אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק שלישי › כד

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק שלישי · כד

כג

ענין קרבנות יום השמיני לא ידעתי כעת עד יערה עלינו רוח ממרום, אך נבאר כעת קרבנות הנשיאים הנה רש"י ז"ל כתב וכן איתא במדרש פר אחד נגד אברהם איל אחד נגד יצחק, כבש אחד נגד יעקב והם בסוד חג"ת כמ"ש כ"פ בחלק זה ובח"א ולזבח השלמים בקר שנים נגד משה ואהרן שהם בסוד נו"ה ושעיר עזים לחטאת לכפר על מכירת יוסף ונראה שהי' נגד היסוד וכתוב קודם נו"ה כי הוא מתחיל למעלה מהם כמ"ש האריז"ל או אפשר ונ"ל יותר נכון כי שעיר עזים נגד המלכות לכן הי' לחטאת וכמו בכל המוספין שבא לכפר על מיעוט הירח נגד המלכות ולכן כתוב ושעיר עיזים לחטאת קודם נו"ה כי היכל הקודש מכוון באמצע בין חג"ת לנה"י. ואילים חמשה עתודים ה' וכבשים ה' י"ל נגד ה"ח וה"ג שביסוד והנה הגבורות המה כפולין כמ"ש כ"פ בשם הגראז"ל שבנקיבה תמיד כפול שלכן שס"ה גידין דופקים ושאינם דופקים אבל רמ"ח בחינות חסדים מ"ע הוא רק פעם אחת וגם י"ל כי הגבורות הם כפולין כי הוא נותן לה ה"ג באחורים לבנין פרצופה ואח"כ נותן לה בזיווג ה"ג בסוד רוחא דשביק בה ואח"כ טיפה זרעית ה"ח:

ואולם לבאר הענין היטב עם דברינו כי קרבנות המלואים ירמזו על בחינות דעת ובפרט קרבנות הנשיאים שהם י"ב וידוע מרבינו האריז"ל כי בכל דעת ויסוד יש בחינות י"ב מזלות וי"ב תיקונים כי שם בדעת ה"ח ונכללים ביסוד הרי ששה וכן ששה בגבורות והם י"ב ש"ק באור ישר וש"ק באו"ח. ולכן נוכל לומר שרמזו לדעת דז"א תרין עיטרין ששורשן מתרין כתפין דא"א. והנה ידוע מ"ש האריז"ל ביחוד הזכירה שתרין כתפין דא"א בסוד שם י"ק במילוי יודין וההין בגי' כת"ף וניקוד הימני בגי' עי"ן והשמאלי ק"ל וז"ס חמש עשרה אמות קלעי"ם לכת"ף כי נקוד ב' כתפין הוא קל"ע עי"ש. ולכן נוכל לומר שז"ס קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה נגד כתף שמאלי. ומזרק אחד כסף שבעים שקל נגד כתף ימין שנקודו עי"ן והנה החסדים וגבורות נגד ז"א ומלכות וידוע כי קערה מרומז למלכות כמ"ש ביקש איוב להפוך הקערה על פי' וכמ"ש הגראז"ל ומזרק ירמוז על ז"א כי כן ביארנו הזריקה בז"א. עיין למעלה פ' א' ב' לכן הי' הקערה ק"ל משקלה נגד כתף השמאלי גבורות מלכות. ומזרק שבעים נגד החסדים ז"א. והיו שניהם מלאים סולת למנחה כי כן ביארנו בח"א שהמנחות בחינות פנימיות ונקודות לכן אחר שהיו מרמזין לבחינות נקודות קל"ע היו מלאים סולת ועוד י"ל כי המנחה בסוד המלכות שורשה בדעת בתרין עיטרין שהם ב' מלכיות דאו"א. וכ"ז בחינות דעת התחתון אבל יש עוד דעת עליון ששורשו מתרין תפוחין קדישין והוא עשר הויו"ת בגימ' ס"ר כמ"ש וירא ד' כי ס"ר לראות ונגדו הי' כף אחת עשרה זהב נגד עשר שמות. מלאה קטורת כי הדעת עליון ביארנו בבית עולם בסוד מזבח פנימי שהוא לקטורת. והנה מקודם רמזו לב' עטרין למעלה כאשר עודם בב' כתפין דא"א ואח"כ רמזו למטה כאשר ירדו לדעת דז"א וכתב האריז"ל כי ב' כתפין אינם מתפשטים למטה רק ביניהם יש דעת המכריע היורד ומתפשט למטה דוגמת ב' מוחין חו"ב ודעת בניהם כן בפרטות בדעת לבדו ונגדם הקריבו פר אחד בסוד עיטרא דחסד אברהם, איל אחד נגד יצחק עטרא דגבורה, כבש אחד נגד יעקב נגד חסדים המכריעים ומתפשטים למטה, שעיר עיזים לחטאת נגד לאה שהיא עומדת אחורי הדעת. כמ"ש בסוף ח"א ששעיר סודו בלאה. והנה כ"ז ביסוד דאמא דז"א ובתוכה מתלבש דעת ויסוד דאבא והוא בסוד השלמים כמ"ש בח"א פרק ט' ובו סוד השלמים שלום רב לאוהבי תורתיך והוא מתגלה בשליש הת"ת ובנו"ה שהם בקר שנים. וענין ט"ו קרבנות שלמים נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל בכוונת המגילה שהוא התגלות יסוד דאבא שיש שמה ה' שמות מג' ההי"ן שה"ס אשר היסוד דאבא מאיר למלכות סוד הה' מג' קוים נה"י לכן הם ג' הה"ה וכן יש לומר גם כאן שז"ס ג"פ חמשה קרבנות והי' שלמים מחמת שהן מיסוד דאבא. ואם נחשוב גם הב' בקר יהי' בסוד וק"ו שהוא ג"כ משמות המגילה מיסוד דאבא עיי"ש וכלל הענין שכ"ז בסוד הדעת דא"א וז"א שהוא מיסודות דאו"א ובזה אסיים כעת עד יערה עלינו רוח ממרום ונזכה לדעת כי ד' הוא האלקים ולהמשיך מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלקינו כי תמלא הארץ דעה את ד' אמן:

למען חיבת ידידות גיסי הרב המאה"ג חריף ובקי משנתו קב ונקי כש"ת מוה' אברהם יוסף נ"י ענף עץ אבות בן הגאון הצדיק מחוסט שליט"א אעתיק סנסן אחד מאשר נמצא אתו מחידושיו היקרים השייך לחג הסוכות למועד הגמרי את חיבורי בעזהשי"ת:

הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' לולב פסק הדס שהי' ענביו מרובין מעליו אדומות או שחורות פסולין ואם מעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר. ותמה הכ"מ דבגמ' סוכה אמרינן דהנ"מ דכשר אם לקטן דוקא דאשחור מאתמול דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל באשחור ביו"ט הוי נראה ונדחה ושוב אין חוזר ונראה. ועוד שנית דמשמע מדבריו שמותר ללקטן לאכילה ובגמרא לא שרינן רק באית לי' הושענא אחריתא. ונלפע"ד לישב דהנה בגמ' פריך על ראב"ש דאמר ממעטין ביו"ט הא קמתקן מנא ומשני שלקטן לאכילה וראב"ש סבר לה כאבוהי דאמר דשא"מ מותר ופריך והא הוי פסיק רישא ומשני דאית לי' הושענא אחריתא והקשה הר"ן ז"ל שם במתניתין דאמאי לא שרינין למעט משום מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והנה קושיות הר"ן לא קשה רק לשיטות התוספות פסחים ה' וביצה י"ב דצורך מצוה חשיב צורך יו"ט קצת ואמרינן בי' מתוך. אבל לפמ"ש הר"ן ביצה ו' בשם הרמב"ן ז"ל דלצורך מצוה לא חשיב צורך כלל ועיין בכ"מ פ"ג מה' חמומ"צ ה"ח שכ"כ בדעת הרמב"ם דמש"ה המוצא חמץ ביו"ט כופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו מטעם מתוך משום דצורך מצוה לא חשיב צורך כלל כיון דאין הגוף נהנה ממנו עי"ש וא"כ כיון דתיקון ההדס הוא לצורך מצוה לא אמרינן מתוך. אך אי קשיא הא קשיא על הא דמשני בגמרא על ראב"ש בשליקטן לאכילה דמותר משום דשא"מ והדר פריך והא פסיק רישא הוא, והשתא מאי פריך הא כיון שליקטן לאכילה הוי צורך יו"ט קצת וממילא מותר מותר מטעם מתוך אף שהוא מתקן מנא ושפיר קשה קושיות הר"ן גם לדעת הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל. והנה הר"ן ז"ל תירץ וז"ל דכיון דמתקן מנא לא הותר לתקן מנא ביו"ט עכ"ל ודבריו סתומין ולא פירש מ"ש מתקן מנא דל"א בי' מתוך וסבור הייתי לומר דטעמא משום דלא אשכחן מלאכה זו דתיקון מנא דהוא מלאכת מכה בפטיש לצורך אוכל נפש. אבל עיין בשבת קמ"ה במתניתין כל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מקולייס האספינית שהדחתו הוא גמר מלאכתו ופי' הלבוש בסימן שי"ח דחייב משום מכה בפטיש אלמא דגם באוכלין שייך מלאכת מכה בפטיש וכן מוכח בהרמב"ם פכ"ג מה' שבת שחשיב שבותין דתיקון אוכלין תחת סוג מכה בפטיש עי"ש ובמ"מ הלכה י"ד ובמנחת חינוך מצוה ל"ב אות י"א וכ"ז. אך נראה בכונת הר"ן כמ"ש היש"ש ביצה הובא במחה"ש או"ח תק"ט ס"ק ז' שכ' דאפי' לדידן דקיי"ל דמכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט דוחין יו"ט מ"מ לעשות כלי אסור לפי שאי אפשר להתיר במכשירין יותר מאוכל נפש עצמו וכיון דאסור לטחון ולרקוד אלמא לא שרי באוכל נפש מלאכה הנעשית לזמן מרובה וה"ה במכשירין וכל שעושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה עי"ש. וזה י"ל בכונת הר"ן דלא אמרינן מתוך אלא דומיא דלצורך וכיון דלצורך נמי אסור דבר הנעשה לזמן ארוך עד לאחר יו"ט מתוך נמי ל"א בכה"ג. א"כ כיון דההדס שהוא מתקן עתה יהי' על כל ימי החג מש"ה לא שרי מטעם מתוך כמו בעשיית כלי דלא הותר לעשות מנא ביו"ט מטעם הנ"ל:

והנה כ"ז ניחא אי בעינן הדר כל ז' ימי החג שפיר הוי מתקן גם לאחר יו"ט משא"כ אי לא בעינן הדר רק ביום ראשון לא הוי מתקן רק ליום א' דביום שני כשר בלא"ה ושפיר אמרינן בי' מתוך. והנה סתמא דמתניתין כאן אזלא דבעינן הדר כל ז' כדפריך בריש פירקין קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא עיי"ש מש"ה פריך שפיר הא קמתקן מנא ומתוך לא שייך כאן כסברת היש"ש הנ"ל ומשו"ה מוקי לה בדאית לי' הושענא אחריתא אבל הרמב"ם פוסק דהדר אינו פסול רק ביו"ט ראשון בלבד וס"ל כהירושלמי הובא בתוספות ל"ה ע"ב ממילא לא צריך לאוקמי בדאית לי' הושענא אחריתא דלדידי' בלא"ה מותר ללוקטן לאכילה משום מתוך. ובזה אתי שפיר גם הקושיא השני' שהקשה הכ"מ דלא מחלק הרמב"ם בין אשחור מאתמול לבין אשחור ביו"ט דהנה התוספות בכאן דף ל"ג ובזבחים ל"ד הקשו ע"ז מהא דאמרינן בזבחים דכל שבידו לא הוה דיחוי ותירצו דלא חשיב בידו משום דאסור ללקטן ביו"ט עי"ש. והנה כ"ז לפי שיטת הגמרא שבכאן דבאין לו הושענא אחריתא אסור לתקן אבל לפי דברי הרמב"ם ז"ל שמותר לתקן תמיד לאכילה לא הוי דיחוי כלל וא"ש פסקי הרמב"ם ז"ל על נכון:

סוף הספר

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה