בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו
אורח חיים · סימן ח
לכבוד ש"ב ידידי הרב הגאון המפורסם, פאר הדור כקש"ת מו' דוד לוריא נ"י מביחב ישן.
אשר דקדק כת"ר בהא דברכות (נ"ט ב') בענין ברכת הודאה על הגשמים שפירש"י שם בתירוצא מציעתא הא דאתא פורתא והא דאתא טובא דאתא פורתא מודים אנחנו לך ואתא טובא הטוב והמטיב ודקדק כת"ר ע"ז [ויובא בדברינו להלן] ופי' איפכא הגם שבהשקפה ראשונה נראה פירוש כת"ר יותר מרווח אמנם אחר קצת עיון נראה פרש"י ז"ל עיקר דהכי מ' פשטי' דבריי' מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן כו' משמע ודאי דבפחות משיעור זה ליכא שום ברכה ועוד דפשטא דהברייתא אמתני' קאי דאל"כ ק' לישנא דמאימתי כדפריך בריש מכילתין תנא אהיכא קאי דקתני מאימתי והגם דבמתני' מיירי מברכ' הטוה"מ והברייתא מברכת מודים עכ"ז שייך שפיר ומתיישב דבמתני' אדכר דבעי ברוכי אגשמים. עלה קאמר בברייתא מאימתי מתחילין לברך כלל אגשמים וקא' משיצא חתן כו' וכ"ש דא"ש טפי למסקנא לאוקימת' בתריי' הא דאית לי' ארעא והא דלית ליה ארעא דמעתה מתני' ובריי' בחד גוונא ובחד שיעורא מיירי ושייך שפיר מאימתי. וכן לשינוייא קמא הא דשמע משמע וכו' ג"כ בחד גוונא וחד שיעורא מיירי משא"כ לפי' כת"ר קשה טובא לכאו' הך מאימתי אמאי קאי לפי אוקימתא מציעתא ובתריי'. וגם לישנא דמאימתי מברכין דמשמע בבירור דבפחות משיעור זה ליכא שום ברכה כמ"ש:
ואשר כתב כת"ר שכ"נ גם דעת הפוסקים מדלא הביאו לחלק דאי אתא פורתא אינו מברך הטוב והמטיב כפירש"י אבל לפי' כת"ר א"ש כדביאר שם. נפלאתי ע"ז דלפי מה דסבר כת"ר בפירש"י לאוקימתא בתריי' עדיפא הו"ל לאקשויי דהא להדיא כ' כל הפוסקים דמברך הטוב והמטיב משירדו בשיעור הליכות האבעבועות זה לקראת זה (דהיינו פורתא לפירש"י) ואיני יודע מה סובר כת"ר באוקימתא בתרייתא לפירש"י דאי מפרש לפירש"י הא והא דאתא טובא היינו דווקא באתא טובא לחוד ובאתא פורתא אינו מברך שום ברכה הא בהדיא תני בבריי' דמברכין משיצא חתן וכו' דהיינו פורתא לפירש"י. וע"כ דר"ל דאפי' באתא טובא והנראה דכת"ר סובר לפירש"י דרק לענין ברכת מודים מוקים עתה הש"ס אפי' באתא טובא ולאפוקי מאוקימתא מציעא דמודים הוא רק באתא פורתא אבל לענין הטוב והמטיב כדקאי קאי לפי אוקימתא מציעא דדוקא באתא טובא הוא ולכן הוכיח כת"ר מדלא הביאו הפוסקים לחלק דלפורתא אינו מברך הטוב והמטיב ש"מ דלא מפרשי כפירוש רש"י ולפי"ז אמינא דעדיפא מינה הו"ל לאקשויי כמ"ש:
אמנם באמת לא ידענא מנ"ל לכת"ר לפרש כך לפירוש רש"י ולחלק בתרי גווני בין ברכת מודים להטוב והמטיב ולומר דבפורתא אינו מברך הטוב והמטיב כלל אפי' אית לי' ארעא בשותפות אלא ברכת מודים ובטובא נמי מפלגינן בין אית לי' ארעא ללית ליה וגם דלפי"ז הגם דיש ליישב קצת המאימתי דבריי' אמאי קאי כדכתיבנא לעיל לפי האוקימתא מציעא עכ"ז לא מיירי מתני' וברייתא בחד גוונא וחד שיעורא ממש כמו לאוקימתא קמייתא:
אבל נראה פשוט וברור דלאוקימתא בתריי' ר"ל דבין ברכת הטוב והמטיב ובין ברכת מודים תרווייהו אפי' באתא טובא מיירי וגם באתא פורתא נמי דכל זמן שלא חידש הסברא דהטוב והמטיב פירושו לדידי' ולאחריני דוקא הוכרח לחלק ביניהם דהא דוקא באתא פורתא והא דוקא באתא טובא אבל עתה שחידש דהטוב והמטיב אינו שייך אלא כשטובתו בשותפות עם אחרים דוקא תו לא צריכינן כלל לפלוגי ביניי' עוד חילוק אחר כלל והכי מוכרח ודאי דמנ"ל לפלוגי תו ביניי'. כיון דמתני' וברייתא לא קשיין תו אהדדי כלל והחילוק שבין ב' הברכות אלו הוא מוכרח ומבואר מצד פי' של המטבע ברכות גופיי'. וגם דלפי זה א"ש טפי המאימתי דבריי' דקאי אמתני' ממש בהך גונא ושיעורא דמתני' ממש ואם כן הרי כל הפוסקים סוברים להדי' כפי' רש"י וכשינוייא בתרא משום דהכי מוכח מכמה טעמים הנ"ל ואדרבה לפי' כת"ר דלענין הטוב והמטיב אין חילוק בין פורתא לטובא כל הפוסקים עומדים נגדו שכולם בסוגיין אחד כתבו תחילה להדיא דמברכין אגשמים דוקא משירדו כל כך שיעלו אבעבועות וילכו זה לקראת זה ואח"כ כתבו ע"ז ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים וכו' ואם י"ל שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב וכן הרמב"ם ז"ל [הגם שלשונו מהופך מאד מלשון הטוש"ע שתחילה כ' החילוק שבין הברכות ואח"כ כ' שיעור המים אמנם לדינא הלא גם מדבריו ז"ל מבואר כמ"ש] כ' תחילה החילוק שאם יש לו שדה עם אחרים מברך הטוב והמטיב. ואם א"ל שדה מברך מודים ואח"כ כ' ע"ז בדין שאחריו מאימתי מברכין על הגשמים משירבה כו' ויעלו אבעבועות וכו' וילכו האבעבועות זה לקראת זה הרי מבואר להדיא דבפחות משיעור זה אין מברך גם הטוב והמטיב:
ואשר דקדק כת"ר דלפרש"י לא איתפרש שיעורא דפורתא וטובא כמה הוא לשונו בזה אינו מדוקדק דבפורתא הא איתפרש בברייתא דעכ"פ לא פחות משיעורא דיציאת חתן וכו' רק שיעורא דטובא לא אתפרש לכאורה אמנם יש לומר דממילא נשמע דכל שהוא יותר מיציאת חתן וכו' טובא מקרו וסתמא כפירושו ואין להקשות ולומר דלפי זה מי כהחכם יודע להבחין הדק היטב אם רבו מעט משיעור יציאת חתן וכו' או לא שיוכל לברך מעתה הטוב והמטיב דיש לומר דבאמת כל זמן שלא יצא הספק מלבו מברך מספיקא ברכת מודים גם באית לי' ארעא בשותפות רק כשברור לו וניכר רביי' דמינכר שכבר יצאו משיעור זה יוכל לברך הטוב והמטיב:
ועוד י"ל דשיעורא דטובא סתמו כפירושו דהיינו כדי רביעה דאתפריש שיעורי' בפ"ק דתענית (ו' ב') מר' אבהו גופא דרביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח. ושני' כדי לגוף עפ"י חבית וקצת סמך לזה מדסמך לה התם מימרא דר' אבהו מאימתי מברכין על הגשמים וכו' ע"ש:
ועוד י"ל דשיעורא דטובא הוא כאותה ששנינו בבריי' שם (כ"ה ב') שיעורא דהפסקת ציבור מתעניתים לחכמים דהלכתא כוותייהו בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה ג' טפחים אלא דלפי"ז אדרבה עתה תקשי דכיון דיש לפרשה בתרי גווני כ"ש דהו"ל לפרש שיעורי' אמנם י"ל אולי דאידי ואידי חד שיעורא הוא דהא דאמרי' בשיעו' רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח היינו בחרבה. ור"ל ל"פ מטפח עכ"פ אבל בבינונית ועבודה באמת בעינן שיעורא רבא מיני' דהיינו טפחיים ושלשה אלא שדחוק הוא דלפי"ז נהפוך הוא דברייתא מפרשי ביה גם שיעוריי' דבינונית ועבודה ור' אבהו דאמורא הוא סתם דבריו ולפי מה דגרס בירושלמי בדברי ר' יהודה [ובבבלי גרסי' וחכ"א והרי"ף והרא"ש גרסי גם בבבלי ר' יהודה או'] שבבריי' הנ"ל כ"ה ב' וז"ל ר"י אומר בתחי' טפח ובשני' טפחיים ובשלישית ג' טפחים ושני' ושלישית ר"ל רביעה שניה ושלישית הא ודאי דהן הן ד' ר' אבהו דרביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח ודקא' ושני' כדי לגוף פי חבית. י"ל דחד שיעורא הוא עם טפחיים דאר"י בבריי' ולא מפליג כלל בין חרבה לבינונית ועבודה וד' ר' אבהו הן הן ד' רשב"ל שם לעיל מינה דאמר בתחי' כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה ושריית מגופה היינו לגוף פי חבית דבד' ר' אבהו וא' שם ע"ז ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה והיינו כדכתיבנא דשיעורי' דר' אבהו דחכמים היינו ר' יהודה דבריי' אידי ואידי חד שיעורא קאמרי והוא ברור ונכון לגי' הירושלמי אמנם בש"ס דילן גריס בד' חכמים כמש"ל בחרבה טפח ובבינונית טפחיים ובעבודה ג' טפחים ולפי"ז ע"כ דלאו חד שיעורא קאמרי ר' אבהו עם חכמי' דבריי' וכמש"ל [והגם שיש מקום לפרש גם לגי' הירושלמי בד' חכמים דבריי' דשני' ושלישית ר"ל היינו בינונית ועבודה ואין רצוני להאריך בזה ליישבו אמנם לא לבי הולך לזה ליישב כן דפשטי' דשני' ושלישית משמע רביעה שני' ושלישית]:
ועכ"פ איך שיהי' פי' שיעורא דטובא לא איצטריך לן לפרושי שיעורא רק לפי אוקימתא מציעא. דרק זה הוא החילוק בין ברכת מודים להטוב והמטיב אבל לאוקימתא בתריי' (וכן לאוקימתא קמייתא דקאי נמי להלכה כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' והובא בב"י ובש"ע בהג"ה) דהלכתא כוותי' וכפי שהוכחנו לעיל דהא והא דאתא טובא ר"ל אפי' אתא טובא וה"ה בפורתא וליכא נפקותא כלל בין הברכות בענין השיעור רק אי אית לי' ארעא אי לית לי' לק"מ דלא בעינן לפרש כלל שיעורא דטובא ושיעורא דפורתא הא איתפרש בברייתא. ומתיישב נמי לפי"ז הא דקשיא טובא לכאורה לפום מה דסבר כת"ר באוקימתא בתרייתא לפי פרש"י אמאי לא פי' הפוסקים שיעורא דטובא כמה הוי ולא הזכירוהו כלל לענין הטוב והמטיב וכת"ר לא הרגיש בזה להוכיח מזה בבירור דהפוסקים לא פירשוה כפי' רש"י ולפי מ"ש כאן א"ש:
ואשר דקדק עוד כת"ר לפי' רש"י דלמה נשתנה אוקימתא מציעתא דנקט ברישא דאתא פורתא דקאי אמודים מתרי אוקימתא קמייתא ובתרייתא דנקט בהו ברישא הא דשמע משמע כו' הא דאית לי' ארעא כו' דקאי על הטוב והמטיב וגם דמסתמא הו"ל נמי למינקט ברישא אהטוב והמטיב דהיא מתני' דאיירי בה ואח"כ אמודים דאייתי מעלמא עכ"ל בקיצור אמינא אדרבה הכי סליק טפי סוגיא דשמעתא כסדר ממש. דבאוקימתא קמייתא אוקים הך דהטוב והמטיב דוקא בשמע ומודים דוקא בחזי ובמציעתא בא לחדש דהך דמודים דמיירי ודאי בחזי מחזי לאו בכל גווני הוא אלא דהטוב והמטיב נמי מצי איירי גם בחזי מחזי. דהא דבחזי מברך מודים דוקא הוא רק באתי פורתא. אבל אתא טובא מברך הטוב והמטיב גם בחזי מחזי. וכהאי גוונא ממש אזלא נמי אוקימתא בתרייתא דבמציעתא אוקים דבאתא טובא אינו מברך מודים כלל אלא הטוב והמטיב לחוד בא לחדש דהא דבאתא טובא מברך הטוב והמטיב דוקא הוא רק באית לי' ארעא אבל אי לית לי' ארעא מברך דוקא ברכת מודים גם באתא טובא:
וטריחא לי מילתא לעיין בדוכתי טובא דמייתי הש"ס שלשה אוקימתות או יותר ארומיא דמתני' וברייתא לדקדק אם הולכים על סדר זה משום דבאמת מודעת שכל עיקרם של דקדוקים כאלה קלושים הם ולכי דייקי' אפשר דאשכחינן דוכתי טובא דסתרי אהדדי בענין סדרים אלו וידעתי שגם כת"ר לסניף בעלמא נקטי' משום דלפירושו מתיישבו טפי לדעת כת"ר [משא"כ לדעתי כמ"ש] וכה"ג אשכחן נמי לבעלי התוס' בכמה דוכתי שעשו סמוכות מדקדוקים כאלו לפירושם נגד רש"י ז"ל אך בתר דחזינא דקפיד מר עלה בהך דוכתא קפדינא אנא נמי בהדי' בהך ויהיבנא דעתאי ונקיטנא עכ"פ דוכתא חדא לדוגמא והוא בפ' אלו מציאות (כ"ה א') דרמי הש"ס ג"כ מברייתא אמתני' ומשני לה בכמה אוקימתות. והתם נמי יקשה אלו השני דקדוקים דמר ממש אאוקימתא שני' והתם א"א לפרש בה פי' אחר דלא כרש"י ז"ל אמנם לפי מ"ש כאן אזלי גם התם ע"ז הסדר והאופן כמ"ש כאן ממש ע"ש. ואוקימתא תליתאי דשם דלא מצי מיירי בכה"ג ע"ש. הא באמת לא גריס לה רש"י ז"ל התם ולפי' התוס' שם ד"ה הא יש לדקדק התם כמה דקדוקים בסדר האוקימתות אבל האמת דאין סדר לזה:
אמנם אחר כתבי כ"ז מרחימתא עזיזא נתתי אל לבי אולי אוכל לתרגם אליבא דכת"ר וראיתי שהאמת הברור דהפוסקים כולם ודאי מפרשי הך פורתא וטובא כפי' כת"ר כדמשמע להדיא מלשון הטוש"ע שכתבו שמברכי' עליהם משירדו כ"כ עד שירבו על הארץ שיעלו עליהם אבעבועות וילכו זה לקראת זה. הרי שקראו לשיעורא דזה לקראת זה עד שירבו וכו' וכן דייק הרמב"ם ז"ל וכתב וז"ל ירדו גשמים רבים אם י"ל שדה וכו' שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב ואם א"ל שדה מברך מודים וכו' מאימתי מברכין על הגשמים משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות וכו' וילכו האבעבועות זה לקראת זה הרי דקדק בלישנא יתירא וקרא לשיעור זה ירדו גשמים רבים וכו' משירבה המים וכוונתם ז"ל בזה ודאי על דאתא טובא דאדכר בש"ס ויש להפליא אכת"ר שלא העיר להביא מזה ראיה ברורה דס"ל להפוסקים כפירושו אך בהא דס"ל לכת"ר וכתב להדיא דלענין הטוב והמטיב אין חילוק בין פורתא לטובא בהא ודאי לא ס"ל כוותי' כדהוכחנו לעיל בס"ד מדבריהם ז"ל בבירור וגם דהסוגיא גופה אינו עולה לפי"ז כלל מכמה טעמי כמש"ל ובאמת לא ידעתי מה הכריח לכת"ר לומר כן לפי פירושו:
והנ"ל בדעת כת"ר משום דהכי מסתבר ומשמע ליה פשטא דאוקימ' בתריי'. דהא דאוקים במציעתא דבאתא פורתא מברך הטוב והמטיב כדקאי קאי גם לבתריי' רק דבמציעתא קא' דהטוב והמטיב הוא רק באתא פורתא ובבתריי' חידש דמשכחי' גוונא דמצי ברוכי הטוב והמטיב גם באתא טובא וכמש"ל דהכי נמי מסתבר ליה לכת"ר באוקימתא בתריי' גם לפירש"י לענין ברכת מודים ומזה יצא לו לכת"ר להוכיח דהפוסקים ז"ל לא ס"ל כפירש"י ז"ל כמש"ל באורך אבל כבר הוכחנו לעיל בסברא נכונה לפענ"ד ומלישנא דמאימתי דבריי' דלאוקימתא בתריי' לפירש"י ז"ל לא מפליגי' בין אלו הב' ברכות רק אי אית ליה ארעא אי לית ליה אבל לענין שיעורא מיירי תרוויי' בחד גוונא וחד שיעורא ממש וה"נ איכא למימר (וגם מוכרע ומוכרח מאותן ראיות גופיי') גם לפי פי' כת"ר ולפי' כת"ר מתישבא טפי פורתא דלפירש"י צ"ל דר"ל דהא והא אפי' באתא טובא וה"ה בפורתא ולפירוש כת"ר פירושו כפשטי' דדוקא באתא טובא דע"כ לפי' כת"ר הכי מיפרשא דהא ברכת מודים ע"כ לאו מתוקמא באתא פורתא משיעור יציאת חתן וכו' (לפי' כת"ר):
ומעתה א"ש נמי לישנא דמאימתי דבברייתא גם לאוקי' בתריי' גם לפי' כת"ר דקאי אמתני' בחד גוונא ושיעורא ממש כבמתני' כמו לאוקימת' קמייתא משא"כ לפי מ"ש כת"ר שלפי פירושו אין חילוק לענין הטוב והמטיב בין פורתא לטובא דתקשי הלשון מאימתי כמש"ל בריש דבריו ומתיישבא נמי שפיר בבריי' גופא כמש"ל שם דמאימתי מברכין מ' ודאי דבפחות משיעור זה ליכא שום ברכה דהא בריי' גופא סתמא קאמרה ורב יהודה הוא דקאמר עלה מאי מברכין ברכת מודים [משא"כ לפמ"ש כת"ר לפי פירושו תקשי נמי הך וכמש"ל שם] אמנם לאוקימת' מציעא עדן נשארים ב' קושיות אלו דמאימתי לפי' כת"ר והפוסקים לפי מ"ש ולא מתיישבא רק לפירש"י:
ואשר כתב כת"ר דלפירש"י איכא לאשכוחי ברכת שהחיינו לענין גשמים בשמע משמע ואית ליה ארעא ואתא פורתא אלא דמסתפי קצת למימר הכי משום דאינו מבואר בגמרא וכן מש"ש עוד דלדעת הריטב"א דברכת מודים לא פטרה לשהחיינו מצינן תו לאשכוחי גווני לברכת שהחיינו גם בחזי מחזי ואית ליה ארעא ואתא פורתא. עכ"ל כת"ר הנה כל דבריו בזה הולכים לשיטת כת"ר בפי' רש"י לאוקימתא בתריי' דבאתא פורתא אין מברך הטוב והמטיב אמנם כבר הוכחנו לעיל דאאל"כ אלא דגם לאוקימתא בתריי' מברך הטוב והמטיב גם באתא פורתא. ולפי"ז נפלו הני תרי גווני שהמציא כת"ר בבירא:
אמנם לפענ"ד דאיכא לאשכוחי גם לפירש"י בפשיטות כשלא ירד מטר רק על שדהו לבד וכדאמרינן בפ"ק דתענית וכעובדא דרב דניאל בר קטינא התם שהביא כת"ר גופי' כאן ובהכי מתיישבא נמי לישנא דהש"ס הא דאית ליה שותפות אשר לכאו' באמת א"ל שחר כלל לפרש"י כאן. דה"ל הא אית ליה שותפות ועפי"ז יתיישב ור"ל כגון דירד גשמים גם על שדות אחרים דאז אית ליה שותפות בטובתו ומידי עברי על ד' רש"י ז"ל אבריי' דמת אביו והוא יורשו דפירש שכן בשרוהו מת אביו והוא יורשו. ויש לדקדק מנ"ל לרש"י ז"ל דבבשרוהו מיירי דלמא מיירי גם בהי' בעצמו בעת מות אביו והנ"ל דרש"י סבר דהך מת אביו וכו' הוא סיפא דהברייתא דילדה אשתו זכר ופשטי' ודאי הכי משמע וברישא הא קתני להדיא אמרו לו ילדה אשתך זכר מסתמא סיפא נמי קאי אאמרו לו דרישא: