אור ברסלב
בנין שמואל בית הקרבן חלק שלישי

בנין שמואל· רבי שמואל סג"ל לאנדא

בית הקרבן חלק שלישי

בית הקרבן חלק שני

א

הנה בחלק שני ביארנו ענין הקרבנות וחלוקיהן לכל משפטן בין עולה לחטאת ושלמים וכל מיני הקרבנות והמנחות למיניהם, ומעתה הבא נבא בעהשי"ת לבאר פרטי עבודת הקרבנות, הנה יש בכל קרבן ד' מיני עבודות שנאסרו לזרים זריקה קבלה הולכה וכ"ז בדם. ואח"כ הרביעי הקטרה באימורין ובשר, ובזה נלפע"ד כי הגם שביארנו ענין הששה קרבנות בש"ק דמלכות זה רק בחינות ההקטרה אבל עבודות הדם ירמוז לדכורא ולכן הם ג' עבודות בדם נגד יה"ו דז"א והרביעי ה"א אחרונה במלכות רגל רביעי והיא ההקטרה. והנה בארנו בח"א בתחלתו כי ענין הקרבן בסוד אדם ובהמה מ"ה וב"ן דו"נ, ז"א ומלכות וכן בעולמות, אצילות עם הבריאה, והוא ג"כ בחי' מלכות המתפשטת בבריאה והיא עולית ע"י הקרבן ומתיחדת באדם דאצילות וע"י עליות המלכות כל העולמות נתעלים כמ"ש דוד המלך ע"ה ארוממך ד' כי דליתני כי דוד בחינות יסוד הבנין כשמעלים אותה מתרומם כל הבנין. וכן באדם ע"י הקרבן שמקרב ומעלה בחינות נפש הבהמיות נתעלים כל בחינות נר"ן שבו. וז"ס הסמיכה שסומך ידו כי ע"י הסמיכה מתכללת הבהמה בכללא דאדם וכן מצאתי בספרים. והנה ז"ס הסמיכה והוידוי וזריקת הדם שכולם מכפרים על האדם וכולם בדכורא כאשר מתכללת בדכורא ולכן מכפרים על האדם. אבל ההקטרה במלכות ולכן היא רק שירי מצוה כי היא טפלה לדכורא והכלל העולה כי ג' עבודות הדם קבלה הולכה זריקה נגד יה"ו דדכורא ולכן אינם רק ביום אבל ההקטרה במלכות זמנה כל הלילה כמ"ש היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:

ויהי' לפי"ז קבלה בחכמה והולכה בבינה וזריקה בת"ת ויסוד כי קבלת הדם ירמוז לחכמה בחינות מושכל ראשון שצריך לקבל מרבו אבל הבינה היא שמבין דבר מתוך דבר ע"י התפשטות מחשבתו לאורך ולרוחב בסוד הה' כמ"ש הגראז"ל בליקוטים וזה ענין ההולכה. וז"ס עץ החיים מהל"ך ת"ק פרסאות שה"ס התפשטות הבינה בה"ק חגתנ"ה עד היסוד ששם הזריקה ועיין מ"ש בבית שער באריכות ואמרינן בגמרא לענין פיגול שאין נקרא הולכה כ"א כשהולך ומתקרב לצד המזבח ולא כשהולך לצד אחר כי עיקר הלימוד צריך להיות כדי לשמור ולעשות וזה תורה לשמ"ה לש"ם ה' שהיא המלכות והוא המזבח ששם התכלית של כ"ד כל הנחלים הולכים אל הים והוא אש המזבח ששם נשרפין וחוזרים ומתחדשים בסוד נהר דינור כמ"ש בח"א בארוכה. ואח"כ הזריקה ביסוד ידוע כי הוא הזורק על המזבח ולכן הזריקה הוא על יסוד המזבח בסוד יסוד דמלכות והוא היחוד. והנה אמרו בגמ' בהולכה שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט ויקבל סמוך למזבח, והענין י"ל כי ידוע אשר יסוד דאבא [ששם סוד הקבלה] מתפשט עד סיום יסוד דז"א והקטרה במלכות ידוע ולא צריך לארכא ולכן זמנה בלילה (ואולם גם בהקטרה יש חילוק כי בחינות המתיר צריך לקרוב ביום ויתבאר אי"ה לקמן):

ב

והנה אמרו חכמז"ל מקבלה ואילך מצות כהונה והענין י"ל עפימ"ש כי הקבלה תרמוז על החכמה כי משם מתחיל בחינות ימין ושמאל כי בכתר אין ימין ושמאל. והנה בחכמה בחינות ימין דא"א משם שורש הכהן כידוע. אבל השחיטה תרמוז על הכתר והכל שוין בה ישראל וכהן והענין י"ל כי השחיטה הוא בחינות העדר הבע"ח וחזרת החיות לשורשו כמ"ש רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה. וכבר הבאתי למעלה בבתי הנפש כי ג"ר כח"ב ה"ס, העדר וחומר וצורה, כי בכתר בחי' העדר בפי החוקרים, ובפי המקובלים בחינות אי"ן. ובחכמה מתחיל הישות בחינות חומר קדמון. ובבינה מקבלים הצורה. והנה ענין הקרבן בחי' מסירת נפש ועליות מ"נ למעלה שצריך לבוא מקודם לבחינות אי"ן ועי"כ יכול לעלות במ"נ ושם נתהוה ברי' חדשה חומר וצורה מאו"א. וממילא תבין ענין השחיטה נגד הכתר וכשירה בכהנים וישראלים, והכל בדכורא עד ההקטרה **( א) והנה הרמב"ם ז"ל כתב כי דישון מזבח הפנימי הי' בעת השחיטה של התמיד והגם כי הוא הולך לשיטתו כרבנן דאבא שאול מ"מ גם היעב"ץ ז"ל כתב כי גם לשיטת אבא שאול הי' ביחד והגם כי הגראז"ל כתב כי השחיטה הי' קודם לדישון מ"מ עכ"פ היו סמוכין ביחד ולפמ"ש בפנים שהשחיטה בכתר ז"א הנה מזבח הפנימי בחינות בינה כמ"ש בזוהר י"ל שדישון מזבח הפנימי בחינות ת"ת דבינה שנעשה כתר דז"א ולכן הוא עבודת סילוק בבחינות כתר ועתיק שהעתיקו מבריותיו והוא בחינות העדר ואי"ן ודוק היטב:)** ועם הנ"ל תבין למה אין הזבח נפסל במחשבה רק בד' עבודות אלו שחיטה קבלה הולכה זריקה אבל לא בעבודת ההקטרה כי הד' הנ"ל בעלמא דדכורא בחינות מחשבה משא"כ ההקטרה בחינות מלכות מעשה אינו נפסל רק במעשה כמו בנותר אבל לא במחשב להותירו. וז"ס מ"ש בגמרא שאין חייבים על פיגול רק בדבר שיש לו מתירין כי המתיר ה"ס הדכורא כמו הדם שהוא מכפר ומתיר וע"י נפסל הזבח במחשבה ומ"מ אעפ"י שנפסל במחשבה ע"י המתיר שהוא בדכורא הוא רק הזבח. אבל המתיר בעצמו אינו נפסל והענין י"ל כי בדכורא אין אחיזה וכל אחיזת החיצונים הכל במלכות וכן בענין הנר"ן אין נכרתת רק הנפש בעונות, וכן בענין מחשבה ומעשה הנה מחשבה לא עביד מידי כי אין מענשין על המחשבה ומ"מ עיקר חשיבות המעשה או להיפוך הכל ע"י המחשבה, כמ"ש שנים שאכלו פסחיהן כאחד זה אכלו וכו' הרי שעיקר המעשה לפי חשיבות המחשבה כי כאשר מחשב במחשבות לא טובות חלילה מתעלמים המוחין אז ותרד פלאים ומתאחזין החיצונים וממילא תבין כי עיקר התפגלות הזבח ע"י המתיר שהוא דכורא ומחשבה והוא עצמו אינו נפסל וכמו כן הוא במעילה שאין מועלין רק בזבח ובאמורים אבל לא בדם ע"ד שכתב האריז"ל בנרות חנוכה שלכך אסור להשתמש לאורן מחמת שהאור העליון ירד למטה למלכות כאשר היא למטה במקומה אבל בנרות שבת שעלתה למעלה אין חשש ומותר להשתמש לאורן הנה כיוצא בזה בכאן המעילה במלכות מצד אור החכמה כמ"ש קדש ישראל לד' וכו' כל אוכליו יאשמו וכ"ז בזבח ובאמורים אבל הדם שהוא למעלה בז"א אין חשש והבן מאוד:

ודע כי פשט משנה זבחים פ"ב משנה ב' מוכח דאע"פ שנפסל בד' עבודות אלו הוא רק במחשב לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו אבל אם חשב בשחיטה לקבל או להוליך חוץ לזמנו אינו פיגול אבל הר"ן והרשב"א בפ"ב דחולין לענין השוחט לע"ז כתבו דנפסל בכך וכבר ישב על מדוכה זו הגאון רעק"א שם ועיין בתפארת ירושלים מ"ש לישב דאף הר"ן והרשב"א לא כתבו רק דנפסל אבל כרת בודאי אין בו כפשטא דמתניתין דלא גרע מחוץ למקומו שפסול ואין בו כרת יע"ש. והנה לדברינו הנ"ל יבוא כמין חומר כי לכן אינו פיגול גמור רק במחשב על עבודה שהוא במלכות שהיא אכילה והקטרה או אפילו על הזריקה כי היסוד דבוק במלכות מבועא דבירא דלא פסיק מבירא ועיין בזוהר ויקרא ע"פ מן הבקר לעולה ותבין:

ג

הנה לאשר ביארנו בפרק הקודם ענין פיגול נבאר אי"ה יתר האיסורים שהם ד' פיגול ונותר וטמא וחייבים עליהם מעילה משום קודש והם נגד ד' עולמות ד' אותיות השם פיגול כבר ביארנו בדכורא במחשבה ודוגמת זה הנותר במעשה. וכמו בפיגול אין חייבים כרת רק בחוץ לזמנו לא בחוץ למקומו שפסול ואין בו כרת כמו כן בנותר חוץ לזמנו חייבים כרת אבל ביצא חוץ למקומו פסול ואין בו כרת והטעם י"ל עפמ"ש למעלה בבתי הנפש פרק ז' לאשר הזמן במלכות ושם עיקר אחיזתן כמ"ש בפרק הקודם לכן חייבים עליהם כרת משא"כ בחוץ למקומו בחינת בינה אין הפגם מגיע שם כ"כ לכן אין בו כרת, וכן תעיין שם בבתי הנפש פ"ו בדברי הגראז"ל שבגלגול א' יורד לבריאה שנוי מקום וב' יורד ליצירה שנוי השם ובג' עשי' שנוי מעשים הנך רואה ג"כ כנ"ל כי המקום בבינה ולכן אין חייבין עליו כרת כי שם אין העונות פוגמין כ"כ משא"כ למטה במלכות ששם הזמן. וגם אתה רואה כי שנוי השם בז"א המתלבש ביצירה ולכן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כי בנוקבים אפילו בבינה יש אחיזה מעט מסוד המלכים שמלכו בארץ אדום אבל בקו האמצעי ת"ת אין שום אחיזה ולכן הי' מטתו של יעקב אע"ה שלימה לא כאברהם ויצחק, ומ"מ בחטאת ואשם שהם בשמאל פסולים שלא לשמו ג"כ וכן הפסח שהוא במלכות כמ"ש בח"ב ודוק. והכלל שפיגול ונותר דו"נ נגד דו"נ שבקדושה, והטומאה נגד הבינה שמשם הטהרה כידוע ומעילה בקודש נגד אבא כי או"א טהרה וקדושה כמ"ש וטיהרו וקדשו. קדושה באבא קודש לד' ובבינה הטהרה כמ"ש וטהרת אתם כמ"ש בזוהר קרח קע"ו **(ודע שבר"מ ותיקונים כתוב כ"פ להיפוך שקדושה בבינה עיין זוהר עקב רע"ב וז"ש הגר"א ז"ל בהיכל ששי כי טהרה בחסד וקדושה בשמאל וכן בברכת המצות שכתב האריז"ל אשר קדשנו באבא והגראז"ל כתב אשר קדשנו באמא ומקורו בשני גרסאות בתיקוני הזוהר ועמ"ש בח"א פי"ב ואין כאן עת האסיף בזה, ולפי"ז אם נאמר שטהרה בימין וקדושה בשמאל צ"ל להיפוך לענין הטומאה זלע"ז בחינות החכמה ומעולה בקודש בבינה. ואפשר לומר שז"ס הפלוגתא אם טומאה דחויה או הותרה בציבור כי הציבור בבינה ואם הטומאה ג"כ בבינה נותרת לגמרי משא"כ אם היא במקום גבוה בחכמה לכן הגם כי או"א כחדא שריין אין בכחה להתיר רק לדחות. ולכן הציץ שהוא בחכמה מוחא מתיר לגמרי)** ולכן הי' הכה"ג טובל ה' פעמים נגד הבינה ה"א עילאה ומקדש יו"ד פעמים נגד אבא יו"ד שבשם. וז"ס טומאה דחוי' בציבור כי הציבור בסוד הבינה כמ"ש בח"ב לכן נדחה הטומאה מפניהם. ולכן התרומה שביארנו בבית לחם שהוא בסוד הבריאה ובינה נאסר בה הטומאה ובקודש שהוא נגד האצילות שלכן עושה רביעי בקודש כמ"ש האריז"ל ניתוסף בה המעילה. מיהו גם במעילה יש חילוק בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית שהמה יוצאין לחולין ע"י מעילה משא"כ בקדשי מזבח כי אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד והטעם י"ל כמש"ל כי עצמות הקרבנות מושרשין בש"ק דמלכות דאצילות עצמה וכן הכלי שרת כמ"ש בבית עולם כי הביהמ"ק בסוד היכלות הבריאה ושבעה כלים נגד ז"ס דמלכות דאצילות שנעשית עתיק בבריאה וכן כל הכלים המה כלים פרטים של הזי"ן כלים הנ"ל לכן אין יוצאים לחולין בסוד אני ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שאינה מתחללת משא"כ בקדשי בדק הבית בחינות ההיכלות כי אמא דבי"ע מתחללת ולכן גם שירי הקרבן קדושים בסוד הבריאה שהמלכות יורדת לשם והוא שירים של עולם העליון והוא ג"כ ענין שירים של סעודת צדיקים שהשכינה שורת על שלחנם אשר לפני ד' וז"ס מ"ש באוה"ח הקדוש פרשת אחרי, ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאותם בסוד הבריאה שהוא הכסא כידוע] והנה המועל בהקדש צריך ליתן חומש בחינות ה"א עילאה שמתלבשת בבריאה ששם סוד ההקדש והתרומה. אולם בקדשי מזבח י"ל שהוא נגד ה"א מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה. וזה ג"כ ענין התמורה שכתוב לא יבקר בין טוב ובין רע ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש עפימ"ש בת בתיקונים ובזוהר בכ"מ ע"פ אל תמר בו אל תמירינו בו שהוא במט"ט הכולל ג' בי"ע והשכינה מסתתרת בו כי שמי בקרבו וצריך לזהר שלא לחשוב כי הוא המושל בעצמו כמו שטעה אחר רק לידע שהכל בכח השכינה וכן הוא בגמרא סנהדרין ל"ח והנה הקרבנות מרמזים לאברי השכינה דאצילות. ולכן צריך שלא להמיר אותה במט"ט כי במט"ט כל התמורות והשנוים כמ"ש הגראז"ל עיין בתי הנפש פ"ז ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו קודש. והכל מצד השכינה דאצילות קדשי מזבח. אבל בקדשי בדק הבית בחינות ההיכלות אין בהם תמורה והבן. ועיין, בבתי הנפש באריכות ענין ירידת הנשמה דאצילות לבי"ע בסוד התמורות בגלגול א' לבריאה ושם שנוי מקום כי אין שנוי בעצם רק במקום כי או"א כחדא שריין וכן אצילות עם הבריאה. ולכן גם בבריאה יש בחינות הקדשים בחינות קדשים קלים שיורדים לשם כמש"ל ולכן התמורה הראשונה שיורד לבריאה הוא עדיין קודש משא"כ התמורה אינה עושה תמורה כי בפעם ב' יורד ליצירה שינוי השם כמש"ל בבתי הנפש פ"ו כי שם ביצירה לא נמצא בחינות קודש רק תרומה ומעשר כמ"ש בבית לחם וזה הטעם ג"כ בולדות קדשים שאינם עושים תמורה כי גם הולדות קדשים בחינות נשמות הנולדים מאצילות לבריאה כמ"ש בבתי הנפש והבן היטב:

ד

הנה כבר נתבאר כי עצם הקרבן והוא בחינות ההקטרה במלכות. ועבודת הדם בדכורא והם ד' עבודות ויהי' לפי"ז זריקת הדם ביסוד והוא נזרק על יסוד המזבח **(נוכל בזה להבין ענין מתוק להבין עומק דברי חכמז"ל בפרשת אמור יש ג' פעמים לא תקריבו בבע"מ ונדרש הראשון על ההקדש שאסור להקדיש בע"מ למזבח והשני על השחיטה והוא מ"ש עורת או שבור לא תקריבו את אלה ואשה לא תתנו על המזבח הוא ההקטרה. ואח"כ ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ובארצכם לא תעשו ודרשו חכמז"ל על הזריקה כמ"ש בתמורה ז' והנה הגם כי כל בע"מ הוקשו זה לזה. ולכן כולם אסורים בזריקה ובהקטרה ובשחיטה עכ"ז בודאי יש טעם למה בזה נדרש הזריקה ובזה השחיטה והקטרה. ואולם לדברינו יובן כמין חומר כי מעוך וכתות וכו' אינם פסולין משום מומין כי אין מום רק בגלוי אבל הפסול הוא משום שנפגמו איברי הזרע בחינות פגם היסוד כמ"ש ואח"כ ובארצכם לא תעשו לסרס בע"ח. והנה הזריקה ביארנו ביסוד לכן שם בומעוך וכתות פירשה התורה הזריקה והבן:)** וכן הוא בזוהר בהשמטות בסוף בראשית הבאתיו בבית עולם ח"ג פט"ז וז"ל מאי קרבנא חלב ודם. חלב לקבל האי דרגא שופרא דכלא חלב הארץ מתרגמינן שופרא דארעא [פירש יסוד] דם לקבל האי דרגא דאיקרי נפש כמ"ש נשבע ד' צבאות בנפשו ובג"כ אזהר אורייתא מאן דייכול חלב ודם ישתיצי מהאי מדבחא מ"ט בגין דה"ל למקרבי' להאי חלב על מדבחא ודם ביסוד לאכללא מדת יום בלילא ומדת לילא ביום עכ"ל. והנה תראה כי נתחלפו כאן בקרבן החלב ודם כי החלב שורשו מז"א ונקבע במלכות. והדם שורשו בנוקבא ונתעלה לדכורא ולכן נותן על היסוד. ואולם הטעם להתחלפותן י"ל כמ"ש למעלה בח"ב פרק ד' כי כאן הקרבן במלכות ואצלה הכל להיפוך המלכות שלה בימין ודכורא בשמאלה ועיין שם בבית עולם ח"א פ"ג מ"ש בע"מ ע"פ ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת שהאבות בתחלת יצירתן הי' אברהם גר צדק במלכות ויצחק ק"ץ ח"י ביסוד ויעקב בת"ת ואח"כ נתהפכו בחג"ת וכתבתי שם ג"כ שזה הטעם כי בתחלה הי' במלכות ושם להיפוך אברהם בחינות חסד במלכותה ויצחק ביסודה [כמ"ש בפ' וארא שהיו תחלה באספקלריא שאינה מאירה] וכן רמ"ח אברי העולה בגמי' אברה"ם בימין וכן החלב וכולם נקטרין על המזבח מלכות. אבל הדם בשס"ה גידים גבורות והוא בדכורא שלה. [ומצאתי ליקוט בדברי הגראז"ל הנדפס אחר מס' ברכות ב"ק המתחיל קרבן. ב' דברים חלב ודם. והן זריקה והקרבה. נגד נפש חי'. ונגדן יום ולילה יום לזריקה ולילה להקרבה. נגד אברהם ויצחק שנתנסו וכו' עכ"ל. ויש לפרשו עם דברינו אשר בפנים.] וכן החטאת שהוא בגבורה עבודת הדם שלה קודם לעולה כמ"ש בזבחים פ"ב. וכן החטאת מכפרת על שס"ה ל"ת שהם נגד שס"ה גידי הדם והעולה על רמ"ח מ"ע ולכן בהקטרה העולה קודמת אל החטאת. ואולם כ"ז בכללות הקרבן שהוא במלכות תרמוז הדכורא בדכורא שבמלכות עצמה. ואולם בפרטי הקרבן כבר כתבנו כי עבודת הדם תרמוז לדכורא העיקרי ז"א דאצילות וענין קדימת דם חטאת לדם עולה יתבאר לנו עמ"ש בגלגולים בענין קין והבל כי ענין גדלות החסדים על הגבורות הוא רק במלכות אבל בזעיר הגבורות יותר גדולים עי"ש בארוכה ענין גדלות קין בחינות גבורות על הבל ולכן לע"ל תהי' העבודה בלוים ויהי' הלכה כב"ש כי יתגלה דעת דדכורא ששם הגבורות יותר גדולים. ובזה תבין כי לכן בהקטרה שהיא במלכות החסדים שהוא העולה קודמין ובזריקת הדם שהיא בזעיר הגבורות שהוא החטאת קודמין. [י"ל עוד שע"י חטא אדה"ר גרם שמתפשטין הגבורות קודם] ורע כי כ"ז בהיות שניהם שחוטין אז דם החטאת קודם לדם עולה ואיברי עולה קודמים לאברי חטאת אבל אם עודם חיים לפנינו צריך להקריב החטאת כולה דמה וחלבה ואח"כ ישחוט העולה ויעשה כמשפט כמ"ש התויו"ט בפרק כל התדיר בשם הר"י קורקוס. וכן נראה בתורה מפורש כדברי הר"י קורקוס בפרשת שמיני שהקריב אהרן את החטאת והקטיר אימורי' ואח"כ עלה העולה וכן בקרבן העם והנה כל מה שכתבתי הכל על פרטי העבודה שהזריקה בת"ת והקטרה במלכות ולכן בזריקה החטאת קודם ובהקטרה העולה קודמת. אבל בכללות הקרבנות ביארנו בח"א פרק וא"ו בשם הקדמונים כי החטאת למטה במלכות ועולה בדכורא ולכן י"ל שלכן כלל החטאת קודם כי היא השער לד' כמ"ש בזא"ת יבוא אהרן כי א"א לכנוס אלא בה לכן צריכין להקדים החטאת לעולה:

ה

והנה כמו כן הוא באיברי האדם עמ"ש בבתי הנפש פרק כ' בארוכה שהם י"ב אברים והם ממטה למעלה דוגמת הקרבן ג' אברים התחתונים קיבה דקין וכליות נגד יו"ד שבשם והם אברי החלב כמ"ש החלב אשר על הקרב והכליות ואח"כ ג' אברים כבד מרה טחול והם אברי הדם נגד ה"א שבשם בינה. ואח"כ ג' אברים למעלה מהחזה קנה ושט ריאה וגם הלב נגד וא"ו שבשם ושם הקול ואח"כ ג' בראש חוטם לשון ופה נגד מלכות פה ודיבור. והנה י"ל שז"ס הקרבן החלב והדם אעפ"י שהם נגד ימין ושמאל י"ק שבשם מ"מ לאשר המה בהוי' מהופכת למטה מהחזה ושם יניקת החיצונים צריכין הם לקרב על המזבח להתעכל ולהתברר כמ"ש בתיקונים ס"ט והם נתעלים אל הלב כמ"ש בזוהר פנחס וב' אותיות ו"ק שבשם שהם למעלה מהחזה בסוד קול ודיבור בחינות וידוי דברים שעל הקרבן וכן שירי הלוים ומחשבת הכהן. ועכ"פ תראה מזה ג"כ כי החלב שהוא ביו"ד בכאן למטה מן הדם שהוא בבינה ה"א עילאה כי החלב למטה בכליות והדם למעלה ממנו בכבד. ואולם לבאר עיקרן של הדברים הנה עיין למעלה בבתי הנפש פרק י"ז וי"ח בארוכה שיש להאדם ג' נפשות, השכליות, והמרגשת, והצומחת, נגד ג' נר"ן. והנה עיקר נפש השכליות היא למעלה מהגוף כמ"ש הגראז"ל ראי' לזה כי כשאדם רוצה להבין ענין עמוק סוגר עיניו ומעלה מחשבותיו למעלה. ואז מאיר בו השכל והוא בכללות בחינות נשמה. ונפש הצומחת בכללות בחינות נפש ועיקר מקומה למטה מהחזה בחלב ודם המשקים את הגוף כמו מים לארץ ולאילנות ונפש המרגשת בכללות בחינות רוח, והוא מתחלק בפרטיות לג' נר"ן כמו הרוח העיקרי שמתחלק לג' נר"ן המתגלגלין כמבואר שם בארוכה והנה הג' נר"ן של המרגיש שהם מרגיש, ומתעורר, ומניע, נראה שהם מתחלקים במוח ריאה ולב כמ"ש בתיקונים כ"פ מרגיש במוח ידוע כי מגידי המוח באים כל ההרגשות כמ"ש הראב"ד ז"ל בס"י והם ל"ב ענפים וגידים היוצאים מן המוח וחוט השדרה, והמתעורר שעיקרו מרוח הוא בריאה, ומניע בלב וה"ס תנועות הדם שבא מן הלב, והג' נר"ן אלו בחינות דת"י, נשמה דעת, ורוח ת"ת, ונפש יסוד הנכלל במלכות כמ"ש בביאור הגראז"ל בתז"ח פ"ד, וז"ס מ"ש בספרים שהלב בחינות יסוד, ולכן ג"כ בו משכן הדם לצורך הגוף כמו משכן הגבורות ביסוד לצורך המלכות כידוע בסוד אפרים שהוא פ"ר גבורות שביסוד. ואולם בהרבה מקומות אמרינן שהלב בחינות מלכות, והענין י"ל עפימ"ש בבתי הנפש פי"א בשם הגראז"ל תירוץ למה שנאמר כ"פ שנפש בלב והרבה פעמים נאמר שנפש בכבד ותירץ שהנפש עיקרה בלב ומתפשטת בכבד ולפמ"ש תבין כי באמת נפש שבכבד ה"ס נפש הכלליות, נפש הצומחת, אבל נפש שבלב הוא בחינות נפש שברוח וביותר ביאור עפ"י הידוע כי מקום המלכות למטה מהחזה בחיצוניותה בחינות אברים התחתונים כבד וכו' וכתר שלה נגד החזה וכן שורש כתר מלכות בעטרת היסוד שהוא לפ"ד בחינות הלב בבחינות פנימיות הגוף שהוא הנר"ן והבן כי הכל הולך למ"א והיוצא מכ"ז שבלב ב' בחינות בחינות יסוד דז"א וכתר מלכות ואפשר זה ענין ב' חללים שבלב כי החלל ימיני שבלב מקבל הדם מהכבד ונותנו לריאה. והריאה נותנת בדם רוח חיוני מימי ומחזירתו לחלל השמאלי ומשם מתפשט בכל הגוף כידוע לחכמי הניתוח. ויהי' לפי"ז החלל השמאלי המקבל מן הריאה בחינות יסוד המקבל מן הת"ת ושם משכן הגבורות ביסוד לצורך בנין הגוף [שהיא בחינות מלכות] וחלל ימיני המקבל מהכבד בחינות מלכות. ובכאן אתה רואה ג"כ דברינו הנ"ל כי יסוד בחינות יצחק ק"ץ ח"י לשמאלא. ומלכות נגד אברהם בימינא. והנה כמו כן ביארנו למעלה בבית עולם ח"ב וח"ג שהמזבח בסוד הלב ונתבאר בזוהר פנחס בארוכה שענין הקרבנות הוא התעלות המאכל מן הכבד אל הלב שהוא המלך בגוף ובכבד הוא אש"ה והלב מקבל רוחנית המאכל בסוד הרי"ח ובמוח ניחו"ח עי"ש [וד' הוא החי' אדם שעל הכסא, אבן ספיר קרומא דאוירא כמ"ש הגראז"ל.] והנה כמו שביארנו בלב ב' בחינות ב' חללים כמו כן במזבח הדומה ללב ב' בחינות זריקת הדם ביסוד המזבח, והקטרת האמורים על מקום המערכה בחינות מלכות. ויהי' לפי"ז הכהן העובד בחינות חסד בחינות הריאה כמ"ש בבתי הנפש כי הריאה בחינות ת"ת ה"א אונות ה' חומשי תורה כמ"ש בתיקונים והיא זורקת הדם לחלל השמאלי של הלב בחינות יסוד המזבח. וחלל הימני של הלב שלשם מעלה הכבד הדם ומובחר האוכל הוא בחינות הקטרת החלב והאמורים על המזבח, ומכל הנ"ל תראה מוכח דברינו כי ענין הזריקה קה בגבורות וביסוד דדכורא, וההקטרה בחסד במלכות, והכל מחמת שכללות הקרבן במלכות ובה להיפוך וכן בחיצוניות הגוף שהוא ג"כ מבחינות מלכות **(וכיוצא בזה כתבתי בבית מועד פרק ו' בענין קין והבל בשורשם בתיקוני דרישא ודיקנא שנתחלפו כי קין גבורות זכרים והבל חסדי הנקיבה באחורים, וי"ל שלכן הביא הבל מבכורות צאנו ומחלבה"ן בסוד הקטרת החלב שביארנו בחסד ובמלכות ולכן לאשר הקריב כשורש נשמתו לכן וישע ד' אל הבל משא"כ וכו' והבן והנה בהם נזכר קרבן הראשון שבתורה אפילו לפמ"ש חכמז"ל פר שהקריב אדה"ר וכו' מ"מ אינו מפורש, וגם י"ל שהי' אח"כ אחרי קרבן קין והבל. וי"ל עם דברינו שהקרבן במלכות דאצילות וידוע מ"ש בגלגולים שקין והבל בסוד נפש דאצילות שהמה ממש דוגמת הקרבן וכן נדב ואביהו שהיו גילגול קין והבל וגם מבחינות נפש אדה"ר כמ"ש האריז"ל ע"פ אנחנו טמאים לנפש אד"ם בחינות נפש ממלכות דאצילות לכן מהם ובהם עצמם נעשה ענין הקרבן בקרבת"ם לפני ד' וימותו לכן ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם כמ"ש בקרבנות המלואים ותצא אש מלפני ד' ותאכל את החלבים, והוא מ"ש משה רבינו ע"ה בקרובי אקדש שנתקדש הבית ע"י שהם הי' ראוים לאותו איצטלא לקרבן הראשון רק שהמה נתעלו עוד יותר למעלה בסוד הקטורת שסודה בבינה כמש"ל והוא ע"י מס"נ על קידוש השם ואפשר ז"ס קודם פרשת עבודת יוה"כ שהוא בבינה כתוב אחרי מות ב' בני אהרן בקרבתם לפני ד'. ולפני ד' הוא בבינה לפני הז"א כמ"ש לפני ד' תטהרו בבינה:)** וז"ס מונח זרקא מונח סגול כמ"ש בתיקונים י"ט וכ"א כי זרקא בגבורות וביסוד והוא בחינות זריקת הדם ואח"כ הולך סגו"ל אזלית סגולת"א בחי' חסדים והוא בחינות הקטרת החלבי"ם ורמ"ח אברי העולה. ואולם לבעבור כללות הקרבנות במלכות לכן הכל בבחינות עליות מ"כ למעלה בסוד הקירטא והזרקא דאיזדריקת למעלה למעלה אבל בפרטות ירמוז ליסוד דדכורא ז"א דאצילות ובפרטי פרטיות יתחלק הזריקה לשנים עולה וחטאת. ודם החטאת קודמת לב' הטעמים שכתבתי שם למעלה זה סולת הדברים והשי"ת ינחינו במעגלי צדק למען שמו:

ו

הנה לאשר נתבאר כללות הזריקה נתחיל לבאר אי"ה בפרטות ענין המתנות שהן בעולה ובשאר קרבנות ב' מתנות שהן ד' למטה על היסוד. ובחטאת הי' ד' מתנות על ד' קרנות ולמעלה. הנה בזוהר בראשית בהשמטות הובא בבית עולם ח"ג באריכות כי השבטים היו מסודרים סביב המזבח כמו הדגלים למשכן. יהודה במזרח, ראובן בדרום, אפרים במערב, דן בצפון, ובזה פירש שם בהשמטות הזוהר שלכן לא הי' יסוד בדרום ובמזרח כי יסוד בחינות יוסף, לכן לא הי' יסוד רק במערב בני' של רחל, ובצפון דגל בני השפחות שהי' יוסף אוהב אותן כמ"ש והוא נער את בני וכו' אבל בב' רוחות מזרח ודרום דגלי בני לאה יהודה וראובן שהיו שונאים אותו לא הי' יסוד. ואולם לבעבור מקצת הצלה יהודה במה בצע. וראובן במה שאמר השליכו אותו וכו' למען הציל אותו וכו' לכן הי' היסוד תופס אמה מן הדרום ואמה מן המזרח עכת"ד הקדושים ועיין בזוהר במדבר ק"כ וביהל אור שם ובפרשת בהעלתך כי סדר השבטים יהודה מזרח אבא, דן צפון אמא, ראובן דרום ז"א, אפרים מערב מלכות והם ד' חיות הקודש ארגמ"ן. והנה שם פירש רשב"י ז"ל מתנות של החטאת תחלה עלה בכבש ובא לו לקרן, סוד המלכות הוא קבלת עמ"ש ואח"כ דרומית מזרחית הוא התקשרות ז"א באבא כי דרום ז"א ומזרח אבא כמש"ל מזרחית צפונית אבא ואמא צפונית מערבית בינה משפעת במלכות, מערבית דרומית התקשרות מלכות בז"א והוא עיקר היחוד עיי"ש ומזה תבין למה הי' שם בקרן מערבית דרומית רוב העבודות וגם הנסכים ושירי הדם כי שם עצם היחוד והנה תראה כי יחוד זה של זריקת הדם הוא ע"ד יחוד דק"ש כי מלכות מקבלת מאמא בתיבת שמ"ע ועי"ז יש לה כח לעלות במ"כ. וכן הז"א מיש"ס בתיבת ישראל ואח"כ מתיחדין או"א ע"י הדעת בתיבת ה' א' ה' ואח"כ מקבלין זו"נ מוחין ומתיחדין בתיבת אח"ד א"ח וד' והוא ממש דוגמת זריקות דמי החטאת שביאר בזוה"ק רק שאינו כסדר הקרנות [אפשר הי' צריך להיות במעשה הקרבנות סדר אחר מן התפלה בפה] והנה בזה תבין ג"כ ענין הזריקה בעולה ושאר קרבנות ב' שהן ד' מזרחית צפונית בסוד או"א מערבית דרומית זו"נ, והוא ממש דוגמת ד' מתנות דחטאת רק כי שם לאשר דם החטאת יותר גדול באו ההזיות באריכות ובפרטיות, ובעולה נרמזו בקיצור. [ולפמ"ש בסוף בית עולם בהג"ה שד' קרנות מרמזין על ד' פרצופין דילה ד' אותיות השם חו"ב תו"מ דרומית מזרחית אבא, מזרחית צפונית אמא, וצפונית מערבית ז"א, ומערבית דרומית מלכות עי"ש, הנה לפי"ז בחטאת נרמזו כולם ובעולה רק ב' בינה ומלכות שבהם עיקר העבודה כידוע,] ועוד י"ל עמ"ש שבחינות ההקטרה בסוד המלכות ואצלה החסדים עולים במ"נ היא העולה ובחינות הזריקה בז"א ואצלו עיקר העלי' בגבורות בבחינות מ"נ והוא ע"י תשובה ומע"ט לכן בחטאת סוד הגבורות נרמזו גם בחינות עליות מ"כ ז"א לאבא, ונוקבא לבינה, במלות שמע ישראל, והוא שני הקרנות דרומית מזרחית, וקרן צפונית מערבית כמ"ש בזוהר אבל בעולה נרמז רק בכללות ב' הזיוויגים או"א וזו"נ:

ועפי"ז י"ל למה הי' ההזאות של החטאת למעלה עפמ"ש בבית עולם ח"ג כי המזבח טי"ת אמות נגד טי"ת מלכיות דז"א היורדין למלכות ומקום הקרנות והמערכה שהי' באמה העשירית למעלה בחינות עצמות נקודת המלכות שעולית לכתר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה לכן הי' הקרנות למעלה מן המזבח, ולכן י"ל כי לאשר בחטאת נרמזו גם בחינות עליות למעלה בסוד הזרקא לאחר דאתנטילת מתמן לכן הי' ההזאות למעלה בקרנות, וכ"ז בפרטות הזריקה בעצמה ואולם בכללות הקרבן הנה ביארנו הזריקה ביסוד וידוע מ"ש בזוהר ותיקונים ששה תיבות דיחודא נגד ש"ק ואחד ביסוד ששם יקוו המים אל מקום אחד ושם מתיחדין זו"נ ז"א א"ח דאחד ונוקביה דל"ת דאחד וה"ס הזריקה על ד' קרנות המזבח ואדם הזורק בחינות א"ח ז"א:

ז

הנה נתבאר למעלה כי זריקת הדם הוא בחינות דכורא וגם בחינות המשכת מוחין לזיווג או"א וזו"נ דוגמת ק"ש וכן אמרינן בזוהר ותיקונים כי ק"ש בחינות ת"ת ותפלה מלכות, וכן אמרינן בתיקונים כי ציצית ותפילין או"א, וק"ש ת"ת ותפלה מלכות, ובזה יובן ג"כ למה ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן [ואפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שתפלה מדאורייתא עכ"פ מדאורייתא סגי בתפלה קצרה ונוסח התפלה מדרבנן משא"כ הק"ש] וטעמו של דבר כי ק"ש בז"א סוד תורה שבכתב ותפלה במלכות סוד תשבע"פ, והנה עפי"ז יאירו עינינו למה עיקר הכפרה בזריקת הדם, אבל הקטרת אמורים הוא רק למצוה ולא לעכב כי הזריקה דוגמת ק"ש שהוא מדאורייתא. וההקטרה במלכות דוגמת התפלה מדרבנן. וגם תבין למה הי' אומרים בביהמ"ק ק"ש בין זריקת הדם להקטרה וגם ג' ברכות על המקדש, ואחר גמר התמיד היו מתפללין תפלת י"ח כי אחר גמר כל עבודה במעשה היו מיחדין בבחינות הדיבור אותה עבודה בעצמה כמו שידוע מכוונת האריז"ל בכוונת התפלה שמצות המעשיות קודמין לתפלה כמו יפנה ויטול ידיו תפילין וציצית ואח"כ בדיבור ע"ש. לכן אחר הזריקה אמרו ק"ש. ואחר ההקטרה אמרו תפלת י"ח. והנה עפ"י הדברים האלה מה מתוק שיטת היעב"ץ ז"ל שגם בתמיד של בין הערבים אמרו ק"ש בין זריקה להקטרה הגם שאין אנו אומרים ק"ש במנחה עכ"ז לא לגמרי דמי להדדי עבודה לתפלה כמ"ש כ"פ בחיבורי זה. אולם אף אם תאמר כשיטות האיטלקים שלא אמרו ק"ש כמנהגינו בתפלה מ"מ לא תיקשו דהרי לפי דברינו הזריקה דוגמת הק"ש. דבאמת בתירוצו של רבינו האריז"ל שלכן אין אנו צריכין לומר ק"ש במנחה משום דיש עדיין רושם המוחין מן הבוקר ויספיק לזיוג אב"א יתורץ גם עלינו. ואולם לקמן אי"ה אכתוב דרך אחר ושם אתן את דודי לך בביאור עוד כמה דברים שבין תמיד השחר לשל ערב עי"ש:

ובזה תבין ג"כ ביותר ביאור ענין נחמד בענין זריקת הדם שביארנו בחינות דכורא והמשכת מוחין. והרי הדם בחינות גבורות ומוחין דקטנות כמבואר בשער חג המצות כי מוחין דקטנות לבושים החיצונים דאמא בחינות עשר דמים, אחורים דאקי"ק בגמט' ד"ם וכן מבואר בהרבה מקומות. וכן בתורה כי הדם הוא הנפש וה"ס מוחין דקטנות ולדברינו הדם ירמוז לרוחא ומוחין דגדלות, אבל כאשר תתבונן עם דברינו הנ"ל שהזריקה דוגמת יחוד דק"ש, כאשר תעיין בפע"ח שער ק"ש בארוכה ענין ד' בחינות ק"ש ובכ"א צריך שיהיו לז"א בחינות מוחין דקטנות תחלה דאל"ה אינו יכול לעלות במ"נ וכפי ערך מוחין דקטנות אשר הז"א מעלה כן ערך מוחין דגדלות אשר יקבל, כי כאשר יש לו מוחין דאמא בשלימות פנימיים ומקיפים וגם פנימיים דאבא ואינו חסר לו רק מקיפי אבא דקטנות כמו בשחרית, אז מקבל מוחין דגדלות גבוהים מאוד מחיצוניות עתיק וממילא תבין הדברים מתוק מדבש כי כללות הזריקה ביארנו בחינות עליות מ"נ בסוד הזרקא דאזדריקת למעלה וכו'. וכן הז"א מעלה את בחינות נפש"ו בסוד מסירת נפ"ש על קידוש השם לאמא עילאה והוא הדם עצמו מבחינות נפש ומוחין דקטנות וע"י העלתן במ"נ מקבל מוחין דגדלות ומיחד או"א וזו"נ כמו בק"ש הבן הדברים ולקמן אי"ה נבאר איך שיש לבחינות הקטרה עילוי מצד אחד על הזריקה כמו התפלה על ק"ש, כי הק"ש אעפ"י שממשיך לזו"נ דאצילות מוחין דגדלות אבל היא עצמה עודה בעולם הבריאה משא"כ התפלה במלכות דאצילות, ועוד כי הק"ש היא רק מוחין דששה קצוות דגדלות אבל התפלה היא מוחין דג"ר דגדלות. ואולם בזה בעצמו נוכל להבין למה דוקא הזריקה מכפרת לא ההקטרה הגם כי לפי"ז שהקטרה בחינות תפלת י"ח היא גדולה מן הזריקה שהיא נגד הק"ש עפימ"ש האריז"ל בליקוטי תורה שופטים בדרוש י"ח נשים שמותר למלך כתב שם כי כאשר המוחין המה מש"ק דגדלות אז המוחין דגדלות וקטנות מעורבין רק בבוא ג"ר דגדלות אז המוחין מתפשטין עד סיום בחינות ז"א ודוחין המוחין דקטנות למטה לבריאה עי"ש בארוכה. והנה ידוע כי כל החטאים בפרט השגגות שמביאין עליהם קרבן כולם מצד מוחין דקטנות כמ"ש ונעלם ממנו ולא ידע ואשם וגם ידוע מ"ש הבעש"ט זל"ה על כל שאינו מחיוב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן דעל כרחך צריך להיות גם בצדיק איזו פגם קטן ועי"ז יכול לתקן את בנו דורו דאל"ה אין לו שום שייכות עמהם ואינו יכול לתקנם והדברים עתיקים. הנה כמו כן בכאן באדם עיקר התיקון בבוא מוחין דש"ק דגדלות שאז המוחין דגלות וקטנות מעורבין ויכולים המוחין דגדלות לתקן את הקטנות והוא לדברינו בעת הזריקה דוגמת ק"ש. משא"כ בבוא ג"ר דגדלות ונדחין הקטנות למטה אין למוחין דגדלות שום שייכות עם הקטנות לתקן אותם והבן:

ח

הנה נתבאר מעט ענין הדם שהוא המתיר את הקרבן וסודו בבחינות דכורא והוא ענין הסמיכה וגם וידוי דברים ואולם כ"ז בחינות הקרבן שביארנו ששה קרבנות בש"ק דמלכות יהי' המתיר בחינה יותר עליונה בז"א. אולם המנחות שביארנו שהם במלכות שבמלכות יהי' בחינות המתיר שלהם שהיא בחינות הקטרת הקומץ בדכורא שבמלכות שהיא בחינות דכורא נגד מלכות שבמלכות לכן מפגלין את המנחות בהקטרת הקומץ שהוא בחינות מחשבה אל המנחה. וכן המנחות שאין להם מתיר שהוא הקומץ רק כולה כלול אין בהם פיגול, כי הפיגול הוא רק במחשבה והמנחה הזאת שכלה כליל היא בחינות מלכות שבמלכות ובחינות מעשה. והנה עיין מ"ש בח"ב פי"ב שיש י"ג שהם ד' מנחות שכולם כליל בימין דוגמת העולה וד' מנחות נקמצות בשמאל כמו חטאת. וד' מנחות שכולם נאכלים רק שיש להם מתיר דוגמת השלמים ולכן הם בקו האמצעי כמו שלמים [ובזה תבין למה לא נתפרש ענין הפיגול בתורה רק בשלמים כי הפיגול הוא רק במתיר כמש"ל ודו"ק] ועוד יש מנחה הי"ג לה"פ שיש לה ג"כ מתיר והוא הבזיכין. וכן בלחמי תודה ונזיר הכבשים מתירים אותם משא"כ במנחת נסכים לדידן דפסקינין כרבנן דר"מ אין הקרבן מתיר אותה הרי יש כאן טי"ת מנחות נקמצות ושיש להם מתיר שביארנו שהוא בסוד דכורא כמ"ש והיתה ללחם לאזכר"ה וכן את אזכרת"ה ממנה בחינות זכו"ר. וד' מנחות שכולם כליל ואין להם מתיר לכן אין בהם פיגול בחינות בנוקבא כמ"ש למעלה. והנה גם זה דוגמת מש"ל בקרבן שהזריקה בחי' דכורא בשמאל והקטרה מלכות בימין:

והנה אמרינן בס"ד פ"ב בענין י"ג תיקונים ארבע בלחודוי אסתמכו תשעה אשקיין לגינתא. ופירש שם הגראז"ל כי ט' תיקונים יורדים לז"א לכן יש בו ט' תקוני דדיקנא וד' הנשארים יורדים לנוקבא והוא בסוד אח"ד א"ח וד' ועוד פירש שם שהד' דנוקבא הם תיקון ג' ה' ז' י"ב שהן בלי שערות עי"ש, הנה מעתה תבין דברינו כמין חומר כי לכן יש כאן במנחות ט' שיש להם מתיר בחינות דכורא וד' נוקבים שכולם כליל. ואם כנים דברינו בזה אפשר לומר כי הג' מנחות שאינם נקמצות הוא בתיקון גה"ז ומנחת נסכים נגד תיקון י"ב בחינות הפה ובזה תבין למה מנחת נסכים משלמת אל הקרבנות כי הקרבנות ז' נגד ז' תיקוני גלגלתא שהם בחינות דכורא ופה מלכות כמ"ש הגראז"ל בס"ד. והנה הפה כולל כל הי"ג תיקונים שסביב הפה וכן הי' במנחת נסכים הנסכים לפר ולאיל ולכבש י"ג לוגין שמן כמ"ש למעלה בח"ב וכן שם בדיקנא שם סוד שירי הלוים שהי' בניסוך היין שבנסכים כמ"ש האריז"ל ע"פ מקולות מים רבים אדירים שה"ס הדיקנא שהשערות נימי הכנור. וכן שם בפה ובדיקנא בחינות חסד דעתיק וי"ל שז"ס השמן שבמנחות ושם בפנים בפה בחינות חיך וגרון יסוד ומלכות דמו"ס ששם במוחא בחינות היין כחמרא דשקיט על דורדיא גבורה דעתיק ואפשר ז"ס ניסוך היין אשר במנחות והנה הוא יורד מן החיך אל הגרון [ואפשר ז"ס מ"ש חכמז"ל הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ת יין] וכן מן הגרון עולה כנגדו בחינות הקול ואפשר ז"ס ניסוך של הלוים שהי' בניסוך היין. וכבר ביארנו למעלה בח"א פרק ו' כי פרשת שלח נגד היכל הרצון והיכל זה בסוד הפה כמ"ש הגראז"ל בהיכלות שעל היכל זה נאמר כחוט השני שפתותיך לכן נזכר בסדרה הזאת מצות מנחת נסכים ועיין עוד מ"ש הגראז"ל בהיכל ששי בראשית שהוא נגד הפה וסוד הנשיקין בסוד ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיי"ן בסוד וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדניתא ה' מוצאות הפה ה"ג מנצפ"ך שהן במילוי י"ב אותיות וכו' ואח"כ בסוד הרעותא שנכלל בבוצינא בחינות הרצון ורעותא, וז"ס לריח שמני"ך טובים שמ"ן תורק שמך וז"ס שמן ויין רעותא ובוצינא עיי"ש היטב ותבין ענין היין והשמן שבמנחת נסכים והם י"ג לוגין לפר ולאיל וכבש נגד י"ב חיות אשר שם נגד י"ב אותיות שבמלוי מנצפ"ך. ועוד י"ל שזה ענין ניסוך המים שבסוכות שהיה בעת מנחת נסכים שבבוקר בסוד החסד דעתיק שבפה ודיקנא והוא דוקא בסוכות שאז זמן המשכת החסדים למלכות ולכן היו שואבים רוה"ק בשמחת בית השואבה כי משם מפה דא"א באה הנבואה ורוה"ק כי בהבל היוצא מן הפה מתלבשין נביאי מהימנא. וכתב הרב הקדוש מקמארנא זצ"ל אף הוא ראה גלגולת אחת (בחינות גלגלתא דא"א) שצפה ע"פ המים [חסד דעתיק שבגלגלתא ומתלבשת בפה ודיקנא] על דאטפת ברוה"ק אטפיך וסוף מטיפיך יטופון לע"ל ונבאו בניכם ובנותיכם כי יתגלה בחינות רישא עלאה. ונחזור לענינינו בענין הי"ג מנחות ט' דכורין וד' נוקבין בסוד אח"ד א"ח דכורא ודל"ת נוקבא. והנה עם הנ"ל תבין למה בקרבן אין מפגלין רק בעבודת הדם ולא בהקטרה. ובמנחה מפגלין גם בהקטרת הקומץ אבל להנ"ל יובן כי הקטרת הקרבן בחינות מעשה אל עבודות הדם. משא"כ הקטרת הקומץ בחינות מחשבה לערך המנחה והוא בסוד רוחא שבמלכות בחינות בנימן שהוא בחינות דכורא אל המלכות. ובזה תבין ג"כ מ"ש בתמורה י"ד דאברים ופדרים מותר להקריבן על המזבח להקטירן אפילו אחר שקיעת החמה אבל הקומץ והלבונה אינם נקטרים רק ביום והוא לדברינו כמין חומר תלי"ת כי הקטרת הקומץ בחינות דכורא שבנוקבא שהוא בחינות יום. וידוע מע"ח בכוונת ק"ש שע"ה, כי כאשר המלכות שבמלכות יורדת לבריאה יורד בחינות דכורא שבמלכות למטה ונעשה בחינות דכורא אלי' ומזדווג עמה כמ"ש בזוהר ה' גנים אית וכו' עד וההיא גנתא אתהפיך למעינא לכן גם בחינות ההקטרה שהיא בחינות המ"נ שביסוד הנשרפין שם ע"י הרוח אש שעל המזבח הרבוץ כארי"ה בחינות רי"ו כלי ורוחא כידוע הוא נעשה בחינות זכר מתיר את המנחה וכבר ביארנו למעלה בח"ב פ"ה ענין העולה בסוד בנימן רוחא דבה היא העולה חסדים שבמלכות ודוגמת זה מנחת כהן איש החסד שכולה כליל כמו העולה וכן בפרטות בכל מנחה הקומץ הנקטר על המזבח בחינות בנימן דכורא שבנוקבא ותראה איך הדברים מכוונים. [ודע כי כ"ז בבחינות העבודה מקום הקרבנות מחשבתם עבודתן ומקום כפרתן. אבל עיקר עצמותן מבריאה בהמות בדכורא שבבריאה והלחם של המנחות במלכות דבריאה כאשר נתבאר בע"ה.] והנה בקומץ ד' עבודות שמפגלין בהם המנחה דוגמת ד' שבקרבן שחיטה בכתר וקבלה בחכמה והולכה בבינה המתפשטת עד היסוד ושם הזריקה וכן כאן בקומץ. קמיצה בכתר כי שם נקודת קמ"ץ. [ונרמזו בכאן הנקודות כי המנחות בחינות פנימות ומוחין שהם בסוד הנקודות כמ"ש למעלה בח"א פכ"ג אבל הקרבנות הגם שהם למעלה מהמנחות בדכורא אינם אלא בחינות חיצוניות שבדכורא ועמ"ש בבתי הנפש פרק י"ג שיש ב' בחינות בענין זי"ן וי"ב האחד שזי"ן בדכורא וי"ב במלכות כמ"ש בכאן שהמנחות במלכות. והב' שזי"ן אברים חיצונים וי"ב אברים פנימים.] ומשם מתחיל מצות כהונה כמ"ש וקמץ הכהן כי כתרה נגד חסד שביסוד אמא המלובש בת"ת דז"א. משא"כ בכתר דז"א שהוא למעלה מבחינות כהונה ונתינה בכלי שרת דוגמת הקבלה והולכת הקומץ דוגמת הולכת הדם והקטרת הקומץ דוגמת הזריקה כי ענינם אחד שאצלה הקטרת הקומץ כמו זריקת הדם שבדכורא והבן, ואם נחשוב ג"כ בחינות הקטרת הלבונה שהיא ג"כ מתרת המנחה וגם מליחת הקומץ שהוא מעכב [משא"כ מליחת המנחה שאינה מעכבת בדיעבד] הרי הם ששה עבודות במתיר שסודו בחינות דכורא שבה בחינות וא"ו הנשאר באצילות ומלכות שבמלכות דל"ת והם ד"ו כמ"ש האריז"ל. והנה הד' של המנחה י"ל שזה בחינות ג' מתנות שמן יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן, ובאותן שאין בהם רק ב' מתנות שמן כמו החלות ורקיקין אפשר יש לחשוב נתינת הסולת לכלי שרת. והרביעי הוא ההגשה למזבח בחינות מלכות כמ"ש תנופה במזרח והגש"ה במערב. ובפרט לפמ"ש בסוף בית עולם כי ד' קרנות המזבח נגד ד' פרצופין שלה וקרן מערבית דרומית נגד מלכות שבמלכות יבואו הדברים כמין חומר שלכן ההגשה שהוא נגד מלכות שבמלכות צריכה להיות דוקא בקרן הזה והבן. ויהי' לפי"ז ג' מתנות שמן בחינות כח"ב ומלכות רביעית להם איומה כנדגלות וה"ס ד"ו פרצופין הנדרש בכ"מ שהם ע"ס דכורא ו"ק והנוקבא עם ג"ר בחינות דל"ת וכבר בארנו למעלה בשם הגר"א ז"ל טעם לזה כי אין ג"ר שריין על הז"א רק בשביל המלכות לכן הם ככללין בה ובזה תבין ג"כ למה לא באו היין והשמן רק במנחות סוד המלכות ולא בששה קרבנות סוד הזעיר כמ"ש למעלה. והנה הג' מתנות שמן יש לחשוב גם בקומץ כמ"ש וקמץ הכהן מסולת המנחה ומשמנ"ה הרי הם טי"ת בקומץ שהוא הדכורא וד' במנחה עצמה מלכות וכ"ז בפרטיות בכל מנחה וכן בכללות י"ג מנחות טי"ת אשקיין לגיגתא. ז"א דכורא וד' בלחודוי אסתמכו כמש"ל שהם נגד טי"ת מנחות הנקמצות ויש ד' מנחות שאין בהם קומץ וכולם כליל. והנה הד' מנחות שכולם כליל ביארנו שמנחת נסכים אחד מהם והיא הרביעית וכן בד' עבודות בעצם המנחה ההגשה היא הרביעית ויהי' לפי"ז מנחת נסכים נגד הגשה לכן אפשר מטעם זה מנחת נסכים אינה צריכה הגשה כי כל עצם המנחה מרמזת לזה:

והנה לבאר ענין התנופה שהי' בחזה ושוק של שלמים ובשלמי ציבור עם שתי הלחם ובמנחת העומר ומנחת קנאות, הכה אמרו חכמז"ל תנופה במזר"ח והגשה במער"ב נראה שתנופה בחינות ת"ת מזרח והגשה נגד המלכות וכן אמרו חכמז"ל שבתנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, דוגמת ניענועי הלולב לששה קצוות נגד ש"ק דז"א שהת"ת כוללם ולכן כל ניענועי הלולב עד כנגד החזה ת"ת כידוע מהאריז"ל והוא כדי לעצור רוחו"ת רעות נגד בחינות רוחא ת"ת. והנה תנופה הזאת תרמוז לבחינות ז"א גם לבחינות דכורא ורוחא שבמלכות וביארנו בזה למעלה שז"ס התנופה במנחת קנאות לבדוק אם לא פגמה ברוח הזה שהוא הקשר בין איש לאשתו. וכן במנחת העומר שהוא בדיקת כללות ישראל, והנה מטעם הנ"ל הי' החזה ושוק של שלמים טעונים תנופה כי השלמים בחינות ת"ת כמש"ל לכן טעונים תנופה כמ"ש תנופה במזרח ת"ת ומטעם זה היו מניפים החזה כי החזה בחינות ת"ת כידוע ושם כל ניענועי הלולב בחזה, ומפני זה אף שהיו מניפים גם השוק מ"מ עיקר בענין הזה הוא החזה כמ"ש בתורה חז"ה התנופ"ה ושוק התרומה וגם שתי הלחם עם ב' כבשים שלמים שביארנו למעלה פ"ט שהם ביסוד דבינה בחזה דז"א טעונים תנופה הלחם עם הכבשים:

ט

והנה נשאר לנו לבאר בענין נתוח אברי הקרבן ובאמת מעט מזעיר יש לי בזה ועכ"ז לא אמנע מלהעלות על הכתב הכה אמרו שטי"ת כהנים זכו בתמיד, ששה בקרבן עצמו וג' במנחה ואפשר לומר לפימ"ש שהקרבן בחינות ש"ק דמלכות והמנחות במלכות שבמלכות לכן באו ששה אנשים בקרבן וג' במנחה נגד ג"ר כי המלכות היא איומה כנדגלות שוה לג"ר והם מנחה וחביתין ונסכים [ביותר תבין כאשר תגיע לפרק כ' שביארנו שמה ג' הנ"ל בבחינות התגלות המוחין בז"א עי"ש.] ואולם סדר אברי העולה נראה שהם באופן אחר מסדר הספירות בכ"מ כי יש כמה בחינות כמ"ש בבתי הנפש שט"ס בפנים והגוף החיצוני כלול מזי"ן אברים חיצונים וי"ב אברים פנימים וכאן בקרבן נתחלק לששה חלקים כוללים אברים החיצונים והפנימים גם יחד ונבאר לפ"ד בקיצור הא' בראש ורגל ימין בחינות נצח ושם בחינות רעיא מהימנא בחינות הדעת שהוא הראש לכן הראש ורגל גם יחד עיין בבית מועד א' בהג"ה בענין הדעת שמתפשט בנו"ה. הב' בשתי ידים בחינות חסד כי גם הגבורה נכלל בימין כמ"ש ימינך ד' נאדרי בכח לכן כל הכח של הדם בימין. הג' בעוקץ ורגל בחינות הוד ושם המלכות בחינות זנב לאריות שעומדת בהוד [והגם כי כתבנו שאצלה להיפוך המלכות בנצחה מ"מ פרטות אברי הקרבן מרומזין לאברי האדם שהוא דוגמת ז"א] כמ"ש בגמרא ח"א פרצוף וח"א זנב. הד' בחזה וגרה בחינות ת"ת ובו תלוי הריאה פנימיות הת"ת עיין בתי הנפש פכ"ו. הה' בב' דפנות בחינות גבורה לכן תלוי בהם הכבד והטחול בחינות גבורות לכן מכבד שורש עשו וכן הצלעות והעצמות בחינות לאה גבורה כמ"ש עצם מעצמי לאה ובשר מבשרי רחל כמ"ש האריז"ל לכן לאה דינא קשיא ורחל רפיא, הששי בקרבים הנתונים בבזך נגד יסוד כמ"ש הבן יקיר לי אפרים וכו' על כן המו מעי לו ולכן מעיו בדעת אתפשטו כי הדעת שורש היסוד זה אשר נראה לי כעת בטעם ניתוח האברים אלו עד יערה עלינו רוח ממרום להבין טעמי תורה באמת:

י

ונבאר בעזרת השי"ת מצות ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. הנה בזוהר ויחי דף רמ"א רבי אחא אמר ולא תשבית מלח וכו', וכי אמאי מלח, אלא בגין דאיהו ממרק ומבסם מרירא לאטעמא, ואי לאו הוי מלחא, לא יכול עלמא למסבל מרירא הה"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל וכו' מלח איהו ברי"ת דעלמא קיימא בי' דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו' בגין כך איקרי ברית וכו' רבי חייא אמר כי צדי"ק ד' צדקות אהב דא מלחא בימא [יסוד ומלכות] ומאן דפריש לון וכו'. בג"כ כתיב ולא תשבית מלח דהא דא בלא דא לא אזלא ע"כ ועיין שם במק"מ פירש שמלח הוא ביסוד הממתק מרירות המלכות וזה ע"י ג' גבורות הנמתקין ביסוד ע"י החסדים שהם בסוד לח"ם ג' חסדים ומלח ג' גבורות כמ"ש האריז"ל בכוונת האכילה ולפע"ד נראה לפרש שמלח הוא בעטרת היסוד ששם משכן הגבורות לצורך המלכות וז"ש כי כאשר משפטי"ך לאר"ץ והוא מבועא דבירא דלא פסיק מבירא בסוד היו"ד קשר של יד שאסור להפרידה מן התפילין וכבר הבאתי כמה פעמים בספרי זה בשם הגראז"ל כי הענין כי בודאי שלא בשעת הזיוג העטרה בו רק כי בביאה ראשונה נותן לה הה"ג בחינות רוחא דבגוי' ונשאר בה תמיד ושורש ה"ג אלו בעטרת יסוד בסוד אפרים אפ"ר י"ם כידוע מהאריז"ל לכן נקרא העטרה מבועא דבירא דלא פסיק מבירא ומעתה תבין היטב מ"ש ולא תשבית מלח כי המפריד חלילה מקצץ בנטיעות והוא ברי"ת מלח עולם שהוא קיים לעולם בסוד מלך הד"ר שביאר רבינו הגראז"ל בס"ד בסוד עטרת היסוד וכן כתוב במתנות כהונה ברית מלח עולם כי הכהן בסוד החסד המתגלה בפומא דאמא עטרת היסוד. ועפ"י הנ"ל תבין ענין המלח שע"י מתקיים המאכל ימים רבים ואינו מתקלקל כי כל קילקול והפסד מסוד השבירה והמלח מלך הדר המתקן הנשברים עיין שם בס"ד בארוכה. ואולם תבין ביותר ביאור כאשר תעיין בדברי הגראז"ל הבאתיו בבית מועד פכ"ד בענין הלויתן שסירס את הזכר שהוא אור היסוד והרג את הנקיבה שה"ס עטרת היסוד ומלח"ה לצדיקים לע"ל, שאז יתגלה האור הזה עי"ש דבריו הקדושים תראה מזה ג"כ סוד המלח בעטרת היסוד ודו"ק:

ובזה תבין למה הקטורת וקרבנות ומנחות כולם נמלחין אבל לא הדם כי כבר ביארנו כי כל בחינות הנקרבים לאישים כולם במלכות קטורת בג"ר וששה קרבנות בש"ק דילה ומנחות במלכותה וכל אלו צריכים מלח בחינות שורש הנוקבא בעטרת יסוד דזעיר אבל הזריקה ביארנו שהוא ביסוד דזעיר למעלה מן העטרה לכן אין צריך מלח. ובזה תבין ג"כ למה הי' מולחין האברים על הכבש בחצי העליון שבו הקרוב למזבח כי כבר ביארנו בבית עולם ח"ג כי המזבח מלכות וכבש יסוד וחצי העליון שבו בחינות העטרה הדבוק במזבח מלכות ושם מולחין את הקרבנות התבונן ותראה כי הדברים מכוונים ומתוקים תלי"ת:

יא

הנה עם מה שקדם לנו בפרקים שעברו נוכל לפרש ענין סדר המערכה והנה בין לאבא שאול בין לרבנן הי' קודם דם התמיד ואח"כ קטורת ואח"כ אברים ואח"כ המנחה והוא לדברינו כמין חומר כי הי' העבודה כסדר ממעלה למטה לכן הי' תחלה עבודות הדם ד' עבודות ד' אותיות השם שבז"א והזריקה ביסוד דז"א ואח"כ קטורת בג"ר דמלכות ואח"כ אברי העולה בש"ק דמלכות [כי העולה חסד כולל כל ש"ק דילה יומא דאזיל עם כלהו כידוע] ואח"כ המנחה במלכות שבמלכות. ואולם להבין פלוגתת אבא שאול ורבנן דלכ"ע היו מפסיקין במנורה בין ה' נרות לב' נרות ולאבא שאול מפסיקין בדם התמיד ואח"כ הקטורת אחר גמר הנרות ולרבנן הי' דם התמיד קודם לשניהם והפסקה הי' בקטורת. והנה טעמא של רבנן מבואר כמ"ש בגמרא בהיטיבו את הנרות יקטירנה בעידן הטבה תהא מקטיר קטורת והוא מבואר בזוהר כ"פ ע"פ שמן וקטורת ישמח לב שהם או"א וכן כתב האריז"ל בפע"ח שער הקרבנות ובלק"ת במצות חינוך מזבח הזהב בקטורת כתב שם ששמן מוחין דאבא וקטורת מוחין דאמא לכן היו נעשים ביחד [אפס כי מ"ש בטעם למה העלאת הנרות קודם הקטורת מטעם כי מקיפי קטנות אבא נכנסין קודם ש"ק דגדלות אמא, צ"ע למה תרמוז המנורה לקטנות, ואולם לדברינו יתבאר אי"ה באופן אחר ועין פנים לתורה] ואולם טעם אבא שאול שמפסיק בהטבה עם דם התמיד ואח"כ הקטורת צ"ע. והריעב"ץ כתב דהלכה כאבא שאול מדחזינן דנוהגין כל ישראל לאומרו וכן סידר הריעב"ץ ז"ל בסידור שלו סדר העבודה כאבא שאול ודלא כהרמב"ם ז"ל וא"כ צריכין אנו להבין טעמו דהרי לפי הנראה שפיר קאמרי רבנן שמן וקטורת ביחד בעידן הטבה תהא מקטר קטורת:

והנלע"ד בזה דהנה בזוהר ויקרא שם דף ח' ונ"ח על ענין שמן וקטורת קאמר שם באריכות דשמן ה"ס השפעות היורדת מלמעלה מרישא דעתיק לדיקנא כשמן הטוב וכו' ומשם עד למטה וקטורת ה"ס עליות מ"כ מלמטה. ושם בדף נ"ח דאומרת כנ"י להקב"ה אנת בשמן ואנא בקטורת והוא ג"כ כנ"ל כי היא מעלית מ"נ מלמטה והוא מוריד מ"ד מלמעלה ושורשם מדיקנא ורישא דא"א משם שורש הטיפה כידוע מדרוש אור מים רקיע. ונראה ג"כ מזה כי קטורת בחינות מוחין דנוקבא ושמן מוחין דז"א והוא ג"כ כנ"ל כי מוח הבן ממוח האב וברתא מאמא. ועוד ידוע מהאריז"ל כי בעת שהז"א מקבל מוחין גדולים מאו"א עילאין אז היא מקבלת מוחין דיש"ס ותבונה וידוע כי או"א בכללות העולמות בחינות חכמה ויש"ס ותבונה בחי' בינה ממילא תבין כי קטורת בינה הוא מוחין דילה כמ"ש אנא בקטורת ואנת במשחא מוחין דילי'. והנה בלק"ת תצוה במצות הדלקת נרות בשמן זית כתב שם שז"ס החסדים שבזעיר המאירים לנוקבא והם יורדים תחלה אל היסוד בסוד כתית למאור שהוא היסוד דכתיש כתישין ובכח ההכאה חוזרים למעלה ומתפשטים בגוף זעיר ומשם מאירים לנוקבא וזה להעלות נר תמיד שע"י העלי' מאירים בה עיי"ש:

והנה גם זה כדברי הזוהר אנת במשחא מוחין וחסדים המתפשטין בז"א ואולם בלק"ת בהעלותך כתב שזי"ן נרות המנורה בחינות ה"ג שמתפשטים בנוקבא ומגדילין אותה כמו החסדים לזעיר והם נכללין ביסודה ואח"כ במלכותה הרי ז' רק שהחסדים בזעיר בחינות ה"פ אור דמע"ב והם אור היום וה"ג דנוקבא נר המאיר בלילה, וכ"ז נעשה ע"י אהרן שהוא יסוד דאבא המתגלה מהחזה ולמטה מקום המלכות בקו האמצעי [וכן י"ל שכ"ז נעשה ע"י המנורה שהוא בסוד אבא כמ"ש בבית עולם עיי"ש] עכדת"ק בקיצור, והנה הדברים הנ"ל חוץ מה שאינם כדברי הזוהר מ"ש אנת במשחא, אף גם סותר דברי עצמו ממ"ש בפ' תצוה שסודה בחסדים דזעיר. ואולם התירץ מבואר תכף למעיין כי במנורה יש ב' בחינות הטבה, והעלאה שהיא הדלקה, הטבה בבוקר והוא קינוח הנרות ונתינת שמן ופתילה חדשה והעלאה שהיא הדלקה בלילה הרמב"ם ז"ל כתב שגם בבוקר היו מדליקין וכבר חלקו עליו כל האחרונים], והנה שם בפרשת תצוה על מצות הדלקת נרות בשמן פירש ענין השמן לכן כתב שהוא בזעיר כמ"ש אנת במשחא ולכן הי' ההטבה בבוקר בחינות זעיר ונקרא ההטב"ה ע"ש האור כי טו"ב חסדים דז"א משא"כ בפ' בהעלותך על מצות העלאה והדלקת הנרות פירש שזה בה"ג דמלכות, כי כל בחינות אש במלכות אש המזבח ואש קטורת ומנורה ולכן הי' רק בלילה. והנה הז' חסדים המתפשטים נחלקים בז"א ל"ב וה' שהם ה"ח המתפשטים בחגתנ"ה וב' כללות ביסוד ומלכות כידוע, והנה כתב הגראז"ל בתמיד פ"ג כי שחיטת התמיד הי' קודם דישון המזבח והטבת המנורה ה' נרות, ובעת הקבלה והילוך הדם יותר ממאה אמה הי' מדשנים המזבח ומטיבים ה' נרות. ואח"כ דם התמיד שהוא הזריקה ואח"כ ב' נרות האחרונים עכ"ל. הנה לפי"ז תבין שיטת אבא שאול כמין חומר לפימ"ש בפרקים שעברו כי עבודת הדם בדכומא קבלה בחכמה והולכה בבינה המתפשטת בה' תרעין דילה עד הוד ואח"כ הזריקה ביסוד לכן הי' בעת ההולכה בחי' ה"ג דאימא הטבת ה' נרות בחינות ה"ח דאבא, ואח"כ הזריקה ביסוד ואח"כ משלים ב' נרות שהם יסוד ומלכות כמ"ש בבית עולם ח"ב שה"ס נר מערבי אחד מן השני נרות המזרחים שהוא הששי ממערב יסוד שנקרא מערב עי"ש, וכ"ז בחינות הטבה ונתינות שמן ואח"כ מתחיל בחינות נוקבא קטורת בג"ר שלה ואיברי התמיד בש"ק דילה ומנחה במלכות שבמלכות וכולם נקטרים על האש בחינות מלכות. וכן בערב נתוסף גם על הקטורת בחינות הדלקת הנרות ג"כ בג"ר דמלכות חכמה שלה והוא כפתור ופרח בעהשי"ת:

והנה באו בחינות המוחין שמן וקטורת סמוך להקטרת האברים שהיא במלכות, ולא אצל עבודת הדם שהוא בדכורא לטעם שכתבנו כ"פ בחלק זה שהמוחין נכללין במלכות כי היא איומה כנדגלות שוה לג"ר. והיא מקבלת מג"ר ג' אותיות אי"ן ועם ד' שלה נעשית אדנ"י וכל המוחין שמקבל הז"א הכל עבורה לצורך הזיוג לכן הם ד"ו פרצופין הז"א וא"ו ש"ק והיא נקודה אחת עם ג"ר הנכללים בה נעשית דל"ת וכן ביארנו למעלה בסוד שמן ויין שבמנחות. והנה כ"ז בתמיד של שחר שהיתה הקטורת בין דם לנסכים אבל בין הערבים שהיתה הקטורת בין אברים לנסכים כמ"ש בפ"ג דיומא צ"ע להבין סדר הדברים דהרי קטורת ומנורה בחינות חו"ב ולמה יבואו אחר האברים שהם בחינות המלכות, וגם למה נשתנה סדר התמיד הערב מבשחר אבל הענין הנ"ל למדונו רבותינו בטעמו של דבר בגמרא יומא ל"ג דבתמיד של בין הערבים כתוב כמנחת הבוקר וכנסכו דרק המנחה היתה שוה לבוקר מה התם קטורת קודם למנחה אף כאן אבל האברים לא הי' שוים לבוקר דהתם הקטורת קדמה לאברים אבל כאן האברים קדמו להם. והענין נלפע"ד להיות שתפלת הערב בחינות הדינים לכן נעשה עיקר היחוד בבחינות המלכות שבמלכות בחינות המנחה לכן נקראת תפלת המנחה כי המנחה עיקרת ביחוד הזה ולכן באו המוחין שמן וקטורת סמוך למנחה, ובזה תבין ג"כ מש"ל בסימן זי"ן בהג"ה לפי דברי האיטלקים שלא הי' ק"ש בתמיד של בין הערבים ובאמת כן אנו נוהגים בתפלה, והרי לפמ"ש שם שהזריקה נגד הק"ש ואחרי שהי' זריקת הדם גם בתמיד הערב למה לא אמרו ק"ש. ואולם לפי הנ"ל ניחא משום דבתמיד הערב לא הי' הזריקה והקטרת הקרבן עיקר רק המנחה לכן לא נצרכו לק"ש. ודע כי בחינה זאת מלכות שבמלכות נקראת לפעמים בשם לאה והרב הקדוש מקאמרנא נשתמש בזה הרבה. ולכן י"ל כי לאשר במנחה בחינות זיוג לאה העליונה יש גם לבחינה זו תוספות ועילוי ואולם לקמן פי"ט שמה נבאר אי"ה כי המנחה היא ממש נגד לאה העליונה מלכות דבינה ויבואו הדברים מכוונים היטב כי במנחה זיוג לאה כמ"ש האריז"ל, [ועיין בלק"ת במצות מע"ש שצריך לאכלו בירושלים כתב כי ירושלים בסוד לאה ובזה תבין מ"ש בגמרא שבועות שאין מחנכין העיר ירושלים אלא בשירי מנחות והבן]:

יב

ואחרי שביארנו מעט סדר עבודת התמיד נבוא לבאר אי"ה שאר קרבנות הציבור ובראשית נבוא לענין עבודת יוה"כ שהיא עיקרית ושורש לכל עבודת השנה וגם היא עבודת לפני ולפנים. והנה אין בכל השנה שיכנוס הכ"ג לקודש הקדשים רק ביה"כ. והענין כתבתי בבית עולם ח"א בארוכה ובבית מועד פט"ז שביהמ"ק בסוד ששה היכלות דבריאה וקה"ק נגד היכל קה"ק וביארנו שם בביאורינו המועדות ע"ד ההיכלות ששה מועדות נגד ששה היכלות ויוה"כ נגד היכל קה"ק לכן דוקא ביוה"כ נכנס הכה"ג לקה"ק לעשות שמה העבודה. ואולם לפי דרך הב' שבחלק ב' בבית עולם שביארנו הביהמ"ק ע"ד היושר ויהי' העזרה בחינות ז"א ומזבח מלכות והיכל מוחי או"א וקה"ק כתר דז"א וכן ירמוז בשורשם ההיכל לאו"א עילאין וקה"ק א"א כתר האצילות והכל אחד כי כתר אמיתי אינו יורש ז"א רק מא"א כמו בחג השבועות. הנה עפ"י הנ"ל תבין הדברים כמין תומר כי ידוע מרבינו האריז"ל שביוה"כ עולית המלכות לדיקנא דא"א משא"כ בכל השנה כלה אפילו בשבת במנחה שעולה הז"א לדיקנא אבל לא הנוקבא. והנה כללות הקרבנות המה במלכות כמ"ש בח"א [הגם כי ארמוז בפרטות על כל הספירות] לכן רק ביוה"כ נעשית העבודה בקה"ק בבחינות עליות מלכות לכתר, וכן יתבאר לך בזה סדר העבודה ביוה"כ שהיו מכניסין תחלה לקה"ק הקטורת ואח"כ דם הפר והשעיר שלא כסדר בכל השנה שזריקת הדם קודמת לקטורת. אבל כאשר תבוא אל הפרק השני לקמן שהפר בחינות ז"א ושעיר בחי' לאה והקטורת מלכות רחל ולכן בכל השנה זריקת הדם שבדכורא קודם אל ההקטרה משא"כ ביה"כ שהמלכות קודמת בעלי' כמ"ש האריז"ל שביוה"כ המלכות עולית תחלה לבינה ולכתר ואחרי' עולה ז"א ולאה לכן מכניסין תחלה הקטורת לקה"ק ואח"כ דם הפר והשעיר. ואולם כ"ז בחינות כניסתן לפנים שהוא בחינות עלייתן לכתר אבל הוידוי שהי' בחוץ בעזרה הוא בבחינות ז"א כמו בכל השנה והי' עשר שמות בוידוי נגד ע"ס דז"א כאשר יתבאר אי"ה כי לאשר ביוה"כ העבודה בחינה כוללת לכל השנה נעשית בכל פרטותי' ודקדוקי'. ואולם בזאת צריכין אנו למודעי באיזה דברים האחד למה לא הכניסו רק קטורת שביארנו למעלה פרק י"א שהיא בג"ר של המלכות אבל לא הקטרת אמורים [שביארנו למעלה בבחינות ש"ק דמלכות] שאסור בפנים אפילו בהיכל כמ"ש ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו. והענין י"ל עפמ"ש האריז"ל לענין עליות העולמות בשבת שאין עולה רק הפנימיות לא החיצוניות, ובפרט ביוה"כ בחינות עולם הנשמות וכן היא נזונת מן ה' קולות פנימיות דבינה הנה בודאי שאין נכלל רק הפנימיות ואפשר ז"ס וכל אדם לא יהי' באוהל מועד ואמרו חכמז"ל אפילו אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם וכן אמרו על הכה"ג שהי' נכנס רק ברוחא לא בגוף וכמ"ש וכל אדם לא וכו'. לכן הי' מכניסין רק הקטורת פנימיות של המלכות ומוחותיה וכבר נתבאר למעלה בח"ב פרק ט"ו כי גם בחינות פר ושעיר של יוה"כ אעפ"י שביארנו על בחינות ז"א ולאה מ"מ ביוה"כ ירמזו לבחינה אחרת יותר פנימיות במלכיות דאו"א שבתוך הזעיר. השעיר מלכות דאימא בפנים שמשם שורש לאה והפר למלכות דאבא שמשם שורש ז"א מחכמה כמ"ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע לכן גם הקטורת תרמוז על פנימיות המלכות:

ועוד צריכין אנו לבאר כי הנה ביארנו ענין כניסת הכה"ג לקה"ק בג' דברים אלו על סוד עליות רחל וז"א ולאה לדיקנא והנה האריז"ל כתב שהם עולים בנעילה לדיקנא וסדר העבודה אנו אומרים במוסף. אבל באמת לק"מ כי אין בנו כח להשוות לגמרי סדר התפילות עם העבודה הגם כי נשלמה פרים שפתינו מ"מ יש כמה שנוים לבין עבודה במעשה לבין עבודה שבלב זו תפלה ועוד כי כמה חילוקים יש בין זמן שביהמ"ק הי' קיים לזמן הגלות ובזמן ביהמ"ק הי' הכה"ג מעלה אותם תיכף בטבילה ב' בעבודת פנים ונגד תפלת נעילה הי' הוצאת כף ומחתה כאשר יתבאר אי"ה. ועוד יש לישב לאשר היו מקצת המוספין תיכף בבוקר עם תמיד הבוקר ממילא התחיל תיכף ענין מנחה ונעילה כמ"ש למעלה ח"ב פרק י"א לענין לחם הפנים שירמוז לי"ב ת"ד בבחינות עליות ז"א לדיקנא בשבת במנחה והי' תיכף בשעה שביעית אחר המוסף כנ"ל]:

יג

ונבאר בעזרת השי"ת בפרטות סדר העבודה וזריקת הדם הנה כבר ביארנו בפרק א' שזריקת הדם הוא בז"א והוא התכללות בהמה באדם ובפרט ענין הוידוי דברים עם התשובה בחינות מוחין דבינה בז"א וביה"כ באו בפרטות בוידוי עשר שמות נגד עשר שמות דז"א וכבר ביארנו למעלה בח"ב כי הפר בחג"ת לכן מנחתו ג' עשרונים וגם ידוע מרבינו האריז"ל כי בז"א גם חב"ד שלו נעשים מחג"ת בבחי' עלייתם למעלה כידוע מכונת התקיעות ולכן י"ל כי ג' שמות שבנידוי ראשון על הפר בחינות חב"ד ולכן הי' מתודה רק על עצמו ואח"כ ג' שמות בוידוי ב' על הפר בחג"ת על כל אחיו הכהנים שהם למעלה בחג"ת כי דרועין לדרום בחינות ימין וכהן וכ"ז בפר בחינות חג"ת ואח"כ ג' שמות בוידוי ג' על השעיר שהוא במלכות והוא בנה"י ששם מקום המלכות ולכן הי' מתודה על כל ישראל כי נה"י ג' עדרי צאן הרובצים על הבאר ושם אחיזת כל ישראל וכ"ז בחינות השעיר החי שאינו נקרב והוא למטה בנה"י אבל השעיר השני שנקרב הוא בחינות לאה שעומדת למעלה נגד חג"ת אין צריך וידוי כי נכללת היא בוידוי הפר שהוא בחג"ת והענין למה אני אומר שהשעיר הנקרב הוא למעלה בלאה והשני למטה בנה"י תבין מדברי האריז"ל ששני השעירים ירמזו לחו"ב דנוגה העליון חכמה דנוגה נמתק לד' והבינה דנוגה ירדה לעזאזל וידוע מ"ש האריז"ל בענין תרין מוחין דנוגה הנ"ל שהראשון חכמה דנוגה יוצא מן הדעת אחורי לאה, והשני בינה דנוגה יוצא אחורי ת"ת ויורד למטה במקום רחל הרי שלך לפניך דשעיר הנעשה בפנים אחורי לאה שנמתקה ונכנסה לפנים במקום לאה ושעיר החיצון למטה אחורי רחל שעומדת בנה"י ואע"ג שלא נמתקה ויורד גוף השעיר לקליפות מ"מ אנו מוציאין החיות משם ונכלל בקדושה במקום הראוי כמ"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו כידוע מהאריז"ל:

וכבר ביארנו למעלה כי כל מעשי דמים בז"א וכל מיני הקטרת הן קטורת וכן אמורים הכל במלכות. אבל לאה נכללת בדכורא לכן גם השעיר בלאה בחינות דמים וכן הוא בשמע ישראל ש"ק דז"א נכללת לאה בדל"ת של אחד ורחל פרצוף בפ"ע בששה תיבות בשכ"מ לעולם ועד. ולכן גם כאן נגד רחל לא הי' מעשי דמים רק הקטורת אבל מ"ש בכ"מ שהשעיר במלכות ביארנו בסוף חלק ב' שהוא בבחינות לאה שנכלל בדכורא וזה ענין השם העשירי שהי' מזכיר הכה"ג לד' חטאת על השעיר הפנימי בחינות מלכות אבל הוא בסוד לאה כנ"ל, ולכן לא הי' בה וידוי רק בשעיר החי שהוא למטה בנה"י ומעתה תבין סדר הדברים כי אחר וידוי ראשון בחינות חב"ד נתן על ב' השעירים גורלות כי שם תיכף אחורי הדעת מתחיל בחינות לאה [ואפילו שעיר השני מוח בינה שירד למטה בת"ת מ"מ שורשו למעלה בדעת כמ"ש האריז"ל בענין בלק ובלעם שיניקתם מן הדעת המתפשט עד רגלי לאה הנכנסין בכתר רחל שהוא בת"ת ודו"ק.] ולכן עשה שם ההגרלה **([וכיוצא בזה כתב הגראז"ל בס"ד כי שני השעירים בסוד קין והבל, הבל שעיר הנשחט וקין לעזאזל נע ונד תהי' בארץ לכן הוליכו לארץ גזרה והם בנו"ה ושורשן בתרין עיטרין בדעת כמבואר בגלגולים הרי שב' השעירים שורשן בדעת]:)** ואח"כ הי' וידוי ב' בחג"ת ואחר שגמר בחינות פנימיות עבודת הדם של הפר עשה החיצוניות כי שחט את הפר וקיבל דמו אח"כ חפן הקטורת שהוא במלכות ששורשה שם בת"ת בין חג"ת לנה"י כי היכל הקודש מכוון באמצע ואח"כ התודה שלישית על השעיר על כל ישראל בנה"י:

והנה לפי עבודת כל השנה הי' לו לגמור את עבודת דם הפר ולזרוק דמו ואח"כ לחפון הקטורת רק כי כאן ביוה"כ נתחלפו הדברים לאשר ביוה"כ המלכות שהיא סוד הקטורת עולית תחלה לכן הי' ממרסין בדם הפר ומכניסין הקטורת תחלה לפנים ואח"כ הפר ז"א ואח"כ שעיר בחי' לאה. ואם תקשה אחרי שהיא עלתה למעלה תיכף בתחילת יוה"כ אל הבינה למה אנו מרמזין למלכות למטה בת"ת ז"א שאין חופנים את הקטורת עד אחר ב' הודוין של הפר בחינות חב"ד וחג"ת והרי היא היום למעלה מהם. זה אינו קושיא כלל כי אעפ"י שעלתה למעלה הניחה שורשה למטה בת"ת דז"א מקום אצילותה כי כן דרך הקדושה בכ"מ מנחת רושם וכמ"ש אם רוח המושל תעלה עליך מקומץ אל תנח והוא ברור לכל מבין ולכן בכל עבודת חוץ בחינות ז"א אנו מרמזין לה בת"ת ובהכנסתן לפנים הוא בהיפוך שהיא קודמת לטעם הנ"ל ואם תתבונן היטב בכל מ"ש תראה כי הדברים מתוקים מדבש ונופת צופים בעזהשי"ת:

ואפס דבר אחד צריכין אנו לבאר בזה לפמ"ש עד כה הי' וידוי א' בחב"ד, וב' בחג"ת וג' בנה"י. וכן נראה סדר הדברים כי הכה"ג יותר גדול מכולם ואח"כ הכהנים ואח"כ כל ישראל אבל הנה האריז"ל לא כך כתב רק כי ראשון בנה"י וב' בחג"ת וג' בחב"ד והנה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וגם כי נראה מדברי האריז"ל שהבאתי שהשעיר החי למטה כנ"ל. אבל הנלע"ד בזה כי באמת ענין הדם בעצמו שביארנו בבחי' ז"א בעצמו אבל עיקר התשובה והודוי מבחינות בינה המתלבשת בז"א ומטהרת אותו כמ"ש האריז"ל כי שמי"ם לא זכו בעיני' והיא המטהרת החטאים כי בה הטהרה וזה בכל השנה שאדם מתודה על הקרבן ובפרט ביוה"כ שאז מתגלה אימא עילאה כמ"ש ביום הזה יכפר עליכם לטה"ר אתכם. וכן לפני ד' תטהר"ו והוא בינה שהיא לפני ד' קודם ז"א ולכן הי' הכה"ג מתודה ושב בשם כל ישראל. והנה ידוע כי הבינה מתלבשת בז"א תחלה נה"י של הצלם בחב"ד דז"א ואח"כ נכנסין חג"ת שלה בחב"ד דז"א, ונה"י שלה יורדים לחג"ת דז"א. ואח"כ חב"ד שלה בחב"ד דז"א וחג"ת בחג"ת, ונה"י בנה"י, וא"כ דברי האריז"ל יתפרשו באפשר על בחינות מוחין דבינה המתפשטין בז"א בודוי ראשון נה"י בחב"ד, וב' חג"ת וג' חב"ד, אבל דברינו בכאן בז"א בעצמו להיפוך בודוי א' נכנסין המוחין בחב"ד שלו עד וידוי ג' בנה"י והוא וידוי השעיר והשי"ת יעזרינו להבין באמת ויצילנו משגיאות:

יד

ומעתה נבוא לבאר בעזשי"ת ענין הזריקה וגם המנין אחת ואחת שהי' מונה הכה"ג לפמ"ש למעלה כי ענין הזריקה בבחינת המשכת מוחין ודוגמת קריאת שמע אפס כי בכל ימות השנה נעשה בכללית אבל ביוה"כ נעשה ענין הזריקה ממש בסוד אח"ד דק"ש. הנה עיין בזוהר בראשית בפקודין בסוד ק"ש בפסוק יקוו המים וכו' אל מקום אחד שהוא אחד דק"ש ושם בהשמטות זוהר בראשית דף ו' ביאר ענין האל"ף דאחד בסוד עתיקא בסוד א"ז א' עתיקא זי"ן שבע דרגין עוד שם ת"ח כל המאריך באחד ברזא דאינון דרגין דרמיזין באח"ד ואינון עשר"ה וכלהו חד וכו' ואמרו ובדל"ת ושפיר בגין דהאי אתרא דלית היא דלית לה נהורא מדילה ובעי ב"נ לארכא בה ולאמשכא לה ברכאן מאינון שית סטרין שית בנין עלאין ע"י דצדיק ואינון שית סטרין רמוזין בחי"ת שית אילין ותרין לעילא חו"ב וכו' ע"ש קיצור הדברים שאל"ף דאחד כתר וחי"ת דאחד ש"ק דז"א עם חו"ב ודלת דאחד מלכות וזה בפרטות ובכללות חו"ב אין נחשבין כי נכללים בדיקנא דא"א לכן הם ג' בחינות כמו בסעודות שבת עתיקא וז"א וחקל תפוחין קדישין. ולאשר הרבה פעמים גם המלכות אין נחשבת בפ"ע רק נכללת בעטרת יסוד דז"א והם ז' קצוות עם עתיקא בסוד א"ז עתיק ת"א ד' הוא האלהים שאנו אומרים בנעילה יוה"כ שאז עלה הז"א במדריגת עתיק. הנה כמו כן הי' בהזאות יוה"כ ב' בחינות הא' כפי פשוטו אחת ושבע בסוד א"ז הנ"ל עתיק וז"א שהרי בארנו ענין עבודת יוה"כ בבחינות עליתם לעתיק בסוד ד' הוא האלהים, והשני בחינה יותר פרטיות בסוד מנין ההזאות שביאר רבינו האריז"ל שאחת כתר, אחת ואחת חו"ב, אחת ושתים ושלש וארבע וכו' הוא ש"ק דז"א ומלכות, והוא בסוד אח"ד כנ"ל כי אחת כתר א' דאחד, ואח"כ חו"ב וז"א חי"ת דאחד, ואח"כ ד' הזאות שעל מזבח הפנימי דלת דאחד ובזה תבין למה הי' הכתר הזאה בפ"ע אבל חו"ב נכללין במנין שבע הזאות דלמטה כמו באחד שכתר באות בפ"ע באלף. וחו"ב נכללין בז"א בחי"ת עיין מ"ש הגראז"ל בפקודין ותבין והוא כפתור ופרח תלי"ת:

והנה מבואר בתיקונים בסוד מ"ם סתומה שהם ט' נקודין לכל סטר ונקודה אחת באמצע משלמת לכל סטר לכל ד' סטרין הרי הם ל"ו וד' ביחד מ"ם סתומה דבינה. וכבר ידעת כי יוה"כ בסוד הבינה ולכן ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם במ"ם סאה דמקוה שבבינה עמ"ש בח"ב פרק י"ד לכן כמו כן בכאן הי' דפ"ט. ב' הזאות מדם הפר ומדם השעיר בפנים וכן בהיכל וכל הזאה בסוד א"ח דאח"ד וד' מתנות שבמזבח הפנימי משלימים למ"ם והבן. וכ"ז בסוד יסוד דבינה מ"ם סתומה שבדעת דז"א והוא במזבח הזהב כמ"ש בבית עולם ח"ב לכן מסתיים שם המ"ם בד' קרנות, וז' הזאות שהי' מזה על טהרו של מזבח נגד ז"ח המתפשטים מן הדעת עם כללותן. והנה לפמ"ש שפר ושעיר ירמזו למלכיות דאו"א ושם בדעת דז"א מתערבין מוחין דאו"א כי גבורות דאבא נעשו חסדים דאמא וחסדים דאמא גבורות דאבא לכן שם במתנות מזבח הזהב מערב יחד דם הפר והשעיר ולכן עירה דם הפר לתוך דם השעיר בחינות גבורות דאבא שנעשו חסדים דאמא וחזר ועירה המלא בריקן להורות על חסדים דאמא שנעשו גבורות דאבא. והנה כ"ז לדרך השני שבבית עולם ח"ב שהיכל מוחין דאו"א שבז"א וקה"ק מוחין דא"א ופר ושעיר פנימיות דז"א ומלכות ביסודות דאו"א. ולדרך הראשון שבח"א דבית עולם בבחינות ההיכלות או קומת א"א יהי' קה"ק ממש בחינות רישא דא"א ולשם עולין פר ושעיר וקטורת מלכות וז"א ולאה ביוה"כ והכל הולך למקום אחד והבין:

טו

ואבאר עוד בעזרת השי"ת איזה דברים בענין סדר העבודה, הנה היה ביוה"כ חמש טבילות ועשר קדושין וכבר בארנו למעלה פ"ג שהוא נגד או"א י"ה שבשם וטיהר"ו וקדש"ו שהן חמש טבילות נגד הבינה ששם הטהרה והטבילה במ"ם סאה דבינה ועשר קדושין נגד אבא ששם הקדושה. והנה ה' תפלות יוה"כ כתב האריז"ל שהם נגד ה"ג פנימיות דאמא שמקבלת המלכות ביוה"כ ולכן י"ל כי גם ה' טבילות היו נגד ה"ג אלו ה' קולות הפנימיות דבינה. וי"ל כי תפלת שחרית נגד טבילה א' שבה עבודת התמיד בחינות חסד שבגבורות. דמוסף נגד טבילה ב' שבה עבודת היום בבגדי לבן נגד ת"ת שבגבורות, בחינות דכורא, מנחה נגד טבילה ג' שבו הי' תמיד של בין הערבים לדעת הרמב"ם ז"ל נגד גבורה שבגבורות. ובזה נבין ג"כ למה נתחלקו המוספין לשנים פר ושבעת הכבשים בבוקר בטבילה א', ואיל בטבילה ג', ולהנ"ל יבוא כמין חומר כי כבר כתבנו כי פרים ואילים וכבשים בחג"ת כמ"ש חכמז"ל. ולכן האיל גבורה בא בתמיד של בין הערבים בטבילה ג' גבורה. ופר חסד בבוקר והכבשים שבת"ת המכריע לימין באו ג"כ בבוקר עם הפר. ועוד כי לא הי' אפשר לעשותם בטבילה ב' נגד הת"ת כי שם הי' העבודה בבגדי לבן לכן נכללו בבוקר לימין. ואח"כ נעילה נגד טבילה ד' הוצאת כף ומחתה שבו יורד הת"ת לכן גם בו הי' העבודה בבגדי לבן ומ"מ לאשר הוא בתי בראי והוא מתפשט למטה לכן הי' בו עבודת סילוק ולא עבודת מתנה, וטבילה ה' י"ל נגד תפלת ערבית של כל נדרי, והנה לא באה תפלה זו על הסדר כי כבר כתבנו כי לא נוכל לשמור הסדר בכיון התפלות אל הקרבנות [או אפשר שהוא נגד ערבית של מוצאי יוה"כ ותהי' על הסדר]. והנה בטבילה ה' הי' לדעת הרמב"ם ז"ל קטורת ומנורה ומנחת התמיד וחביתין וע' בפ' י"א כתבתי שעיקר תמיד של בין הערבים היא המנחה כמ"ש בגמרא כמנחת הבוקר וכנסכו שרק המנחה שוה לשל בוקר כי היא העקרית ולכן לאשר המנחה באה בטבילה ה' נקרא שתמיד נקרב בטבילה ה' וא"כ יש להשוות מעט בין רש"י והרמב"ם ז"ל של"פ רק בשמא ולא בטעמי ודוק ועוד נשאר לנו לבאר ענין הכנסת כף ומחתה שהי' מכניס כף הקטורת בשמאלו ומחתת הגחלים בימינו הגם כי בכ"מ העבודה בימין בכאן הקילו משום חולשא דכה"ג לישא מחתה כבידה בשמאלו, ואולם עם דברינו שהקטורת נגד המלכות יש ליתן עוד טעם לזה עפמ"ש בבית מועד פט"ז בשם רבינו מהרד"ב ז"ל שהכף רומז לז"א ומחתה למלכות [ולדברינו שהקטורת במלכות יהי' זו"נ שבמלכות] וכבר הבאתי בחלק ב' פ"ד שאצלה להיפוך דכורא בשמאלה ונוקבא בימינה לכן הי' הקטורת בשמאלו ומחתה בימין. ובלא"ה י"ל כי לאשר המלכות היא עולית בראשונה לא"א והיא העקרית היום בעלי' לכן המחתה בימין. עוד אבאר דבר אחד למה היו ממרסין הדם על הרובד הרביעי שבעזרה ורש"י ז"ל פירש שורה הד' משורות הרצפה ולא נודע הטעם אבל לפענ"ד נראה עפמ"ש בבית עולם בשם הגראז"ל בי"ב מעלות האולם שהיו נחלקים לגפ"ד אמה אמה ורובד ג' והי' שמה לדעתו ד' רובדין ובכל רובד ג' מעלות אמה אמה עיי"ש נ"ל שזהו פירש הרובד הרביעי והוא הרובד הד' שהי' למטה סמוך למזבח וטעמן של דברים כ"ל עפמ"ש שמה שההיכל נגד מוחין דז"א וי"ב מעלות שבחוץ להיכל בחינות י"ב תקוני דיקנא שנחלקין ג"כ לגפ"ד כידוע ויהי' לפי"ז הג' מעלות האחרונים שהם אמה אמה ורובד נגד תקון י' י"א י"ב שהם נושא עון, ופשע, וחטאה, שעליהם הי' מתודה הכה"ג ביוה"כ חטאו עוו פשעו עמך בית ישראל כמו שהביאו שם בגמרא יומא ראי' לר"מ מן הפסוק הזה, תלי"ת אשר עד כה עזרנו לבאר עבודת יוה"כ בסדר יפה אף נעים:

טז

הנה ביארנו ענין עבודת יוה"כ בכאן לאשר הי' סדר המערכה מתאים מאד לפי דרכינו בסדר אביי הוה מסדר סדר המערכה וביארנו למעלה ענין עבודת הדם שהוא בדכורא ושם ג"כ הטבת ב' נרות ה"ח וב' נרות ב' כללות החסדים שביסוד ומלכות ואח"כ הקטורת ג"ר דמלכות ואח"כ אברי התמיד בש"ק דמלכות ואח"כ המנחה במלכות דמלכות. והנה בארנו למעלה פרק י"א שלכן יש שבעה קרבנות נגד שבעה כפולות בש"ק עם העטרה. וי"ב מנחות נגד י"ב פשוטות במלכותה עיין בבתי הנפש פרק י"ג וכ"ז בכללות כל הקרבנות וכמו כן בתמיד בעצמו בפרטות בארנו למעלה שששה כהנים זכו באברי התמיד הרי נתחלקו האברים לש"ק, ובמנחה באה ג"כ החביתין כמ"ש בגמרא יומא ל"ג שם מנחה הנה החביתין נחלקין לי"ב חלות נגד הי"ב פשוטות כנ"ל ואחריהם הנסכין אפשר בסוד התלבשות' למטה בהיכל קה"ק דבריאה כמ"ש למעלה בח"ב פ"ט ענין הנסכים שיורדין לבי"ע. ואח"כ המוספין בחינות היכלות דבריאה כמ"ש בבית מועד באריכות ענין הזי"ן מועדים עם שבת נגד ז' היכלות או ז' ספירות דבריאה ששם המועדים כמ"ש האר"י ז"ל והם בכל מועד עשר קרבנות נגד עשר ספירות שבכל ספירה בעצמה:

ועפי"ז נוכל להבין דברי הזה"ק בפרשת פנחס המתחיל ובחודש הראשון במוסף דפסח רבי אבא פתח כאיל תערוג וביאר שם כל ענין האילה עם הנחש על פסוק קול ד' יחולל אילות [אם תתבונן בכל מ"ש בח"א תבין מעט שייכות ענין הנ"ל לקרבנות המוספין וגם למה באו בפרשת פנחס וההי"ב] וכו' עד ולאיתגליא האי חי' בינייהו למיהך ובהיכלו מאי ובהיכלו דקוב"ה כל אינון אוכלסין פתחין ואמרין בכי"מ ע"ש ובר"מ שם ובהאי זמנא מקדשין לעילא להאי חי' וקראן לה כבוד וכדין אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הד"ר ובהיכל"ו כלו אומר כבוד עי"ש והדברים אינם מובנים ולדברינו י"ל לאשר המוספין שבז' מועדים נגד ז' היכלות. ובזה נוכל ג"כ לפרש סיום המזמור ה' עו"ז לעמו יתן עפמ"ש בילקוט ראובני שיש ע"ז ימים בשנה שמקריבים בהם מוסף כ' שבתות. וששה ימי פסח חוץ שבת וז' ימי סוכות חוץ שבת, ור"ה, ויו"כ, ושבועות וי"א ר"ח חוץ ר"ה הרי ע"ז כמנין ע"ז לעמו יתן, וי"ל עוד שמלת ע"ז ירמוז על מוספין שבז' ימי פסח שהם כמנין ע"ז לכן פתח בזה הזה"ק על בחודש הראשון מוסף דפסח. ודע כי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' אמור כי לא קרבו ישראל במדבר רק קרבנות שכתובים בת"כ אבל המוספין אשר בחומש הפקודים וכן הנסכים לא קרבו במדבר ובאמת פשט הכתוב משמע כדבריו כמ"ש בנסכים כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אבל דבריו סותרים גמרא ערוכה מנחות מ"ה להיפוך כי קרבנות שבחומש הפקודים קרבו במדבר ושבת"כ לא קרבו ואחרי החיפוש מצאתי בפנים יפות שתפס עליו ג"כ מגמרא הנ"ל. ואולם לאשר ידענו דברי הרמב"ן ז"ל כי דבריו דברי קבלה אפשר לתרץ דס"ל דר"ש יחידאה הוא ור"ע לא ס"ל כוותי' ובגמרא אמר ר"ע לא גרסינן כמ"ש בהגהות הרש"ש ראי' מתוס' שם וכעת נדפסו הגהות שיטה מקובצת וכ' ג"כ דלא גרסינן לי'. וגם י"ל דראיתו מדאמר שמה ר"ש שכל האמור בח"ה קרב במדבר מוכח דנסכים הכתובים ג"כ שמה קרבו במדבר והוא ז"ל סובר כרבנן קמאי דלא קרבו נסכים במדבר זבחים קי"ח וכן מוכח פשטי דקראי דכי תבואו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומזה מוכיח דאין הלכה כר"ש ועיין בתוספות שם קי"ח ד"ה ר"ש ששקלי וטרי אי ר"ש סובר קרבי נסכים במדבר או לא והקשו שם על גמ' מגילה, ולפמ"ש יש להביא ראי' מדברי ר"ש במנחות מ"ה שכללא כייל שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר] ועל הראי' שהביא בפנים יפות משעיר ר"ח שבמלואים י"ל דהוראת שעה היתה ואין ללמוד לדורות. יהי' איך שיהי' בודאי לא נעלם מהרמב"ן ז"ל דברי הגמרא או אפשר הי' לו גירסא אחרת בגמרא. והנה לדברינו יבואו דברי הרמב"ן ז"ל כמין חומר לפמ"ש בסוף בית עולם כי ביהמ"ק הי' בסוד בריאה והמשכן בסוד מלכות דאצילות וכן כתבתי למעלה באריכות בחלק ראשון כי ת"כ בסוד מלכות דאצילות וספר במדבר נגד הבריאה. ולפמ"ש בכאן שהמוספין בזין היכלות הבריאה. לכן באו המוספין בספר במדבר וכן הנסכים לפי שהם בבריאה כמ"ש בח"ב פ"ט לכן לא הקריבו אותם במשכן שהי' בסוד מלכות דאצילות רק בביהמ"ק שכולל שניהם בסוד הבריאה ובבחינות מלכות דאצילות המתלבשת בז"ת דילה בבריאה בסוד עתיק:

תוכן העניינים

בנין שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה