בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו
אורח חיים · סימן יג
בדין לצאת בתפילין על ראשו ע"ש סמוך לחשיכה
בפ"ק דשבת (י"ב א') תני דבי ר"י יוצא אדם בתפילין בע"ש עם חשיכה. מ"ט כיון דאמר רבר"ה חייב אדם למשמש בתפי' כל שעה ושעה ק"ו מציץ כו' הלכך מדכר דכיר להו והקשה הב"י בסי' רנ"ב ל"ל האי טעמא הא בלא"ה שרי משום דאינו מוציאה בידו אלא על ראשו כו' דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אם יוצא בהם על ראשו בשבת גופי' אינו חייב חטאת משום דדרך מלבוש עבידא כו' ע"ש מה שתירץ ע"ז. וע' ט"ז שתמה והקשה על תירוצו והגר"א ז"ל בביאוריו שם סקכ"ט חילק בין סמוך לחשיכה לעם חשיכה ודבריו תמוהים כמפורסם דהא הש"ס פריך לעיל (י"א ב') ארבא דס"ל דלא גזרי' גזלג"ז מבריי' דלא יצא החייט כו' עם חשיכה הרי דאין לחלק בהכי ולענ"ד נראה לתרץ עיקר קושיית הב"י דכשמכוין למצוה איכא נמי חיוב חטאת למ"ד שבת לאו זמן תפילין ע' רש"י עירובין (צ"ה ב') ד"ה ת"ק סבר וכו' וכ"ש כו' אתי איסור בל תוסיף ומשוי לי' כמשאוי והכא דהן עליו מע"ש שבשעת הנחתן מסתמא לשם מצוה נתכוין מעתה כל זמן שעודן עליו הא ודאי ע"ד הראשונה הוא עושה כי א"צ לכוין דוקא כל רגע לשם מצוה כמבואר בכ"מ וכדאמרי' בר"פ המצניע הב"ע כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו והשתא קמפיק לי' סתמא מה"ד בטולי בטלה מחשבתו קמ"ל כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ובזה יתורץ דלכאו' היכי מוקמת לה אי בשגגת שבת מאי יועיל בזה המשמוש בתפילין ואי בשגגת מלאכה הא אמרי' דליכא חיוב חטאת בזה אלא במכוין למצוה דוקא דאיסור בל תוסיף משוי לי' כמשאוי ואיכא חיוב חטאת רק משום דחייב למשמש בהם מדכר דכיר להו וע' תוס' שם י"א א' ד"ה שמא כו':