בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו
אורח חיים · סימן י
מכבוד ב"ד הרב הגדול חו"ב כש"ת מ' אברהם ז"ל ד"מ דק"ק סלוצק בדין אם יוצאין ידי קידוש דאורייתא בתפלת ערבית דשבת אשר שלח אלי לעיין בזה ולחוות דעתי בזה. וזה לשונו בקצרה:
הנה בדין אם פוטרין א"ע ידי קידוש דאוריית' בתפלת ערבית דשבת לא מצינו מפורש לשום א' מהראשונים ז"ל מי שהעיר בזה וראש המדברים בזה הוא רבינו בעל מג"א ז"ל בסי' רע"א סק"א ודעתו דיוצאין וראייתו מתוס' פסחים (קי"ו ב') ד"ה מקדש כו' שכ' דלר"ת מי שאין לו יין לא יקדש כלל וקשה וכי יעקר מ"ע דאורייתא אלא ע"כ דדי בתפלה ואחריו נמשכו כל האחרונים ז"ל בספריהם. ונ"ל להביא סמך לדבריו ממ"ש במשנה ר"פ אלו דברים. ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום כו' שהיין גורם לקידוש שתאמר וא"כ יקשה ג"כ כנ"ל וכי יעקר מ"ע דאורייתא א"ו דדי בתפלה וכן מצאתי אח"כ בס' ישועות יעקב להגאון מו' יעקב נ"י מלבוב שם סק"א וסי' רצ"ט ס"ק ד' שהוכיח ג"כ כן מד' ב"ה אלא דמד' רבינו יונה שהביא הרא"ש ר"פ ע"פ משמע איפכא וז"ל הרא"ש והרב רבינו יונה פי' דאינה ברכה לבטלה [הקידוש שמקדשין בבהכ"נ דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מדרבנן כו' הלכך כיון דיש ב"א שאינם יודעים לקדש נהגו לקדש בבהכנ"ס כדי שיצאו מידי קידוש דאורייתא עכ"ל ואי איתא תקשי דמ"מ הוה ברכה לבטלה דאף דמי שאינו בקי בקידוש אינו בקי ג"כ בתפלה מ"מ הרי כבר פטרו הש"ץ בברכה מעין ז' דלא גרע ודאי מתפלה שיכול הש"ץ להוציאו א"ו דאין יוצאין בתפלה וא"כ לא יצא גם בברכה מעין ז' וכן מוכח מד' הרא"ש ג"כ ממה שהקשה לרבי יונה דלמה ליה להש"ס לשנויי אדשמואל (שם ק"א א') להוציא אורחים כו' לישני להוציא מי שאינו בקי ידי דאורייתא עכ"פ א"ו דקידוש במקום סעודה דאורייתא ע"ש ומאי קושיא דלמא לעולם דרבנן ומשו"ה לא משני להוציא מי שאינו בקי משום דכבר יצא בברכה מעין ז' א"ו דאין יוצאין כלל בתפלה ומהתימא שלא הזכיר המג"א דעכ"פ לשיטת הרא"ש אין יוצאין בתפלה:
אלא דבר מן דין קשה לי טובא איך נעלם מהמג"א ז"ל תלמוד ערוך בפ' ע"פ (קיז ב') אמר רב אחא ב"י וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכור כו' וכתיב התם זכור את יום השבת כו' והרי בנוסח תפלה שלנו לא הוזכר יציאת מצרים כלל:
ולכאורה הי' נ"ל ליישב דגז"ש זו ע"כ דאסמכתא היא ולא גמרה מרבו דהא קרא דזכור וגו' איצטריך לגופה לקידוש היום וגם דנשים חייבות בקה"י ד"ת כדאמרי' בברכות (כ' ע"א) וא"כ אין למידין ממנה אליבא דכ"ע ללישנא דרב יהודה משמי' דשמואל בנדה (כ"ב ב'). ואי משום דרב אחא בד"ר משמי' דר' אלעזר פליג התם וסבר דלמידן אלא דמשיבין והכא מאי פירכא איכא. י"ל דודאי הלכה כשמואל בהא דהוה קשיש מיני' דר"א דאף מר"י דהוה רבי' דר"א הוה קשיש שמואל דאר"י על שמואל אית לי רב בבבל כו' ואף דקיי"ל כר"י לגבי שמואל אין ראיה דגם לגבי' דרב הלכתא כוותי' דר"י אע"ג דרב היה גדול גם משמואל ע' חולין (נ"ז א') והיה שולח לו בלשון לקדם רבינו שבבבל א"ו היכי דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר אזלי' בתר כללא דמקמי אביי ורבא אין ה' כתלמיד במקום הרב וכן מצינו שבכ"מ פסקו התוס' והרא"ש כריב"ל לגבי ר' יוחנן משום דהוה קשיש מיניה כן היה נ"ל לכאורה אמנם באמת יש להשיב ע"ז דהא משמי' דר"א רב אחא בד"ר אמרה. ומשמי' דשמואל רב יהודה אמרה. וראב"ד היה אחר אביי ורבא וא"כ ודאי דה' כוותי' דבתרא' הוה וא"כ הדרא קושיין לדוכתה מהך דראב"י וע' רש"י כתובות (ל"ח ב') ד"ה לא וגיטין מ"א ב' ד"ה דכ"ע כו':
והנה הרשב"ם אמימרא דראב"י שם כתב בין בכוס בין בתפלה ואין לומר דבנוסחתו היה הזכרת יציאת מצרים שהרי אנו מבני בניהם של הצרפתים בעלי התוס' ז"ל ולא שמענו ולא ראינו נוסח הזכרת יציאת מצרים בתפלת ערבית דשבת וע"כ לדחוק בדבריו ז"ל ולומר דר"ל בין בכוס בין דשבת בין דיו"ט ובין בתפלה דקאמר קאי רק איו"ט דאית ביה יציאת מצרים גם בתפלת ערבית ולא דראב"י קאי נמי אתפלה דא"כ אין לחלק בין דשבת לדיו"ט ותו דעכ"פ חד מיניי' לאו דאורייתא אלא דר"ל דכיון דגמרי' גז"ש להזכיר יציאת מצרים בקה"י. ע"כ מדרבנן צריך גם בתפלה ואתפלת יו"ט קאי דאית בה יציאת מצרים וטעמא דלא תקנו נמי יציאת מצרים גם בתפלת ערבית דשבת יבואר בס"ד בדברינו להלן ומעתה לפי"ז ליתא לדינא דהמג"א הנ"ל:
ומהא ז"ל שהביא המג"א י"ל דס"ל דקידוש על היין ד"ת וא"כ קושטא הוא דאם אין לו יין לא יקדש כלל ואין כאן עקירה כיון דלא סגי בלא יין ובזה ליתא לספיקא דהתוס' לר"ת ז"ל אם אין לו יין אם מקדש על שאר משקין אם הוא חמר מדינה דמנ"ל שאר משקין כיון דלדידי' על היין דוקא ד"ת אלא שמד' הגאון בעל שאג"א ז"ל בסי' ס' מוכח דס"ל דלדסברי על היין ד"ת ה"ה שאר משקין וכן מצאתי לרבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו לש"ע אה"ע סי' קס"א סק"ו. אמנם בד' ר"ת לכאורה יש לפרש כמ"ש. אמנם בתוס' נזיר (ד' ע"א) מבואר שהבינו דס"ל לר"ת דקידוש על היין לאו דאורייתא [וצ"ע בת' ריב"ש סי' קנ"ט שהביא בשם ר"ת דלא כהתוס'] וא"כ תקשי לדידי' וכי יעקר כו'. ולפי"ז נצטרך לדחוק דבנוסחת תפלה שלו הי' נזכר יציאת מצרים. ולפי"ז לישנא דהרשב"ם הנ"ל אתי כפשטי'. ובין דשבת ובין דיו"ט שהיו אחים בזמן א'. אבל לפי נוסחתנו. וכן היה ודאי גם נוסחת המג"א. שלא נזכר יציאת מצרים בתפלת ערבית דשבת. ודאי ליתא להך דינא. והא דקאמרי ב"ה שהיין גורם כו' היינו נמי משום דס"ל דעל היין ד"ת. ולכן היין גורם. וכמו שכתבנו לדעת ר"ת כנ"ל:
ואין להקשות מהא דאיתא בנזיר שם יין מצוה מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס הוא [ר"ל בתמי' וכן כתבו התוס' וכן הכריח הגאון בעל שאג"א ז"ל שם דלא כהמפרש וכמו שכתבו התוס' בפסחים ק"ו א' ד"ה זכרהו כו' ע"ש] די"ל עפ"י תירוץ ב' דהתו' בפסחים שם וז"ל ועי"ל דקידוש על היין ד"ת אלא דהא דהמברך צריך שיטעום אינו מד"ת עכ"ל ואזדא לי' רוב פלפולו של הגאון בעל שאג"א ז"ל שם שרצה להוכיח מסוגיא הנ"ל דקידוש על היין אינו ד"ת [ותמי' על הגאון הנ"ל שלא הזכיר סברת התוס'] עוד יש לומר דר"ל וכי מושבע ועומד מה"ס הוא על יין דוקא הא אפשר בפת והוא ג"כ ד"ת אבל בלא שניהם לא מהני מד"ת אלא שלכאורה יקשה לפי"ז מאי דפריך הש"ס שם למה לי קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה דקו"ה וכי מושבע ועומד מה"ס הוא דצריך קרא לאוסרו הא אפשר לתרוצי דמיירי בשאין לו פת וכן הקשה הגאון שאג"א ז"ל שם והכריח מזה דל"ל דיין או פת ד"ת הוא. ואפשר לתרץ דסבירא לי' לסוגיא זו כדעת הרא"ש שהבאתי לעיל דקידוש במק"ס דאורייתא והשתא א"ש דפריך בממ"נ אי אית לי' פת הא אפשר בפת ואת"ל לית לי' הא לא הוה לפי זה מק"ס ולא הוה יין דמצוה. אלא דלפ"ד הגאונים ז"ל דסבירא לי' דברביעית יין מקרי מק"ס והביאום הב"י בסי' רע"ג ס"ה הדרא קושיא לדוכתה הא אצטריך קרא להיכא דליכא פת דאז הוי יין דמצוה. דהא הוי גם מקום סעודה לשיטתם ז"ל אבל מדברי התוס' בפ' ע"פ (ק"א א') ד"ה טעימו כו' והרא"ש שם נראה דלא מקרי מק"ס רק טעימת לחם דווקא ומ"ש הב"י וז"ל אין להוכיח דהתוס' והרא"ש חולקים על סברא זו [ר"ל של הגאונים] מדכ' בפ' ע"פ כו' דאיכא למימר דלא כתבו כן משום דבשתיית כוס יין לא לפקו ידי קידוש אלא דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת וכדמשמע מסוף לשונם אבל אפשר דמודו להגאונים הללו כו' עכ"ל לדידי לא מ' הכי. דהא כתבו התוס' בד"ה ובקידושא דהכא כו' וז"ל והא דלא הקפיד על שלא יוכלו לאכול כו' דהא משום סעודת שבת יכולין לקיים למחר ג' סעודות עכ"ל הרי דלדידהו ע"כ דלא הקפיד שיאכלו עתה לצאת י"ח סעודת שבת. משום שיכולין לקיימה למחר. אלא ע"כ דר"ל טעימו מידי. כדי שיהי' במק"ס. וטעימה דוקא הא לא"ה לא.. וכ"ה ג"כ כוונת הרא"ש ז"ל. וכ"כ תר"י פ' ג' שאכלו דבשויו"ט אין חיוב לאכול פת רק משום קידוש במקום סעודה הביאו המג"א בסי' קפ"ח סק"ט. וע' בחידושי הרשב"א ר"פ אלו דברים אהא דאמר שם שהיין גורם וכו' דמשמע מדבריו ג"כ דלא כד' הגאונים ז"ל וכן שמעתי שהיה נוהג הגר"א ז"ל להקפיד שיהיה הקידוש במקום פת דוקא. וכן ראיתי בעיני לגדולי ישראל. והשתא אתי שפיר הסוגיא דנזיר בממ"נ כמו שפרשנוהו:
ומה שהביא המג"א ראי' מהא דאמרינן בברכות בקידושא אע"ג דמקדש בצלותא כו' לענ"ד יש לומר בפשיטות דאתפלת יו"ט קאי דאית בה הזכרת יציאת מצרים:
עוד הביא המג"א ראי' מהא דאמרו בהבדלה מתחילה קבעוה בתפלה כו' אף על גב דיש אומרים דהבדלה דאורייתא הוא לענ"ד לאו ראי' היא דלא מבעיא לדעת ר"ת ודעימי' דקידוש על היין לאו דאורייתא א"כ ודאי שאני הבדלה דלא שייך בה חיוב הזכרת יציאת מצרים ואם כן מה לי כוס מה לי תפלה אלא אף למאי דברירנא לעיל דלנוסח דידן ע"כ דסבירא לי' דקידוש על היין ד"ת מכל מקום הבדלה על היין ודאי לאו דאורייתא הוא דקידוש על היין נפקא לן מזכור את יום וגו' וכ' התו' בפ' ע"פ (ק"ו א') ד"ה זכרהו עה"י מדכתיב זכרו כיין לבנון נזכירה דודיך מיין. אבל הבדלה נפקא לן בשבועות י"ח ב' מדכתיב ולהבדיל בין וכו'. וע' במג"מ פכ"ט מה"ש שהעתיק לשון המכילתא זכור את יום השבת קדשהו בברכה. ובביאור אמרו זכרהו עה"י ואמר ג"כ קדשהו בכניסתו קדשהו ביציאתו. ע"כ. וע' במגדול עוז שם שכ' דזכור הוא בכניסתו ושמור הוא ביציאתו. ע"כ וא"כ כיון דהבדלה לא נפקא לן מזכור. א"כ מנ"ל דעל היין דוקא. ובהא ארווח לן מאי דהוה קשיא לי על ד' הב"י בסי' רצ"ו שאחר שהביא ד' הא"ח שכתב דנשים לא יבדילו כ' וז"ל והר"י כ' כשם שחייבות בקידוש כך חייבות בהבדלה כו' ע"ש הרי לא מצא מאן דפליג על הא"ח אלא הר"י. ואיך נעלם ממנו ד' הרמב"ם בפ' כ"ט מה"ש המפורשין כד' הר"י שכ' שם וז"ל מ"ע מה"ת לקדש את יום השבת שנאמר זכור וגו' וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה ע"כ. הרי דסבירא להו דהבדלה דבר תורה וא"כ כשם שנשים חייבות בקידוש מכל שישנו בשבירה ישנו בזכירה ה"ה בהבדלה. וכן יש לתמוה על הרמ"א ושארי אחרונים ז"ל שפסקו בפשיטות כדעת הא"ח דנשים לא יבדילו נגד דעת הרמב"ם ז"ל. וכן מצאתי שהרגיש בזה בס' נזירות שמשון אמנם לפמ"ש דחיוב הבדלה לאו מקרא דזכור נפקא לן לק"מ דגם אי נימא דהבדלה ד"ת מ"מ נשים פטורות דהו"ל מ"ע שהזמן גרמא ודלא כהמג"מ שם שכ' דלהרמב"ם נשים ג"כ חייבות ד"ת. וכן מוכח להדיא מד' הרמב"ם ברפ"ב מה' עבודת כוכבים וז"ל כל מ"ע שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי פסחים ואכילת פסחים כו' ע"ש ומדלא כייל נמי הבדלה בהדייהו. ש"מ דס"ל דמהבדלה פטורות. אע"ג דס"ל דהבדלה ד"ת. וזה ברור:
אלא דאכתי מסוגיא דנזיר הנ"ל דקא' ור"ש ההיא לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קידושא ואבדלתא משמע לכאורה דחד דינא אית להו לתרווייהו ומדקאמר בברכות דמתחלה קבעוה להבדלה בתפלה ע"כ דיין דקידוש נמי דרבנן. וכן הכריח מזה הגאון בשאג"א בת' שם דקידוש על היין דרבנן. ומעתה תקשי לפי"ז מהא דב"ה שהיין גורם כו' וכי יעקר מ"ע. וע"כ לומר דדי בתפלה וכד' המג"א. והדרא קושיין לדוכתה דהא לית בה הזכרת יצי"מ. אמנם באמת לק"מ. די"ל דאף דקושיית הש"ס מושבע ועומד מה"ס אתרוויי' קאי מ"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו. אלא דה"פ וכי מ"ו מה"ס הוא לשתות שתי כוסות הללו. דהא קידוש אפשר בפת או כד' התוס' דטעימא לאו דאורייתא. והבדלה היין לגמרי מדרבנן ומעתה אדחי לה ראיית המג"א מהא דהבדלה קבעוה מתחילה בתפלה. וע"כ דאין יוצאין ידי קידוש דאורייתא בת"ע דשבת. משום דלית בה הזכרת יצי"מ. וטעמא דמלתא דלא תקנו נמי בת"ע דשבת הזכרת יציאת מצרים כמו בת"ע דיו"ט. נ"ל משום דכיון דקידוש על היין ד"ת. לא רצו חז"ל לתקן שיהי' קידוש דדבריהם קודם לקידוש דאורייתא שהוא דוקא על יין או פת ועוד שהרי דרשו זכרהו על היין בכניסתו ע"כ לא רצו לתקן זכירה בלא יין בכניסתו ועוד י"ל דחשו לתקלה שלא יאמרו כבר יצאנו י"ח דאורייתא בתפלה. והא דלא תקנו לקדש על היין קודם תפלה. משום דבעינן מקום סעודה. וזה א"א קודם תפלה. דאסור לאכול סעודה פת קודם תפלה. לפי מה שבררנו לעיל דפת דוקא בעינן משא"כ ביו"ט דכל עיקרו של הקידוש מדרבנן. כמ"ש המג"א שם בשם המג"מ. ע"כ תקנו יציאת מצרים בתפלה כדי להסמיך זכירה לכניסה. ומשו"ה אף ביו"ט שחל בשבת לא רצו לשנות הנוסח. ולדלג הזכרת יציאת מצרים בשביל שבת. בהא סליקנא דאין יוצאין י"ח קידוש דאורייתא בתפלת ערבית דשבת. ע"כ דברי הרב הנ"ל: