אור ברסלב
בנין של שמחה אורח חיים › סימן יא

בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו

אורח חיים · סימן יא

סימן י

וזה אשר השבתי להרב הנ"ל על דבריו:

אהובי ב"ד. נועם מכתבו ותוכו רצוף קונטרס אשר פלפל בחכמה. בדין שכתב המג"א סי' רע"א סק"א דיוצאין י"ח קידוש דאורייתא בת"ע דשבת. הגיעני. והוצק חן בשפתותיו. והראיתי קונטרסי גם לכבוד ש"ב הרב הגאון מ' דוד לוריא נ"י ואודיעו פה גם דבריו נ"י בזה באיזה מקומות. ואבוא על סדר דבריו בקצרה:

א אשר כ' דלא מצינו מפורש לחד מקמאי שהעיר בדין זה. הן הראני הגאון מ' דוד נ"י הנ"ל שכ"ה גם מסקנת ס' המכריע לרבינו ישעי' מטראני ז"ל [והוא ר' ישעיה הראשון זקנו של ריא"ז ומכנהו בשה"ג בשם מורי זקני הרב] ע"ש שכ' להדיא בססי' ע"א כד' המג"א. וכן מצאתי גם בת' הרשב"א ח"ד סי' רצ"ה. אמנם כן מצאתי עוד בת' מהר"ם מרוטנבורג סי' נ"ד הובא במג"א סי' תקצ"ז סק"ג נראה מפורש דס"ל דא"י בת"ע. אלא שדבריו ז"ל בלא"ה צ"ע שנראה מדבריו דגם קידושא רבא דביום הוא ג"כ דאורייתא. וכן ראיתי בהליקוטים שבסוף ס' תשב"ץ קטן בשם הר"ם הנ"ל:

ב ואשר הביא סמוכות לדין זה מדאמרי ב"ה שהיין גורם לקידוש שתאמר. כבר העיר בזה הרשב"א ז"ל בת' שם. אך באופן אחר לגמרי היפך מהוכחת מכ"ת ע"ש ודו"ק. אמנם יש מקום לדחות זה דלולא פי' רש"י ז"ל י"ל בלישני' דב"ה. דהא נוסח ברכות וקדושות וסדרן הן מדבריהם ואנשי כנה"ג תקנינהו והם אמרו לברך על היין תחילה משום דמדבריהם יין גורם וכו' אבל מדאורייתא נאמרת גם בולא כלום וע' ע"פ (קי"ז ב') דצלותא וכו' דקידושא כו'. ויש להוסיף עוד דמסתבר אולי דמדאורייתא בלא יין אינו רשאי לאומרה בנוסח ברכה בפתיחה וחתימה. וחכמים תקנוה על היין ואז אומרה בפתיחה וחתימה. ולפי"ז הא ודאי דהיין גורם לקידוש שתאמר בנוסח ברכה. ועוד דגם לפ"ד מכ"ת הגע עצמך דאם א"י להתפלל ויודע לקדש או כשמפסיק באמצע סעודתו ופורס מפה ומקדש דעדיין לא התפלל. הלא אז לא היין גורם כו'. וע"כ צ"ל דר"ל דמדבריהם היין גורם [ויש לדחות דמשום דרוב פעמים היין גורם לא פלוג רבנן] ורש"י ז"ל שפי' שאם אין לו יין או פת אין מקדשין י"ל דס"ל ג"כ כגי' ופי' המפרש בנזיר (ד' ע"א) במ"ש מושבע ועומד מה"ס הוא. וס"ל ע"כ דד"ת על היין דוקא. אבל לפי' התוס' שם שהוא הברור י"ל כפירושנו זה דמדבריהם היין גורם. וגם גורם היין שתאמר בנוסח ברכה בפתיחה וחתימה. ושוב ראיתי בת' הרשב"א הנ"ל שפי' כן להדיא [שוב בא לידי ס' פר"ח על א"ח ומצאתי בה' חנוכה סי' תרע"ח שהעיר ג"כ מהא דיין גורם כו'. וגם דעתו ז"ל כמ"ש כאן אלא שקיצר דבריו. ומסיק דיוצאין ידי קידוש דאורייתא בצלותא ע"ש]:

ועוד נלפענ"ד דלהרמב"ם ז"ל ע"כ הכי נפרשה. דהא ס"ל דהזכרת יציאת מצרים בקידוש היום הוא ד"ת כמ"ש להלן בס"ד באות ה'. והנה בנוסח תפלות שלו ליתא להזכרת יציאת מצרים בתפלת שבת. וכ' נמי להדיא בריש פכ"ט דעל היין הוא מד"ס. וא"כ הלא תקשי לדידי' מאי היין גורם כו' וע"כ דנפרש כפירושנו הנ"ל [וד' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ר"פ אלו דברים סתומין וליכא למשמע מינה מידי] אמנם באמת להלכה בשלמא להרמב"ם ז"ל ניחא הא דאין יוצאין מדאורייתא בת"ע משום דלית בה הזכרת יציאת מצרים ואיהו ס"ל דהוא דאורייתא. ולהרשב"א באמת נפיק מדאורייתא בתפלה כדכ' שם להדיא. ומפרשי הרמב"ם והרשב"א הא דיין גורם כו' כפירושנו הנ"ל אבל לפמ"ש להלן דהזכרת יציאת מצרים דרבנן. וגם דעל היין דרבנן למה לא נימא דנפיק י"ח דאורייתא בתפלה וע"כ דאי הזכרת יציאת מצרים דרבנן ועל היין דרבנן יצא ד"ת בתפלה. אמנם עכ"ז הרווחנו בדברינו אלה. אשר כל יסוד כת"ר דמהא דיין גורם כו' מוכרח לומר דקידוש היום על היין ד"ת נגד דעת הרמב"ם והסכמת כל האחרונים. ולפי"ז נדחק מאוד בסוגיא דנזיר שם והוכרח לומר ג"כ דקידוש במקום סעודה ד"ת נגד רוב הראשונים וכל האחרונים ז"ל. לפי דברינו הנ"ל נפלו אזדו כל דבריו בזה לגמרי. די"ל ברווחא כפירושנו הנ"ל וכדהוכחנו דגם להרמב"ם ז"ל ע"כ הכי נפרשה:

ג ואשר הוכיח מכ"ת מד' הר"י ז"ל דא"י בתפלה סתרה הגאון מ' דוד הנ"ל דמלישני' דהר"י שכ' ועיקר הקידוש מה"ת הוא כדכ' זכרהו על היין בכניסה דבריו נוטין דסבירא לי' דד"ת איין דוקא בעינן ואני אוסיף עוד קמחא ומיא להוכיח דע"כ הכי סבירא לי' להר"י ז"ל [והכי נמי ס"ל להר"ן ז"ל כדמוכח מדבריו ז"ל בפ' ב"מ (כ"ג ב') בענין נ"ח וקה"י שהקשה שם היכי דחינן קה"י דאורייתא מפני נר ביתו ונר חנוכה והוכרח לתרץ משום דאפשר לקדש אריפתא במקום יין ואי סבירא לי' דיוצאין מדאורייתא בתפלה קושיא זו מעיקרא ליתא דהא מעתה תרווייהו מדרבנן אינון ודאי דנר ביתו עדיף משום שלום בית ונר חנוכה משום פרסומי ניסא וכן הרשב"א בחידושיו ע"ש (ולפלא שדבריו בחי' סותרים למ"ש הוא עצמו בת' ח"ד הנ"ל באות א') ובה"ג בה' חנוכה ג"כ הכי סבירא לי' ע"ש] דודאי ברור דבזמן הר"י ז"ל הי' מנהג קבוע לקדש בבהכנ"ס כדמשמע קצת מדבריו ומהרא"ש ז"ל בסי' ה' וביותר בת' הרשב"א ח"א סי' ל"ז ושכ"ג ע"ש וכ' שם שתקנה קבועה היא מעולם כברכה מעין ז' וכחזרת ש"ץ התפלה. ושכמה גאונים צווחו ע"ז ולית דמשגחו בהו ומודעת שהרשב"א הי' תלמיד מובהק דהר"י וגם ודאי שגם בלילי יו"ט היו מקדשין בבהכנ"ס כנראה מסתימת לשונם של כל הראשונים ז"ל וא"כ ע"כ דסבירא לי' להר"י דקידוש ליל יו"ט הוא ג"כ דאורייתא [וה"נ סבירא לי' ע"כ גם מהר"ם מרוטנבורג בת' שהבאתי לעיל סוף אות א'] דאלת"ה הלא תקשה עליו מה יענה על קידוש ליל יו"ט בבהכנ"ס דליכא לשנוי כדשני אקידוש ליל שבת כדי להוציא י"ח קידוש דאורייתא ומדרבנן הא בעי' מק"ס דוקא וא"כ הגם דאין להוכיח מזה דא"י ד"ת בתפלת ערבית דיו"ט אע"ג דאית בה הזכרת יציאת מצרים משום דאיכא למימר דמקדשין להוציא האינם בקיאין וגם אפי' מיו"ט שחל בשבת דאית בה גם ברכה מעין ז' ג"כ אין להוכיח דא"י מדאורייתא מדאצטריך לקדושי אכסא ולא נפיק במעין ז' מתרי טעמי חדא דהא לית בה הזכרת יציאת מצרים ותו דהא אמרינן בפ' ב"מ (כ"ד ב') דביו"ט שחל בשבת אינו מזכיר של יו"ט במעין ז' ולהכי ודאי דלא נפקי בה האינם בקיאין עכ"ז תקשי טובא דביוה"כ וכ"ש כשחל בשבת [דהוא דאורייתא לכ"ע ובמעין ז' הא לא נפקי כמש"ל] אמאי אין מקדשין להוציא עכ"פ האינם בקיאין אלא ע"כ משום דסבירא לי' להר"י ז"ל דד"ת על היין דוקא [וה"נ מוכרח ע"כ לומר גם למהר"ם מרוטנבורג ז"ל] אלא דבמקום סעודה הוא מדבריהם ולהכי מקדשין גם בלילי יו"ט בבהכנ"ס וביוה"כ אין מקדשין כלל. דסבירא לי' נמי דהטעימה ג"כ דאורייתא [והא דפריך בנזיר שם מושבע ועומד מה"ס הוא הא מצי לתרוצי בדלית לי' פת כקושיית מכ"ת כיון דסובר דמקום סעודה מדבריהם. ע"כ דיגרוס ויפרש כפי' המפרש שם אמנם באמת לכאו' תמוה מאד לפרש כן שם דהא הבדלה גם למ"ד דעיקרה ד"ת הא בתחילה קבעוה בתפלה לחוד וכקושיית השאג"א ז"ל וראיתי בס' אורח מישור על מס' נזיר דלפירושו שם בסוגיא נסתלקה קושיא זאת אבל פירושו דחוק מאד] ולא אפשר להטעימו לינוקא משום דלמא אתי למסרך כדאמרינן בפ' בכל מערבין ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת ומעתה נפל אזדא לי' הוכחת מעכ"ת מה"ר יונה ז"ל:

ד והנה במה שכתבתי לעיל דדעת הר"י ז"ל דקידוש ליל יו"ט הוא מדאורייתא עם כי הה"מ בפכ"ט מה"ש הי"ח כ' בפשיטות דהוא מדבריהם ואחריו נמשכו כל האחרונים ז"ל [ומהתימא שלא הרגישו מד' הר"י ומהר"ם מרוטנבורג הנ"ל] לענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל שם הי"ט מטין בבירור דהוא ד"ת ומה שהוכיח במרכבת המשנה שם דסבירא לי' שהוא מדבריהם מדלא מנה בריש ה' יו"ט מ"ע לקדש יו"ט כי היכי דמנה בריש ה' שבת וכמו שמנה שביתת כל יום מי"ט למ"ע בפ"ע עכ"ל. לפענ"ד דבריו דחויים בזה דאיך ימנהו למ"ע בפ"ע כיון דנפקא מהך קרא גופי' דשבת מזכור וגו' ולא דמי לשביתת יו"ט דכ' תורה קרא בפ"ע על כל יום מיו"ט וזה ברור ומ"ש המרכהמ"ש שם עוד משום דזכור את יום השבת לא קאי איו"ט כבר תקנו רבינו ז"ל בלשונו במש"ש הי"ט כשם כו' כך מקדשין בלילי יו"ט כו' שכולם שבתות ה' הן:

אמנם הגאון מ' דוד לוריא נ"י הנ"ל מצא בשאילתות פ' יתרו וז"ל בשאילתא שניה דמחייבין דבית ישראל לקדושי ליומא טבא וליומא דשבתא דכ' זכור וגו' וביו"ט כ' מקרא קדש וגו' ותניא מקרא קדש זה קידוש היום ומחייבינן לקדושי בצלותא ועל כסא דחמרא עכ"ל והגאון מ' ישעי' ברלין ז"ל בשאילת שלום שם כ' על מ"ש ותניא וכו' וז"ל לפי שעה לא ידעתי מקומו עכ"ל והגאון מ' דוד לוריא נ"י הנ"ל אומר שכוונת השאילתות הוא על הברייתא דפ"ד דר"ה (ל"ב א') דדריש ר"ע שם מקרא קדש זו קדושת היום [וסבירא לי' באמת דיוצאין ד"ת בתפלה ומ"ש ועל כסא דחמרא הוא מדבריהם] והגם שע"כ דדרשתו של ר"ע שם מזכרון תרועה על זכרונות ושופרות הוא אסמכתא דרבנן עכ"ז דרשא דמקרא קדש דרשה גמורה היא דבהכי א"ש הברייתא דשבועות (י"ג א') וכריתות (ז' א') יכול לא יהא יוה"כ מכפר אא"כ וכו' וקראו מקרא קדש וכו' ע' תוס' שם שנדחקו בזה מאד ולפי הנ"ל א"ש דקאי אקידוש היום ואתי כר"ע עכ"ד והנראה האמת אתו בכוונת השאילתות והברייתא הנ"ל וכן ראיתי עוד בירו' פ' ע"פ ה"ה וז"ל תניא כל שכ' בו מקרא קדש צריך להזכיר בו זמן מדתליא במקרא קדש דוקא נראה ג"כ כמ"ש וע' קרבן עדה שם שהקשה משבת דכתיב בי' ג"כ מקרא קדש ואפי' הכי אין אומרים בו זמן ונ"ל דלק"מ דהא ברכת זמן אינו אלא מל' יום לל"י ושמ"ע שאני דהוא שם רגל אחר בפ"ע משא"כ שבת ואין להקשות דא"כ אמאי אצטריך למילף קה"י דשבת מזכור וגו' הא גבי שבת נמי כ' מקרא קדש די"ל משום דלסמכוהו קידוש דלמחר אאת יום ויותר נראה דלאחר דגלי לן קרא גבי שבת זכור וגו' לקדשו להכי דרשינן נמי למקרא קדש דביו"ט דאתי ג"כ לקידוש היום]:

ולפענ"ד אפשר לומר דזהו ג"כ כוונת רש"י ז"ל בשבועות שם שכ' שלא קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ כפי' הגרד"ל הנ"ל ומ"ש בברכותיו ל"ד מדאורייתא קאמר דד"ת גם בהזכרה בלא נוסח ברכה סגי אלא משום דכבר תקנו לנו אנשי כנה"ג נוסחי ברכות נקט בברכותיו ולפי זה יהא מוכח מכאן דסבירא לי' לרש"י ג"כ דיוצאין מד"ת בתפלה דיו"ט עכ"פ שנזכר בו יציאת מצרים ויפרש סוגיא דנזיר הנ"ל כר"ת דאין לומר דסבירא לי' דבליל שבת ושארי לילי יו"ט ד"ת על היין ולטועמו דוקא [או פת במקום יין כמ"ש רש"י ר"פ א"ד] רק ביוה"כ כיון דאסרה תורה בי' אכילה ושתי' בכרת. לא אתי עשה דקה"י ודחי עשה ול"ת וע"כ דמקרא קדש האמור ביוה"כ דנפיק מיני' קה"י היינו הזכרה בלא יין לכן נפיק גם בתפלה אאל"כ דהא מצי לטועמו פחות ממלא לוגמיו דלית בי' כרת ולא לאו דלא מסתבר לומר דאי טעימת קידוש דאורייתא בעי מדאורייתא מלא לוגמיו דוקא וגם אין לומר משום דגם חצי שיעור אסור מן התורה ולכן מסתבר דמקרא קדש דיוה"כ היינו בלא יין דהא מדאורייתא אפשר להטעימו לינוקא אלא ודאי דאי כוונת רש"י ז"ל כמ"ש מוכח עכ"פ דס"ל דיוצאין י"ח קידוש ליל יו"ט מדאורייתא בתפלה ולפי זה יהא מוכח נמי לכאו' דאא"ל כמ"ש לעיל באות א' דיכול להיות דס"ל לרש"י דד"ת על היין דוקא אמנם י"ל דבליל שבת דנפיק מזכור וכו' צריך מד"ת איין מזכרו כיין לבנון או מנזכירה וגו' אבל קידוש ליל יו"ט דנפיק ממקרא קדש ולא כ' בי' זכירה לא בעי' ד"ת איין ויפרש סוגיא דנזיר כהמפרש שם. דאי כר"ת מאי פריך מ"ו מה"ס הוא. הא משכחת לה בקידוש ליל שבת דודאי מ"ו מה"ס הוא לקדש על היין דוקא. אבל הר"י ודאי לא ס"ל חילוק זה בין שבת ליו"ט [ע' לעיל אות ב'] דא"כ אכתי תקשי לדידי' דיקדש גם ביוה"כ בלא יין להוציא האינם בקיאין עכ"פ. וע"כ או דס"ל דקידוש ליל יו"ט נמי מזכור וגו' נפיק משום דכלהו י"ט נמי שבתות ה' אקרין ויפרש הברייתא דשבועות וכריתות הנ"ל כהתו' או דסבירא לי' דמקרא קדש דכ' רחמנא ביום טוב סמיך אקרא דזכור דגבי שבת דגלי קרא בלישנא דזכירה דאיין בעינן ויפרש הברייתא הנ"ל כרש"י וכמש"ל.

ה ואשר הוכיח מעכ"ת עוד מד' הרא"ש ז"ל שם דא"י בתפלה. לכאורה דבריו נכונים במקומם וליכא למימר משום דגם הוא ס"ל דד"ת על היין דוקא. דבהדיא כתב בתשובותיו כלל פ"ה סי' א' דעל היין דרבנן וכן כתב השיטה מקובצת בנזיר בשם חי' הרא"ש. אמנם באמת גם מדבריו ליכא לאוכוחי הך כמ"ש בס"ד להלן אות ח'. ואשר תמה על המג"א שלא הזכיר דלהרא"ש דבמקום סעודה הוא מד"ת לא נפיק י"ח דאורייתא בתפלה. תמיהני אתמיהתו. דהרי רמזה המג"א בדבריו בקצרה כדרכו. שכ' וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו. ור"ל הגם דהרא"ש ס"ל דהוא דאורייתא מ"מ כבר הוקבע להלכה מרוב הפוסקים דלא כוותי'. ועוד דמשכחת להאי דינא גם להרא"ש כשמתפלל בביתו במקום סעודה:

ו ואשר הקשה ממימרא מפורשת פ' ע"פ דצריך להזכיר יציאת מצרים בקה"י ונדחק מאוד בלשון הרשב"ם ז"ל. וכ' דע"כ לומר דהרשב"ם או לצדדין קתני. או דבנוסחתו הי' הזכרת יציאת מצרים בת"ע דשבת והוכרח מזה לומר דלא תקשי לנוסחתנו מפני מה מברכין איין תחילה דהא לדידן אין היין גורם כו' ע"כ דאנן סבירא לן דד"ת איין דוקא נגד דעת רוב הראשונים וכל האחרונים ז"ל. ולפי"ז אינו עולה יפה סוגיא דנזיר לפר"ת שהוא העיקר ואי הטעימה ג"כ ד"ת אין עוזר ותומך עד שהוכרח מכ"ת שלא ברצונו לומר דע"כ דאנן ס"ל דמד"ת במקום סעודה דוקא בעי'. אשר דעת הרא"ש ז"ל בזה הוא כמעט יחידאה נגד כל הראשונים והאחרונים ז"ל. וגם לבתר דסביר וקביל מכ"ת לסבול את הנ"ל עדן לא הונח לו לשיטת הגאונים ז"ל דרביעית יין הוה מק"ס. עד שנלחץ לדחות שיטתם מהלכה לגמרי מסוגיא דנזיר הנ"ל אי נימא דהטעימה ג"כ ד"ת היא הנה לפמ"ש לעיל אות ב' בד' ב"ה שיין גורם כו' א"צ כלל לכ"ז. וסבירא לן ג"כ דעל היין הוא מדבריהם ואתי' גם סוגיא דנזיר לפר"ת כפשטא וגם שיטת הגאונים ז"ל נחה שקטה מסוגיא דנזיר

ובעיקר קושיתו הנ"ל ודאי קושיא אלימתא היא. והן עתה נוסיף להפליא זה גם אהרשב"א ורבי' ישעיה הנ"ל דס"ל ג"כ כד' המג"א הן אמת שמצא הגאון מוהרד"ל הנ"ל בספר המצות להרמב"ם ז"ל במ"ע קנ"ד וז"ל שציונו לקדש את השבת ולומר דברים בכניסתו וביציאתו נזכר בם יציאת מצרים וקידוש היום ומעלתו וכו' עכ"ל אמנם לפלא בעיני מ"ש שגם ביציאתו צריך להזכי' יציאת מצרים דהא בנוסח הבדלה לית בה הזכרת יציאת מצרי' ותו קשיא דמנ"ל הא. דהא לישני' דראב"י שאמר וצריך להזכיר יצי"מ בקה"י משמע בכניסתו לחוד אמנם ודאי חובה עלינו למשכוני נפשין אהני רבנן קשישי רבותינו ז"ל וכן מטין נמי דעת התוס' והרא"ש והגמ"י כמ"ש להלן בס"ד באות ח'. וע"כ דס"ל דג"ש זו אסמכתא היא:

ז ואי לאו דמסתפינא אמינא דמדקבע הש"ס ד' ראב"י כאן בדין קידוש שבהד' כוסות ולא בריש פרקין בין כל דיני קידוש. נראה דאחג פסח לחודי' קאי זמן יציאת מצרים [דוגמא לדבר ע' בהה"מ רפי"א מה' מלוה שהכריע כד' הראב"ד מחמת שלא הזכירו כלל ההמלכה בפ' זה בורר ששם עיקר דברים אלו והזכירו זה בפ' אעפ"י ע"ש. וע"ע בש"ך יו"ד סי' קפ"ו]. ור"ל דקה"י דליל פסח דאפי' למ"ד שהוא מדבריהם אסמכוהו אקרא דזכור וגו' משום דיו"ט נמי שבת אקרי [ולדעת השאילתות שהבאתי באות ד' לא אתיא זה] גמרי' בהאי גז"ש דבהאי זכירה צריך להזכיר נמי יציאת מנרים וגם לפרשב"ם שם נמי מיושב מש"ש בין בכוס בין בתפלה. דמשמע לי מדבריו דעיקר הגז"ש אפסח קאי ושבת גמרי' מפסח. ושארי מועדים במה מצינו משבת ומעתה לא רחוקה היא לפרש גם דקאי רק אפסח לחודי' לגמרי [אמת שהר"ן פי' עיקר הלימוד אשבת] והשתא אי סברי הרשב"א ורבי' ישעי' בקידוש ליל יו"ט הוא דרבנן מצי לפרש ד' ראב"י גם כפי' הרשב"ם דהא לפי"ז ע"כ דהך גז"ש אסמכתא היא דעיקרה אפסח קאי ופסח גופי' קה"י דילי' הוא מדבריהם. ואי סברי דקידוש ליל יום טוב הוא דאורייתא מצי סברי נמי דגז"ש גמורה היא. אלא שפרשוה כפירושנו דקאי רק אקידוש דפסח לחוד ולא שייך בזה אין גז"ש למחצה משום דפסק זמן יציאת מצרים הוא ואי מפרשי לה כהר"ן ס"ל מסברא דהיא אסמכתא אמנם ודאי התמי' קיימת על כל הראשונים והאחרונים ז"ל שלא הזכירו ולא דברו כלל ממימרא זו לא בנין ולא סתירה:

ח והנה המג"א שם הביא עוד ראי' לדבריו מהירושל' שהביאו התוס' [וברא"ש שם ובהגמ"י] שם (ק"ו ב') ד"ה מקדש אריפתא וז"ל מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין. אר"י בר בון נהיגין תמן מקום שאין יין ש"ץ יורד לפני התיבה ואומר ברכה מעין ז' וחותם במקדש ישראל ויום השבת הרי להדיא דיוצאין ד"ת בברכה מעין ז' הגם דלית בה הזכרת יציאת מצרים. ודוחק לומר דבאמת כשהיו אומרים אותה לצאת ידי קידוש היו מזכי' בה יציאת מצרים דכל כה"ג הו"ל לפרושי. כיון דבעיקר נוסח' לית בה יציאת מצרים. וע"כ כי היכי דלא ליפלוג הירושלמי אגמ' דילן. צ"ל או אפי' כפי' הרשב"ם אי ס"ל דקה"י דיו"ט הוא מדבריהם. וע"כ דהיא אסמכתא כנ"ל או כפירושנו אי ס"ל דהוא מדאורייתא והתימא על מכ"ת שלא הזכיר ראיית המג"א מהירושלמי ולסתור ראייתו והנראה דעת מכ"ת משום דממילא איפרך עפמ"ש כ"ת בדוחק שבימיהם אולי היתה הזכרת יציאת מצרים גם בתפלת שבת. וביותר יש לתמוה אהרשב"א ורבי' ישעי' ז"ל שלא הביאוהו לראיה לדבריהם. ואולי דס"ל דלאו דסמכא היא. משום דהא ע"כ פליג אש"ס דילן דס"ל דבכל שבת אמרי' לה משום סכנת המאחרין כמ"ש בפ' ב"מ (כ"ד ב') ולכאו' היה נראה לומר דל"פ ובאמת לא היו אומרים אותה בכל שבת אלא בב"כ שבשדות אבל בב"כ שבעיר דליכא סכנה לא הוו אמרי לה מעולם אלא במקום שאין יין להוציא י"ח קידוש דאורייתא. אבל אאל"כ דא"כ אנן אמאי אמרי' לה בכל שבת גם כשמקדשין בהכנ"ס כיון דגם מעיקרא לא אמרוה מעולם בב"כ שבעיר. ומשו"ה נמי אין לומר דמשום סכנה לחוד הוה אמרי לה ולא פתיחה וחתימה ובמקום שאין יין אמרוה בפתיח' וחתימה להוציא י"ח קידוש שהיא ברכ' גמורה והוה דייקא נמי לפי זה לישני' דהירו' דא' וחותם כו' דלכאורה אין לו מקום כאן דא"כ אנן אמאי אמרי' לי' בפתיחה וחתימה גם כשמקדשין בבהכנ"ס איין בפ"ע וא"כ ע"כ צ"ל דפליג אש"ס דילן ולכן לא הביאוהו הרשב"א ורבי' ישעי' לראי' כך הי' נראה לכאורה. אבל באמת גם זה אינו דמכל מקום בהך סברא דברכת מעין ז' פוטרת קידוש דאורייתא לא אשכחן לתלמודא דידן דפליג עלה דהא אינהו ע"כ סבירא להו דגז"ש דהזכרת יציאת מצרים אסמכתא היא וכמו שכתבתי לעיל:

ולפענ"ד י"ל עוד דבאמת לא פליג כלל אש"ס דילן וסבירא לי' נמי שגם במקום שיש יין הוו אמרי לה משום המאחרין. ודקאמר במקום שאין יין הוא כדי לסיים וחותם במקדש ישראל ויום השבת ולאשמועינן אגב רבותא אחריתא והוא דהא הירושלמי הלז סבירא לי' כרבא פ' ע"פ (קי"ז ב') דבצלותא משום דברבים איתא גם בשבת צ"ל מקדש ישראל ויום השבת. ולא כסבי דפומבדיתא שם ולפי זה אשמועינן הכא רבותא טפי דאע"ג דבקידושא דשבתא גם רבא סבירא לי' דאמרי' רק מקדש השבת אשמועינן דהיינו רק בנוסח ברכת קידוש לחודא דרובה רק ביחיד איתא אבל ברכה מעין ז' כיון דעיקרה צלותא ובנוסח צלותא ורובה ברבים איתא ומסיים בה תמיד מקדש ישראל ויום השבת גם עתה אע"ג דאומרה לשם קידוש לא ישנה נוסחה הקבוע וחותם בה כבצלותא ומדוייק מאד לפי זה מה דמסיים וחותם כו' דכל עיקרו הא הוא דאתי לאשמעינן ונכון הוא וראיתי בס' קרבן עדה שהסיע ד' הירושלמי הלז בפירושו הב' שם לענין אחר לגמרי לא לענין י"ח קידוש כלל וכל מעיין ישפוט בצדק שפי' זה סתור מאליו ודחוק ורחוק:

ט והנה מדהביאו התוס' והרא"ש והגמ"י הירוש' הלז בסתם נראה ברור דנקטי כוותי' גם בהא דיוצאין ד"ת בתפלה או במעין ז' ות"ק ור"י ב"ב פליגי אי ד"ת איין דוקא או דהוא מדבריהם.

ולפי"ז אזדא לה גם הוכחת מכ"ת בריש דבריו מהרא"ש שם בסי' ה' ואשר הקשה דא"כ מאי מקשה הרא"ש אהר"י ז"ל אמינא הא גם לטעמי' תקשי דמדהביא ד' הירושלמי הנ"ל מ' דסבירא לי' ג"כ הכי דיוצאין ד"ת בתפלה וא"כ תקשי דידי' אדידי' וע"כ צ"ל דהרא"ש לדברי הר"י ז"ל הוא מקשה וסמיכות הרא"ש דקידוש במק"ס דאורייתא עיקרו על השני הוכחות הראשונים שכתב שם ומעתה גם לפי זה אתיא ג"כ סוגיא דנזיר כפשטא כפר"ת וכר"י בר בון בירושלמי וגם הא דאמרינן בפ' אין עומדין אע"ג דמקדש בצלותא וכו' ג"כ בכל גווני מיירי בין דשבת בין דיו"ט ודו"ק בכל זה כי קצרתי:

יוד ואשר כ' מכ"ת דע"כ דהתוס' והרא"ש סבירא להו דלא כהגאונים ז"ל ודלא כהב"י ז"ל בהבנת ד' התוס' בד"ה טעימו מידי דמ"ש התוס' נראה דהיינו טעימת לחם ר"ל דלא נפקו ידי סעודה אלא בפת אבל ידי קידוש אפשר דנפקו גם בשתיית כוס כדעת הגאונים והכריח מכ"ת דעתו מד' התוס' שם ד"ה ולא מקדש כו' דאי אפשר לפרש כפי' הב"י י"ל דמהא לא תברא דיכולני לומר לפי' הב"י דה"ק להו רבה טעימו מידי לחם הכא אפקיתו בהא י"ח קידוש במק"ס וגם י"ח כבוד לילה מהג' סעודות דהכי ודאי עדיף ומוכרח לכתחילה לעשות סעודה הראשונה בלילה דוקא לכבד המלך בכניסתו דוקא וכאז"ל כבוד יום קודם לכבוד לילה וכן בכ"מ דלמא אדאזילתו לאושפיזא מתעקר לכו שרגא. והגם שי"ח ג"ס תוכלו לקיים בדיעבד עכ"פ למחר אמנם בקידוש דהכא לא נפקיתו. וזה עוות לא יוכל לתקון למחרתו כלל:

ולולי ד' קדשו של הב"י ז"ל. היה נראה עוד לומר דודאי שכוונת התוס' לענין לצאת י"ח קידוש במק"ס:

כנראה מפשט דבריהם. ואפ"ה אין להוכיח מזה דפליגי אשיטת הגאונים ז"ל משום דלישנא דטעימו מידי טפי משמע להו אכילה ולא שתיה לחוד ולא אתו התוס' אלא לאפוקי דלא נטעה בלשון טעימו מידי דמשמע אכילה כל דהו ואפי' מיני תרגימא נמי. לזה כ' דבעי' טעימת לחם דוקא. משום דמשמע להו דבמאי דלא נפיק י"ח סעודת שבת לא נפיק ביה נמי י"ח קידוש במקום סעודה דקידוש במקום סעודת שבת בעי' וזה שסיימו ואם מועיל וכו' מיני תרגימא כו' [ובזה מ"ש הב"י וכדמשמע מסוף לשונם אדרבה לפי"ז משמע להיפך] והגם דנראה ודאי דגם בשתיית יין לחוד אע"ג דסעיד לא נפיק י"ח סעודת שבת למ"ד דחייב לאכול פת בשבת. והכי ס"ל להתוס' בפ' ג' שאכלו. עכ"ז י"ל כיון דבשבת אדם קובע סעודתו על היין חשיב טפי במקום סעודה ממיני תרגימא. ורבה גופי' דאמר להו טעימו מידי דר"ל טעימת לחם דוקא ולא אמר להו שישתו הכוס דהוי רבותא טפי. דגם ביין יצאו י"ח קידוש במק"ס. שמא לא הי' לו אז אלא מעט יין ופת הי' לו. ומעשה שהיה כך היה. וכ"ש לדעת הט"ז ססי' רע"ג דכוונת הגאונים ז"ל היינו כששותה עוד כוס אחר מלבד הכוס של קידוש. והכי מוכח לפענ"ד מכולי סוגיא דדיני קידוש במקום סעודה בפ' ע"פ שם:

ולדעת מכ"ת הוה מצי לאוכוחי דלא כהגאונים ז"ל. גם מרבה גופי' דהגם דלשון טעימא בדוכתא אחריתא ודאי הוא גם על משקה. אמנם הכא דקדשו איין אי כוונת רבה טעימו עוד יין לא שייך ע"ז לישנא דמידי אלא הוה בעי למימר להו שישתה עוד יין. אלא ודאי דכוונתו הי' על ד"א. אבל לפמ"ש דמשום דאפשר שלא הי' לו אז יין טובא. ליכא לאוכוחי מינה כלל, אמנם האמת דכ"ז דוחק והעיקר ודאי דהתוס' והרא"ש פליגי בהא אהגאונים ז"ל כמ"ש מכ"ת ואשר כ' מכ"ת דמשמע להמעיין בחי' הרשב"א ר"פ א"ד דס"ל דלא כשיטת הגאונים בהא. עיינתי הטיב בדבריו. ומשמע לי מדבריו איפכא דדוקא משום דאין לו לא יין ולא פת הוא דמקרי שלא במקום סעודה. הא אי ה"ל אפי' יין לחוד מקרי במקום סעודה:

יא ולפי מ"ש דהזכרת יציאת מצרים בקה"י דרבנן הוא ועל היין ג"כ דרבנן מוכח שפיר גם מהבדלה דג"כ מתחילה קבעוה בתפלה כמ"ש המג"א ז"ל. ואשר כ' מכ"ת דהגם דהבדלה על היין לאו ד"ת אפי' למ"ד דעיקר הבדלה הוא ד"ת. מ"מ לא מוכח מזה דגם קידוש על היין לאו ד"ת. לפענ"ד הן אמת דאי גמרי' הבדלה מולהבדיל או מקדשהו או משמור ודאי דאין ראיה מינה לקידוש דנפיק מזכור וזכירה הוא איין דוקא מנזכירה וגו' [הגם דהה"מ פכ"ט כ' דדרשת ולהבדיל נמי אקרא דזכור סמיך. אינו מוכרח כלל] אמנם לבי מהסס מאוד לומר דהבדלה הוא ד"ת ממש מולהבדיל דלא מצינו כן בכל הש"ס דגמרי' חיוב הבדלה מכאן. ודרשת ר' יוחנן בפ"ב דשבועו' לא מחיוב הבדלה איירי אלא הוא דרשא וסמך בעלמא דהוין לי' בנים זכרים. וכלל גדול אמרו חז"ל בירושלמי פ"ב דפאה ובספ"ק דחגיגה שאין למדין הלכה מד' אגדה [היינו כשנאמרה דרך דרש ואסמכתא ורמז בעלמא אף דלא מצינו לה סתירה] וגם דרשת קדשהו ביציאה אסמכתא היא ודרשת הבעל מגדול עוז משמור דרשת עצמו הוא ולא מרז"ל ורז"ל במכילתא ומד"ר וירושלמי דרשוהו על הוספה מחול עה"ק וגם זה אסמכתא הוא לד' הרמב"ם וכמה מהראשונים [ואגב אזכיר מאי דקשיא לי על המ"ע כאן שכ' שמצא ראי' להרמב"ם מדפריך בנזיר שם והרי מ"ו מה"ס הוא אקידושא ואבדלתא וצע"ג שהרי הרמב"ם שם ה"ו כתב להדיא לקדש על היין וכו' וע"כ שיפרש סוגיא דנזיר כר"ת וי"ל]:

אבל נראה ודאי דאי הבדלה ד"ת מהך קרא גופי' זכור וגו' הוא דנפיק וכנראה להדי' מד' הרמב"ם שכ' ברפכ"ט מ"ע מה"ת לקדש את יום השבת בדברים שנא' זכור וגו' כלומר זכרהו וכו' וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו וכו' עכ"ל ועלה על דעתי דלולא דמסתפינא אמינא דכפי הנראה מלשון הרמב"ם שגירסתו בברייתא דפ' ע"פ (ק"ו א') הוא כגירסת המפרש דנזיר שם שהביא להדיא הגי' אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל כו' והן אח"כ כשהתבוננתי בד' הרמב"ם ז"ל בס' המצות סוף מצוה קנ"ד המובא לעיל אות ו' כ' וז"ל והוא אמרו ית' זכור אי"ה לקדשו כלומר זכרהו וקדשהו בברכה ובביאור אמרו [והוא בפ' ע"פ שם] זכרהו עה"י בכניסתו וביציאתו כלומר הבדלה שהיא ג"כ חלק מזכירת שבת ומתקנת מצותה עכ"ל עיני ראו שהברור בדעתו ז"ל כמ"ש כי לשונו זה מראה באצבע שכך היתה גרסתו כמ"ש. וסבירא לי' נמי בבירור לפענ"ד דגם נשים חייבות בהבדלה דכיון דהבדלה היא נמי חלק מזכירת שבת ומזכור וגו' נפקא והואיל ואתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה כדאי' בפ' מ"ש ודקאמר שם נשים חייבות בקה"י ד"ת גם הבדלה בכלל כיון דמחד קרא ומחד זכירה נפקו לפי הגרסא הנ"ל והרמב"ם הגם שהי"ל לפרש בהדיא בה' ע"ג חוץ מקה"י והבדלה הנה ידוע דרכו בקדש שלא הביא דין שלא נזכר בש"ס להדיא ושמר לסתום הענינים כבלשון הש"ס:

ולפי"ז הנה להרמב"ם ודאי ניחא דסבירא לי' באמת דגם קידוש מד"ת בלא יין אבל הר"י ז"ל שהוכחנו לעיל אות ג' דסבירא לי' דקידוש מד"ת על היין והיינו משום דזכור איין הוא מנזכירה וגו' או מזכרו וגו' וסבירא לי' ג"כ דנשים חייבות בהבדלה כמ"ש הב"י בשמו בססי' רצ"ו והיינו ע"כ משום דהבדלה ד"ת מזכור וגו' והואיל ואיתנהו בשמירה כו' וא"כ מלבד דקשיא טובא ממה דפריך בנזיר שם גם אהבדלה והרי מ"ו מה"ס הוא לאבדולי איין דהא ע"כ הר"י הכי גרס ומפרש לה כמש"ל אות ג' והא בתחילה קבעוה בתפלה לחוד והיכי מצי כלל לגרוס ולפרש כן הן עתה קשה עוד דמנ"ל כלל לומר ומהיכי גמרינן לה לקידוש איין מקרא כיון דהבדלה דנפיק ע"כ ג"כ מזכור וגו' ואעפ"כ אינו מד"ת איין מדקבעוהו בתחילה בתפלה לחוד ואולי דהר"י לאו מנזכירה מפיק קידוש איין אלא מדארשב"י אר"י שאין אומרים שירה אלא על היין [ר"פ כ"מ וערכין י"א] והבדלה לא הוי כ"כ שירה ושבח כקידוש ודוחק והיותר נראה דהר"י נמי סבירא לי' דהבדלה הוא מדבריהם ואפי' הכי נשים חייבות משום דמסתברא לי' דדומיא דקידוש תקנוה כמ"ש הה"מ שם מסברת עצמו אמנם מדפריך בנזיר שם גם אהבדלה מושבע ועומד מה"ס הוא ודאי קשיא כקושית השאג"א כנ"ל:

יב אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בכל בו ה' שבת סי' ל"ה שכ' אברכה מעין ז' וז"ל ויש מוסיפין בברכה זו כשאמרו זכר למע"ב אומר וליציאת מצרים וכן נמי באתה קדשת אחר ויכולו אומרים ויום השביעי רצית בו וקדשתו וכו' זכר למע"ב וליציאת מצרים או"א רצה וכו' וכן נמי בכל תפלות שבת מזכירין יציאת מצרים וראי' למבין מקדושא דכסא שמזכירין שניהם וכן בפסוק זכור מזכיר שבת בראשית ובפסוק שמור מזכיר יציאת מצרים לכך אנו צריכין שניהם בתפלה ובקידוש עכ"ל ועכ"ז נראה דהוא מדבריהם כדכ' הרשב"א דיוצאין אפי' בבואי כלה לחוד:

העולה מדברינו להלכה שדין זה מתחלק לפרטים דבליל שבת יוצאין י"ח קידוש דאורייתא בתפלה או בברכה מעין ז' או בשום נוסח קדושת היום אפי' בבואי כלה ועל היין והטעימה הכל מדבריהם כדמוכרח מסוגיא דנזיר הנ"ל כקושיית השאג"א מהבדלה דהא קבעוה בתחילה בתפלה וכן במקום סעודה הוא ג"כ מדבריהם ודליל יו"ט דפסח לפירושנו הנ"ל בד' רב אחא ב"י תליא בפלוגתא דרבוותא דלהסוברים דקידוש ליל יו"ט הוא מדאורייתא ודאי דנפיק מד"ת בנוסח הת"ע משום דאית בה הזכרת יציאת מצרים אבל בשאר איזה נוסח קדושת היום דלית בה הזכרת יציאת מצרים תליא אי גז"ש דראב"י גז"ש גמורה היא מסיני לא נפיק ואי אסמכתא היא נפיק ויותר נ"ל דלענין יו"ט דפסח גז"ש גמורה היא וא"כ לא נפיק אלא או בתפלה או באיזה נוסח קדושת היום בתנאי שיזכיר בה יציאת מצרים ולהסוברים דהוא דרבנן ודאי דלא נפיק כלל לא בתפלה ולא בשום נוסח בעולם אפי' הזכיר בו יציאת מצרים משום דמדרבנן הא בעינן מק"ס ועל היין וטעימה אמנם נ' עיקר דהוא דאורייתא דהשאילתות לפמש"ל באות ד' סבירא לי' להדיא דהוא דאורייתא והר"י והר"מ מרוטנבורג ז"ל נמי ע"כ הכי סבירא לי' כמש"ש וגם ד' הרמב"ם כ"ה לפי מ"ש שם וה"נ מוכח ומוכרח מהברייתא דשבועות וכריתות כנז' שם ולפי מ"ש שם גם מרש"י ז"ל שם מוכח דסבירא לי' ג"כ דהוא מדאורייתא וגם לא מצינו לחד מקמאי שיכתוב בהדיא שהוא מדברי' ומדסתמו ודאי דסבירא להו דהוא ג"כ ד"ת כבשבת דכל כה"ג הו"ל לפרושי בהדיא דהוא דרבנן ולזאת הרי הה"מ שכ' דהוא מדבריהם יחידאה הוא בזה ובלא שום הוכחה מהש"ס כלל ולפי זה נפיק מד"ת בתפלה או באיזה נוסח שיהי' כשיהי' בה יציאת מצרים עכ"פ ולילי שארי יו"ט לפי מ"ש דהוא ג"כ ד"ת נפיק י"ח דאורייתא בין בתפלה בין באיזה נוסח שיהי' אפי' בלא הזכרת יציאת מצרים כמש"ל דלענין שארי יו"ט ודאי דהזכרת יציאת מצרים הוא דרבנן כמו בשבת:

ואגב אזכיר ג"כ מה שתמה מכ"ת בד' הריב"ש בתשו' סי' קנ"ט שהביא בשם ר"ת דקידוש עה"י או על הפת הוא ד"ת דלא כמ"ש התוס' בשמו בפ' ע"פ (ק"ו ב') ד"ה מקדש אריפתא ובנזיר (ד' א') לפענ"ד נראה דמש"ש הריב"ש וז"ל כמו שפי' ר"ת ז"ל בההיא דמס' נזיר וכו' ר"ל כמו שפי' ר"ת ז"ל דקו' הש"ס מ"ו מה"ס הוא הוא בלשון תמיהא ולא בניחותא כמו שפי המפרש שם ותו לא מידי:

תוכן העניינים

בנין של שמחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה