בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא
בית הקרבן חלק ראשון
א
יסוד העולם ועמוד העבודה הוא הקרבנות אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם. וכבר ביארנו מעט למעלה בבית עולם פרק י"ז בקיצור ענין הקרבן. רק לאשר בחלק זה עיקר הענין אבאר בעזר השי"ת הדברים יותר באריכות. הנה עיקר דבר הזה בזוהר בראשית נ"א וז"ל מאן דבעי למנדע רזא חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דאשא דסלקא מגו גחלתא או מגו בוצינא דדליק דהא שלהובא לא סלקא אלא כד אתאחד במלה גסה, ת"ח בשלהובא אית תרין נהורין נהורא חוורא דנהיר. וחד נהורא דאיתאחיד בי' אוכמא או תכלא. האי נהורא חוורא איהו לעילא וכו' והאי אוכמא או תכלא איהו לתתא ואיהו כרסיא להאי חוורא וכו' ועוד שם להלן. בענין האי נהורא תכלא אתאחיד לעילא בהאי חוורא ואיתאחיד לתתא בההוא מלה דתחותוי דמתקנא בי' לאנהרא ולאתאחדא בי'. ודא אכלא תדיר ושיצי לההוא מלה דשויין לי' דהא בכל מה דאיתדבק בי' לתתא ושריא עלוי האי נהורא תכלא שצי לי' ואכיל לי' בגין דאורחי' הוא לשיצאה ולמהוי אכיל כל מה דאיתדבק בי' וכו' האי נהורא חוורא דשרי' עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין ולא אישתני נהורי' וע"ד אמר משה כי ה' א' אש אכלה הוא אוכלה ודאי אכיל ושצי כל מה דתחותי' וע"ד אמר אלקיך ולא אלקינו בגין דמשה בהאי נהורא חוורא דלעילא הוה דלא שצי ולא אכיל. ת"ח אע"ג דאורחא דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כל מה דאיתדבק תחותוי. ישראל מתדבקין בי' תחותוי וקיימין בקיומא הה"ד ואתם הדביקים בה' אלקיכם בהאי נהורא תכלא אוכמא מ"מ חיים כלכם היום והיינו ע"י שמחברין עמה נהורא חוורא ששם החיים. ושם להלן דהא כדין כלא אתחבר כחדא איהי איתדבקת בנהורא חוורא וישראל מתדבקן בה וקיימן תחותה לאדלקא לה וכדין כלא חד ודא הוא רזא דקרבנא דתננא דסליק אתער לי' להאי נהורא תכלא לאדלקא וכד איתדלק אתחבר בנהורא חוורא ושרגא דליק ביחודא חד וכו' כד רעוא אישתכח ושרגא דליק בחיבורא חד כדין כתוב ותפול אש ד' ותאכל את העולה וכו' וכלא איתקשר בנהורא חוורא וכו'. וכדין ואתם הדביקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום עי"ש. ועוד שם כל אינון דלעילא וכו'. אבל תתאי לאו הכי דאינון מלה גסה דקיימא ושריא עלי' ובג"כ אכיל ושיצי לון ולית מלה אחרא בעלמא דלא אישתצי בגין דנהורא תכלא שצי לכל מה דקיימא עלי' עי"ש. ועיין בביאור הגראז"ל בהיכל ג' בראשית באריכות שז"ס הקרבנות וז"ס התפלה בכל יום והקרבנות בזמן שביהמ"ק הי' קיים וז"ס שהעולם קיים על הקרבנות שאם אינה מוצאה דבר לאכול אז ח"ו מכלה את הכל כמו בנר שאם אין שמן האש שורפת את הפתילה ולכן מיום שפסקו הקרבנות אין לך יום שאין קללתו מרובה כי היא אוכלת בכל יום ולכן תיקנו נגדם תפלות שחרית ומנחה נגד תמיד של שחר ושל בין הערבים. וערבית נגד אברים ופדרים שזמנם כל הלילה כידוע עי"ש:
והנה בקרבן בעצמו ב' דברים הקטרה וזריקה חלב ודם וי"ל לפי הנ"ל שזהו בסוד נהורא תכלא וחוורא כי הקטרה זמנה כל הלילה בסוד נהורא תכלא בחינות לילה כידוע והוא על המזבח בסוד ותאכל האש את העולה, וכמ"ש היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, אבל הזריקה דוקא ביום בסוד הדכורא ולכן זורקין על היסוד בסוד יסוד דז"א דכורא נהורא חוורא ולכן אסור להקטיר עד אחר הזריקה שממשיכין הנהורא חוורא אז מותר להקטיר שהוא התקשרות נהורא חוורא בתכלא והנה בזוהר וירא רי"ב כתוב את ד' אלקיך תירא הוא במלכות ואותו תעבוד הוא ביסוד. מאי ואותו דא אתר ברית קדישא אות לעלמין דהא פלחנא לא שריא בא"ת ולאו איהו למפלח אלא למדחל אבל פלחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד. ושם את ואותו דבקין ולא מתפרשין לעלמין עי"ש. והנה ידוע כי היראה במלכות אשא תכלא ושם שריפת הקרבנות באש המזבח אשא תכלא אבל עבודת הקרבנות בזעיר ולכן אינם אלא ביום וע"י הכהן איש החסד שהוא בסוד ז"א ויתבאר אי"ה לקמן שהם ד' עבודות שבדם קבלה הלכה זריקה הקטרה נגד ד' אותיות השם והקטרה נגד ה"א אחרונה מלכות שבזעיר שנכללת במלכות ששם עיקר ההקטרה על מוקדה על המזבח כל הלילה. והנה ב' דברים אלו נגד עצם הקרבנות במלכות ועבודת הקרבנות ביסוד וז"ס ספר ויקרא שבו עשר סידרות ואפשר המה נגד ט"ס ממטה למעלה. לכן בויקרא אלף זעירא בסוד המלכות שם נתבארו עצם הקרבנות ובפ' צו בחינות יסוד שם נתבאר עבודת הקרבנות זאת תורת העולה וזאת תורת החטאת והאשם וכו':
והנה שורש ענין הזה הוא ביסוד דמלכות ששם עולין הניצוצין להתברר ושם סוד האכילה כידוע כמ"ש אכלה ומחתה פי' וכ"ז ע"י הרוחא דשביק בה בעלה כידוע וה"ס ה"ג מנצפ"ך שבה שהוא סוד ה"א אישות הכתובים בפרשה זאת תורת העולה כמ"ש בתיקונים ובגמרא יומא שהם נגד ה' מערכות שהי' על המזבח ועיקר העלי' ע"י הרוחא הוא העולה כמ"ש לקמן אי"ה. וידוע מהאריז"ל שהרוחא הנ"ל הוא רוחא דש"ק לכן אפשר המה ששה קרבנות עולה ומנחה וחטאת ואשם ושלמים ותודה או בכור ומעשר כמש"ל אי"ה:
ב
והנה כ"ז שורש הקרבנות שהם במלכות שהיא נקראת קרבן לד' שהיא נקרבת לגבי ז"א כמ"ש בזוהר כ"פ אבל עצם הקרבנות בעולם הבריאה כמ"ש בזוהר פנחס ר"מ ע"ב ובהשמטות תיקוני הזוהר בארוכה שהקרבנות בסוד ד' חיות שנא"ן. שור ונשר בהמות ועופות הנקרבין. וארי' ה"ס אש המזבח שרבוץ כארי ואד"ם הוא המקריב הקרבן וידוע שד' חיות הן בבריאה וראשן ופניהם בהיכל הרצון דבריאה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות הרי סוד הקרבן מסוד המלכות המתלבשת בעולם הבריאה. ולהבין ביתר ביאור. הנה עיין בס"ד פ"ד על פסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חי' למינה. בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ד' חד בכללא דאחרא משתכחי בהמה בכללא דאדם ה"ד אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה משום דאיתכלל בכללא דאדם ועיין בביאור הגראז"ל כי אדם בסוד האצילות ובהמה בסוד התלבשות מלכות בעולם הבריאה ששם בהמה דרביעא על אלף טורין כמ"ש הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כמ"ש בגמרא ב"ב [וי"ל שלכן בהתחלת הקרבנות ובויקרא כתוב אלף זעירא בסוד אלף טורין הנ"ל. ולכן הוא זעירא בסוד המאור הקטן בירידתה לבריאה שנתקטנה ונעשית ראש לשועלים] ושם מצמיח חציר לבהמה והבריאה נכללת באצילות בהמה בכללא דאדם ולכן כתיב אדם כי יקריב מכ"ם [היינו מכ"ם שנכללת באדם] וכתיב מן הבהמה כי בהמה בכללא דאד"ם וה"ס כי הבריאה לבוש לעולם האצילות עיין מ"ש בריש בתי הנפש ובזה תבין ג"כ למה אין הציץ מרצה רק על טומאת הבשר לא על טומאת האדם המקריב כי בגדי כהונה בסוד הלבוש דבריאה אל האצילות שהוא הכהן המקריב דוגמת ז"א דאצילות, ולכן אין הבגדים מכפרים רק על עצמות הקרבן שהוא מבריאה כנ"ל]. והאריך שם מאוד בזה כי בבריאה שם סוד שכר ועונש ושם חטא אדה"ר כאילו אפשוט לשכינתא ולבושא דילה עי"ש. [והנה אין זה ענין למ"ש האריז"ל שהקרבנות בעולם עשי' כי הן בעצמן בוודאי הן בעשי' אבל שורשן למעלה באצילות תדע שהרי האריז"ל בעצמו פירש בענין ד' מדריגות אבי"ע שתרומה בעולם הבריאה וקודש בעולם האצילות]. ועיין בזוהר פנחס ר"מ מאי טעמא דקרבנא וכו' אלא רזא הוא בגין דאית בהמה דרביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרי בהמות בהררי אלף ועל דא תנינין דאית בעירא אכיל בעירא וממה הוו מאשא וכלהו לחיך לון ההוא בהמה בלחיכא חדא הה"ד כי ד' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא עי"ש. ובזוהר בראשית י"ח ורזא דא מצמיח חציר לבהמה דא בהמה דרביעא על אלף טורין ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, וחציר דא אינון מלאכין שליטין לפום שעתא דאיתבריאו בשני וקיימין למיכלא דהאי בהמה בגין דאית אשא אכלא אשא, ועשב לעבודת האדם דא אילין אופנים וכו' בשעתא דב"נ אתיין לפלחנא דמאריהון בקרבניהון ובצלותא דדא איהו עבודת האדם [י"ל עפ"י דברינו הנ"ל שזהו בסוד עבודת הדם שביארנו בסוד הדכורא ואות"ו תעבודו וז"ס לעבוד"ת האד"ם ודו"ק] עי"ש. והנה בזוהר פקודי רמ"ז בהיכל ב' עצם השמים שם הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתהון דצדיקיא דסלקין לאחזאה קמי מאריהון ולקיימא קמי'. וכד נשמתא סלקא ומטי להאי היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאיתפקד על אינון לבושין וכו' דהא בזימנא וכו' וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד די מטי לנהר דינור דנשמתא איצטריכא לאתסחיא ולאתלבנא תמן, ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא ולא סלקא כלא יומא עד בצפרא כד איתער רוח דסטרא דדרום כדין קיימי כלהו ומתחדשי ואמרי שירתא ומזמרי כגוונא דאינון מלאכין דאיתעבר שלטניהון ואתוקדן וקיימין ומתחדשין כמלקדמין ואמרי שירתא הכי נמי אילין נשמתין עי"ש ושם בביאור הגראז"ל שז"ס חדשים לבקרים כי נהר דינור הוא בהיכל ד' בסיטרא דגבורה כמש"ל בדף רנ"ב ע"ב, ולכן אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כמש"ל דף ר"ס ב' היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל וכו' וכן כאן כד איתער רוחא דסטרא דדרום וז"ש כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו היינו כמ"ש בזוהר שע"י סיטרא דדרום בחינות חסד נהיר לון ואיתחדשין כמלקדמין] ושם להלן פירש שז"ס בכל יום נבראין מלאכים מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך וז"ש המחדש וכו' מע"ב עי"ש ושם להלן על ואי זכאה סלקא לקרבנא, פירש שהוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לד' מקודם מעלה לאישים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפ' שלח החלב ודם, אח"כ מלבישין אותה בהאי לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כמ"ש וירח את ריח בגדיו ויברכהו וכו' ושם להלן על וסלקא לקרבנא ע"י דמיכאל כהנא לקיימא תדיר קמי עתיק יומין. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים ניזונים הסט"א ורוי לון. וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה כי אין רוח בעולם מבלי לבוש וסלקא אל הבהמה דרביעה על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא דאדם אתתקן אדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ד' כמ"ש בס"ד הבאתיו למעלה בפרק א' אין צורך להכפיל הדברים ועי"ש. עוד בביאורו להיכל ב' בבראשית בענין הנהר דינור שהוא בהיכל ב' עצם השמים ואעפ"י שנהר דינור הוא בהיכל ד' היכל הזכות שם התחלתו ונמשך עד כאן שהוד מקבל מגבורה כי כל המתגלה אינו מתגלה במקומו רק שיוצא מעליון ומתגלה בתחתון עי"ש. אתה הראת לדעת מכל הנ"ל כי עצם הקרבנות מד' חיות דבריאה ובסוד בהמות בהררי אלף שעולין בכל יום במ"נ אל המלכות וכ"ז נעשה בהיכל הזכות ששם נהר דינור ששם המחדש בטובו ועיקר התגלות ענין זה בהיכל עצם בשמים ששם מלאכים הנשרפין מצמיח חציר לבהמה ושם לבוש הנשמות **(הנה ביארתי בפנים שורש הנהר דינור בהיכל הזכות ועצם השמים ומשם שורש הלבושים כמ"ש שם בזוהר הבאתי בפנים וטעמו של דבר נלע"ד לומר עפמ"ש בבתי הנפש פי"ח בשם יונת אולם והגראז"ל כי שקר נחלו הפילוסופים באמרם שהחומר נוקבא לצורה, וענין הצורה שמתחלפת תמיד ואמרו כי היא כמו אשה מנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים ומזה נולד להם ג"כ שעיקר תכלית והשגת האדם לשכל הנקנה הקונה בכל יום ע"י חכמתו והוא מתקשר בשכל הפועל ונמצא לפי"ז שנצחיות הנפש הוא רק לשכל הנקנה ולא לנפש האדם העיקריות וכ"ז כפירה גמורה בדרכי התורה כמ"ש הגאון מהר"ל מפראג ז"ל. ומקבלי התורה קיבלו האמת שהדבר בהיפוך שהחומר עצמות הוית הדבר בסוד החכמה חומר קדמון, והצורה נוקבא לגבי' מסוד הבינה עולם הציור לכן היא מתחלפת תמיד, ותראה בזה כי לכן הצלם שהוא מבריאה בינה כמ"ש בבתי הנפש הוא מתחלף תמיד כי הוא מן הבירורין והנצוצין שאין לך יום שוה לחבירו כמ"ש האריז"ל שז"ס לבושין דלביש בצפרא לא לביש בפניא משא"כ עצם הנשמה שעומדת לעולם וכמו כן כתב הגראז"ל כי בהיכל הזכות שם מלאכים הנשרפין ומתחדשין בכל יום חדשים לבקרים אבל בהיכל אהבה שם מלאכים הקיימים כל ימי עולם וכבר ידעת כי בהיכל אהבה שם שורש הנשמות ושמה עומדת הנשמה קודם ביאתה לעוה"ז לכן היא עצם פשוט עומדת תמיד אבל הלבושים והצלם מהיכל הזכות לכן הוא מתחלף תמיד, ויש להעמיס זה בדברי הזוה"ק בראשית י"ט א' דמלבושי האדם בסוד האי אשא דאכלא ובתר איתהדר כמלקדמין ולכן ל"ל קיומא וכ"ז על הלבוש משא"כ הנשמה עצם נבדל פשוט ודו"ק:)** וסלקא לקרבנא, וחוזרין ומתחדשין ע"י החסד והוא לדברינו בסוד נהורא חיוורא ובחינות הזריקה. והנה עם הנ"ל תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ז ר"ח פתח ישבעו עצי ד' וכו' אלא הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה אלין שתין אלף מלאכים דאיתבריאו ביומא תנינא דבראשית וכו' אלין אינון חציר אמאי בגין דצמחין כחציר דא בעלמא דכל יומא איתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין עי"ש. והנה צל"ע דמה ענין זה לפרשת פנחס וגם אינו מסיים כאן שום ענין השייך לכאן כדרכו בכמה מקומות, ולדברינו יובן היטב מחמת כי שם בפרשת פנחס באו המוספין, וקרבנות הציבור. וכן תבין ג"כ דברי הזוהר פנחס רי"ד רבי אלעזר פתח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' ומאריך שם בענין לבושי הנשמות בג"ע ומה עניים לכאן ולהנ"ל יובן כמ"ש לקמן שפ' פנחס הוא בהיכל הזה ושם לבושי הנשמות כמ"ש בזוהר שהבאתי למעלה. וי"ל בזה רמז למה נקרא בביהמ"ק הלשכה ששם הי' מונחין בגדי הכהנים לשכת פנחס המלבוש, ויתבאר עוד להלן אי"ה ענין פרשת פנחס, והנה בזה נתבאר לך היטב ענין וטעמי הקרבנות עפ"י יסודות אמיתיות מזוהר הקדוש, ועכ"ז אראך איך שרבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה הגם שדרך בדרך החקירה עכ"ז מחמת רוב קדושתו כיון ג"כ לדברים האלה. ותורף דברו שם כי הקרבנות יסוד אמונת חידוש העולם כי כל בע"ח הוא בחינות עולם פרטי, והפסד בע"ח פרטי מורה על הפסד העולם בכללו, וזה מבואר בחקירה כי אם העולם יופסד ואינו נצחי. מכ"ש שיש לו התחלה וא"כ ע"כ הוא מאמין בחידוש העולם עי"ש באריכות גדול. וזה מוסכם עם דברינו שענין הקרבנות הוא ענין המחדש בטובו בכל יום מע"ב כי נשרפין בנהר דינור וחוזרין ומתחדשין ודו"ק. וי"ל שזהו סוד קישור התורה לתחלתה לכל היד החזקה פירש"י ששיבר הלוחות בסוד מלכין קדמאין שנשברו לצורך הבירור, וז"ס לעיני כל ישראל בסוד אורות עינים שבהם היתה השבירה, וע"י בירור הניצוצות ועליות מ"נ עי"כ בראשית ברא א'. בסוד המחדש בטובו בכל יום מע"ב והבן. [ועם זה יש לישב ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בטעם הקרבנות שלא יזבחו לשעירים. עיין מ"ש הגראז"ל בראשית ה' א' ע"פ חדשים מקרוב באו ותבין]:
ג
והנה עם דברינו הנ"ל שהקרבנות בהיכל הזכות נלע"ד לפרש בזה דברי הזוה"ק פ' צו כ"ו זאת תורת העולה. ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא ודבוקא דילה גו עלמא דאתי וכו' עי"ש. ויתבאר עם דברינו שהקרבנות בהיכל הזכות, וכן הוא בזוהר בראשית כי בהיכל ד' של הג"ע. וכן בהיכל ד' שבמדורין שהוא בג"ע העליון [כמ"ש בקיצור היכלות להגר"א ז"ל] שהוא היכל הגבורה נגד היכל הזכות אמר כי שם קטולי מלכות שנהרגו על קידוש השם שהוא כמו קרבן כמ"ש הגראז"ל בהיכל ב' עצם השמים שהוא מקבל מהיכל הזכות כתוב שם שיש בהיכל הזה ב' פתחים להרוגי ב"ד והרוגי מלכות וכתב שם הגראז"ל שז"ס הפתחים בעזרה בצפון ודרום לחטאת ושלמים, חטאת ועולה בצפון דוגמת הרוגי ב"ד על חטא. ושלמים בדרום דוגמת הרוגי מלכות בלי חטא עי"ש. והנה ביארנו למעלה בבית עולם ענין ביהמ"ק בחינות זי"ן היכלי הבריאה והמזבח ולשכת הגזית בסוד היכל הזכות. וכן ביארנו שם באורך כי בחינות מלכות דאצילות נעשית עתיק בבריאה בכל כללות ע"ס דילה דוגמת בינה בז"א. ועיקר הארה שלה מסתיימת בטבור נקודה דעלמא דאתי נקודת הטבור עי"ש בארוכה ענין יהודה ובנימין איך עיקר המלכות בהיכל הזכות ושם אישתמודע שילטנותא דקוב"ה בארעא. והנה מכ"ז תראה איך הכל מכוון כי הבריאה עם אצילות בסוד אדם ובהמה כמ"ש למעלה, ולכן הבהמות מסוד הבריאה והמה עולין אל מלכות דאצילות ולכן נקרבין על המזבח ששם סוד המלכות והיכל הזכות. והנה האצילות היא עיקר הקודש מסוד החכמה המקננת באצילות, משא"כ הבריאה בסוד התרומה כמ"ש בבית יצחק. ולכן כל הנוגע במזבח יקדש מלכות דאצילות ששם כל הקרבנות בש"ק דמלכות כמש"ל, והם עולין מן המלכות אל הז"א בסוד קרבן לד' ועוד יותר למעלה למעלה עד רזא דא"ס כמ"ש שם בזוהר שהבאתי והנה עיין בפירש הגראז"ל בהיכל הד' בענין הזוהר כי באמצעיתא דהיכל דא הוא אחר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא ושם נרשמין הג' אותיות יק"ו באיתדבקותא דדכורא ונוקבא כי בבטן מתדבקין גוף זו"נ וכאשר מזדווגין יחד נרשמים כאן הג' אותיות יק"ו. כי שמאלא הוא תחלת הקירוב בסוד שמאלו תחת לראשי וכו' ושם להלן פירש שאיתדבקותא דנוקבא בדכורא בסוד תפילין של יד בשמאלא ואלו הג' אותיות יק"ו הן כ"א אזכרות שבתפילין וכו'. וכן כתב שם בסוף שאין בכל היכלות התדבקות בדכורא רק כאן עי"ש. ועיין עוד בהיכלות פקודי בהיכל הזה בענין הנקודה דאמצעיתא שבהיכל הזכות בסוד נקודת הטבור בינה עלמא דאתי. ושם השלחנות של שבת עי"ש בארוכה ולדברינו י"ל שזה דוגמת המזבח כי שלחן מכפר כמו מזבח [ובזה י"ל ג"כ בענין הקרבנות של שבת שהגם שנהר דינור שובת בשבת מ"מ נעשה בשבת בבחינות פנימי יותר בסוד שלחנות של שבת שנתבאר שמה בחינות נקודה דאמצעיתא וכן נתבאר שמה בזוהר שבשבת מתכנשין כל החיילין לנקודה הנ"ל. ואפשר זה טעם למה אין חלבי שבת קריבין בחול כי בשבת הוא בחינות יותר פנימי] והנה לאשר כללות הקרבנות בהיכל הזכות והעולה הוא ראש לכל הקרבנות א"כ יהי' עיקר ההתדבקות למעלה בדכורא ע"י העולה. ובפרט לפמ"ש לקמן אי"ה בשם הקדמונים שהעולה בחינות בינה א"כ יהי' העולה בבחינות בינה נקודה דעלמא דאתי. ובזה יתפרשו דברי הזוה"ק הנ"ל ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא. ודבוקא דילה גו עלמא דאתי [ראה והבן מתיקות דברי הזוה"ק בענין הדביקות הנ"ל ועלמא דאתי הוא נקודת הטבור כנ"ל]. ובגין דסלקא לעילא כתיב זאת תורת רזא דכר ונוקבא וכו' כד איתער סטרא דצפון כמה דאוקימנא דכתיב שמאלו תחת לראשי [סוד היכל הזכות] כדין איהי סלקא בחביבותא [גבורה] ואיתעטרת בימינא [חסד] ואיתחברת באמצעיתא [ת"ת הרי חג"ת בסוד ג' אתוון יק"ו דדכורא שנרשמים שמה] ואיתנהר כלהו מרזא דקודש הקדשים [בסוד נקודה הנ"ל בינה עלמא דאתי] ודא מגו רזא דאדם ברעו דכהנא עי"ש והיינו כי ע"י התעלותן למלכות דאצילות נתעלין לבחי' אדם בסוד אדם ובהמה ועוד יתבאר אי"ה להלן:
ד
והנה לפמ"ש שעיקר ענין הקרבנות נעשה בסוד היכל הזכות יתבאר לנו ענין בגדי כהונה שהי' כולם מבד שהוא פשתים חוץ מן האבנט שהי' צמר ופשתים לדידן דפסקינן דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה דהנה הגראז"ל בהיכלות ביאר שסוד הפשתים בהיכל הזכות כי שם גבריאל לבוש הבדים, וארגמן בהיכל אהבה וכן תולעת שני בהיכל הרצון. הנך רואה שהצמר הוא למעלה מהפרסה ופשתים בהיכל הזכות למטה מן הפרסה חוץ מן התכלת שביאר שם שהוא בהיכל עצם השמים ולקמן אי"ה אתן טעם בזה אבל מ"מ י"ל שרק גוון התכלת שמה אבל עיקר הצמר למעלה כאשר יתבאר לפנינו. ועוד טעם אחר לפמ"ש הגראז"ל בהיכל ששי דבראשית כי אין הלבושים רק בגוף צמר למעלה מהחזה ופשתים למטה אבל התכלת שלמטה ברגלים בהיכל ה' אין נקרא לבוש, ולכן כתוב שש וארגמן לבושה ולא תכלת ושני עי"ש, ובזה תבין דברי חכמז"ל שאין נקראים בגדים רק צמר ופשתים לענין נגעים ולענין ציצית], וטעמו של דבר י"ל עפ"י דברי האריז"ל שפשתים סודן ביסוד דנוקבא ברוחא דשבק בה בחינות עליות מ"נ. והצמר סודו בדיקנא בחינות המשכת מ"ד מעילא לתתא, וכבר ביארנו למעלה כי שם בהיכל הזכות סוד המ"נ והבירורין שנתבררין בכל יום חדשים לבקרים ונשרפין באש אכלה אש ומתחדשין ע"י החסד סוד שם מ"ה החדש המחי' הניצוצות לכן שם סוד הפשתים אבל בהיכל אהבה שנקרא שומר הברית וכתב הגראז"ל טעמן של הדברים כי שם גנוזות טיפות החסדים שמקבלת מדכורא לכן אפשר שם הצמר בחינות המשכת מ"ד מדיקנא ושם בהיכל אהבה סוד הק"ש כידוע שהוא בחינות המשכת מוחין הלא מעתה תבין למה בגדי כהונה כולם מפשתים בסוד היכל הזכות וכבר ידעת כי בכל אחד קומה שלימה והם ד' בגדי כהונה מצנפת חכמה ואבנט כנגד הלב בינה וכתונת ת"ת ומכנסים מלכות למטה מהחזה:
והנה ביארנו ג"כ בבית מועד בארוכה בענין פסח שכל עיקר התחדשות זה בא מהיכל אהבה שהוא החסד לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו וביארנו שם שהוא מרוחא שמאלא שבהיכל אהבה. ובזה י"ל שז"ס האבנט שהי' ממש במקום הפרסה המבדלת בין היכל אהבה לזכות הוא הי' בעצמו מרמז לענין הנ"ל בחינות קבלת היכל הזכות מהיכל אהבה ולכן האבנט מצמר ופשתים גם יחד ודו"ק. ובזה הרוחנו טעם חדש למה מותר כלאים בציצית כי סוד הציצית ידוע מרבינו האריז"ל שסודם מהחזה ולמטה במקום סיום יסוד דאמא שם מסתיים הטלית ויוצאים הציצית א"כ המה ג"כ במקום האבנט ששם נכללין צמר ופשתים חו"ג אהבה וזכות. [ואולם בלי ציצית או בגדי כהונה אסורים הכלאים שלא לערב הכחות כי שם בין היכל אהבה לזכות שהוא בין החזה לבטן נתפרס הקרום באמצע כמ"ש יהי רקיע בתוך המים להבדיל בין העליונים והתחתונים] ומן הטעם הזה ג"כ מותר כלאים בבגדי כה"ג כי גם הכה"ג שורשו מהיכל אהבה למעלה מהחזה כי שם מתלבש החכמה שורש הכה"ג כמ"ש הגראז"ל בס"י שכתר מתלבש בראש וחכמה בגוי' ובינה בבטן וכ"ז בחושן ואפוד המתלבשין גם למטה אבל המעיל כלו או רובו למעלה בחזה ולכן הי' כלו מתכלת. ואולם כ"ז בשאר ימות השנה שהיתה העבודה בבחינות חיצוניות היכל הזכות שצריך לקבל מהיכל אהבה להמתיק דינו אבל ביוה"כ ביארנו בבית מועד שסודו בבחינות פנימית היכל הזכות בחינות בינה נקודה דאמצעיתא עי"ש ונקודה הזאת גדולה מהיכל אהבה כי הוא מבחי' הבינה היכל קה"ק שמתגלית הארתה בנקודה ההוא ביתר שאת, לכן הי' הכה"ג לובש בגדי בד כולם גם האבנט [הגם שביארנו למעלה שבשבת הוא מבחינה הזאת וכן בחול ביארנו ג"כ בשורש נקודה הנ"ל מ"מ כמה בחינות יש וי"ל ששמה רק בשורש אבל יוה"כ עיקר העבודה שמה לכן נכנס הכה"ג ביוה"כ לפנים להיכל קה"ק והוא נקודה הנ"ל והבן]:
ה
הנה כבר ביארנו שסוד הקרבנות בהיכל הזכות וגם ביארנו שהוא בהיכל הזכות בהעלם ועיקרי הדברים נעשון בהיכל הוד עצם השמים שהוא מקבל מגבורה ועפי"ז י"ל שז"ס מ"ש בהקדמת תיקונים שסדר קדשים בהוד הגם שהאריז"ל פירש בהוד דמלכות מ"מ י"ל ג"כ בהוד דבריאה ששם מסתתרת המל' נערות אסתר, ודע שיש שמה ב' דרכים בתיקונים בענין השש סדרים ונלע"ד לפרשם בדרך אפשר עפימ"ש הגראז"ל בהיכלות ע"פ לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו שהם ז"ס דאצילות זי"ן רקיעין. וזי"ן היכלות דבריאה שהם יחודא עילאה ותתאה כי ששה תיבות שמע ישראל נגד ש"ק דאצילות ואחד ביסוד כמ"ש בהקדמת הזוהר ע"פ יקוו המים אל מקום אחד, אחד דק"ש, ויש ששה תיבות בשכ"מ לעולם ועד יחודא תתאה ששה היכלות דבריאה. הנה עפי"ז י"ל שדרך השני אשר שם דף ד' ע"ב שאמונת סדר זרעים בצדיק נראה שהוא למעלה בדכורא כמ"ש הגראז"ל בריש ברכות שלכן מתחיל בברכות כי אמונת סדר זרעים ביסוד וברכות לראש צדיק ודפח"ח ועכ"פ אתה רואה שהוא ביסוד דדכורא. ואולם דרך הראשון שאנו עסוקים בו עתה בביאורו י"ל שהוא בש"ק דמלכות וגם בששה היכלות דבריאה והם אמונת זרעים בחסד היכל אהבה, ומועד בהיכל הזכות גבורה. ונשים בהיכל הרצון ת"ת. ונזיקין בהיכל נוגה נצח. וקדשים בהיכל עצם השמים הוד. וטהרות בלבנת הספיר יסוד. וסדר הזה יהי' ראי' גדולה לדברינו הנזכרים למעלה ונבאר הדברים בפרטות. הנה לפי הנ"ל זרעים בחסד היכל אהבה וכבר הבאתי בכ"מ דברי הגראז"ל כי בהיכל אהבה גנוז יסוד דדכורא. ולכן נקרא היכל הזה שומר הברית ובזה תראה כי שני הדרכים עולים בקנה אחד כמו לדרך הראשון זרעים ביסוד צדיק כן לדרך הזה בהיכל אהבה שגנוז שמה יסוד צדיק. ושם בהיכל אהבה זורע צדיק עליון את זריעותיו כי שמה יורדין הנשמות והמה גנוזות שמה עד בואם לעוה"ז וגם מבואר שמה שבהיכל אהבה שורש המזון והשובע שה"ס כל סדר זרעים שנתקן על מצות שבמזון. ואמר שם בזוהר בשעתא שיש רעב בעולם היכל הזה אפיק רוחא דמזונא לכל בני מהימנותא. ופירש שם הגראז"ל בעלי אמונ"ה שמאמינים בקוב"ה ונותנים צדק"ה וחס"ד. ומה נעים בזה שנקרא סדר זרעים אמונ"ת עי"ש שמאמין בחי העולמים וזור"ע. ויתפרש לפי"ז על הצדקה כמ"ש זרעו לכם לצדקה. ושם בהיכל אהבה הוא הקריאת שמע ולכן מתחיל מאימתי קורין את שמע, וסדר מועד בגבורה עתיך, והוא בהיכל הזכות ששם הסנהדרין הקובעים את המועדות שוקד שמקדשין החודש ומעברין השנה כמ"ש כי מציון תצא תורה וה"ס נקודת הטבור נקודת ציון, ולכן מתחיל בשבת שה"ס נקודה דאמצעיתא ששם מסדרין השלחנות של שבת כמ"ש למעלה עיין בזוהר ובביאור הגראז"ל בארוכה בזה [ובא שם בשבת ענין נט"י שלא במקומו כי סוד נט"י ג"כ בהיכל הזה עי"ש בהגראז"ל בהיכל ד' בראשית]. וסדר נשים חסן בת"ת היכל הרצון והוא מבואר כל צרכו בזוהר פקודי בששה היכלות שבהיכל הרצון בעצמו ואמר שם כי בראשון ממונים על הזיוגים ועל הפרת ברית שבין איש לאשתו ועל המגרש אשתו ראשונה, וכבר הבאתי איזה פעמים דברי הגראז"ל בתיקונים שענין בעל ואיש הוא בת"ת ויסוד. כי בעל בת"ת והוא מזונות שהוא נוטל ב' חלקים ונותן לה חלקה, ואיש ביסוד והוא עונתה ביאה, והוא בחינות בעה"ב ואורח כידוע הרי שעיקר התמנות האיש על האשה הוא מבחינות ת"ת ובבחינה הזאת הוא מושל עלי' והבן. והנה הגראז"ל כתב בתיקונים הבאתיו למעלה בבתי הנפש פ"ז שעולם ושנה המה זו"נ חו"ג, ונפש שבאדם באה משניהן מעולם ושנה, ולכן יש בנפש ג"כ דו"נ רוח ונפש וכן איש ואשה הנה תראה כמו כן בכאן סדר זרעים בחסד הוא בעולם. וסדר מועד בגבורה הוא בזמן, וסדר נשים בנפש זו"נ באמצע בת"ת והוא נולד משניהם מעולם ומזמן, וכתב הגראז"ל שאעפ"י שהיכל הרצון למעלה מהיכלי אהבה וזכות מ"מ מקבל מהם כמו ת"ת מחו"ג וכן כאן ודו"ק:
וסדר ד' ישועות נזיקין בנצח, ולדברינו בהיכל נוגה, ושם בהיכל הזה מתגלה הדין שבהיכל הזכות, כי כל אחד מראה פעולתו בהיכל שלמטה עיי"ש, ולכן בהיכל הזה יוצא הפס"ד מן היכל הזכות לכן בסדר הזה הדינים והסנהדרין ושם בהיכל הזה ממונים לשמור את האדם לבל יוזק בדרכים, כי נגד היכל זה בקליפה הוא צור נגף ואבן מכשול שמכשילין את האדם בדרך, ולכן בסדר הזה דיני נזיקין, וסדר ה' קדשים בהוד בהיכל עצם השמים כבר ביארנו כל צרכו למעלה כי שם סוד הקרבנות וכמ"ש בזוהר שבהיכל זה מלבישין אותה וסלקא לקרבנא ע"י מיכאל כהנא רבא, וסדר הששי טהרות ביסוד שהוא נגד לבנת הספיר ואמר שם בזוהר דהיכל זה שירותא דהיכלין קדישין, ותחת היכל זה היכלין דמסאבין לכן חמי הושע מגו היכל זה היכלין מסאבין ולכן הוצרך ליקח אשת זנונים עי"ש, ואפשר שלכן שם הטומאה והטהרה. והנה היכל זה כולל יסוד ומלכות, וידוע כי רוב הטומאות הפורשת מן האדם המה מיסודות דדו"נ לכן בהיכל זה ענין הטהרות ונקרא דעת כי יסוד ודעת אחד:
ודע כי כתב הגראז"ל בקיצור היכלות כי כל מ"ש בשם האריז"ל שהיכל לבנת הספיר כולל יסוד ומלכות. ועצם השמים הוד. ונוגה נצח הכל הוא מצד הכללות שהתחתון נכלל בעליון אבל עיקרם הם לבנת הספיר במלכות. ועצם השמים ביסוד ונוגה כולל נו"ה כמו ברקיעים ששחקים כולל נו"ה עי"ש. ובזה א"ש מאוד מ"ש שענין הבירורין והקרבנות בהיכל עצם השמים לאשר הוא בסוד יסוד דמלכות ששם עולין הבירורין להתברר. ולכן נקרא הסדר הזה חכמה כי כולם בחכמה אתברירו והגראז"ל כתב שם כי לאשר היכל זה בחינות יסוד לפי דרכו לכן שם ממונה יופיאל מארי דרזין שכל הרזים ביסוד והוא ממונה על חכמת התורה עי"ש. ולדברינו מה מתוק האור שלכן נקרא סדר זה חכמה ודו"ק. ודע כי כתב הגראז"ל בליקוטים בענין ס"ם דאפרסמו"ן שהם ביסוד ועטרת היסוד דבינה עגולא ורבועא כידוע מהאריז"ל וכתב שם כי בעטרת היסוד מ"ם סתומה שם סוד הטומאות וטהרות במ"ם סאה דמקוה וביסוד דבינה ששם סמ"ך שם סוד איסור והיתר שבטל בסמ"ך ובנקודה פנימיות יסודה אתר דהאי נקודה שריא שם סוד כשר ופסול עי"ש הנה בזה י"ל לאשר סוד ההיכלות דבריאה ששם מקננת בינה הנה בהיכל הראשון עטרת היסוד מ"ם סתומה שם הטומאה וטהרה סדר טהרות. ובהיכל שני בחינות יסודה סמ"ך ובתוכה נקודה פנימיות כנ"ל, כמו כן נגדו סדר קדשים ושם מסכת חולין ששם כל עניני אסור והיתר ובסדר קדשים מבוארין כל דיני כשר ופסול שנדרש לגבי קרבן. הארכתי בכ"ז שלא מענינו כדי לבאר ענין מ"ש שקרבנות וקדשים בהיכל עצם השמים:
ו
ועפ"י הנ"ל נבאר ג"כ למה באו הלכות המוספין בפרשת פנחס ונבאר בעהשי"ת כי גם פרשת פנחס סודה בהיכל הזה עפימ"ש במ"א ענין הפרשיות של התורה וסדרן ואבאר כאן בקיצור גדול הצריך לענינינו [והגם כי רבינו הגראז"ל בהקדמת התיקונים פירש באופן אחר עי"ן פנים בתורה ואפשר גם דברי אמת] כי ג' ספרים בראשית שמות ויקרא נגד נר"ן דאצילות בראשית שם מעשה אבות בחינות נשמה. ושם נכללין גם חי' ויחידה ג' הויו"ת י"ב אותיות והם הי"ב סידרות אשר שם והמה ג"כ נחלקין לד' מוחין חו"ב וחו"ג שבדעת כידוע. וכ"א מחלו נחלק לג' והוא שם י"ב וכן י"ב חיות. וכן כתב הגראז"ל שמוחא סתימאה כולל י"ב מוחין גפ"ד. ובזה י"ל שג' סידרות בראשית נח לך שעד שם גדולת אברהם אע"ה נגד ג' מוחין דחכמה וירא חיי תולדות שמדבר מגדולת יצחק בחינות חב"ד דמות בינה. ויצא וישלח וישב בחינות יעקב חב"ד דמוח חסדים. מקץ ויגש ויחי נגד יוסף חב"ד דמוח גבורות. ובסדר שמות עשר סידרות נגד ע"ס דרוח. וסידרות ויקהל פקודי נחשבין כאחד בחינות כתר שנחלק לעתיק ואריך או אפשר שהם ממעלה למטה וסידרות ויקהל פקודי ב' בחינות שבמלכות האחד למעלה והשנית בירידתה למטה בחינות מלכות שבמלכות. וסידרן נראה כי שמות וארא בא בג"ר בשלח בחסד. יתרו מ"ת בת"ת. ומשפטים בגבורה. והת"ת באמצע בין חו"ג. תרומה תצוה בנו"ה. תשא ביסוד ויקהל במלכות. וספר ויקרא עשר סידרות נגד ע"ס דנפש דמלכות. ושם במלכות הקרבנות כמ"ש למעלה פרק ראשון. ולכן מתחילין עם התינוקת ספר ויקרא כמ"ש בילקוט פנחס כ"ח. כי היא השער לד' ובזאת יבוא אל הקודש כידוע והנה ג' אלו נר"ן נגד מוח לב כבד ונמצא ויקרא נגד הבטן וכבד ששם המאכל את קרבני לחמי לאשי וז"ס מ"ש במדרש ספר ויקרא הוא באמצע ומלא הלכות דכתיב מעיו עשת שן מעולפת ספירים וספר במדבר נגד הבריאה ושם הדגלים ד' חיות והם במדבר נשא בהעלותך ג"ר הנכללין בהיכל קה"ק. שלח נגד היכל הרצון ששם י"ב נשיאים נגד י"ב חיות שבהיכל הרצון וכן בפ' עלו ז"ה בנגב יש שם י"ב כמ"ש הקדמונים] ומשם הי' עולים לא"י מלכות דאצילות אם היו זוכים ובעבור חטא המרגלים ירדו למטה. ושם סוד הדיקנא כמ"ש בשם הגראז"ל בבית עולם ח"א וזה ענין הט' תיקוני תיקנא שנזכרו בפ' שלח. קרח נגד היכל אהבה ששם בקדושה סוד הכהונה כידוע ולהיפוך בס"א היכל איבה ושם כל המחלוקות. ובגיהנם נגד היכל זה שאול שלשם ירד קרח בעבור המחלוקת על הכהונה עיין בהגראז"ל בהיכל ה' ותבין היטב כל ענין הפרשה. חוקת נגד היכל הזכות ושם סוד אפר פרה בסוד נקודת הבינה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים ולכן כל מעשה פרה בזי"ן פעמים זי"ן מ"ט שערי בינה והכל ידוע. וכן שם סוד הכאת הסלע בסוד הצור שהוא בהיכל הזכות בסוד ואלה"י לצור מחסי. וכן סוד המטה והנחש שבפ' חוקת עיין בהגראז"ל בהיכל זה ותראה נפלאות ויתבאר עוד אי"ה בפרקים הבאים. בלק בהיכל נוגה ושם סוד ברכות וקללות [דוגמת מ"ש הגראז"ל בהקדמת תיקונים בסוד פרשת תבא ודו"ק] פנחס עצם השמים שמה סוד הקרבנות כאשר ביארנו בארוכה בפרקים שעברו ויתבאר אי"ה להלן. מטות מסעי בלבנת הספיר שכולל ב' היכלות ותחת היכל זה מתחילים מדורים של ארצות החיים בחינות א"י לכן שם גבולי א"י [עמ"ש בבית יצחק כי א"י מלכות דבריאה שבראש היצירה] או אפשר שמטות בהיכל ל"ה. ופ' מסעי בארץ החיים דבריאה. וספר דברים נגד ז"א שמקנן ביצירה משנ"ה למלך, וה"ס משנה תורה ושם יורד יסוד דז"א דאצילות כמ"ש ביוסף וירכב אותו במרכבת המשנ"ה והכל ידוע. וכתב הגראז"ל בשה"ש ה' ט"ו כי ספר דברים הוא מיוסד על א"י איך להתנהג בא"י עי"ש, וכבר ידעת כי א"י בסוד היצירה והוא מכוון כדברינו. הנה בזה תראה מכוון למה באו קרבנות הצבור בפ' פנחס:
ז
ובהיותי בענין זה אבאר מעט ענין פנחס זה אליהו והשי"ת יעזרינו ע"ד כבוד שמו וידי מרתתות לכתוב בענין הזה לכן אכתוב בקיצור מאוד והכל בדרך אפשר. הנה הגראז"ל כתב בליקוטים ובכ"מ כי אליהו בחינות גבורות קנ"א קנאתי בהמות בהררי אלף והענין כי סוד אליהו ז"ל בהיכל הזכות כי כבר ידעת כי אליהו לתתא. מהאי באר בחינות עליות מ"נ ביסוד המלכות וכבר כתבנו כי שורש עליות מ"נ והבירורין הוא בהיכל הזכות חדשים לבקרים ועיין בזוהר פקודי בהיכל הזכות סוד ואלקי לצור מחסי כי שם סוד שם א"ל וג' אותיות יק"ו מדכורא שנרשמים שם המה אותיות ואלק"י ושם הצור לצו"ר מחסי וסוד ואלק"י הוא אותיות אליהו, וכבר האריך הגראז"ל בכ"מ כי סוד הצור הוא בהיכל הזכות ושם סוד הכאה בסלע ובצור ושם סוד האילה עם הנחש המוזכר בזוהר ואביא מעט מדבריו בהיכל ששי פקודי בענין החבלים וצירים של היולדה דאיהי שכינתא דאיתמר בה ותגל יולדתך וכו' ובאילין חבלים דצווחת בהון אתערו שבעין סנהדרין דלעילא [והוא נגד עיין קלין דיהבית]. והענין כמ"ש שם לקמן קול ד' יחולל אילות אינון חבלים וצירים לאתערא אינון ע' קלין ואלו ע' קלין מגיעים עד הגבורה ששם עי"ן סנהדרין [ה"ס היכל הזכות] ושם המפתח של חי' כנ"ל ומשם מתעורר הנחש כמש"ל עי"ש, והענין מבואר בזוהר פנחס רמ"ט עי"ש בסוד האילה עם הנחש עד וסימניך ויך את הסלע במטהו פעמים עי"ש, וכתב הגראז"ל שם בזה שהוא סוד עמוק מאוד מאוד והוא נחש עלי צור, והכאתו בסוד נשיכה שהמטה הוא דאיתהפך לנחש בחורב ובו הכה את הצור דאסתימת וכו' והמטה הוא מט"ט דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה וכו' וסוד הענין כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא הסלע ועד דמחאן לה ומתברן להאי בהו אבנים מפולמות ונקיב לון לא יצאו מים ולא אתפתחת האגוזא כי הד' קליפין דאגוזא הם תהו קליפה הרכה בעשי' (עיין ג"כ בביאורו לתיקונים נ"ב ונ"ד והבאתיו בבית מועד בענין פורים) ובוהו אבנים מופולמות קליפה הקשה ביצירה, ושם צריך ההכאה ושבירה בסוד המטה שנהפך לנחש כנ"ל עד שמנקבים עד התהום חללא דאגוזא בבריאה וזה הי' סוד חטא מי מריבה שהוא נצטוה על העליונה מלכות דאצילות ששם הזיוג בדיבור בפיוסא ובעבור כעסו נזדמנת לו מלכות דיצירה ששם בדברים לא יוסר עבד וצריך הכאה, ובזה נוכל לפרש ג"כ עומק דברי חכמז"ל במדרש שהי' שם שני חטאות האחד הכאת הסלע והשני במה שהוציא מים מסלע אחר לא מאותו שרצו ישראל ולהנ"ל י"ל שישראל שאלו מלכות דאצילות או דבריאה ששם הדיבור ופיוסא, ובעבור כעסו נזדמן לו סלע דיצירה ושם צריך הכאה וכ"ז גרם באמרו שמעו נא המורים שחשד לישראל שאינם ראוים רק למ' דיצירה ודו"ק. והענין הנ"ל הוא ג"כ בבריאה בשורשם כמ"ש שם בהיכל ששי בענין ד' שנכנסו לפרד"ס ד' נהרות, כי קליפה הקשה בסוד נהר גיחון נגד הגבורות ששם נגנז משה לגבר אשר דרכו נסתרה והכל עבור הכאת הסלע סוד הצור שהוא בהיכל הזכות בסוד דרך נחש עלי צור עיין במדה"נ בז"ח בשלח גליף הוה חוטרא מתרין סיטרין משמא קדישא חד סיטרא דרחמי ודינא וחד סטר דדינא ודינא [פירש שם הגראז"ל שהם ד' רגלי המרכבה רחמי ודינא חסד ונצח ודינא ודינא גבורה והוד, והנה לדברינו בסוד ב' היכלות זכות ועצם השמים כי הוד מקבל מגבורה כמ"ש למעלה] נחש עלי צור והענין המתבאר שם בקיצור כי על הים הי' ב' ניסים בצד האחד של המטה רחמי ודינא. דין למצרים ורחמים לישראל ואח"כ בצד השני רצה הקב"ה לעשות בו ג"כ ב' ניסים הראשון בצור בחורב והוא במעשה בהכאה כי צו"ר במעשה ונחש חילי' בפומא בדיבור, ורצה הקב"ה אח"כ במי מריבה להשלים את הנס הרביעי של המטה ולעשותו בנחש בדיבור ומשה טעה ועשה בהכאה בצור ולא נשלם השם נחש עלי צור, ולכן רצה אח"כ להשלים את הנחש בנחש הנחושת [נחש עלי צור וצר חסר וא"ו בגימ' נחש"ת והוא"ו שבצור הוא אות חיים לכן וראה אות"ו וחי], ועכ"ז לא נשלם רק בראי' וראה אותו וחי אבל לא במיא, כי הד' ניסים הי' צריכין להעשות במים. ומשה הצדיק עליו את הדין הצו"ר תמים פעלו. הא צור. אל אמונה ואין עול הא נחש עי"ש בארוכה. ועיין בזוהר בראשית בהיכל ד' היכל הזכות שעל האי היכלא כתוב אל אמונה שמשלם לאדם כפעלו ושם צדוק הדין, ועי"ש בביאור הגראז"ל כי שם מקום הפרץ שפרצו בה גבורים עומדים בפרץ וכולם לא יכלו לעמוד שהוא סוד הצור כידוע ואפילו מרע"ה לא יכול לעמוד בכאן בסוד הסלע ובסוד נחש עלי צור ולכן וינס משה מפניו. וכאן ה"ס המים ה"פ מים שביום השני גבורה וה"ס מי מריבה וסוד נט"י מים ראשונים. ומים אחרונים חובה בהיכל ד' דסט"א שהוא כנגד היכל זה. וז"ס נחש שבא על חוה ואמרו עץ שאכל אדה"ר חטה הי' וזה בטנך ערמת חיטים וכאן סוד המאכל בבטן עי"ש דברים נוראים ועיין עוד בדבריו בהיכל ששי פקודי בענין הנ"ל כי הנחש הוא בשמאלא בהיכל הזכות והוא מחנה דן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך. והוא שם קרע שט"ן [בגימ' נח"ש וקר"ע בגימ' ש"ע נהורין הנמשכין ע"י הנחש ממדת ואמת כמו בקי"ס כמ"ש האריז"ל] שבה קרע ימא לי"ג קרעים כמ"ש בתז"ח ע"ה ע"ב אמא עילאה לגבורה בה קר"ע שט"ן משמאלא ובה קרע ימא לי"ב קרעים ובה עקר טורין ותבר טינרין דחויא דאיתמר בה דרך כחש עלי צור. ושם להלן שג' מפתחות לא נמסרו לשליח והם כולם בכאן של חי' כנ"ל ושל גשמים סוד המים כנ"ל ונקרא גבורות גשמים. ושל תחיות המתים הוא ג"כ כאן ברכת מחי' המתים [היינו שברכת מחי' המתים בגבורה כידוע] וי"א אף של פרנסה ות"ק גשמים היינו פרנסה והוא ג"כ שם סוד שלחן בצפון עי"ש והיינו כי שם בזוהר פנחס רמ"ט חושב כל הג' הנ"ל תחלה ענין האילה בלדתה שהוא מפתח של חי', ואח"כ כתב אזלת בגו האי טורא דחשוכא ארח לרגלה חויא עקימא ואזיל לרגלה ואיהי סלקת מתמן לגבי טורא דנהורא כיון דמטאת תמן זמין לה קוב"ה חויא אחרא [נראה שז"ס נחש דקדושה משא"כ הראשון חויא עקימא כנ"ל] ונפיק ומקטרג דא בדא ואיהי אישתזיבת ומתמן נטלא מזונא ותבת לאתרא עי"ש הרי מזונות. וכן בענין הגשם כאיל תערוג על אפיקי מים עי"ש בזוהר וסוד זה רמזו חכמז"ל שקשין מזונותיו של אדם כקי"ס, **([והואיל ואתא לידן ענין ג' מפתחות הנ"ל אימא בי' מלתא כי הראשונים ז"ל נתקשו מאוד בענין אליהו בסוף גמרא סנהדרין דכיון דג' מפתחות לא נמסרו לשליח למה נמסרו לאליהו ז"ל מפתח של גשמים ושל תחיות המתים, והראב"ד ז"ל תירץ דלא נמכר לו רק עצירת גשמים אבל הנתינה הי' ע"י הקב"ה בעצמו כמ"ש ואתנה מטר עיין בפר"ד דהיפ"ת נתקשה גם בזה דגם זה נקרא מפתח של גשמים ועוד לא ידעתי דמה יענה הרב בתחיות המתים שהי' ע"י אליהו בעצמו. וגם צ"ע גדול אחרי שלא נמסרו לשליח איך מלאו לבו של אליהו לשבע ע"ז שהי' קרוב לבוא לידי שבועות שקר חלילה ועוד נתקשו בדברי הגמרא דשם דרש ההוא גלילא קמי' דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתחיה וקשה דהרי הוא לא אבד המפתח רק החזיר בעצמו:
ואולם לבאר עומקן של דברים וגם דברי הראב"ד ז"ל כי הנה כבר כתבתי בכ"מ כי סוד השליח הוא במט"ט כמ"ש בהקדמת תיקונים ב' ב' דע"י שלוחא דא מתייחדין ביומא דחול עי"ש וכבר הבאתי בפנים דברי הגראז"ל שכל הענין הנ"ל)** והנה כבר ידעת דברי האריז"ל בענין האילה וסוד הנחש בסוד יסוד דקטנות ובוודאי לא יחלוק חלילה רבינו הגראז"ל על האר"י החי והנה אתה רואה כי כל הנ"ל נעשה למעלה בזיוג דאצילות בקטנות וכן למטה בהיכל הזכות. [וכן י"ל ג"כ בהיכל עצם השמים הוד שמקבל מגבורה וכמ"ש ג"כ הגראז"ל בב' סיטרין של צד השני שבמטה גבורה והוד לכן בהיכל ב' שם הנחשים השרפים מתכפיין כי שם זלע"ז בהיכל ב' דסט"א שם הנחש עי"ש]. וכן ביצירה ששם י"ש הכאה בסלע כנ"ל ועוד אתה רואה כי כל הענינים שבאים משמאל המה באים מזיוג כזה דרך נחש עלי צור וזה מה שרצינו לבאר:
ח
ודע כי בענין מ"ש רבינו האריז"ל בענין האילה עם הנחש שע"י יולדת בריוח והדברים סתומים וחתומים באלף עיזקאין. ואולם תלמידי הבעש"ט זלה"ה אסברי לן כי המוכיח לישראל ומדבר עליהן רעות שעשו אם אינו לש"ש הוא מבחינות הנחש הקדמוני המדבר דילטוריא על ישראל ומעורר הנחש בהיכלות זכות ועצם השמים ואולם אם הוא לש"ש תחת אשר קנ"א לאלקיו ויכפר על בני ישראל כי אדרבה ע"י יולדת ברויח והוא מבחינות נחש דקדושה יסוד דקטנות שהוא בחינות גבורות קנ"א קנאת"י ולכן קנא"ה בגימ' יוסף וזה הכח בא לו מבחינות עתיק כמו בקי"ס בעתיקא תליא מלתא והוא מפנים דעתיק ש"ע נהורין כמ"ש האריז"ל שר"ת "מה "תצעק "אלי הוא אמ"ת שמשם ש"ע נהורין כידוע וי"ל שז"ס ושעש"ע יונ"ק עלי חור פתן היינו יסוד דקטנות בחינות יניקה הוא ממשיך ב"פ ש"ע נהורין כנ"ל וכן מסוד הדיקנא כמו בשביעי של פסח שביאר הגראז"ל סודו בדיקנא דבעי לאוקיר לדיקנא ן הנה הגראז"ל כתב בענין שאת ובהרת דמצורע שסודם בדיקנא ובשערא דרישא וצ"ע להבין מה ענינם לכאן ואפשר לאשר המצורע פגם בלה"ר מוציא רע לכן אפשר זלע"ז מושך רח"ל חסדים דעתיק דקליפה, לכן סימני טומאה שלו לבנים שאת ובהרת ואפשר שלכן מראה הנגע עמוק מעור בשרו היפוך הקדושה שהחסדים בולטים והגבורות שוקעים וגם ידוע בחכמת הראי' שמראה צל עמוק ממראה חמה וכאן להיפוך מראה חמה עמוק מן הצל אבל הוא כנ"ל **(וכן המצורע הוא זלע"ל מהיכל הזכות ששם נקודה דאמצעיתא ענ"ג)** ואשתמ"ש] הנה בזה תבין ענין פנחס זה אליהו שסודו קנא קנאתי בהמות בהררי אלף וכן בפנחס תחת אשר קנא לא' ויכפר על בני ישראל כי המשיך עי"ז ש"ע נהורין מפנים העליונים באור פני מלך חיים כמ"ש בא"ר כד נהירין מב' סיטרין מנהירי דתרין תפוחין, ולא ישתכח רוגזא בעלמא ע"כ ולכן השיב את חמתי **(בקי"ס ובלידה ובגשם נעשה בסוד נחש עלי צור ובסוד הכאת המטה בצור, בבחינות המטה שנהפך לנחש ומנחש למטה בסוד מט"ט עה"ד טו"ר מטה ונחש ושם האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא נגד היצירה [והגם שרבינו האריז"ל ביאר כ"ז בסוד האצילות מ"מ ידוע כי חיצוניות הכלים שלהם יורדים לבי"ע והאמצעי בחינות יניקה יורד ליצירה וכמ"ש בפנים בסוד ושעש"ע יונ"ק על חור פתן] והנה האריז"ל בדרוש קי"ס כתב שאחרי שהיסוד בבחינות קטנות אין בו כח לזיוג רק ע"י עתיק שנותן בו כח לזיוג הזה וז"ס מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא ובזה י"ל שזה סוד שלא נמסרו לשליח שג' דברים אלו אף שנעשו ע"י יסוד בבחינות יניקה שה"ס היצירה בחי' שליח מ"מ עיקר הנתונה הוא ע"י, הקב"ה בכבודו ובעצמו בעתיקא תליא מלתא. ובזה תבין למה נשבע אליהו ז"ל אם יהי' טל ומטר כ"א עפ"י דברי כי כן הגשם נמשך ע"י בחי' אליהו נחש העליון נחשא דחיא קנא קנאתי ועכ"ז כתוב ואתנה מטר כי מ"מ עיקר הנתינה ע"י הקב"ה כי הוא הנותן כח לזיוג הזה ותבין בזה דברי הראב"ד ז"ל וכן תבין דברי הגמרא דטרקי' לגלי' ואבדי' למפתחי' כי סוף סוף אין הפתיחה ע"י בעתיקא תלי' מלתא:
ודע כי כמו נמצא במדרש משל לאחד שבלש את התיבה ואבד את המפתח ופתח את התיבה בדוחק ומצא את המפתח בתוך התיבה, הנה רמזו בזה סוד גדול בסוד האילה רחמה צר והוא בדחקות גדול כמו שהי' לישראל בים וכאשר מתגבר לעשות רצון קונו כמו שהוא בקטנות אזי בתוך העשי' שורה עליו אור א"ס ותבין כי מ"ש האריז"ל שנעשה בכח עתיק הוא בהעלם כי אחרי שהוא בקטנות וחסר לו מוחין דאו"א איך יהי' לו מוחין דא"א ועתיק רק הוא שורה בו בהעלם ומתגלה אחר הפתיחה כמו שהי' בים שקפצו מקודם לתוך הים והים הולך וסוער ואח"כ בעשה הים לחרבה, וזה שאמרו שפתח את התיבה בדוחק ומצא את המפתח בתוכו וזה רמזו ג"כ דטרקי' לגלי' ואבד למפתחי' כי אח"כ מוצאין המפתח בתוכו ואיתא בכתבי הבעש"ט זלה"ה כי הצדיקים משברים החומות בלי מפתח והדברים עמוקים.)** מעל בנ"י ולכן ניתן לו ברית שלו"ם כי שלום במ"ם סתומה דאי"ק בכ"ר בגימ' תתקל"ו י"ג הויות דדיקנא ודחוורתא, ולכן בדין הוא שיטול שכרו בסוד היכל הזכות ששם משלמין לאדם ושם נעשה הענין הנ"ל, וכן בהיכל עצם השמים שביארנו שנגדו הוא פרשת פנחס, ולכן נזכר חטא מי מריבה בפ' חוקת שביארנו בסוד היכל הזכות] ונשנה עוד הפעם בפ' פנחס בסוד היכל עצם השמים] וכן תבין סוד קרבנות המוספין ותמידים שנזכרו בפ' פנחס בסוד מלאכים הנשרפין שבהיכל עצם השמים. ודע כי כל התמידים ומוספין הי' ביחד אלף ר"ץ כי בפסח הי' המוספין ז"פ י"א הרי ע"ז וכבש העומר הרי ע"ח, ובעצרת עם קרבנות ב' הלחם הי' כ"ד, ובר"ה ויוה"כ ושמ"ע בכל אחד יו"ד הרי שלשים, וביוה"כ ניתוסף ג' קרבנות פר ושעיר הפנימים ואילו של אהרן [איל העם אין לחשוב לפי פסק ההלכה דזהו האמור בחומש הפקודים] ובסוכות קפ"ב כמנין יעק"ב חוץ השעירים זי"ן הרי קפ"ט, ובנ"ב שבתות ק"ד כבשים ובי"ב ר"ח בכל אחד י"א הרי קל"ב, והתמידים ב' ליום לשס"ה ימים תש"ל כמ"ש הקדמונים שר"ת "תמידים "שנים "ליום תש"ל, ס"ה כמנין אר"ץ אל"ף ר"ץ, ומה נעים בזה עם דברינו בסוד "אמת "מארץ "תצמח מאר"ץ ר"ת מאילה רחמה צר תצמח וכן מאר"ץ הוא אלף ר"ץ הנ"ל והוא אלף ר"ץ שנים דגלותא שאח"כ יהי' הלידה ע"י הנחש מעמיד להם מלך קשה כהמן ואז יהי' חבלי יולדה בטרם יבא חבל והמליטה זכר וכ"ז נמשך ממדת ואמ"ת פנים העליונים שר"ת אמ"ת אל"ף "מאתים "תשעים. וכבר ביארנו כי הקרבנות בשמאלא בהיכל הזכות וביארנו למעלה בשם הגראז"ל שכל הדברים שבאים משמאלא באים מזיוג כזה וההי"ב:
ט
ודע כי דוגמת אלו הענינים יש למעלה בשורשי הענינים בדקות גדול בסוד הלויתן נחש בריח שביאר רבינו הגראז"ל סודו בחוורתא דרישא עיין בס"ד בביאורו נפלאות ועיין בדברינו בבית מועד בענין פורים, ועיין בתיקונים תיקון כ"א דף נ"ג כי קרקפתא הוא סלע דמשה והוא הצור ותתבונן נפלאות כי פתחתי לך פתח גדול, והענין י"ל עפ"י מ"ש בבתי הנפש פי"ג שיש כמה דרכים בענין הגלגלתא שלפעמים הגלגלתא גדול מן המוחא ולדרך אחד הנה הגלגלתא לבוש למוחא בסוד בינה לבוש לחכמה וכמ"ש שם הגראז"ל בביאורו, וכן כתב באוצה"ח להקדוש מקאמארנא זצ"ל ששורש הפנימיות במוחא, ושורש החיצוניות בגלגלתא והם ב' כללים, תורה ומצות, או תורה ועבודה כי במ"ס שורש התורה אוריתא מחכמה נפקית, ובגלגלתא שורש תרי"ג מצות בתרי"ג ארחין דשם וכן שם שורש העבודה בחינות חיצוניות, ובזה תבין ג"כ מ"ש בבית מועד פרק וא"ו שאורות דמ"ס יוצאים בפנים בחינות מדה במדה לעושי רצונו, משא"כ אורות דגלגלתא הולכים באחורים בחינות טל הנהגה חיצוניות ששוה לכל לישראל ולאו"ה, והנה ממילא תבין כי לאשר ביארנו שורש עבודת הקרבנות בסוד שם ב"ן חיצוניות בודאי שורשם למעלה **(ולהיפוך בס"א שם נג"ע והנה במרע"ה כאשר אמר והן לא יאמינו לי שאמר דילטוריא על ישראל נלקה בצרעת כמ"ש חכמז"ל כי ע"י אמירתו והן לא יאמינו המשיך הקטנות לכן הראה לו הקב"ה במטה שנהפך לנחש והוא ביצירה ששם המטה והנחש כמ"ש בפרק הקודם ואח"כ הבא ידך בחיקך נגד הבריאה והיכל הזכות ששם זלע"ז הצרעת ואח"כ במים שנהפכו לדם והוא בז"א דאצילות בעת הקטנות שנעלם האל"ף דאקי"ק ונשאר ד"ם כמ"ש האריז"ל.)** בגלגלתא כנ"ל, ובזה תבין למה באו כל קרבנות הציבור מן השקלים שבלשכה באשר כבר ידעת מרבינו האריז"ל סוד השקלים בגלגלתא בחוורתא דרישא, ובארחא דבפלגותא דשערא בסוד כל העובר על הפקודים ושם סוד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר בסוד לויתן נחש בריח ונחש עקלתון שסובב הראש בעיגול וזה עובר לסוחר, ולהבין מעט דברי התיקונים הנ"ל ארמוז באימה איזה ראשי פרקים עיין בספר הנחמד מנחם ציון בליקוטים בסוף הספר בביאורו בענין הנחש, ושם באמצע אמר דע שכל כח וכח שיש באדם הכללי יש בעולם ברי' בפרטות והוא בכח ובפועל וכו' וכמו בעולם כל הכוכבים ומזלות כולם מקבלים מהתלי נקודה עליונה האמצעית שברקיע והוא הנקרא חויא דרקיע כמ"ש בזוהר חיי קכ"ה א' וכן התוכנים קורין אותו בשם נחש עיין בביאור הגראז"ל לס"י נפלאות בזה שהוא המנהיג כולם וממנו כל השנוים ואין צורך ליוצא מרכז ולגלגל נוטה וכדומה עי"ש], וכן באדם בחינה אמצעית שבגלגלתא נקרא בשם נחש ובו מתלבש השכל שבא מלמעלה משורש נשמתו עי"ש, ומעתה תבין מעט ענין ההשגה והאור הזה מכה בגלגלתא סלע דמחא בה משה עד הגיעו למוחא, ועיין היטב מ"ש בבית מועד פכ"ד בענין הלויתן ובענין סעודת אחשורוש גלות מדי והוא בקליפין נגד הסלע אבנים מפולמות ותבין כמה דברים כי יראתי לדבר בכמו אלה הענינים העליונים וההי"ב:
י
ואחרי כל אלה נחזור לראשונות במ"ש בסוף פרק ראשון בענין המערכות אשר על המזבח ה' אשות שהם נגד ה"ג שביסוד דמלכות [שהם נמשכין עד היכל הזכות ששם נתגלה אש המזבח], הנה בזוהר ויקרא כ"ה ובר"מ כ"ז מבואר דאש המזבח בחינות ה"ג דמלכות והם ה"א אישים הכתובים בפרשת זאת תורת העולה עי"ש במק"מ שפירש כנ"ל שהם בה"ג דמלכות ועי"ש בביאור הגראז"ל, ואולם לבאר מעט בפרטות נאמר כי הנה ידוע מ"ש בגמרא יומא שהאש על המזבח היתה רבוצה כארי' ובבית שני שגרמו העונות היתה רבוצה ככלב וידוע סודם למבינים שהוא בסוד רוחא דשביק בה בסוד שם ב"ן ולהיפוך בקליפה זלע"ז כלב, והרוחא אשר בקדושה בסוד רי"ו ארי' מג' שמות ע"ב שבג' שמות ס"ג מ"ה ב"ן שמקבלת בביאה ראשונה לעשותה כלי שהוא ס"ג עם יו"ד אותיות, ומ"ה המילוי עם הפשוט ואחורים דשם ב"ן והוא האר"י האוכל את הקרבנות ובזה יתבאר לנו ג"כ ענין העצים שבמערכה כי ע"ץ בגימ' ק"ס כמנין ס"ג מ"ה ב"ן ובכללות הוא שם ב"ן שיש בו ה' ידות ה"ג מ"כ והכל ידוע מהאריז"ל:
ודע שיש כמה כלים ביסודה כמבואר בע"ח שיש ביסודה בחי' כלים שלה ושל ז"א, וכלי בינה, ונתבאר שמה שהמלכות מקבלת מוחין דבינה ונה"י שלה ע"י הזעיר והארתם מתפשטת ביסודה [כי כן הוא בכל הכלים שביארנו שנעשית כלי אין הפירש רק ביסודה רק הוא מוחין וצלם בכל הגוף והארתם מתפשטת ביסודה כמ"ש בע"ח שער מ"נ ומ"ד] ונעשית כלי והוא דלת בצורת ב' ואוין ויו"ד בגימ' כ"ב נגד כ"ב אותיות התורה והיו"ד היא ציר הדלת ובתוך כלי זה ה"ג מנצפ"ך ונמצא שהכלי כ"ב אותיות וה"ג הוא ה' אותיות מנצפ"ך, ואח"כ מקבלת מוחין אלו שלא ע"י זעיר רק ע"י הבינה בעצמה ונעשה לה דלת השני' ונעשית מ"ם סתומה כזה ב' צירין וב' דלתות שיש באשה, ועיין בכונת הושענא רבה ענין המוחין האלו שהם ג' מלואי אקי"ק ביודין באלפין בההין שהם קס"א קמ"ג קנ"א גימ' חות"ם שע"י נעשה החותם והכלי שביסודה, והנה האריז"ל כתב כי תאנ"ה גימ' ג' מלואים הנ"ל תנ"ה וחות"ם. ובזה תבין ענין העצים למערכה שה"ס המוחין הנ"ל ובסיום הארתן נעשה ביסוד החותם והכלי לכן כתב רש"י ז"ל בזבחים נ"ח שבעצי תאנ"ה היו רגילים לטעם הנ"ל ושם בסיום הארתן ביסוד נאחז האש שה"ס ה"ג מנצפ"ך שיש בכל בחינות כלי. הרי ביארנו בכאן ב' בחינות כלי מנה"י דאמא הראשון ע"י ז"א והב' ממוחין דאמא עצמה ובחינה שלישית הוא מז"א שנעשית כלי בביאה ראשונה ע"י ג' ע"ב רי"ו כמ"ש למעלה וכן הוא נעשית בכל חצות לילה כמבואר בכונת ק"ש שעל המטה. ודע כי נלפע"ד שגם בחינה הזאת שנעשית כלי בחצות הגם שנראה מע"ח שהוא ע"י זיוג מ"מ נראה שאינו זיוג גמור רק שמקבלת מז"א באחורים כי הלא בלילה בחול אין זיוג רק ללאה ורחל באחורים עד חצות ובחצות יורדת לבריאה והגם שהיסוד יורד שם להזדווג עמה הוא רק הארתו כידוע. ואולם מצאנו ג"כ ביום ענין עשיות כלי כמבואר בפע"ח בענין הזיוג בנ"א אחר שמ"ע וכתוב שם שיש שמה ב' זיוגים הא' הוא מסוד ב"ג דנו"ה וע"י נעשית כלי. והב' הוא מג' גבורות ממותקים בג' חסדים והוא להוליד ממש עי"ש:
ובזה נבוא לבאר ענין הג' מערכות שהי' בכל יום לפי פסק הלכה כר"י ביומא מ"ה שהם א' לקיום האש וי"ל שזה בבחינות דלת הראשונה שמקבלת באחורים שבחינה הזאת יש לה תמיד כמ"ש אש תמיד תוקד וכו'. משא"כ הבחינות העליונות שמסתלקים לפעמים. והב' היא מערכה גדולה לקרבנות נגד רוחא שמקבלת מז"א בחצות ורוחא זה הוא רוחא דש"ק כמ"ש האריז"ל וכן יתבאר לנו בח"ב שהקרבנות נגד ש"ק ומערכה ג' לקטורת נגד דלת השני' שמקבלת מבינה בעצמה כי קטורת סודה בבינה כמ"ש בזוהר ע"פ שמן וקטורת ישמח לב בסוד או"א ויתבאר אי"ה בח"ב וכל ג' כלים אלו ביארנו שמקבלת באחורים ובלילה לכן ג' מערכות כשירים בלילה כמ"ש בס"פ שני דיומא. אבל סידור ב' גזירין הוא דוקא ביום וירמוז לפי דברינו לזיוג היום בנ"א בזיוג הראשון שנעשית כלי ע"י ב"ג דנו"ה והוא זיוג גמור והם הב' גזירין נגד נו"ה. ולכן כותבים על המערכה גדולה כי שניהם מז"א רק זה ביום בזיוג גמור ומערכה גדולה בלילה שנעשית כלי מז"א בחצות הלילה, וכן מערכות אלו נעשין אחר ההרמת הדשן שכשירה מדאורייתא מחצות כמ"ש חציו להקטרה וחציו לההרמה:
והנה כ"ז בפרטות ענין המערכות אבל בכללות המה בחינות רוחא המעלה מ"נ, ס"ג מ"ה ב"ן כמנין עץ ובהם נאחז האש ה"ג מנצפ"ך אשר בתוך הכלי והרוחא, אבל עצם כלי יסוד דמלכות הוא בחינות המזבח מרובע בסוד מ"ם סתומה וב' קרנות מזרחית צפונית, ומערבית דרומית בסור ב' יודין צורי הדלתות כמ"ש בבית עולם ח"ג בסופו. ועוד יש בחינה שלישית בחינות המ"נ שברחמה אשר היא מעלת מנשמות הצדיקים ומן הבירורין מלמטה כמ"ש בע"ח שער מ"נ ומ"ד שיש ב' בחינות ביסודה כלים. והרוחא. ומ"נ אשר היא מעלת מלמטה, ולדברינו בכאן ה"ס הקרבנות שהוא הבירורין שמעלת מלמטה וז"ס הפסוק אשר תאכל האש את העולה אשר על העצים אשר על המזבח ג' בחינות כנ"ל, וזה מה שרצינו לבאר בשורש וטעמו הקרבנות, ופרטי הקרבנות נבאר אי"ה בח"ב. והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו יעזרינו להבין טעמי תורה לאמיתן ועור נזכה בימינו לראות בבנין בית מקדשינו, ולהשיב שכינתו בתוכינו, ואז ישיש לבינו ותדשן עצמותינו. ונאמר הנה זה אלקינו קוינו לו ויושיענו במהרה בימינו. אמן כיה"ר:
יא
הנה ביארנו בפרק הקודם בסוד הקרבנות בחינות עליות מ"נ ביסוד הנוקבא בסוד מ"ם סתומה שנחלק לב' דלתות וב' צירין והציר הוא היו"ד שבקוץ הדלת הרי ב' ידים. וכן יש שם בחינות ידים דבינה שירדו שם ונכללו ביד אחת אשר בתוכה המ"נ כמ"ש בידך אפקיד רוחי. וי"ל שזהו סוד נטילת ידים שצריך בקרבן וכן באכילה שהוא דוגמת הקרבן בבחינות הידים הנ"ל המעלים מ"כ וזהו נטילת ידים בסוד וינטלם וינשאם להגביהן למעלה כמ"ש האריז"ל. ולכן צריך כח גברא כי המ"נ א"א להעלות כ"א ע"י עבודת בני אדם. והנה כמו כן ביארנו למעלה כ' עיקר זה הענין נעשה למטה בבריאה בהיכל הזכות ששם נתעלים המ"ל ונשרפים שם באש של נהר דינור והנה הגראז"ל כתב שם בפירושו להיכלות בהיכל הזכות כי שם סוד הבטן והשלחן בצפון ושם סוד המים בבטן וכן סוד מים ראשונים מצוה. ומים אחרונים חובה בהיכל חובה היכל ד' דסט"א נגד היכל זה וכתב שיש בכאן סודות גדולות אשר אין להעלות על הכתב ואין אתנו יודע עד מה ועכ"פ תבין עפי"ז מצות קידוש ידים בעבודה שהוא ג"כ בהיכל הזכות וגם למה נקרא בלשון קידו"ש ידים לפמ"ש הגראז"ל שם בהיכל ששי שכולל ג"כ ששה היכלות ושם וטיהרו וקדשו בהיכלי אהבה וזכות שבהיכל הרצון וטיהרו בהיכל אהבה וקדשו בהיכל הזכות כי קדושה מבחינות גבורות וקדשת את הלוים. לכן י"ל שזהו סוד קידוש ידים:
והנה י"ל שזהו ענין קידוש ידים שבקדשים שביארנו למעל' בבחינות מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה וכן ענין נט"י שתיקן שלמה לתרומה כי תרומה בבריאה והוא בהיכל הזכות כמ"ש הגראז"ל אבל מ"ש האריז"ל בסוד הנטילה שהם חג"ת דיצירה המעלין את עולם עשי' הנה הכונה הזאת בחולין כמ"ש אי"ה בחלק בית יצחק כי שם אוכ"ל נפש בגימ' א"ל יקו"ק שהוא ביצירה ושם קדושת א"י ומצות התלוים בתבואות הארץ, ומיהו אעפי"כ גם בחולין נוכל לכוון כל הכונות בשורשם במלכות ומכ"ש בבריאה:
והנה בזוהר פנחס רמ"א ב' בענין השאלה ששאלו במתיבתא דרקיעא ע"פ באתי לגני וכו' אכלתי יערי וכו' עלמא דאתי לית בי' אכילה ושתי' ומאן דלית בי' אכילה ושתי' איהו אמר אכלתי יערי ותירץ רשב"י ז"ל כי מסגיאות רחומתא דקוב"ה לכנס"י שני עובדוי ממה דאיהו עביד דאע"ג דלאו אורחי' במיכלא ומשתיא בגין רחימתא דילה אכיל הואיל ואתא לגבה עביד רעותה עי"ש. והנה מריש הוה קשה לי ואח"כ מצאתי ג"כ במק"מ שהקשה ג"כ על הזוהר הנ"ל דמאי קושיא ומאן דלית בי' אכילה ושתי' הרי האריז"ל כתב שיש גם למעל' בז"א ענין השפעה רוחניות מאמא עילאה בסוד האכילה. אבל יובן כי באמת יש ב' בחינות האחד מה שמקבלים מלמעלה וכן כיוצא בזה הי' גם באדם דלמטה כמו במדבר באכילת המן שלא הי' מן הבירורין לכן הי' נבלע באברים והשני הוא מבחינות הבירורין שעולין במ"כ ליסוד דנוקבא פה שלמטה כמ"ש אכלה ומחתה פי' וה"ס הקרבנות וגם אכילת האדם בקדושה וכ"ז הוא רק בנוקבא ולא בז"א כי בדכורא הוא מ"ד מלמעלה למטה. והנה לאשר פסוק זה מיירי בסוד הקרבנות כמ"ש שם בדף הקודם ובפ' ויקרא לכן הקשה שפיר שאין זה רק בנוקבא לא בז"א ותירץ הואיל ואתי לגבה עביד רעותה כנ"ל וההי"ב:
יב
ואדאתן עלה במ"ש הגראז"ל שקדושה בשמאל וברכה בימין וכן הוא בר"מ עקב רע"ב וכן בזוהר בהעלותך קמ"ו ב' וגם בתיקונים תיקון למ"ד ול"ט שכתוב כי אשר קדשנו באבא הגי' הגראז"ל כי אשר קדשנו באמא וכן ביסוד ששורשו מבינה מבטן מי יצא וכו' וצונו בת"ת ובאמת האריז"ל לא כך כתב רק כי קדושה באבא וגם בת"ת וצונו ביסוד וכן כתב הגראז"ל בעצמו ביהל אור עקב רע"א יובא לשונו לקמן והרי זה סותר דברי עצמו ובאמת לא עליהם תלונותינו כ"א על הזוהר בעצמו כי שם בזוהר עקב רע"א כתב כי ברוך בבינה וכן הקדושה מבואר במקומות רבים אין מספר שקדושה באבא. ולתרץ זה נלע"ד עפמ"ש בבית מועד פי"ג דברי הגראז"ל כי בדכורא אור חסדים ומים גבורות גשמים ובנוקבא להיפוך מים חסדים ואש גבורות. ולכן י"ל כי לאשר עפ"י הרוב הברכה במים כמ"ש בתורה לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך לכן י"ל כי בדכורא קדושה בימין וברכה בשמאל ובנוקבא להיפוך ובזה יש לתרץ ג"כ סתירות בענין טהרה וקדושה שלפעמים כתוב שטהרה בימין וקדושה בשמאל ולפעמים להיפוך לפמ"ש שם בר"מ עקב רע"ב דברכה לא שריא אלא על טהרה כהנא דאיהו איש טהור איש חסד שריא עליה ברכתא וא"כ בתירוץ אחד יתורצו שניהם [אבל בזוהר נשא קמ"ו א"א לישב כן דשם כתוב כי טהרה, וקדושה בלוים וא"כ הם חו"ג דבינה]. ועיין בית הקרבן ח"ג פ"ג. וכיוצא בזה מצאתי להרמ"ז ז"ל שם בר"מ עקב הנ"ל רק שכתב להיפוך כי ברכה בימין דדכורא שכנגדו שמאל דנוקבא וקדושה ימין שלה שכנגדו שמאל דידי' אבל לענ"ד נראה כמ"ש ומצאתי עוד ראי' לדברי בשפת אמת ערך ברוך על מ"ש חכמז"ל ע"פ ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכ"ך זה שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך יעקב והי' ברכה בך חותמין מלכות וכתב שהם בד' פני ארי' אל הימין הרי שברכה בשמאל דדכורא כמ"ש ואולם מ"ש שם והי' ברכה מלכות יש לפרש שה"ס ברכות שבתפלה שאינם דומין לשאר ברכות שברכה בבינה אבל ברוך שבתפלה במלכות כמ"ש בר"מ ובהאריז"ל ונמצא שהם ד' בחינות יב"ק ותפלה הרביעית כמ"ש לקמן:
ועוד יש לתרץ קושיא הנ"ל עפמ"ש בזוהר בלק ק"ץ בחילוק שבין ישראל למלאכים כי ברכה איתמסר לישראל בלחודוי וכן למלאכים בלחודייהו אבל הקדושה לא נמסר למלאכים רק עם ישראל ביחד כי עיקר הקדושה מלמטה והתקדשתם והייתם קדושים, ושם באוצה"ח פירש כי ברכה בזיוג חיצוני דאו"א להחיות העולמות וקדושה בזיוג פנימי לנשמות שצריך עליות מ"נ וזה אין בכח של המלאכים רק עם ישראל עי"ש. וכן כתוב בפע"ח שער הברכות כי סוד ברוך בזיוג או"א להחיות העולמות, והנה בע"ח שער שלה"ק ביאר בארוכה ב' זיוגים דאו"א שהן ד' כי למעלה באו"א עילאין יש זיוג שלים פנימי מבחינות חכמה דאבא עם אמא להוליד נשמות חדשות וזה נפסק אחר החורבן והב' זיוג חיצוני להחיות העולמות וזיוג זה תדירי וכן למטה ביש"ס ותבונה ב' זיוגים אלו [וצריך לי רב בדבר זה אחרי שביאר שם כי זיוג ישסו"ת הוא רק עבור מוחין דבריאה להוליד מלאכים ליצירה ואחרי שהמלאכים הם חיצוניות העולמות א"כ מהו זיוג שלים בישסו"ת אפס אם נאמר שהוא לצורך צלם לנשמות כי הצלם ג"כ בא משם והוא פנימי לערך המלאכים עמ"ש בבתי הנפש פרק א' ופ"ה וצ"ע וכל דברי בדרך אפשר]. ולפי"ז יש לומר שסוד הברכה בזיוג חיצוני דאו"א עילאין שהוא זיוג בינה דאבא עם בינה ובחינות קדושה בזיוג ישסו"ת בזיוג פנימי שהוא בחינות חכמה דאבא הרי בבחינות קוים תהי' הקדושה בימין אבא וברכה בשמאל אמא אבל יש עוד דרך בספירות ממעלה למטה א"א כתר. ואו"א עילאין בכללות חכמה. וישסו"ת בכללות בינה ולדרך זה נמצא כי ברכה באו"א עילאין חכמה וקדושה בישסו"ת בינה ויחוד בא"א וכיוצא בזה כתבתי בבתי הנפש פרק כ"א ב' דרכים בענין י"ב אברים האחד ע"ד קוים יש"א והשני ממטה למעלה ע"ד ההיכלות רצון ת"ת ראש. ואהבה חזה. וזכות בטן. ובהם ג"ר מתלבשים. כתר בראש וחכמה בחזה ובינה בבטן היכל הזכות ועי"ש ג"כ פי"א מ"ש שיש כמה דרכים בזה ועיין מ"ש בבית עולם ח"א פ"ה כי כמו כן בא"א ראשו המגולה בחינות כתר והיכל הרצון. ואו"א עילאין המלבישים אותו מן החזה ולמעלה בחינות חכמה והיכל אהבה. וישסו"ת המלבישים אותו עד טיבורו בחינות בינה והיכל הזכות ומכל הנ"ל תבין למה כתב הגראז"ל כי היכל הזכות בחינות קדושה וכן הגי' בתיקונים קדושה באמא וביסוד מבט"ן מי יצא הקרח והוא בסוד היכל הזכות בטן. והנה כבר ידעת הבטן למטה מן הפרסה בסוד נה"י ולמעלה חג"ת ובזה תבין למה בברוך נתברכו חג"ת שהם אתה ד' אלקינו ובקדושה נה"י כמ"ש אשר קדשנו במצותי"ו נו"ה וצונו יסוד. והיוצא מכ"ז להבין ענין הקרבנות שהם בהיכל הזכות לכן צריכים קידו"ש ידים ונקראים קדשים:
והנה בכל אחד מג' יב"ק נכללים שלשתם כי בברכה יש ג' יב"ק כמ"ש הגראז"ל בפ' עקב וז"ל הכלל במלת ברוך נתברכו חג"ת בג' תיבות אתה ה' אלקינו וחוזרות למעלה לאתקדשא בבחינות קדושה שמתחלה הי' מתברכות בסוד אימא ואח"כ איסתלקו בסוד קדושה וזהו אשר קדשנו ונתוספו קדושה בנה"י וזהו תוספות קדושה שהן באין בתוספות [אפשר בסוד נה"י החדרים שנעשה ע"י המוחין. ולפמש"ל תבין ענין הקדושה בנה"י] במצותיו נו"ה וצונו יסוד, וסיום מלכות ועניית אמן הוא יחודא והוא יב"ק. ונכלל באמן ג"כ יב"ק א' קדושה [תבין לפי דברינו למעל' כי קדושה הוא רק להמוני מעלה עם ישראל ביחד וזה אפשר ב' יודין שבאלף למעלה מלאכים ולמטה ישראל] חכמה. מ"ם בינה. זו"נ והוא יחודא עכ"ל וכמו כן בקדושה יש יב"ק קדוש וברוך וימלוך הוא יחודא כמ"ש הגראז"ל כ"פ וכן תבין עמ"ש למעלה כי קדושה בהיכל הזכות וברכה בהיכל אהבה לכן כתוב בחולין צ"ב כי שרפים אומרים קדוש ואופנים ברוך כי שרפים בהיכל הזכות ואופנים בהיכל אהבה וכן בהיכל עצם השמים שמקבל מהיכל הזכות כמ"ש בפרקים שעברו לכן שם שרפים אומרים ג"פ קדוש. וכן בק"ש שהוא בכללות בחינות יחודא כידוע יש ג"כ יב"ק כי בשמע ישראל עולין במ"נ והוא לפמש"ל בחינות קדושה ובתיבות יא"י מקבלים המוחין מאו"א העומדים בחג"ת דא"א והוא בחינות ברכה ובתיבת אחד יחודא, ולהיות ק"ש בכללות יחודא כתוב מקורם "אל "מלך "נאמן ר"ת אמ"ן כי אמן הוא יחודא זו"נ שילוב הידוע. ותפלה היא הרביעית כלולה מכל ג' יב"ק שכולם בתפלה קודם שמ"ע וברכות דשמ"ע הרביעית כי ברוך שבש"ע אינו כמו ברוך שביב"ק בינה או חכמה רק מלכות והיא הרביעית והי' ברכה בך חותמין כמש"ל והוא זיווגא וענין החילוק שבין יחוד לזיוג נלע"ד כמו מק"ש לתפלה כי ק"ש יחודא והוא רק מוחין דש"ק דגדלות ולכן אין שם אחריו רק נשיקין בעזרת בהיכל הרצון אבל בשמ"ע מקבלת מוחין דג"ר דגדלות לכן באה אחריו זיוג גמור ולכן באמן יחודא ביאר רבינו האריז"ל רק בחינות חיבוק ונישוק חיבוק באמן דקדיש ונשיקן בכל הברכות. והנה ברכה וקדושה המה באו"א ויחודא בא"א לכן אמן יחודא ממשיך הארת א"א כמ"ש האריז"ל וכן כל כונת אמן הוא בקו האמצעי [וכן הוא גם לפי פשוטו שמאמן ומקיים הדברי' עפימ"ש ביהל אור ר"פ שלח כי קוים ימין ושמאל א"י ואו"ח ובאמצע יעקב הוא הקיום עי"ש.] וכן בא"א בעצמו י"ל כי קדושה בסוד הדיקנא ששורשה ממ"ס סוד הקדושה, וברכה בשערות דרישא ששורשם מאוירא חסד דעתיק ברכה [ומ"מ נכללין זה בזה ולכן גם בשערות דרישא בחינות קדושה כמ"ש האריז"ל בנזיר קדו"ש יהי' גדל פרע ת"י נימין] ולאשר הדיקנא בפנים שורש ישראל לכן לא נמסרה למלאכים רק עם ישראל עיין מ"ש בית מועד פ"ו בארוכה ועיין למעלה פ"ט כי שערות דרישא חיצוניות אחורים והוא ברכה שנמסר גם למלאכים ומ"מ הוא בימין ודו"ק היטב ויש בחינה שלישית הארות הש"ע נהורין שהם באחורים וגם בפנים והוא באמצע מכריע יחודא לכן באמן ממשיכין כין הש"ע נהורין כמ"ש האריז"ל ובחינה רביעית נגד התפלה י"ל בסוד עתיק למעלה כתר מלכות ומשם נמשכין עיקר המוחין לזיוג דשמ"ע ודו"ק וכל דברי בדרך אפשר והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו להשיג ולהשכיל על דבר אמת ולהתקדש לפניו ולברך בשמו ונזכה להיות מאותן שכתוב עליהן פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אמן: