בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו
אורח חיים · סימן יד
בדין רבוי שיחה בשבת אם הוא אסור מדינא
בפ' אלו קשרים (קי"ג ב') מפיק מקרא ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ופרש"י כגון מקח וממכר וחשבונות והתוס' שם בשם ר"ת הקשה על פירושו דהא כבר נפקא הא ממצוא חפצך וכ' שר"ת פי' כדא' בויקרא רבה פל"ד רשב"י הוה לי' אימא סבתא דהות משתעי סגי וא"ל אימא שבתא היום משמע שאין כ"כ לדבר בשבת כמו בחול וכן פי' הרא"ש והר"ן שם וכן הרמב"ם בפכ"ד ה"ד כ' ואסור להרבות בשיחה בטילה שנא' ודבר דבר שלא יהא דיבורך ש"ש כו' וכן תפסו כל הפוסקים והוקבע בש"ע רסי' ש"ז להלכה דרבוי שיחה מדינא אסור בשבת ומקרא דודבר דבר והגם שאינו כדאי להכריע עכ"ז לענ"ד ממקומו הוא מוכרע כפרש"י דלר"ת וכל הפוסקים דמ"ש שלא יהא דיבורך שש כו' היינו למעט בדיבור קשה לי טובא דא"כ מאי קא' הש"ס התם בשלמא כלהו לחיי אלא שלא יהא הלוכך ש"ש כהילוכך של חול מאי היא לוקי לה נמי באפושי הילוכא דאסור בשבת בהך גוונא ממש דשלא יהא דבורך ש"ש וכו' שהוא רבוי דיבור ואמאי הוה פשיטא לי' טפי פירושו דשלא יהא דיבורך וכו' ועל שלא יהא הילוכך כו' שואל מאי היא דהא חזינן דפריך הכא בפשיטות אמימרא דרב הונא ליקף קמפיש בהילוכ' הרי שאיסור אפושי הילוכא הי' פשוט להם יותר מפסיע' גסה. שהרי מסיק עלה אלא בהא כיון דלא אפשר ש"ד לעשות פסיעה גסה ולדלג ולא להקיף ולהרבות בהילוך אע"ג דלא אפשר וא"כ טפי הו"ל לאוקמי הא דשלא יהא הלוכך וכו' ברבוי הילוך מלאוקמי לה אפסיעה גסה וגם דתהוי ממש דומיא דשלא יהא דבורך וכו' אלא ע"כ לומר משום דלישנא דשלא יהא הלוכך כו' לא משמע כלל אריבוי ומיעוט הילוך אלא משמעו שלא יהא ההילוך באותו האופן כמו בחול וא"כ ע"כ לומר נמי כן בהך דשלא יהא דיבורך כו' דלא משמע כלל אהפרש בין רבוי למיעוט אלא היינו שלא יהא באותו האופן כבחול וכפרש"י והכי משמע כולא סוגיא דפ' שואל (ק"נ א) דכלהו עניני דיבור דמייתי התם הם עניני דבור בחפצים ועסקים ממש ע"ש לא רק רבוי דיבור ולהכי נמי אמר התם מ"ט דריב"ק דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר ולמה לי' לאתויי גם ממצוא חפצך והכי הול"ל דכתיב ודבר דבר דבור אסור כו' וכן פריך התם ודיבור מי אסו' מכמה מימרות דשרי דיבור בכמה ענינים ועסקים ומשני עלה א"ק ממצוא חפצך ודבר דבר חפציך אסורים חפצי שמים מותרים. משמע פשטי' להדיא דהודבר דבר קאי רק אממצוא חפצך ור"ל הדיבור בחפצים ועסקים ואשר הקשה ר"ת על פרש"י דהא כבר נפקא לי' מממצוא חפצך בעניותי הא לק"מ דאי לא ודבר דבר לא הוה מפקינן איסור ממצוא חפצך רק מעשה חפצים ממש וכדציין רש"י התם עלה הברייתא דעירובין (ל"ח ב') לא יטייל אדם לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה אחר השבת ומודבר דבר נפקא דאפי' דבור בעניני חפציך אסורין והיינו כגון מקח וממכר וחשבונות כפרש"י שזה אסור מדינא והך דויקרא רבה שהביאו התוס' וד' הירושלמי שהביאו שבקושי התירו שאילת שלום בשבת נראה דפליג אתלמודא דידן: