהנים עבדי ד' נוטלים חלקם מבית המלך וכן השלמים דוגמתה רק כאן הישראלים זוכין משלחן המלך ויבואר אי"ה לקמן] ולכן כמו כן עולה וחטאת ימין ושמאל נגד אברהם יצחק באצילות, אבל השלמים בחינות יעקב יורדים למטה בחינות קדשים קלים והוא ג"כ סוד הפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ שי"ה בשמים ו"ה בארץ כי המלכות יורדת בלילה לבריאה וגם הת"ת יורד אליה כמ"ש בכוונת השכיבנו. ולכן השלמים רשות כמו תפלת ערבית רשות, מיהו כ"ז קודם נדרו אבל אם כבר נדר או נדב הוא חובה, וכן תפלת ערבית קבעוה חובה אח"כ. והנה הגראז"ל כתב בליקוטים שיש ג' בחינות בכח"ב המכריע למעלה ובחג"ת המכריע באמצע ובנה"י המכריע קו האמצעי למטה ע"ש, וכיוצא בזה י"ל בחב"ד עצמן כי כח"ב מכריע למעלה וחב"ד למטה. ודעת עליון המכריע בין חו"ב הוא באמצע, וכבר ידעת מ"ש האריז"ל כי בפנימיות הכתר נמנה בספירות ובחיצוניות הדעת נמנה וכאן בקרבן בחינות חיצוניות ב"ן בבחינות הדעת המכריע למטה לכן גם בשלמים קו האמצעי למטה מעולה וחטאת קדשים קלים ודו"ק:

והנה ידוע ירידת המלכות לבריאה בבחינות המלכות שבמלכות ודכורא שלה נשאר למעלה וגם הבאתי בבית עולם דברי הגראז"ל שבמלכות הדכורא שלה בהודה ומלכות בנצחה ועד"ז פירשנו שם בבית עולם שלכן הי' חלקו של יהודה מלכות שבמלכות בדרום בנצח כמ"ש והעיר בנגב. וביהמ"ק בחינות בנימין בצפון הר ציון ירכתי צפון. ובזה יבואר כי לכן קדשי קדשים הנשארים למעלה שחיטתן בצפו"ן וקדשים קלים היורדים למטה בבחינות מלכות שבמלכות שחיטתן בדרו"ם וכן יבואר מ"ש בר"מ ששלמים במלכות וגם למה השלמים באים גם מן הנקבות ג"כ לטעם הנ"ל, עיין פ"ד:

ג

ובאופן אחר נ"ל לפרש למה השלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום, וקדשי קדשים רק בצפון עם הידוע מרבינו האריז"ל בענין התלבשות נה"י דאמא בז"א. כי הנו"ה שלה מתלבשין בכל אורך קוי ימין ושמאל דז"א והיסוד שלה מסתיים בחזה דז"א. והנה בחינות אמא נקראת צפון כידוע ובזה י"ל כי קדשי קדשים שהם עולה ומנחה שבחסד ונצח דז"א וכן חטאת ואשם שבגבורה והוד דז"א המה נאחזים בנצח והוד דאמא המתלבשין בב' קוים הנ"ל, ולכן המה קדשי קדשים שסודם בבינה ולכן שחיטתן בצפון, אבל השלמים שהם בת"ת ששם מסתיים יסוד דאמא שחיטתן בכל מקום והמה קדשים קלים, כי בהתגלות הדעת יש איזה אחיזה בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב כמ"ש האריז"ל [ועפי"ז י"ל שז"ס קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון כי המזבח ביארנו בבית עולם ח"ב פ"ט בסוד הלב, וידוע מרבינו האריז"ל שסוד הלב מהארת נה"י דאמא שמסתיים שם לכן דינו כצפון ודו"ק ור"י בר' יהודה סובר מחצי המזבח ולצפון כצפון, ומחצי המזבח ולדרום כדרום בסוד ב' בתי ליבא בינה ומלכות צפון ודרום והוא קרוב לאמת לדעתי תלי"ת.] והנה עם הנ"ל תבין מתיקות דברי חכמז"ל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים, ואפילו לדברי התוספות דלאו דוקא שלמים רק כל הקרבנות כן קשה דלמה נקיט דוקא שלמים וכן בתורה כתוב רק בשלמים פתח אוהל מועד אפס הוא הדבר אשר דברנו כי שלמים במקום פתיחת דלתות ההיכל שהוא היסוד דאמא כמ"ש בארוכה בבית עולם ח"ב ועפי"ז י"ל ג"כ שלכן דוקא בפר בן בקר נאמר פתח אוהל מועד הן בעולה והן בחטאת וכן בפר כהן משיח כתוב פתח אוהל מועד משא"כ בכבש ועז שכתוב לפני אוהל מועד, לפמ"ש לקמן שהפרים בחג"ת ושם בחזה יסוד דאמא אבל כבש ועז למטה בנה"י. [והנה בעולת הכבש כתוב על ירך המזבח צפונה וי"ל משום שהם בנו"ה ירכתי צפון בסוד כרובים מבינה כי דרועין לדרום ורגלין לצפון ולכן לא נזכר רק בעולה שסודה בבינה]. והנה ידעתי כי תקשה עלי מדברי הע"ח בשער תיקון נוקבא שבנוקבא אינו כן כי היא מקבלת המוחין ע"י ז"א ויש למוחין שלה ב' לבושים, נה"י דאמא, ונה"י דז"א ולכן אף שמסתיים יסוד דאמא בחזה שלה מ"מ עדיין סתומים המוחין ביסוד דז"א המסתיים בסוף הת"ת וא"כ לפמ"ש למעלה וגם לקמן כי הקרבנות במלכות א"כ למה השלמים שבת"ת שלה קדשים קלים, אבל יש לתרץ בשנים, האחד אף שסתומים המוחין עוד בלבוש ז"א מ"מ מבחינות אמא עילאה בחינות קדשי קדשים כבר נתגלה ועוד שנית נלפע"ד כי כל מ"ש בע"ח הכל הוא קודם הנסירה שמקבלת המוחין ע"י ז"א אבל אחר הנסירה מקבלת ממוחין דאמא עצמה מבחינות יש"ס ותבונה, וז"א מאו"א עילאין:

והנה לפי"ז יהי' השלמים בשני שלישי ת"ת המגולים, ואולם שלמי ציבור י"ל שהם בשליש העליון המכוסה לכן דינם כמו קדשי קדשים, ודע כי בר"מ בהר כתוב הטעם למה עולה וחטאת טעונין צפון משום שבאים על חטא שהם מצפון כמ"ש ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והנה באמת כאן בקרבן מיירי בעושה תשובה ולמה נזכר היצה"ר אבל באמת גם התשובה בחי' צפון אמא עילאה, ומזה יצא לנו הטעם למה אין היסוד דאמא מתלבש בת"ת וי"ל דרך אפשר כי מחמת שהקצוות מסוכנים וצריכים תמיד לתשובה כמ"ש שממית בידים תתפש משא"כ בקו האמצעי אין חשש כ"כ ושם מתגלה יסוד דאבא שנקרא שלום רב [וזהו לשון שלמים לשון ריבוי שלום ר"ב] והוא מבריח החיצונים כמ"ש שלום רב לאוהבי תורתך ואין למר מכשול ועכ"ז הי' השלמים של שבועות קדשי קדשים שביארנו בסוד שליש העליון המכוסה ביסוד דאמא כי עוד נצרכו לתשובה מפחיתות המידות שהי' להם במצרים כידוע מכוונת הספירה, וגם ידוע מרבינו האריז"ל שגלות מצרים הי' בסוד חסדים המכוסים ביסוד דאמא, והי' זה עד שעת מ"ת שנתגלה יסוד דאבא בחודש השלישי שהוא בחינות ת"ת, ומה מתוק עם זה מ"ש המפורשים שמ"ת הי' באמת ביום נ"א לעומר אחר נו"ן שערים דאמא ונתגלה יסוד דאבא. והקרבת שתי הלחם והכבשים ביום הנו"ן ודו"ק. והנה עם הנ"ל ששלמי ציבור בשליש ת"ת המכוסה ושלמי יחיד במקום סיום יסוד דאמא ומתגלה יסוד דאבא ושם סוד התורה אורייתא מחכמה נפקית, תבין כי לכן במ"ת כתוב ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים, וכן בסיום התורה כתוב וזבחת שלמים ואכלת שם ודרשו חכמז"ל מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, ובזה יתבאר לנו הגמרא זבחים קט"ז דלא קרבו ב"נ שלמים ועי"ש ברש"י ז"ל שכתב ומשעת מ"ת שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים עכ"ל ויתבאר לפ"ד הנ"ל כמין חומר. ועפי"ז נוכל לומר סמיכות הגמ' בג' דברים שעשה משה מדעתו, שהוסיף יום אחד ושיבר את הלוחות, וגם למה הוסיף ומה טעם יש בדבר. וגם מה שנתקשו כל המפורשים במה שאמר השי"ת למשה אחר שכבר צוה לו על הגבלה ביום ג' ופרישה ביום ד'. הנה ביום מ"ת חזר וצוה לו רד העד בעם פן יהרסו לעלות ולמה לי כ"ז שהרי כבר צוהו. ומשה באמת הקשה לו לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו וכו'. וכן תשובת הקב"ה לך רד ועלית אתה ואהרן ומה הוא התשובה על שאלתו:

אך יובן עם הנ"ל כי יום הנו"ן ששי בסיון עת הקרבת שלמי ציבור הוא מכוסה עוד ביסוד דאמא אבל מרע"ה רצה שתנתן התורה ביום נ"א במקום המגולה כטעם הראנו ד' חסדך חסדים המגולים וכמ"ש אתה הראת לדעת וכו' עיניך הרואות את כל מעשה ד' וכו'. והוא בהתגלות הדעת בחזה דז"א, ובזה נבין כי כאשר אח"כ הוסיף משה יום אחד מדעתו וניתנה בבחינות מקום המגולה חשש הקב"ה אולי לאשר יש שם יותר השגת בני אדם פן יתקרבו לראות מחמת עריבות נעימות השגת האורות העליונים כי הם לא נצטוו רק על מקום המכוסה וזה הי' תשובת הקב"ה לך רד יותר למטה במקום המתגלה ששם בחינות יסוד אבא היורד עד למטה [עיין לקמן מ"ש בזה] ועלית אתה ואהרן שהוא ג"כ ביסוד דאבא המתגלה שם ואעפי"כ הכהנים והעם אל יהרסו לעלות. והנה בבחינה הזאת המתגלות אלי' וקוץ בה כי ע"י התגלות הדעת יש אחיזה לחיצונים כמ"ש האריז"ל בסוד יוסף דעת יוסף מכאוב וכן הי' בכאן כמ"ש בגמ' אין לך יפה מן הצניעות כי לוחות הראשונות שניתנו בקולי קולות שלטה בהם עין הרע ונשתברו וזהו הסמיכות הוסיף יום אחד מדעתו וניתנה עי"ז בפרסי' במגולה ולכן שיבר את הלוחות כנ"ל:

ונחזור לענינינו בענין השלמים הנה עיין בספר הנחמד כתיב מצותיך שביל אמונה פכ"ד בביאור ענין זכאה מאן דעייל ונפיק שה"ס מוחין דאבא כי מוחין דבינה אעפ"י שהם קדושים מאוד אינו יכול לסבול את הבריות ואינו יכול ללמד עליהם זכות אבל בבוא מוחין דאבא אז הוא יכול לבוא בין אנשים ואעפי"כ אינו כופל ממדריגתו ואז הוא אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והענין כי בבינה שורש מלכין קדמאין שלא הי' בהם אהבה אבל מוחין דאבא מסוד מלך הדר מ"ה החדש כי חכמה כ"ח מ"ה והדברים הללו נובעים מתורת רבינו הבעש"ט זלה"ה. ומעתה תבין היטב ענין השלמים לאשר המה במקום המגולה שנתגלה יסוד דאבא לכן המה יכולים להתפשט למטה והוא שלמים שכולם כהנים מהם המזבח וכהנים ובעלים אבל החטאת ועולה במוחין דאמא במקום הסתום א"א להם להתפשט למטה, והיא העולה למעלה:

**(ובזה יש לפרש מ"ש משה לחובב חותנו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' לכה אתנו והיטבנו לך והוא השיב לא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך והוא תימה גדולה על קדוש ד' כמוהו שלא ירצה לילך עם ישראל לא"י רק לביתו ולמשפחתו. רק הענין כנ"ל כמ"ש האריז"ל בענין המרגלים כי משה הוא יסוד דאבא המאיר למטה מהחזה למלכות. ורצה לכנוס לא"י כי חשב שעי"ז תבוא לפניו עי"ש. לכן קרא ליתרו שהוא ביסוד אמא כמ"ש בגלגולים ולא רצה כי יסודה קצר ואינה מתפשטת למטה מהחזה כי הוא בבחינות ושו"ב ולכן דרשו חכמז"ל על וילך לו אל ארצו לגייר בני משפחתו כי הוא בסוד התשובה והבן. וע"ז השיב לו משה כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים כמ"ש עלי עי"ן בחינות כיסוי כי אורות דיסוד אמא מלבישין את יסוד דאבא גם למטה מהחזה כמ"ש האריז"ל בסוד המן וענני הכבוד וכן עי"ן הוא ק"ל ה"ח דיסוד אמא המלבישין ליסוד דאבא, והי' הטוב אשר ייטיב וכו' והיטבנו לך בחינות יסוד דאבא ודו"ק:)**

ד

ונתחיל לבאר אי"ה החטאת והאשם הנה לפ"ד הגראז"ל שהבאתי יהי' האשם למעלה בגבורה והחטאת למטה בהוד שהוא עלמא דנוקבא לכן החטאת נקיבה. והנה להבין החילוק שבין החטאים שהאשם בא עליהן מן חטאי החטאת י"ל עפימ"ש האריז"ל בליקוטי תהלים כי בס"א הנוקבא היא מפתית והדכורין שלהן הורגין ולכן י"ל שהחטאת בא מפתוי התאות כי רוב כריתות על העריות וכדומה לכן זה לע"ז צריך לתקן בנוקבא דקדושה אבל האשם שרובו על הגזל כמו אשם גזילות ומעילות הוא בא מדכורא דקליפה ולכן צריך לתקן בדכורא דקדושה. ואולם צ"ע בדברי הגראז"ל שהרי לפי"ז יהי' האשם יותר גדול מן החטאת והרי ידוע שקרבנות הציבור יותר גדולים מקרבנות היחיד ואנחנו רואים כי הציבור מביאין חטאת ולא אשם. ועוד דהרי בפסוק כתוב לעולה ולמנחה קודם החסד ואח"כ הנצח וא"כ גם לחטאת ולאשם ג"כ קודם הגבורה ואח"כ ההוד אשר לכן משום זה נ"ל שהחטאת למעלה בגבורה והאשם בהוד. ועיין בתיקונים א' א' מאן רבים אלין דאתמר בהון הלכה כרבים דאינון מסיטרא דאבהן ועיין ג"כ מ"ש הגראז"ל בעצמו בריש מגילה בענין שמבטלין ת"ת דיחיד למקרא מגילה אבל לא ת"ת דרבים וביאר ג"כ כנ"ל כי ת"ת דרבים הוא בחג"ת ודיחיד למטה בנה"י ומגילה הוא במלכות היכל הקודש מכוון באמצע בין חג"ת לנה"י עי"ש. לכן י"ל לפי"ז כי החטאת שהוא מקרבנות הציבור הוא בגבורה ששם בחינות רבים חג"ת והאשם למטה בהוד ואולם טעם שבא האשם זכר י"ל עם הקדמת הרב ז"ל עצמו כמ"ש למעלה בבית עולם ח"א סימן ג' דברי הגראז"ל בתיקונים דף פ' שבמלכות להיפוך מז"א כי אצלה הדכורא בהוד והנוקבא בנצח [עיין בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ז שמן הנוקבא יוצאים ג"כ הארות המוחין למטה מהחזה בחינות יעקב ונוקבי' שה"ס המלכות שבמלכות כמו מזעיר עי"ש, רק ששם לא נתפרש איזו בנצח ואיזו בהוד עד שבא הגראז"ל ופירש כנ"ל. כנ"ל פירוש הדברים וא"ש אתמ"ש.] והנה התודה ביאר רבינו הגראז"ל בסוד המלכות כי בה סוד הלחם בסוד המוציא לחם מן האר"ץ כידוע. ולכן י"ל בזה כי גם המנחה בחי' לחם ה"ס המלכות שבמלכות העומדת בנצחה לכן המנחה בנצח והאשם הוא בחי' דכורא שבה העומד בהודה ולכן בא האשם זכר לטעם הנ"ל. **(ועם הנ"ל תבין ג"כ למה רוב אשמות באים גם על המזיד כי כבר נתבאר למעלה למה הקרבנות באים דוקא על השוגג מחמת שהם במלכות ושם בחינות החטא שהוא השוגג, והעונות שנגד ז"א אין בהם קרבן ולכן קרבנות אלו שהם בדכורא הגם שהם בדכורא שבמלכות מ"מ מכפרים על שוגג ומזיד [ומ"מ נראה שגם מזיד זה קיל משגגת החטאת שהיא מחייבי כריתות ולכן הוא בגבורות דמלכות עצמה כנ"ל] והנה לאשר פרצוף יעקב הוא רק הארה לכן שמה האשם תלוי שנקרא כן על שאינו מכפר כפרה גמורה רק תלוי ועומד עד שיודע לו ויביא חטאת שהיא בעצמות המלכות לכן מכפרת כפרה גמורה. והנה פרצוף יעקב הוא מהארת יסוד אבא ואפשר זה הטעם שמביא המצורע אשם כי חטא המצורע שפגם בחכמה ותיקונו להמשיך יסוד דאבא כמ"ש האריז"ל וכן אפשר גם אשם נזיר שנטמא במת כי גם טומאת המת מחסרון החכמה כמ"ש ימותו ולא בחכמה ולכן המה משונים מכל האשמות שבאים איל והם כבש בי כבש ירמוז ליסוד דאבא כמ"ש לקמן אי"ה:)** והיינו כמ"ש למעלה שכל הקרבנות דמלכות בחינות קרבן לד' וכמ"ש הראשונים שקרבן היא המלכות המתקרבת לד'. מיהו עיקר מלכות שבמלכות בסוד התודה אבל המנחה בחינות נצחה המאיר למלכותה ולכן המנחה קדשי קדשים לטעם שכתבנו בפ' ג' ששם מתלבש נצח דאמא בחינות קדשי קדשים [ואם תצרף גם הטעם שהבאתי בפ' ב' לענין שחיטת צפון שהוא בחינות דכורא שבה העומד בהוד שלה בחינות צפון אבל מלכות שבה בדרום ולכן המנחות אף שהם קדשי קדשים מ"מ נקמצין בכל מקום לטעם הנ"ל כי הם יוצאין אל הנוקבא שבה] ומכל הנ"ל תראה כי רק בחינות הלחם שבתודה במלכותה אבל עצם הקרבן הוא בת"ת שלה כמו השלמים לכן תודה בכלל שלמים כמ"ש בגמרא וכן בפסוק אם על זבח תודת שלמיו. והענין כי ידוע כי בת"ת שורש המלכות בחזה וכן הוא בכל הפרצופין, ויהי' לפי"ז ת"ת שלה בחינות שלמים ובחי' ת"ת המאיר למלכותה הוא בחינות תודה ומלכותה בעצמה הוא בחינות הלחם שבתודה. וה"ס מ"ש במנחות פרק ב' התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה וכן הכבשים מפגלים את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים עי"ש הטעם שהלחם הוא טפל לכבשים. ולדברינו הוא נכון מאוד כי הנוקבא טפילה לדכורא. וכן שורש כל המנחות במלכות שבה כמש"נ למעלה ויבואר עוד אי"ה לקמן. וזה ג"כ ענין מנחת נסכים בסוד המלכות המשלמת את הקרבן ובאה רק בעולה בי היא בנצח ענף החסד וכן בשלמים שהם באמצע כי הת"ת נוטה לחסד [משא"כ היסוד שנטיל לשמאלא כידוע ולכן בכור ומעשר שביארנו לקמן שהם ביסוד אין טעונים נסכים] והוא בסוד כוס של ברכה שניתן בימין. וגם ידוע כי מלכות שבמלכות המתלבשת בבריאה בסוד כוס של ברכה כמ"ש בזוהר בענין כוס של ברכה ונשא מגבעות בינה ובין רעיותי' [שהוא היכלות הבריאה נערות אסתר] שיעורא דזרת ודו"ק. ואולם במצורע באו נסכים עם חטאתו ואשמו ואפשר מפני שפגם בשורש החסדים ולכן סימני טומאה שלו לבינים חסד דקליפה. ולכן בעת תשובתו צריך ליקח בבחינתו המלכות לצד הגבורות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בענין התשובה שמקודם צריך לילך לצד אחר עד שיהי' מורגל ומופרש מהתאוה יכול לילך בדרך הממוצע. ומזה תראה כי עיקר המנחה שייכות לעולה אבל עיקר הנסכים שייכים לזבח שלמים כי שם בת"ת סוד היין כידוע וז"ס עולה ומנחה זבח ונסכים רק שכלולים זב"ז לכן באים מנחה ונסכים בעולה ושלמים והוא דו"נ שבמנחה. והנה ביארנו למעלה בבתי הנפש באריכות ענין הנפש שיש בה ג' וזי"ן וי"ב שהם כ"ב אותיות המוזכרים בס"י וביארם הגראז"ל שהם ג' אמ"ש בג"ר וזי"ן כפולים בש"ק וי"ב פשוטות במלכות. והם בנפש ממלכות כמ"ש שם בשם הגראז"ל הנה בזה תבין כי לכן הקרבנות שהם ג"כ במלכות לכן יש זי"ן קרבנות בש"ק דילה וי"ב מנחות כמ"ש ברמב"ם שהם י"ב מיני מנחות ויתבאר אי"ה לקמן] במלכותה. ויש עוד ג"ר והם ג' דברים הנעשים בפנים שמן וקטורת ולחם הפנים נגד ג"ר דילה וזה מה שרצינו לבאר תלי"ת:

ה

והנה עפ"י האמור למעלה שהקרבנות במלכות ואצלה הכל להיפוך תבין ג"כ ענין העולה שכולה כלול על מוקדה והחטאת נאכלת והנה השכל הי' נוטה להיפוך כי בחינות הגבורות צריכין לעלות על מוקדה כמבואר בזוהר כ"פ שאש המזבח בחינות גבורות. וידוע מרבינו האריז"ל כי הנשמות הבאות מתוקף הגבורות צריכין לשרוף על קד"ה. אבל עם הנ"ל ניחא כי אצלה הכל להיפוך. והנה ידוע כי כל ההטבה שאדם מטיב לזולתו הוא בחינות יד ימין, אבל שמאל הוא בחינות צימצום למדוד לאיש כמדתו ושלא להיטב לזולתו רק כפי שזולתו מטיב עמו, ודוגמת זה למעלה מבשרי אחזה וכו' יש בהשגחה העליונה בחינות ז"א שני בחינות הנ"ל ימין ושמאל ובבחינות עבודת בנ"י שורש המלכות להיפוך באו"ח כי ימין שלה נגד שמאלי. ושמאלה נגד ימינו כידוע מענין הכריעות בשים שלום, ומדברי האריז"ל בכ"מ. ולכן העובדים להשי"ת כפי שיעור שהקב"ה מטיב עמהם וכן עובד ע"מ לקבל פרס הן בעוה"ז והן בעוה"ב הוא בבחינות עבודת השמאל שהוא בחינות מקבל והוא נגד ימינו של הקב"ה שבאמת אינו ניזון רק ע"י חסדי השי"ת כמ"ש מי הקדימני ואשלם, אבל עבודת הימין ואינו חושש טובת עצמו כלל רק מאהבת הקב"ה הוא בבחינות נותן להקב"ה ימין שלה נגד שמאלו [ואפשר ז"ס יסורי הצדיקים בעוה"ז] ולכן הצדיקי' ניזונים בזרוע שהוא גבורה כמ"ש נשבע ד' בימינו זו תורה ובזרוע עוזו זו תפילין בשמאל] מחמת שעובדים מאהבה מגיע להם גם עפ"י שורת הדי"ן שהוא גבורה שלו נגד ימינה ומכ"ז תבין ענין העולה שהוא בימין שלה ולכן מכפרת על עשה לכן אין בה הנאת בעלים או כהן וכולה לגבוה סלקא משא"כ החטאת שבשמאל ולכן מכפרת על ל"ת כבר יש בה הנאת בעלים או כהן העומד במקום בעלים:

וזה ג"כ ענין הרוחא שלה בנימין שכתב האריז"ל שהוא בחינות דכורא שבמלכות, וחסדים שבגבורות, כי החסד מכונן למטרוניתא וה"ס ב"ן ימי"ן והוא העולה ומעלה את המ"נ ובאמת אמרינן בכ"מ כי הגבורות עולין בסוד זהב התנופה ולהנ"ל יובן כי אצלה להיפוך לכן בימינה מעלת ומעוררת מ"נ ואהבת דודים למעלה, והוא עצם סוד העולה חסד שבה בנימין ורוחא דילה הוא העולה על מוקדה, והוא פירש עולה כפשוטו שמעלה כל הקרבנות, על מוקדה כל הלילה כי בלילה מקבלת הכלי כידוע מכונת ק"ש שע"ה, והכלי בסוד רי"ו אר"י' הרבוץ על המזבח, ולכן שני כבשי התמיד, עולת תמיד עלי' השלם כל הקרבנות שנעשים בין עולת הבוקר לבין הערבים כי המה שורשי כל הקרבנות וע"י עולין כולם, ובזה תבין ג"כ כי לכן מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל כי מנחת כהן איש החסד בסוד העולה שכולה כליל, והוא העושה אותה כלי בסוד חסד חסדים כי החסד מכונן למטרוניתא עיין בשער ק"ש שע"ה, ולכן העולה שעולה לדכורא באה רק זכרים, והחטאת שבשמאל דוקא נקיבה והשלמים שבאמצע זכרים ונקיבות. והנה ידוע כי המלכות אחר שמקבלת ההשפעה העליונה בסוד הזיוג חוזרת ומשפעת אח"כ לעולמות בי"ע שתחתי' כמ"ש ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי' שהן ז' נערות אסתר ז' היכלי הבריאה וכידוע מכונת התפלה שאחר העמידה. וכן הוא בקרבן אחר שנעשה הזיוג למעלה בסוד קרבן לד' אז היא משפעת למטה לבי"ע והעיקר בבריאה ששם מתלבשת המלכות ושם אכילת הקדשים שזוכין משלחן המלך שירי הקרבן והנה בבית יצחק ביארנו בעהשי"ת ענין ג' דברים חולין נאכלין לישראל וכן מעשר שנו בחינות ת"ת, ומעשר ראשון ללוי בחינות גבורה, ותרומת מעשר לכהן איש החסד והוא אסור בהנאה וביארנו שם שהם ג' חג"ת שבעולם היצירה וכן כיוצא בזה בכאן **(ועם הנ"ל נלפע"ד לבאר ענין תרומת הדשן שכתוב בפרשה אחת עם העולה, והנה רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה ביאר לפי דרכו שהקרבן מורה על הפסד וחידוש העולם ולכן ירמוז כי אחר שכבר נעשה דשן שהוא מורה על היולי הראשון חומר קדמון גם זה צריך להסיר ולהרים כי גם זה יחזור לאין ולכן היו ההרמה בלילה שהוא מורה על העדר עכתד"ק ואני הולך רכיל אגלה סודו להיות ביארנו ענין הקרבנות התעלות הבריאה לאצילות והכל הולך אחר המקום שבאו לשם בחינות האצילות ולכן עבודתן ביום ועיקר העלי' ע"י העולה היא העולה ומעלה את כולם כמ"ש בפנים וכיוצא בזה יש עוד התעלות יותר מן האצילות אל עולמות שלמעלה בחינות א"ק וא"ס שהם לערכינו בחינות חושך אפיסת השגה וכמ"ש האי כתרא עילאה אוכמא הוא קדם עילת העילות והוא ענין תרומת הדשן בלילה והוא נבלע כי חוזר לאין בסוד עולמות העליונים שהם בחינות אי"ן והעדר כמ"ש הרמאז"ל ולכן כתובין בפרשה אחת זאת תורת העולה היא העולה וכו' והרים את הדשן ועמ"ש בבית יצחק כי התרומה בחסד דיצירה ומתעלה אל הבריאה ששם התרומה והעולה חסד דבריאה [וכן בחינות חסד דמלכות המתלבשת בבריאה] ומתעלה אל האצילות ותרומת הדשן בחסד דאצילות המתעלה אל א"ק, ובזה תבין למה נקרא תרומ"ת הדשן כמו תרומה וגם יש בה מעילה בתרומת הדשן כמו בתרומה אעפ"י שבאפר בעצמו אין מועלין עיין בסוף תמורה ודו"ק:)** בבריאה [רק שכאן הכהן הוא הקב"ה כמ"ש אלקיכם כהן הוא, והכהן במדריגת הלוי כמ"ש ועבד הלוי הוא] הנה העולה שבימין כולה כליל. והחטאת שבשמאל נאכלים לכהנים העובדים במקדש, והשלמים שבאמצע נאכלין לישראל, וכ"ז בבריאה וגם השלמים אינם נאכלים רק בירושלים שהוא היכל הראשון מזי"ן היכלות הבריאה כמ"ש בבית עולם בשם הגראז"ל:

ו

והנה יש מקום אתי לבאר את הששה קרבנות גם בששה היכלות דבריאה. והנה הראשון שלמים בת"ת נגד היכל הרצון ת"ת והוא מבואר בזוהר בהיכלות שבהיכל הזה מתחברין כל ההיכלות בגין דישתכח כלא עילא ותתא בשלימו כד נטיל יעקב היכלא דא כדין אקרי כלא בשמא שלים ד' אלקים ודא הוא שמא שלים מכלא וה"ס השלמים שמא שלים שלים לעילא ולתתא ועושה שלום בין ישראל לאביהן שבשמים כמ"ש חכמז"ל ואח"כ העולה בחסד והוא היכל אהבה וכבר הארכנו בפרק הקודם כי העולה סוד עליות מ"נ וכן כאן בהיכל אהבה שם גנוזין המ"נ ואהבת דודים למעלה כמ"ש הגראז"ל בהיכל אהבה, ובזה תבין ג"כ דברי הזוה"ק ויקרא וא"ו ותוכן הדברים שעולה בעלמא דמחשבה לכן עולה דכר דהא דכר אישתמודע לעילא ונוקבא לתתא ולכן עולה עולה על הלב [היינו שלב מלכות ועולה ביסוד למעלה מן הלב] ולכן אם עולה קרבנו מן הבק"ר [בוקר דאברהם חסד דמתגלה בפומא דאמא והוא יושב פתח האוהל] ושם להלן אר"ש רישא דכלא מחשבה הוא וסיומא דהאי מחשבה אתר דאיקרי בוקר ומאי איהו האי סיומא דגופא דמבשם לנוקבא עי"ש, הנה מפורש שם דעולה ביסוד, ולדברינו הוא מתוק מדבש כי בהיכל אהבה שם גנוז היסוד דדכורא כמ"ש הגראז"ל שלכן נקרא היכל זה שומר הברית. ואח"כ אשם בגבורה והוא לדרכינו בהיכל הזכות [כ"ז לדרך הגראז"ל שאשם בגבורה ולפמ"ש בפ"ד שהאשם בהוד יהי' לפי"ז האשם בהיכל עצם השמים והכל הולך למ"א כי כבר ביארנו בח"א שהיכל זה מקבל מהיכל הזכות ויכולין לדרש את האמור באחד גם בחבירו ודו"ק.] והנה שם נגדו בס"א היכל החוב כידוע והוא פירש אשם כפשוטו לשון חוב כמ"ש אשם הוא אשום אשם לד' שפירושו שחייב לד' ולכן בא האשם על הרוב על ענין ממון, אשם גזילות וכן אשם מעילות שגוזל את ההקדש, ולכן בא האשם איל כי איל נגד יצחק כמ"ש לקמן וכן איל לשון גבורה כמ"ש ואת אילי הארץ לקח, והנה אי"ל ר"ת אדום ירוק לבן ג' גוונים נגד ג' אותיות יק"ו המתגלים בהיכל הזכות, ולאשר בכאן מקום הגבורות נרמז האדום קודם הלבן [וכן האש"ם בו מרומז ג' יק"ו הנ"ל "אויר "אש "מים כמ"ש בס"י וגם כאן האש קודם כמ"ש בס"י זכר באמ"ש ונקיבה בא"שם] ועם ר"ת "תכלת שבמלכות נעשה אי"לת השחר כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא קליפה הקשה ששם צריך הכאת המטה בצו"ר כמ"ש בח"א בארוכה, וכן אשם מצורע הוא בהיכל הזה כמ"ש בזוהר שיש שם בהיכל הזכות נקודה דאמצעיתא בסוד ענ"ג ולהיפוך בס"א נג"ע ומשם המצורעים וכאשר נתרפא צריך להיכלל בהיכל זכות דחדושה ובזה אפשר לפרש למה חטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים משא"כ בכל מקום רק בעולה ושלמים, לפמ"ש בח"א פ"ג בענין האי עולה סליקו וקשירו דילה גו עלמא דאתי וביארנו שהוא בנקודה הנ"ל וא"כ לאשר גם סוד קרבנות של מצורע בנקודה הנ"ל שוין המה אל העולה וא"ש ההי"ב] והמנחה שסודה בנצח תהי' לפי"ז בהיכל נוגה ובזה יתבאר לנו ענין השמן שבמנחות כי שם בהיכל הזה סוד השמן כמ"ש בזוהר פקודי שבהיכל הזה הממנה ממונה לאמשחא לכל אינון נשמתין וכתב הגראז"ל שבהיכל הזה סוד דשנת בשמן ראשי וכן שם סוד כ"ב אותיות בסוד חט"ה והוא הקמח חיטים אשר במנחות והשאר ב' היכלות התחתונים אין בידי לבאר כעת עד יערה עלינו רוח ממרום:

ז

הנה כבר ביארנו ענין קרבנות עולה וחטאת ושלמים בחג"ת ומנחה ואשם בנו"ה ונבאר אי"ה ענין הבכור ומעשר ופסח, הנה בפסוק שביאר הגראז"ל חושב ששה קרבנות לעולה ולמנחה חו"נ לחטאת ולאשם גו"ה. ולמלואים ולזבח השלמים והגראז"ל פירש ששלמים בת"ת ולמלואים בתודה מלכות שהיא ממלאת את השם, והנה לדבריו ז"ל לא יהי' פירוש מלואים כמו בכל מקום, ועוד דלמה נקיט תודה שבמלכות קודם לשלמים שבת"ת היפוך מהנ"ל [זה יש לישב מחמת כי שם פירש מקודם דיני הקרבנות עולה ומנחה וכו' ושם כתוב תודה בראשונה אם על זבח תודת שלמיו] ואולם לאשר יש עי"ן פנים לתורה אפשר לומר כי מלואים הם קרבנות המלואים והם בדעת כאשר נפרש אי"ה לקמן ולכן כתובין קודם השלמים והנה כלולין בפסוק זה ש"ק כי היסוד שורשו בדעת כידוע ואולם קרבנות שנגד היסוד נלפע"ד שהם בכור ומעשר ופסח כאשר נבאר אי"ה, והנה המה קדשים קלים דוגמת השלמים לטעם שכתבתי בפרק ב'. ובפרט לטעם שכתבתי בפרק ג' בסוד השלמים מפני ששם מסתיים יסוד דאמא ומכ"ש בקרבנות אלו שביסוד שהוא יתום מאמו כידוע:

והנה י"ל שזהו שרמזו חכמז"ל במתיקת לשונם ובלבד שיתן כנגד היסוד. והנה ענין הבכור ביסוד דמלכות ידוע [היינו לפמ"ש שהם בש"ק דנוקבא] כי הבכור נוטל עיקר הרוחא שיש ביסוד דנוקבא. ולכן ניתן לכהן איש החסד כמ"ש למעלה בענין הרוחא ששורשו בחסד כי החסד מכונן למטרוניתא חסדים שבגבורות ב"ן ימי"ן [ואולם העולה אעפ"י שביארנו ג"כ ברוחא העולה ומעלה מ"נ מ"מ כולה כליל לצד עליתה למעלה משא"כ הבכור שהוא בחינות התפשטות הרוחא למטה ונותן חלק לכל ולד והעיקר נוטל הבכור כידוע לכן המה קדשים קלים ודו"ק] ודע כי הבכור פטר רחם נוטל עיקר הרוחא מיסוד דנוקבא ויש כיוצא בזה לבוש מרוחא שביסוד דדכורא כמ"ש האריז"ל וי"ל שז"ס בכור לנחלה שהוא תלוי רק בראשית הרוחא שמיסוד ראשית אונו. אבל בכור לכהן באדם ובבהמה בפטר רחם תלי רחמנא בראשית הרוחא שמיסוד דנוקבא ושם סוד ה"ג דנוקבא ולכן צריכין ליתנם לכהן ולפודם בחמשה שקל כסף בחי' ה"ח. וכן ענין המעשר הוא שם עיין מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין היו"ד דשרי שה"ס הנקודה שירדה לבריאה וכתב שם שה"ס היסוד דמלכות הרי שהנקודה בסוד יו"ד [י"ל שהוא כדוגמת יו"ר דס"ג של עולם המלבוש שירדה למטה לעולמות] ומעשר. והנה המה באים מכל המינים כי כלם נכללים ביסודה כידוע והנה ביארנו בפ"א בשם הרמ"ק ז"ל שלכן שלמים נאכלין לב' ימים ולילה אחת בסוד ת"ת ויסוד ב' ימים וביניהם לילה אחת מלכות הנה מפני טעם זה בעצמו גם הבכור והמעשר שהם ביסוד דינם ג"כ לב' ימים ולילה אחת דוגמת השלמים שהם בת"ת [כי יעקב ויוסף כחדא אזלין] משא"כ התודה שהוא במלכות רק לילה אחת עם יום הקרבה. וכן הפסח ביסודה כידוע מענין דם פסח ודם מילה ביסודות דזו"נ, ולכן נותן מן הדם על המשקוף ועל המזוזות כי זה השער לד'. ואפשר לומר עוד כי הפסח עיקרו בעטרת היסוד שלה בחינות מלכות הפרטיות שבכל פרצוף, ולכן נרמז בפסח ביטול הקליפות וע"ז כמ"ש בר"מ שם באריכות כי השה הי' ע"ז של מצרים ובעבודת הפסח נרמז ביטול לקליפות וז"ס ומלכותו בכל משלה כמ"ש עד די נחת אב"ן די לא בידין ומחת לצלמא כי השם שלה המקנן בעשי' בגימ' צ"ו שהוא נגד ע"ז כמ"ש חכמז"ל אין צו אלא ע"ז ולכן אינו נאכל אלא בלילה סוד המלכות ואינו נאכל אלא למנויו כי שם במלכות המנין והחשבון כמ"ש האריז"ל כי בכל פרצוף מספר השמות שלו במלכותו. וכן אינו נאכל אלא צלי, כי צלי הוא במלכות עיין מ"ש הגראז"ל בברכות על הרואה קדירה ישכים ויאמר ד' תשפות שלום לנו. וביאר כי הקדירה מתווך בין אש ומים וה"ס הברית שלום המזווג בין זו"נ אש ומים [וכן מצאתי בשם הגאון ר"מ בנעט וכבר קדמו הגראז"ל בזה], ומזה תבין כי צלי אש בלי קדירה הוא במלכות, וכן ביארנו בבית יצחק כי לישה במים ביסוד ואפי' בתנור במלכות כמ"ש אשר אור לו בציון ותנור בירושלים וי"ל עוד כי הפסח סודו ג"כ בעטרת יסוד דדכורא ושם המילה ולכן כל ערל לא יאכל בו. ולכן אין בכל התורה מ"ע שיתחייב עלי' כרת כ"א פסח ומילה. לאשר הנפש במלכות ומשם נכרתת במל"ת שהם במלכות, כמ"ש האריז"ל שאין הכרת רק בנפש אבל לא ברוח ונשמה, אבל הפסח ומילה הגם שהם מ"ע שסודם בזעיר מ"מ הם בנוקבא שבדכורא בעטרת הברית ג"כ בחינות נפש שבז"א, ולכן חייבים עליהם כרת. ועד"ז כתוב בהשמטות הזוהר בראשית הטעם לב' אלו שהמלכות בעי לאיתכללא בדכורא במצות עשה. ויש להשוותו עם דברינו כי עטרת הברית הוא מבועא דבירא דלא פסוק מבירא ושם נכללין ביחד והבן:

ח

עד כה עזרנו השי"ת לבאר חלוקי הקרבנות ונבאר אי"ה מיני הקרבן הנה בזוהר הקדוש פנחס ביאר שהם בד' חיות המרכבה, בהמות הנקרבין פני שור, תורים ובני יונה פני נשר. ארי' הרובץ על המזבח פני ארי' ואדם המקריב הוא פני אדם עי"ש וכן הוא בסוף תיקונים, ועיין למעלה בבית עולם ח"ג י"ז הבאתי דברי הגראז"ל טעם למה אין נקרבין רק ב' שור ונשר מחמת כי השור משמאל צריך להקרב ולהתכלל בימין שהוא ארי' וכן הנשר שהוא במלכות צריך לכלל בפני אדם שהוא בת"ת וכן הי' בתקיעות המחנות רק במזרח ודרום, ודגלי צפון ומערב נכללין בהם ודפח"ח [ואולם מ"ש שנשר במלכות ובכמה מקומות אמרינן שנשר בת"ת זאת תירץ בעצמו בהיכל ששי פקודי נדפס ביהל אור בהעלותך כי בדכורא נשר בת"ת ואדם במלכות, ובמלכות אדם בת"ת ונשר במלכות וא"כ לפמ"ש שהקרבנות במלכות ימתקו היטב הדברים שלכן פני נשר במלכותה והוא מתקרב לפני אדם שבת"ת שלה ויש עוד חלוקי דברים בנסיעת המחנות שמתחלפים מזרח עם הדרום עי"ש ביהל אור]:

והנה מכל הנ"ל תראה ראי' לדברינו למעלה בפרק א' שהגם שהקרבנות במלכות מ"מ עצם מיני הקרבן הוא מבריאה ששם סוד בהמה בהררי אלף ונכללת באצילות בסוד אד"ם ובהמ"ה כמ"ש הגראז"ל בס"ד כי כן כבר ידעת כי הד' חיות המה בבריאה בהיכל הרצון כמ"ש בזוה"ק וכתב שם הגראז"ל שהחיות כוללין כל היכלות הבריאה כף רגליהן בהיכל א' ורגליהן בהיכלי בו"ג וגופם בהיכלי דו"ה רק פניהם בהיכל הרצון ושם מתפרשין לד' פנים משא"כ בגופם שנכללים גם יחד והנה כבר ידעת כי ד' חיות נגד ד' אותיות השם בחינות קומה שלימה כי ארי' חכמה ושור בינה ונשר ת"ת, ואדם במלכות וגם ידוע כי החי' מחכמה אינה נפגמת ואין לה כלי בגוף רק הג' כלים מבינה ת"ת ומלכות, לכן אפשר אין קרבן בא מן החיות כי אינו נפגם, ועוד נלפע"ד לומר כי המנחות נגד פני אדם כי על הלחם יחי' האדם והוא נגד מלכות כמ"ש המוציא לחם מן האר"ץ והוא נגד נפש ממלכות כמ"ש ונפ"ש כי תקריב קרבן מנחה ובזה תבין ענין קרבן עולה ויורד שהוא ג' מדריגות ראשון בהמה נגד פני שור בינה ובדלות תורים פני נשר ת"ת, ובדלי דלות מנחה פני אדם במלכות, וכבר ידוע כי העליון כולל גם התחתון לכן עיקר הקרבנות הוא מפני שור בחינות בינה ובפרט שהוא משמאל שם עיקר הקרבן כמ"ש למעלה בח"א בארוכה כי הקרבנות משמאל בסוד היכל הזכות גבורה פני שור והכה הבהמות נחלקין לד' מינים פרים ואילים וכבשים ועזים והם נגד ד' אותיות השם כמ"ש ברש"י ז"ל בשם חכמז"ל פר נגד אברהם כמ"ש ואל הבקר רץ אברהם, איל נגד יצחק כמ"ש והנה איל אחר, כבש נגד יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, ובזה תבין במנחה ששלח יעקב לעשו נמצאו כל המינים לבד כבשים לאשר הם מדתו של יעקב שמטתו שלימה ואין בהם שום אחיזה וכן בקרבנות המוספין לא באמר תמימים רק בכבשים כי יעקב איש תם] עזים נגד יוסף כמ"ש וישחטו שעיר עיזים. ואולם בהרבה מקומות כראה שעיזים נגד מלכות, והכל אחד כי היסוד תמיד משפיע במלכות, וכן בכונת הנינועים היסוד הוא במערב:

והנה הגראז"ל פירש בתיקונים תיקון י"ז כי פרים בסוד חג"ת ואילים נצח והוד, וכבש ביסוד ולכן הנסכים עשרון בכבש, וב' עשרונים לאיל נו"ה, וג' לפר חג"ת וכן גם לדרך הראשון ניחא כי פר בחסד ששם נקודת סגול ג' נקודות נגד ג' עשרונים, ואיל בגבורה ששם נקודת צירי או שוא ב' נקודות ב' עשרונים, וכבש בת"ת חולם נקודה אחת, ודע כי ב' הדרכים עולים בקנה אחד כי חג"ת דרום כי דרועין לדרום ורגלין לצפון, וכן היסוד ענף הת"ת ויהי' לפי"ז פרים בהמה גסה בחג"ת שהם אנפי רברבי ואילים וכבשים בהמה דקה בנה"י אנפי זוטרי שהם בחינות נערים כמ"ש ביהושע ושמואל ויוסף והנער נער. והוא נער את בני בלהה, לפי שהם בנה"י כידוע, וכן עיזים לפי שהמלכות ג"כ בחינות נער ונערה וכמ"ש בתיקונים שית סבין וחד עולימא בחינות דוד. ועם הנ"ל נוכל ג"כ להבין למה מקריבין באילים וכבשים האלי' כי ידוע מ"ש בגמרא ח"א פרצוף וח"א זנב שהוא בחינות המלכות מאחורי נה"י. לכן באילים וכבשים בחינות נה"י נקרב האלי', אבל בעיזים שהם בעצמם בחינות המלכות אין צורך לרמוז עלי' [בפרט לפמ"ש לקמן שהשעיר ירמוז לבחי' לאה שהיא למעלה בחג"ת] והנה לדרך ראשון שאיל בגבורה אתיא כמ"ש הגראז"ל שאשם בגבורה ולכן בא איל, ואולם לפי דרך השני שכתב הגראז"ל בעצמו שאיל בנו"ה עכצ"ל כמ"ש למעלה בפ"ד שהאשם בהוד ולכן בא איל [כי נו"ה כלולין זב"ז] וא"כ ב' פירושים אלו תלוים בב' פירושים שלמעלה:

ונחזור לענין ראשון שכתבנו שהמנחות בסוד פני אדם במלכות, והנה הגראז"ל כתב כי פני אדם תמיד יורד למטה לארץ של העולם ההוא כמ"ש והנה אופן אחד בארץ ויתבארו עוד הדברים לקמן אי"ה וכמו כן נאמר כי המנחות בסוד פני אדם יורדין עד המלכות דבריאה בחינות ארץ החיים שתחת ההיכלות ששם בחי' מדורין והיכלות ג"ע שלמעלה ושם מדור הנשמות, וכן ביארנו בבית יצחק כי כן בחינות ארץ ישראל בחינות מלכות דבריאה שבראש היצירה, כי היצירה בחינות א"י, ומלכות דבריאה הוא פנימיות היצירה עי"ש, ושם סוד ארצות החיים שביקש דוד אתהלך לפני ד' בארצות החיים, ובפרט מנחת נסכים שמשלמת הקרבן בסוד המלכות אנכי שלומי אמוני ישראל כאשר יתבאר אי"ה, ובזה תבין היטב ענין הנסכים שהם ג' עשרונים לפר, וב' עשרונים לאיל והכל כפי מין הקרבן ולא לפי ענין הקרבן אבל יובן עם דברינו כי שורש הקרבנות במלכות דאצילות ושורש המנחות במלכות שבמלכות ולכן באים המנחות דהיינו מנחת נסכים רק בימין בעולה ושלמים כמו כוס של ברכה שניתן בימין וכ"ז שורש הקרבן לכל הלכותיו ומקום כפרתו. אבל עצמות הקרבנות מבחינות עולם הבריאה וד' חיות אשר שם והמנחות במלכות דבריאה. ולכן הפר חג"ת דדכורא דבריאה ונגדו חג"ת דמלכות דבריאה ג' עשרונים וכן האיל נו"ה דדכורא ונגדו נו"ה דמלכות ב' עשרונים. וכן הכבש ביסוד דדכורא ונגדו עשרון אחד ביסוד דידה ודו"ק וזה מה שרצינו לבאר:

ט

ועפ"י הנ"ל תבין ג"כ למה בא פרשת מנחת נסכים בפ' שלח שלא במקומה בסדר תורת כהנים, וגם למה מתחלת הפרשה בכי תבואו אל ארץ מושבותיכם ורש"י ז"ל פירש שבישר להם שיכנסו לארץ ועכ"פ צ"ע דמה ענינה לפ' נסכים. ואולם לדברינו שסוד מנחת נסכים במלכות דבריאה ארץ החיים ובחינות א"י לכן שמה בפ' שלח שנזכר ענין החטא של ישראל שמאסו בארץ חמדה וכאשר נמחל להם ובישר להם שיכנסו לארץ זכו במצות מנחת נסכים שהוא ג"כ במלכות, [ולכן באה שמה ג"כ פרשת חטאת יחיד כי גם החטאת במלכות כמ"ש הקדמונים] ובזה יתבאר לנו הגמרא תמורה י"ד ועוד בש"מ מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה, ולדברינו הוא כמין חומר לצד שמנחת נסכים במלכות באה אפילו בלילה, ומ"מ כ"ז כאשר באה לבדה כי מותר להקריב המנחה למחר אז באה אפילו בלילה אבל כאשר מקדישה לבוא ביחד עם הזבח אינה נקרבת אלא ביום כי כשבאה עם הזבח נכללת בדכורא כידוע דבמקום הדכורא אין הנוקבא עולית בשם ודו"ק:

והנה כמו שביארנו ענין מנחת נסכים במלכות דבריאה כן גם הנסכים שיורדים מן המזבח דרך השיתין עד התהום שסודו ג"כ במלכות דבריאה כאשר נבאר אי"ה, עיין בזוהר צו דף למ"ד במדבחא אית כבש חד בדרגין ידיען, ודרגא תתאה מטי ונחית לתהומא עילאה מגו שית חד, ובהאי אתר אית חיילין דאמרין קדוש וכו' באתר אחרא אשתכחי גלגלי ימא דנהמין וכו' באתר אחרא משתכחי חיילין קיימין בדחילו בזיע ברתת וכו' עכ"ל והנה הגראז"ל פירש זה המאמר בתיקון כ"א דף נ"ב והענין בקיצור נמרץ כי המלכות דאצילות מתלבשת בג' עולמות בי"ע) ונגדם ד' קליפות האגוז הידועים, וכן ידוע ג"כ כי בבחינות העולמות סדרם ארמ"ע ובסידורן בד' עולמות אבי"ע יהי' רוח בבריאה ומים ביצירה ועפר בעשי' ונגדם ד' קליפות הנ"ל, תוהו נגד עשי'. ובוהו אבנים מפולמות שמהן יוצא המים קליפה הקשה של אגוז נגד היצירה ששם המים, וקליפה הג' חושך ע"פ תהום נגד הבריאה תהום חללא דאגוזא עיין במאמרינו בבית המלכות שביארתי הדברי' באריכות.] ויש תהום עילאה בבינה דמלכות דבריאה, ויש תהום תתאה ביסודה התחתון כמ"ש בדעתו תהומות נבקעו ב' תהומות דעת ויסוד, וז"ש בזוהר מטי ונחית לתהומא עילאה מגו שית חד שהשיתין יורדין עד התהום סוד מלכות דבריאה, באתר אחרא אישתכחי גלגלי ימא דנהמין בסוד מלכות דיצירה ששם הים באתר אחרא משתכחי חיילין וקיימין בדחילו ה"ס מלכות דעשי' ושם היראה עי"ש מתיקות דבריו עכ"פ אתה רואה מדבריו שהנסכים יורדים עד התהום מלכות דבריאה כנ"ל. **(ועוד תבין מהנ"ל כי הנסכים יורדים משם עוד יותר למטה עד היצירה והעשי' כמ"ש באתר אחרי אשתכחי גלגלי ימא וכו' תבין בזה ענין שירי הלוים על הניסוך כאשר ידעת בסוד כהן לוי ישראל נגד בריאה יצירה עשי' ונגדם תרומה מעשר וחולין כאשר ביארתי בבית יצחק. וכן הוא בתפלה ששיר של יום שהי' הלוים אומרי' הוא ביצירה.)** והנה עם הנ"ל תבין ג"כ ענין השיר והשמחה שהי' בעת ניסוך היין ובפרט בעת ניסוך המים כי הנה הגראז"ל כתב בביאור ההיכלות כי ג"ע העליון מדור הנשמות הוא למעלה בארץ החיים מלכות דבריאה ושם ששה מדורין למלאכים נגד ששה ארצות שבעשי' למטה [הגם שמהגהות הרח"ו כראה שמדורין המה נגד היצירה מ"מ מצאתי כדברי הגראז"ל בלמודי אצילות המיוחס להאריז"ל. ונראה משם שהכל אחד בבחינות התלבשות מלכות דבריאה ביצירה] ובשביעי העליון נגד תבל בינה ששם מדור בני אדם למטה כן גם שמה מדור הנשמות בג"ע אשר שם ובמדור זה בעצמו זי"ן מדורין דג"ע וא"כ לפי"ז הנסכים שנמשכין עד תהומא עילאה בינה דמלכות דבריאה הוא ממש אל הנשמות אשר בג"ע. ונמשך שפע גדול לנשמות בנ"י למעלה ולמטה וזה ענין השירה והשמחה:

ודע כי בהשפעה הזאת יש חו"ג מים ויין, ולאשר בימי הסוכות נמשך חסדים דבינה למלכות כידוע מהאריז"ל לכן מנסכים מים ע"ג המזבח שהוא בסוד מלכות דאצילות, והנה כבר כתבנו בבית מועד ענין ניסן ותשרי בחינות טל וגשם כי ניסן בחינות חיצוניות שנמשך גם לאו"ה ותשרי פנימיות נגד מחצוב הנשמות בנ"י שנדונין מדה במדה ולכן נמשכין בסוכות החסדים בשיתין עד תהומא עילאה אל הנשמות אשר שם ולכן שואבים רוה"ק כמ"ש הרח"ו ז"ל אביאנו בסמוך שרוה"ק הוא במלכות דבריאה וזה ענין השמחה הגדולה שהיתה בעת ההוא עוד י"ל בענין מנחת נסכים לאשר ביארנו שסודה במלכות דבריאה ושם בחינות ג"ע של מעלה הנה בזה נוכל למצוא עוד טעם חדש למנחת נסכים שהיא בסוד נפש הגר שנוצרת בג"ע מזיוג הצדיקי' והוא נוצר מן הנשמות מזיו השכינה כמ"ש בזוה"ק, ובזה פירש באוה"ח ופניתי אליכם והרביתי אתכם ודפח"ח ועמ"ש בבתי הנפש פי"ב ופי"ד דברי הגראז"ל בס"ד וביהל אור לך שכיוצא בזה עולם הבריאה בחינות ג"ע שלמעל' היא לבוש לנר"ן דאצילות כמו שנפש הגר מג"ע דלמטה לבוש לנר"ן לבי"ע, וכבר נתבאר בגלגולים שנפש הגר משלמת אל הנשמה ולרוח כאשר חסר להם בחינות הנפש, וגם כבר ביארנו למעלה שעולה וחטאת ושלמים ג' קוים חד"ר והמה ג"כ בחינות נר"ן עולה נשמה בינה, ושלמים רוח, וחטאת מלכות כמ"ש ברבינו בחיי ולכן אפשר לומר בזה כי לכן בעולה ושלמים נשמה ורוח צריך לבוא עמהם בחינות מנחה בסוד נפש הגר כמ"ש ונפש כי תקריב כדי להשלים בחינות נפש משא"כ בחטאת שהיא עצמה בחינות נפש והשי"ת יעזרינו להשיג טעמים אמיתים בתוה"ק, ובזה אפשר לומר למה נזכרת המנחה בפ' שלח ולא בתורת כהנים לפמ"ש בח"א פ"ו ענין הפרשיות כי בראשית שמות ויקרא נגד נר"ן דאצילות ולכן בויקרא בחינות מלכות שמה נתפרשו הקרבנות שהם במלכות, וספר במדבר נגד הבריאה שמשם הצלם ונפש הגר לכן באה שמה פרשת מנחת נסכים, ומה מתוק בזה בענין פרשת נסכים שכתוב שם וכי יגור אתכם ג"ר וכו' כאשר תעשו כן יעשה וכו' חקה אחת לכם ולגר הגר אתכם וכו' משפט אחד יהי' לכם ולגר אתכם, והדברים נפלאים מאוד דמה בעי בזה יותר מכל התורה ולמה הזהיר בכאן על הגר הרבה פעמים ולמה כפל ושילש על הגר כ"כ פעמים, אבל להנ"ל יובן דמנחת נסכים היא בעצמה דוגמת נפש הגר וכדי שלא נטעה דמשום זה גר בעצמו פטור, לכן הזהיר דגם על הגר מוטל משום דכל בחינה ומדריגה כלולה מכולם כמ"ש בבתי הנפש ועוד משום דיש עוד טעמים על מצות נסכים דשייכים אף בגר כנ"ל וא"ש ההי"ב:

י

ונבאר בעזרת השי"ת ענין העופות ביותר ביאור הגם שכבר ביאתו למעלה שהם בפני נשר בעולם הבריאה מ"מ עיקר העופות הוא בעולם היצירה כי ידוע מהאריז"ל שהיצירה נעשה מסוד ת"ת דאצילות המתלבש בת"ת דבריאה, וא"כ נברא היצירה ע"י פני נשר ת"ת שבבריאה. וכן הוא מבואר בזוהר ויקרא כ"ו ושמות רל"ט כי עוף יעופף בסוד מיכאל וגבריאל ובדא תסתלק רוח הקודש לסלקא לעילא וכתב שם בהגהת הרח"ו ז"ל כי רוח הקודש מלכות דבריאה והיא מתעלית ע"י העופות שה"ס המלאכי' שביצירה:

והנה כבר הבאתי למעלה דברי הגראז"ל בפרק הקודם ותורף דבריו שארץ החיים שבבריאה דוגמת ארץ שלנו ועולם היצירה בחינות הים והעשי' מצולות ים עי"ש היטב, וכבר ביארנו משמו שבהמות מבחינות בריאה ששם בהמות בהררי אלף והנה כבר ידוע מאמר חכמז"ל שהדגים נבראו מן המים והעופות מן הרקק ממוצע בין ארץ למים ואף אנו נאמר לפי דרכינו שהיצירה בחינות מים ושם הדגים שפטורים מן השחיטה ועיין בתי' כ"א והבהמות בבריאה צריכים שחיטה והעופות ממוצעים בין הבריאה ליצירה לכן די להם בסימן אחד, וכמו כן בענין הקרבנות שכתב הגראז"ל שסודו אדם ובהמה התכללות בריאה באצילות כי או"א כחדא שרין והמה מתלבשין באצילות ובריאה, ולכן הדגים מן היצירה פסולין לקרבן אבל העופות שנבראו מן הרקק והמה ממוצעים בין הבריאה והיצירה לכן גם המה כשירים לקרבן [וכן אתה רואה שהמה ג"כ ב"ד חיות דשם בפני נשר] ועפי"ז יתבארו לנו כמה דברי' האחד למה אין נסכים בעוף לאשר ביארנו סוד הנסכים בארץ החיים במלכות דבריאה וא"כ היא גבוה מהעופות ואיך תבוא עם קרבן העוף בבחינות טפילה אל הקרבן כמ"ש למעלה והגם כי בבחינות קרבן עולה ויורד המנחה קטנה מהעופות מ"מ כמה בחינות יש, ועוד יש לישב כי שם בעולה ויורד באה המנחה בלי שמן מדריגה קטנה בלי מוחין משא"כ במנחת נסכים] וכן יש לומר שלכן אין בעופות שלמים לאשר ביארנו שקדשי קדשים עולין ובחי' השלמים יורדים למטה בבריאה ן ועיין עוד בחלק ג' סוף פרק וא"ו כי בעולה בחינות ההקטרה היא העולה ובחטאת בחינות הדם הוא העולה ולכן נזרק דם החטאת למעלה משא"כ בשלמים שאין בה אחת משתי אלה] כי גם שם בחינות קודש כמ"ש כי הבריאה עם האצילות באחדות כחדא שרין. ולכן העופות באים בעולה וחטאת ומתעלים מן היצירה אל הבריאה ע"י חלק הבריאה שבהם אבל השלמים שיורדים למטה איך יהי' קודש בקדושת האצילות:

ועוד יש לבאר בזה ענין המליקה בעופות קדשים כי הנה בכל בע"ח ג' נפשות מרגשת וחיונית וצומחת, נגד נר"ן כמו שהארכתי בזה בבתי הנפש פי"ז כי המרגשת בראש בחינות נשמה והוא מתפשטת בגוף ע"י חוט השדרה ע"י ל"ב נתיבות כפולין לימין ושמאל כמ"ש בביאור הראב"ד ז"ל לס"י. והחיונית בסוד רוח משכנה בלב וריאה ומתפשטת בגוף ע"י גידים הדופקים, והצומחת משכנה בכבד בחינות נפש, וגם ביארנו שמה בשם הגראז"ל כי בכל עולם הרוח מאותו העולם שהוא שם והנפש מעולם שלמטה הימנו, והנשמה מעולם שלמעלה וכמו כן תבין כי בעופות שהם ביצירה כמ"ש הרח"ו ז"ל הוא רק הרוח שלהם מן היצירה והנשמה שלהם מבריאה [וזה ענין העופא דרבב"ח דקאים עד קרסוליו במים כי העופא הוא מט"ט שגופו ביצירה וראשו בשמים בריאה כנ"ל, ובזה תבין ג"כ סודי הרבב"ח שמדבר הכל במים בים, הוה אזלינין בספינתא, כי שם ביצירה סוד הרמ"ז ואגדות המכוסים בסוד הרמז כמ"ש בארוכה בבית מועד בענין פורים.] ובזה תבין כי בכ"מ בחולין השחיטה בסימנים שבהם תלוי הריאה והלב בחינות נפש החיונית כי הרוח עיקר הבע"ח כמ"ש הגראז"ל בהרבה מקומות. אבל בקדשים בעופות. שביארנו שעיקר התקרבותן בבחינות הנשמה שלהן שהוא מבריאה ובבחינות נפש המרגשת שבמוח המתפשטת דרך חוט השדרה לכן צריך למלוק מקודם את המפרקת וחוט השדרה ואז מתעלה הנפש המרגשת לבריאה ואח"כ יכול לחתוך גם את הסימנים משא"כ אם הי' חותך את הסימנים מקודם דאפילו הי' חותך אח"כ את המפרקת דמחתך בבשר בעלמא הוא כי עיקר חיות בע"ח ברוחו והבן וכל דברי בדרך אפשר לחומר הנושא וההי"ב. וגם ענין השחיטה בסכין נבאר אי"ה לקמן שהוא מרוחא שמאלא שבהיכל אהבה ששם סוד החרב לד' וכ"ז בבהמה שמבריאה אבל בעופות הוא בצפורן וי"ל עפ"י מ"ש בזוהר ויקהל ר"ח ובמק"מ ובק"י שהצפרנים בחינות ארגמן והם ביצירה ועשי' ומ"מ המה דינים קדושים ולכן מולקים בהם העופות שביצירה כנ"ל:

ועוד יש לי הרהורי דברים בענין העופות שהם ביצירה עפימ"ש בע"ח שער סדר אבי"ע פרק גד"ה [הובא בדברינו בריש בתי הנפש] ותוכן הענין בקיצור כי יש ב' מיני זיוגים לאו"א דאצילות האחד כשנכללין ב' הפרצופין כאחד בינה ותבונה והוא לתת מוחין לזו"נ דאצילות להוליד נשמות לבריאה, והזיוג השני בבחינות יש"ס ותבונה בבחינות והאם רובצת על האפרוחים ומזיוג זה אינו נמשך מוחין גמורין אל זו"נ והוא רק לתת מוחין לאו"א דבריאה ולזו"נ דשם להוליד המלאכים אל היצירה, עי"ש ועם הנ"ל תבין ענין נפלא בענין יצירת העופות למה אינם מולידים בנים כמו האדם והבהמה, רק מטילים ביצים ואח"כ מחממת אותן ויוצא הולד שהוא האפרוח, ולהנ"ל י"ל בדרך אפשר כי שורש האדם והבהמה בזיוג זה העליון שהוא לידה ממש אבל העופות אפשר שורשם מזיוג זה התחתון שאינו רק בבחינות והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, ולכן אינם מולידים רק מחממים את הביצים ועי"ז שולחת הארותי' ומחי' ויוצאים עי"ז לאויר העולם, ובזה תבין למה הבהמות בבריאה ועופות ביצירה כי מזיוג העליון נולדים נשמות לבריאה כי הבהמה לבוש האדם ובחינות הצלם מבריאה בסוד אדם ובהמה כמ"ש בבתי הנפש באריכות] ומזיוג התחתון נולדים מלאכים ליצירה שה"ס העופות והוא ענין נפלא בעהשי"ת:

יא

הנה כבר ביארנו שהקרבנות בש"ק דמלכות והמנחות במלכות שבמלכות, וג"ר שבמלכות המה ג' עבודת פנימים שבהיכל שמן וקטורת ולה"פ, ואולם סדר ג' עבודת אלו הנה בזוה"ק כתוב כ"פ כי שמן וקטורת בסוד או"א וכבר הארכנו בזה בבית עולם ח"א פי"ג שהגם שנראה בכ"מ כי שלחן ומנורה חו"ב ומזבח דעת באמצע מ"מ כמה דרכים יש ודרך זה של הזוה"ק יוצדק מאוד לפמ"ש שמה בשם הגראז"ל שהיכל הוא בחינות היכל הרצון וג' הנ"ל שלחן ומנורה ומזבח בסוד היכלי רצון אהבה זכות שבהיכל הרצון בעצמו שנכלל בו ששה היכלות כמ"ש בזוה"ק. ויהי' לפי"ז שלחן בסוד היכל הרצון לכן נזכר תמיד קודם למנורה ולכן בו י"ב לחם בסוד י"ב חיות שבהיכל הרצון, ומנורה אהבה, ומזבח זכות ורבינו הגראז"ל כתב כי בג' היכלות אלו מתלבשים כח"ב, כתר בהיכל הרצון, וחכמה בהיכל אהבה, ובינה בבטן זכות ויהי' לפי"ז מכורה ומזבח אהבה וזכות חו"ב, ושלחן כתר ובו י"ב לחם נגד י"ג תיקונים שבכתר עם הבזיכין וגם הבאתי שמה מהגראז"ל שהיכל הרצון נגד א"א והכל מכוון לדרך אחד, ובזה תבין ג"כ למה היו שמן וקטורת בכל יום ביחד בהיטיבו את הנרות יקטירנה תרין ריעין דלא מתפרשין, אבל סידור לה"פ לא הי' רק בשבת בשעה שביעית אחר המוסף שאז מתחיל עליות הז"א לדיקנא דא"א כידוע שה"ס י"ב לחם עם הבזיכין י"ג תיקוני דדיקנא **(הנה כ"ז לדרך מ"ש בח"א בספרי בית עולם שג' כלים שבהיכל בחינות ג' רישין דא"א אבל לדרך מ"ש שם בחלק ב' שההיכל בחינות או"א וקה"ק בחינות כתר וא"א הנה לדרך זה אין אנו מרמזין בשום פעם לעליות ז"א למעלה לדיקנא או לאו"א לאשר עיקר סוד העבודה במלכות זולת ביוה"כ שאז גם המלכות עולית לדיקנא לכן עשו מעשה העבודה בקה"ק כאשר יתבאר אי"ה לקמן:)** והנה שמן בחכמה ידוע. וגם קטורת נגד הבינה כי קטורת לברר הבירורין מק"נ כמ"ש האריז"ל בסוד י"א סימנים נגד י"א אלופי אדום והמה מן המלכים שמלכו בארץ אדום היא הבינה, וידוע כי שמן בחשאי ויין לארמא קלא כי הבינה קול גדול ולא יסף ולכן הקול יפה לבשמים, וכ"ז למטה בינה שבמלכות, וביוה"כ שהמלכות עולית לבינה למעלה הי' הקטורת דקה מן הדקה. והנה כמו כן כבר ביארנו למעלה פרק ד' שכ"ז בסוד הנזכר בס"י בכ"ב אותיות שבנפש ג' וזי"ן וי"ב וביאר שם הגראז"ל שהג' בג"ר וזי"ן בש"ק עם עטרת הברית וי"ב במלכות בסוד י"ב ר"ח שהם במלכות יו"ט שניתן לנשים כידוע, וביארנו כי לכן הקרבנות שהמה ג"כ בנפש ממלכות יש בהם ג"כ ג"ר שמן וקטורת ולה"פ, וזי"ן קרבנות בש"ק וי"ב מנחות במלכותה ומזה ראי' ג"כ לדברינו שהמנחות במלכות, ואולם מנין הי"ב מנחות ביאר הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות שהם תשעה מנחות ליחיד שהם ה' מנחות סולת ומחבת, ומרחשת, וחלות, ורקיקין, ומנחת חביתי כה"ג, ומנחת חינוך, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות, הרי טי"ת, וג' לציבור, לה"פ ושתי הלחם ומנחת העומר, ועם מנחת נסכים יהי' י"ג מנחות, [לפמ"ש לקמן שהם נגד י"ב תיקוני דדיקנא ובז"א המה רק טי"ת תיקונים וי"ל כי הם נגד טי"ת מכחות ליחיד ובעת רצון נתוסף לו עוד ג' תיקונים מא"א שהם י"ג עם מזל הי"ג והם בסוד ג' מנחות הציבור כמ"ש אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין] והנה לה"פ ביארנו שהוא מן הג"ר שהם בהיכל שביארנו בבחינות ג' אמ"ש ואיך אנו חושבים אותם למטה בי"ב פשוטות, אבל לכי תידוק שפיר תראה כי הדברי' מכוונים ומתוקים כי כבר הבאתי בבתי הנפש דברי הגראז"ל שהכ"ב הנ"ל שורשם בג' רישין דא"א, זי"ן כפולות בזי"ן תיקונים דגלגלתא. וי"ב פשוטות בי"ב דדיקנא ששורשם ממ"ס. וג' אמ"ש במזל ונקה תיקון י"ג שהוא מתחלק לג' אמ"ש ומשם ג' בני חיי ומזוני שתלוים במזלא ושורשם מאוירא עי"ש בס"ד עם ביאור הגראז"ל, ולכן כמו כן בכאן יש י"ב מנחות ולחם הפנים היא הי"ג שבהם בעצמם ג' אמ"ש וג"ר [הגראז"ל אזיל לשיטתו שמזל הי"ג הוא היותר גדול הגם שמדברי האריז"ל כראה שמזל השמיני הוא היותר גדול ועי"ן פנים לתורה.] ולכן לה"פ היא מן הג"ר שבהיכל וגם המה מן השלשה הכי נכבד כמ"ש למעלה שלה"פ בבחינות הכתר ולכן נזכר תמיד השלחן קודם, ונכלל בלה"פ עוד הב' הנותרים מכורה ומזבח והם ג' אמ"ש ובסוד בני חיי ומזוני שתלוים במזלא שהם נגד מנורה ושלחן וקטורת כמ"ש רבינו האריז"ל בלק"ת תרומה כי מנורה חיי כי החכמה תחי' בעלי'] ושלחן מזוני וקטורת בני עוצרת המגפה, ובזה תבין ג"כ למה הי' י"ב לחם בלה"פ עפמ"ש בבתי הנפש פי"ט בשם הגראז"ל שבכ"מ בחינה המשלמת כוללת כל הראשוני' שלכן בתרי"ג מצות מצות המילה משלמת התרי"ג וכוללת תרי"ב מצות הקודמים בסוד ברי"ת וכן בי"ג מצות פנימים מצוה הי"ג מילה נכרתו עלי' י"ג בריתות וכן ביארנו שם שלכן בשבת שהוא לדרך אחד מצוה המשלמת לי"ג נזכרה י"ב פעמי' בתורה, וכן כתב הגראז"ל שי"ב תיקונים נגד י"ב שעות הלילה, ומזל הי"ג כולל בעצמו י"ב שעות נגד י"ב שעות היום כי מזל ונקה נגד היסוד. הנה מעתה תבין באר היטב למה הי' בלה"פ י"ב לחם נגד י"ב מיני מכחות הקודמים לו וכן תבין למה הי' מסדרין את הלה"פ בשבת אחר המוסף [חוץ מן הטעם שכתבתי למעלה] לאשר סוד המוסף ביסוד כמבואר בזוהר בראשית י"ז ובהשמטות התיקונים וגם לה"פ ביסוד בסוד מזל ונקה בסוד וקנ"ה הכל שהוא ביסוד כידוע מהאריז"ל:

יב

ואולם בענין י"ב מיני מנחות נלע"ד סדר אחר ממ"ש הרמב"ם ז"ל כי לדבריו ז"ל קשה לי למה לא מנה גם את לחמי תודה ואיל נזיר הגם שהם קדשים קלים הלא גם השלמים קדשים קלים נחשבין בין הקרבנות ואם מפני שלא נקרב מאתם כלל על המזבח הלא גם שתי הלחם ולה"פ לא נקרב מהם על המזבח ומ"מ נקראו מנחות מפני שיש להם מתיר הנקרב על המזבח בלה"פ הבזיכין, ובשתי הלחם הכבשים מתירין אותן וכן הוא בתודה ואיל נזיר שהקרבן מתיר את הלחם, ולכן נלפע"ד שכל ה' מנחות שבויקרא סולת מחבת ומרחשת חלות ורקיקין כולם נחשבין למנחה אחת שהם באים בנדר או בנדבה שלא ע"י חטא או שום סיבה, ואולם נראה לי להוסיף מנחת כהנים שהיא כלה כליל משונה ממנחת ישראל והיא נחשבת שמה במשנה מנחות [אבל מנחת נכרים ומנחת נשים שנזכרה שם במשנה אין לחשוב שאין שום שנוי בעבודתן.] וכלפי מ"ש בריש החלק הזה שיש בקרבנות ג' חלקים עולה כלה כליל וחטאת נקמצת והנותר לכהנים והיא ימין ושמאל, ושלמים באמצע קדשים קלים נאכלין לבעלים כמו כן במנחות שהם בכללות במלכותה נחלקים ג"כ לג' אלו [כי היא משלמת לכל הג' קוים] ויהי' לפי"ז ד' מנחות שכולם כלול חביתין, ומנחת חינוך, ומנחת כהנים, ומנחת נסכים, וכולם בימין בכהנים וגם מנחת נסכים ביארנו בסוד כוס של ברכה הניתן בימין בעולה ושלמים, וד' מנחות הנקמצות בשמאלה מנחת העומר, וה' מנחות שבויקרא כנ"ל, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות ובאמצע ג"כ ד' מנחות ולכן כולם באים עם שלמים, ב' הלחם ומלואים ואיל נזיר ותודה, ובזה תבין ג"כ למה ד' בחינות לחם הנ"ל דם הקרבן מתיר אותם לאשר ביארנו הקרבנות בדכורא ומנחות במלכות ועיקר דבוקה בדכורא הוא בקו האמצעי כידוע כמ"ש וכנפיהם פרודות מלמעלה והיא נדבקת בג' מקומות בדת"י והיא בעצמה הרביעית והם הד' הנ"ל והוא בסוד י"ג ת"ד שהם ג' הויות י"ב אותיות כידוע, ולה"פ הוא מז"ל הי"ג שכולל כולם כנ"ל, וכבר ביארנו למעלה כי בבחינות קו האמצעי יש ב' בחינות מכוסה ומגולה שביארנו שהם נגד קדשי קדשים, וקדשים קלים וכמו כן במנחות שבקו האמצעי יש ב' מנחות קדק"ש נגד י"ה שבשם והם שתי הלחם ומלואים, וב' מנחות קדשים קלים תודה ואיל נזיר נגד ו"ה שבשם ודו"ק:

ואולם להבין ענין השמן ויין שבמנחות כי השמן והיין בסוד מוחין דחו"ב והטעם שבאים רק עם המנחה תבין עמ"ש הגראז"ל ביהל אור ויקרא הבאתיו בבתי הנפש פ' כ"א וז"ל שם י"ג מכילין וענינם כי בז"א בעצמו הם ע"ס ועם ג"ר עצמם שהם נכללין בו לפעמי' הם י"ג ולכן נעשה בו י"ג תיקונים, משא"כ בלא ג"ר ונוקבי' הוא ט"ס לבדו וג"ר לא שריין בי' בלא נוקבי'. וז"ס תתן אמת וכו' שהן בפסוק אחד והן ג' אבהן למעלה, וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שורשה ברדל"א, וכן ישוב ירחמינו שהוא ג"ר שלו ג"כ בפסוק אחד עכ"ל הזהב ועמ"ש בבית עולם בביאורו הנה אתה רואה כי טי"ת דז"א המה ש"ק עם ג"ר שלו בעצמם אבל ג"ר האמיתים מכח"ב באים ביחד בעת שהנוקבא מתוקנת כי ג"ר לא שריין בי' בלא נוקבי'. וממילא תבין כי דוקא במנחות סוד המלכות באים המוחין יין ושמן חו"ב. והכלל העולה מכל מ"ש בפרקים אלו שהמנחות במלכות שבמלכות וכ"ז בשורשן אבל עצמות הקרבנות מבריאה בבחינות דכורא ועצם המנחות ממלכות דבריאה מארץ החיים, ובכן אבוא בעזר השי"ת לבאר ענין מדות המנחות שהם עשירית האיפה וכן מדות היין והשמן שהי' לוג שמן לכל מנחה ובמנחת נסכים ששה לוגין לפר וד' לאיל וג' לכבש:

יג

הנה בגמ' מנחות ע"ז ושבועות ט"ו איתא במשנה התודה היתה באה מן חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שהן שתי איפות והאיפה שלש סאין כ' עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה, ובמצה ג' מינים חלות רקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין ושלש חלות לעשרון, ובמדה ירושלמיות הי' שלשים קב ט"ו לחמץ וט"ו למצה, ט"ו לחמץ קב ומחצה לחלה וט"ו למצה ובמצה ג' מינים נמצאו חמשה קבין לכל מין ושתי חלות לקב עכ"ל הגמרא וכן בעירובין דף פ"ג ע"ב דשיעור חלה כדי עיסת מדבר עשירית האיפה שהן זי"ן רבעים קמח ועוד מדבריות שהן ששה רבעים ירושלמיות, והיינו כי רובע הוא רובע הקב שהוא לוג, והנה באיפה ג' סאה, ובסאה ששה קבין, ובקב ד' לוגין נמצא באיפה ע"ב לוגין ועשירית האיפה הוא זי"ן לוגין וחומש מדבריות שהן ששה ירושלמיות והנה לבאר מעט בסודן של דברים אקדים מקודם דברי רבינו האריז"ל בלק"ת ישעי' שיש ג' מיני מדות בתורה כמ"ש לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה מדה הוא אמה המודדת באורך וברוחב, ומשורה היא כלי המדה המחזקת דבר הנמדד בתוכה כמו סאה וכדומה, ומשקל ידוע, וביאר שם שהם נגד אותיות השם ובסוד אור מים רקיע, חכמה ובינה וז"א, שבחכמה סוד האור והמשקל בסוד היו"ד שהיא אבנא למשקל בי' וכאשר נכנסת הטיפה באמא נעשית בסוד מים וצריך המשורה למדוד, וכאשר נולד הז"א נעשה בסוד רקיע ושם צריך אמה וקו המדה עי"ש דברי קדשו, והנה ידוע כי אבי"ע בסוד ד' אותיות השם לכן ממילא נוכל לומר כמו כן כי באצילות שם סוד האור והמשקל, ובבריאה ששם מקנן אמא עילאה שם סוד המדידה במשורה אבל ביצירה ששם מקנן הת"ת שם המדידה בקו המדה באמה המודדת ובזה נוכל להבין מ"ש האריז"ל ששיעור קומה הוא ביצירה בסוד גדול א' ור"ב כ"ח רל"ו אלפים פרסאות ולהנ"ל יובן כי שיעור קומה מיוסד על קו המדה וההי"ב וזאת ידוע ומפורסים בספרי' כי כל מה שאנו מבארים מדות למעלה הכל הוא ענינים רוחנים לא נשיגם בגשם עכור רק הוא בחינות גבול להאור שלא יתפשט לבלי תכלית ואף גם זאת לא הותר רק בבי"ע ולא באצילות חלילה וחלילה ומ"מ גם באצילות יש רושם ושורשו הנבראי' בדקות גדול הגם שאין ערך ויחס בינם לנבראי' והכתוב בעצמו אומר בצלם אלקים ברא אותו הגם שאין ערך ויחס חלילה מ"מ לאשר כל אבר ואבר יש לו שורש למעלה בצלם העליון ואין צריך להאריך כי הוא מבואר בספרים הקדושים:

והנה מקודם צריכין אנו לבאר למה הוסיפו בירושלי' על המדות ושינו מדות שהי' בימי משה הלא דבר הוא אך הענין י"ל כי ידוע כי פני משה כפני חמה כי משה רבינו ודורו הי' בחינות דכורא ולכן לא באו לארץ, ובאי הארץ הי' בסוד המלכות פני יהושע כפני לבנה, ועכ"ז כל משך ימי השופטים הי' עוד הארת משה רבינו מסוד הדכורא עד שעשו להם מלך ובאו לירושלים שאז הי' הנוקבא בשלימותה אז נעשו מרכבה גמורה אל המלכות ובזה תבין שלכן מה שהי' מקודם שמה סאין בסוד וא"ו שבשם עשו ה' סאין נגד ה"א אחרונה ונכנסו הששה בחמשה וזה היחוד, וכ"ז בקומת המלכות כאשר היא שוה לת"ת והוא בשבת ויו"ט אבל בימות החול היא רק חצי הת"ת בקומתה והיא רק איפה אחת שהיא ג' סאה מדבריות נגד נה"י ששם כל קומתה, כי איפ"ה בגמ' אל אדנ"י שהוא שם של המלכות וכן אפ"ה חסר בגמ' אלקים, והנה במלכות לבדה ע"ס ומדת מלכות שבמלכות היא עשירית האיפה ולאשר ביארנו שהמנחות במלכות שבמלכות לכן מדתן מכוון עשירית האיפה, והנה כל מה שאמרנו כאן הוא רק בבחינות שכלי ומחשבה לא בעצם חלילה [כי הלא מה שאמרנו שכל וא"ו נעשו ה"א סאין כך תוכל לומר שוא"ו לוגין נעשו ה"א והוא רק במחשבה שכל וא"ו נעשה ה' והבן.] ואולם עיקר ענין המדות הותר לנו לומר בבריאה כי הנה המלכות יורדת לבריאה בסוד הכסא שכולל כחב"ד דבריאה, וכבר הבאתי בבית עולם דברי האריז"ל כי בעולם הבריאה אין יורדת המלכות רק בבחינות מלכות שבמלכות כי לאשר הבריאה עם האצילות באחדות כמו או"א לכן יורדת שמה בכל קומתה, ולכן לאשר קומת המלכות ביארנו בסוד האיפה הנה היא מתלבשת בג"ר דבריאה בסוד הכסא ובכללות בסוד א"א התופס בקומתו כל עולם הבריאה והוא פנימיות הבריאה ובפרטות מתחלק האיפה הנ"ל לג' סאין ג"ר דבריאה ובכל סאה ששה קבין הוא ש"ק דזעיר דבריאה כי זעיר מקבל מוחין דאו"א וא"א א"כ כולם מתחלקים לש"ק] כי הק"ב בסוד ז"א כי ק"ב גמ' ג' מלואי השם ביודין בההין באלפין שהוא נגד ג' אותיות יק"ו שבשם שז"א כוללם ונוקבי' בה"א אחרונה **(והנה ידוע כי הז"א עיקרו רק ששה קצוות לכן המה ששה קבין וג' מוחין המה מעצמותו כי חג"ת נתעלים לחב"ד ונעשה טי"ת וזה טי"ת תיקונים דדיקנא דז"א [ובעת רצון שנמשך לו מוחין דגדלות מלמעלה נעשה לו י"ג תיקונים] ואפשר ז"ס טבילת ב"ק שהוא נגד יסוד שמושך מהדעת ומהדיקנא לכן תיקנו תשעה קבין והוא בשפיכה ובזריקה כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים משא"כ כל הטבילות למעלה בבינה ששם הסאה מ"ם סאה מים שכל גופו עולה בהם כי שם עולה הז"א במ"נ לתוך יסוד דבינה ששם מ"ם סתומה:)** וכן בכל ספירה דז"א יש ד' אותיות השם שהם חי' ונר"ן לכן כל קב ד' לוגין ותהי' הנוקבא בסוד הנפש לוג אחת בחינות מלכות דבריאה, והנה מבואר בזוהר פנחס שרביעית ההין היא במלכות רגל רביעי דכורסיא כידוע, וגם ידוע שיש במלכות כמה בחינות עשירית ושביעית ורביעית וכן ברביעית יש ב' בחינות כי לפעמי' נחשבת רביעית לכל ספירה דז"א ולפעמים נחשבת רביעית לכל קומת ז"א והענין י"ל עפימ"ש הגראז"ל בס"י מ"א פ"א בענין נר"ן דז"א כי בנשמה דז"א יש בכל ספירה שם הוי' אחד והוא בכל ספירה בנקודה אחרת בנקודות הידועים, וברוח יש שם מ"ה במלוי יו"ד אותיות בע"ס בכל ספירה אות אחת [ביאר בכ"מ בי יו"ד בג"ר, ה"א בחסד ונצח, וכן ה"א תתאה בגבורה והוד, ואות וא"ו ב' הווין בת"ת ויסוד והאלף במלכות באמצע בין ת"ת ליסוד היכל הקודש באמצע] ובנפש הוי' פשוטה בכל הקומה, ג' אותיות יק"ו בג' קוים שלו והא תתאה במלכות, והכלים המה עשר שמות שאינם נמחקים והכנוים כמו רחום וחנון בלבושים, ושארי הכנוים כמו שלחן ולחם המה בהיכלות עי"ש. וכן כתב בליקוטים [צ"ע גדול בזה להשוות דברי הגראז"ל בזה עם דברי האריז"ל בשער השמות ועכ"פ צ"ל כי כ"מ שנזכר בדברי האריז"ל בשער השמות הכל הוא על הנשמה והכלים אבל הרוח והנפש לא נזכרו שם וסמך א"ע על מ"ש במקום אחר ששם מ"ה ברוחא פנימיות הספירות רק שמדברי האריז"ל נראה שהרוחא הוא בחינות נקודות וכאן נראה שהנקודות בנשמה אבל נראה שזה ענין אחר כי שם בע"ח הכוונה על השמות שהם בעצמם מנקודות בציור אותיות כמ"ש בשער טנת"א וכל דברי בדרך אפשר.] הנה לפי הנ"ל תבין כי בבחינות המוחין ונשמה היא חלק מד' מכל ספירה שיש בכל ספירה מז"א הוי' שלימה והיא משלמת תמיד אות הרביעי. ובבחינות הרוחא שהוא שם מ"ה עשר אותיות הנה היא יש לה אות אחת משם מ"ה והיא בבחינות עשירית מכל קומתן שהם עשר אותיות ובה אות אחת. [וכיוצא בזה כתוב בע"ח כי בערך גדלות א"א התופס בקומתו את כל החמשה פרצופין תהי' המלכות בחינות עשירות לנגדו וכבר ידעת כי א"א בסוד שם מ"ה ודו"ק] ובבחינות הנפש שיש בכל קומת ז"א הוי' פשוטה ובה אות רביעי ה"א אחרונה תהי' לפי"ז בבחינות רביעית, ויש עוד בחינה כמ"ש עד חצי המלכות והוא בבחינות הכלים שהיא תופסת חצי קומתו דז"א:

יד

ועפ"י הנ"ל לבוא לבאר מדות המנחה שהיא עשירית האיפה וכבר ביארנו בפרק הקודם בבחינות שורשה באצילות במלכות שבמלכות, שהמלכות בחינות איפה ומלכות שבמ' עשירית האיפה וכמו כן יתבאר לנו בכאן כי גם עצמות המנחות שביארנו בבחינות מלכות דבריאה ארץ החיים יהי' ג"כ מדתה עשירית האיפה בבחינות נפשה ורוחה כי בבחינות רוחא בחינות שם מ"ה שסודו מא"א הכולל ג' רישין חב"ד ג' סאין וכן בבחינות היכל קודש הקדשים שכולל ג"ר והיא פנימיות כל ההיכלות בחינות רוחא הנה בבחינה הזאת המלכות עשירית האיפה, והנה ג' סאין ע"ב לוגין ועשירית האיפה זי"ן לוגין וחומש מדבריות, ובמדה ירושלמיות נעשו ששה לוגין שהוא קב וחצי ולאשר ביארנו כי ז"א ששה קבין א"כ קב וחצי היא רביעית הת"ת והיא בבחינות הנפש. הרי בחינות הרוחא וגם בנפש בשניהם היא עשירית האיפה והטעם למה בבחינות הרוחא אני חושב מדבריות, ובבחינות הנפש אני חושב ירושלמיות שעשירית האיפה בירשלמיות היא רק קב וחצי. י"ל עם דברינו למעלה שמדה מדבריות בזעיר. וירושלמיות בנוקבא ולכן בבחינות שם מ"ה בבחינות הרוחא נמדדת בדכורא במדבריות ובבחינות הנפש שהיא בנוקבא נמדדת בירושלמיות ודו"ק [רק שבחינה הזאת עשירית האיפה שברוחא צריכין אנו לחשוב בכללות לפי ערך א"א שכולל כל עולם הבריאה בקומתו וכמ"ש האריז"ל שבערכו המלכות עשירית ודו"ק]:

וכ"ז בבחינות נפש ורוח אבל בבחינות המוחין שהיא רביעית מכל ספירה שבז"א שיש בכל ספירה שם הוי' ולאשר ביארנו כי הז"א ששה קבין תהי' המלכות בבחינה הזאת לו"ג רובע הק"ב. ולכן היין והשמן שבמנחות שביארנו בסוד מוחין מדתן בלוגין והכל מכוון מאוד. ובזה תבין ג"כ למה מדות היין והשמן במדות דקות והסולת במדה גדולה, כי כן הכלים שלה בערכה גדולים ואורה מועט כמ"ש נשים דעתן קלות וכמ"ש האריז"ל בענין הכתר שלה שכלי כתרה גדול מז"א ואור כתרה קטן ממנו הרבה. ולכן בבחינות גופה היא מחצית הז"א ובבחינות נפשה ורוחה היא עשירית ממנו ובבחינות המוחין היא עשירית מכל ספירה הפרטיות שלו [ואולם חוץ מזה יש לומר טעם אל השמן ויין בחינות מוחין במדות קטנות עפימ"ש בגלגולים פט"ו כי המוחין גדולים רק באיכות אבל בכמות קטנים כנראה בחוש בגשמי הגם כי אין אנו יודעים ברוחני מהו גדול ומהו קטן והכל לשבר את אוזן הגשמי] ויש עוד בחינה בערך הכלים שהיא חצי קומתו שהוא ששה קבין והיא שלשה קבין י"ב לוגין מדת ההין וכמו כן ביארנו למעלה באצילות בבחינות ששה סאה והיא איפה אחת ג' סאה והוא בסוד הכלים, ואולם מכל יתר הבחינות שאמרנו בכאן לא נמצא שמה כלל והטעם י"ל כי באמת אסור לתת שום מדה באצילות אבל בבחינות הכלים שיורדים לבי"ע כמ"ש האריז"ל שג' כלים דזו"נ יורדים לבי"ע, הפנימי לבריאה והאמצעי ליצירה והחיצוני לעשי' לכן נמצא מדה בבחינות הכלים וכל דברי בדרך אפשר והשי"ת יעזרינו ע"ד כ"ש שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו חלילה:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה