אור ברסלב
בנין של שמחה אורח חיים › סימן ט

בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו

אורח חיים · סימן ט

סימן ח

תשובה מהגאון המפורסם מ' דוד לוריא ז"ל מביחאב ישן אשר השיב שנית להגאון המפורסם מ' יעקב ז"ל מקארלין בעהמ"ח שו"ת משכנות יעקב על תשובתו אליו הנדפסה בספרו הנ"ל בסוף חלק א"ח וזה לשונו:

מה שביאר כת"ר דברי הרא"ש בתשו' ודאי דברי הרא"ש מוכיחין כפי' כת"ר אך דחוק דאפי' אי אוקינוס קאמר להוציאו מכלל סתם לשון ימים דת"ק (והרי בד' ר"מ כל הימים כו' ודאי אוקינוס בכלל וי"ל דהתם כל קתני) גם לומר דר"י לא פליג אע"ג שנשנה בלשון מחלוקת הוא דחוק (ובפרט בד' ר"י שדרכו לשנות לשונו או בלשון אימתי או במה) מיהו מצינו כה"ג ערא"ש פ"ו דנדרים ס"ג בשם הרמב"ן ומה שפסקו ה' כר"י קרוב שטעמם משום דמפרשי אמוראי למילתי' בשיעור פרקים דקאמר ואפי' לדעת רוה"פ דדין פרקים נוהג גם לרבנן בשאר ברכות מ"מ כיון דאמוראי קאמרי אמילתי' דר"י ביה"ג בסתמא משמע דס"ל כוותי' ולפי מה שהעיר כת"ר דהך דר"י מישך שייך באידך דר"י דס"ל כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו (וע' רמב"ן בלקוטות שם שהי' הגי' לפניו ז"ל ה' כר"י בההיא דמיני דשאים וכ"ה הגי' לפנינו בילקוט תהלים) הנה מקום אתי לומר דאדרבה מינה סמכו הפוסקים ז"ל לומר דהלכה כר"י ביה"ג דהא מסתברא לכאורה דלפי זה מברך לר"י אימים בפרט ואנהרות וגבעות וכו' לכאו"א בפרטן ואלא ליה"ג אית לי' פרטיים ממש לעצמו אע"פ שאינו מין בפ"ע וחזי' תנא דמתני' דשבקי' לכולא מלתא דר"י שמצריך ברכה מיוחדת לכאו"א מהני דתני ולא נקט משמי' דר"י אלא ברכה דיה"ג. ש"מ דבהא מסתבר טעמי' וה' כוותי' אבל באינך דלית הלכתא כוותי' שבקי' וסמך דממילא ידעינן מדתני לי' בפ' כיצד גבי דשאים (וכי היכי דהתם גופי' לא תני לי' בזרעים ושאר מילי) עכ"ד הגאון מ' דוד הנ"ל ועוד האריך בזה ולא העתקתי רק הנוגע להבנת תשובתי אליו:

וקודם ששלח הגאון הנ"ל להגאון מהר"י הנ"ל שלחה אלי לחוות דעתי בזה וזה אשר כתבתי אליו:

דברי הרא"ש בת' ודאי מורין כרגע לכל מעיין. כפי' הגאון מהר"י נ"י ואשר דייק כת"ר מלשון כל הימים דקאמר ר"מ דודאי אוקיינוס בכלל ה"נ נכלל ג"כ בלשון ימים דת"ק דהכא מלבד דהתם כל קתני כמ"ש כת"ר בעצמו ג"כ עוד לא דמו כלל דהא י"ל דהתם ר"מ אשמועינן דגם שאר ימים לבד אוקיינוס ג"כ כמקוה ולאפוקי מר' יוסי דסבירא לי' דקרא אוקינוס לחוד קאי ולא איירי כלל באוקיינוס שיוכלל בלשון ימים דקאמר וזה ברור:

ומ"ש כת"ר שהפוסקים כר"י ביה"ג קרוב שטעמם משום דמפרשי אמוראי כו' הן כ"כ ג"כ הכ"מ בפ"י מה' ברכות והשיגו הל"ח וכ' דהך דלפרקים ודאי דלפרש הוא כדקתני אימתי בזמן כו' ומצי קאי אכולהו על ההרים כו' ולדעתי דחוק לומר כן (ובנוסחתנו במתני' ליתא כלל תי' אימתי) ויותר הי' נראה לומר לכאורה לגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי אימתי דהך אימתי לאו סיום ד' ר"י הוא אלא דסתם מתני' ולפי"ז נימא באמת דקאי אכל הברכות שנאמרו במתני' גם ארואה מקום שנעשו בו נסים (ומהתוס' שהוכיחו דכל הברכות דמתני' הם מל"י לל"י כמו ביה"ג דאמרו בירושלמי דפרקים היינו ל"י ולא מייתי מתלמודא דידן דקתני ג"כ בהדיא איה"ג גופי' לפרקים עד כמה וכו' נראה מזה שלא הי' בגרסתם כלל בתלמוד דילן כל הך מימרי דלפרקים עד כמה ואולי שחסר כאן בדבריהם וצ"ל כמ"ש ברא"ש כאן) ועכ"פ איך שהוא אין ראי' מהך דמפרשי אמוראי דין דפרקים דתהוי משו"ה ה' כר' יהודה:

ואשר כ' כת"ר דלפי ד' הגאון מהר"י נ"י דהך דר"י מישך שייך באידך דר"י דסבירא לי' כל מו"מ ת"ל מעין ברכתו י"ל דמינה סמכו הפוסקים לומר דה' כר"י כו' לדעתי אמינא דלא כמר ודלא כמר דאי הך דר"י שייכא באידך דר"י דכל מו"מ כו' ולפמ"ש כת"ר דלפי"ז מחייב לר"י לברוכי אהרים ונהרות כו' לכאו"א בפרטן א"כ לפי"ז ודאי דחייב נמי לברך אבהקנים וכושי וחיור וכיו"ב ברוך משנה בריות אדם. ואפיל וקוף וקופף ברוך משנה בריות בהמה או חיה והא חזינן בתוספתא דתני הרואה את הכושי וכו' ופליג ר"י בסיפא בחמה ולבנה וא' דהמברך אהחמה זו דרך אחרת ולא פליג נמי בכושי וכו' ואתוספתות ודאי לא שייך לומר שסמך אהתוספתא אחריתא דבורא מיני זרעים ודשאים אלא שיש לדחות דאולי תוספתא דהרואה את הכושי עם בבא דאת החמה כו' לאו גבי הדדי מיתני גם י"ל דבחמה פליג ר"י וסבירא לי' שלא לברך כלל אבל בענין שינוי מטבע הברכה מכמו דסבירא לי' לת"ק לא מיירי התם עכ"ז נ"ל דלא סבירא לי' לר"י כל מין ומין ת"ל מע"ב אלא במיני צמחי האדמה לבד שברכתם הוא על עיקר ענין בריאותם וצימוחם מהארץ כנוסח הברכה בורא כו' ובהו שייך לחלק במיניהם אבל לא בהברכות שתיקונם על ענין השינוי המתמיה ומבהיל עין רואם בזה לא סבירא לי' לר"י כלל כל מין ומין ת"ל מע"ב וא"כ גם לר"י אין צריך לברך כלל אהרים וגבעות ונהרות ומדברות לכאו"א בפרטן כיון דלא מברכי' אלא על ההרים ונהרות המשונים דוקא ולהכי נמי לא אשתמיט בשום דוכתא לא במתני' ולא בתוספתא דסבירא לי' לר"י הכי רק במיני צמחים לבד או במצות (סוכה מ"ו א') משום דכל מצוה ודאי דבר בפ"ע הוא לגמרי ותדע שהרי במיני זרעים ודשאים פסק ר"ז ואיתימא רחב"פ דאין ה' כר"י ובמצות פסק איהו גופי' כר"י. ומעתה ממילא נמי דליכא למימר דהך דר"י ביה"ג מישך שייך בדר"י דבורא מיני זרעים וכו' דהא ברכת יה"ג נמי ברכת השינוי הוא ואזדא לה מעתה גם הך סמך דכת"ר להפוסקים כאן כר"י וע"כ לומר וה"נ מסתבר ודאי הוכחת הרא"ש דמשום דר"י ים אוקיינוס קאמר להכי מסתבר ברווחא דלא פליג את"ק:

תוכן העניינים

בנין של שמחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה