אור ברסלב
בנין של שמחה אורח חיים › סימן ד

בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו

אורח חיים · סימן ד

סימן ג

בדין הפסק מת"ת דרבים לק"ש:

בברכות (י"ג ב') אי' ת"ר שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא שלא הי' מפסיק מת"ת דרבים רק לפסוק ראשון ע"ש והרי"ף השמיט ברייתא זו ומה שנאמר עלה בש"ס שם וגם הרמב"ם השמיט דין זה אע"ג דביחיד גם מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו מפסיקין לכולה אפי' אם נאמר דפרשה והא"ש, היא דרבנן דהא הברכות לכ"ע הן מדרבנן ואפ"ה כ' הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש ה"ה דעוסק בת"ת פוסק לק"ש [גם מי שתורתו אומנתו מדלא חילק בק"ש כמו שחילק בה' תפלה פ"ו ה"ח] ומברך לפניה ולאחריה והרא"ש הגם שלא העתיק הברייתא ומאי דאתמר עלה עכ"ז כ' שם בסוף סי' ג' שמוכח מהך דר"י הנשיא שמי שלומד תורה ברבים א"ל להפסיק ע"ש. ולא ראיתי מי שעמד בזה טעמא מאי השמיטוה הרי"ף והרמב"ם והב"י בסי' ע' עמד בזה על הטור שהשמיטו ודחק ליישבו ע"ש וגם הוא השמיטו ולא כ' דין זה בשלחנו הטהור והרמ"א הביאו בהג"ה בסי' ק"ו ע"ש. ולכאורה הי' נראה לומר דסבירא לי' דרבי סבר דרק פסוק ראשון דאורייתא ואנן קי"ל דכולה פרשה ראשונה או גם פ' והא"ש הוא דאורייתא ע' שו"ת שאג"א סי' אבל באמת אאל"כ חדא דהא גם לפי"ז ע"כ מוכרח לומר דת"ת דרבים עדיף מת"ת דיחיד גם אם תורתו אומנתו דהא בתורתו אומנתו דחייב להפסיק ולקרוא ק"ש פסק הרמב"ם גופי' דאומר גם הברכות דק"ש כנ"ל אע"ג דהם מדרבנן ומת"ת דרבים לא הי' ר' מפסיק רק להחיוב קריאה מדאורייתא לחוד וא"כ מנ"ל כלל דסבירא לי' לרבי דרק פסוק ראשון דאורייתא לא כדקי"ל דלמא גם רבי סבירא לי' דכל פרשה ראשונה או דגם הב' פרשיות הם מדאורייתא ומה שלא הפסיק רק לפסוק ראשון הוא משום עדיפותא דת"ת דרבים. אך זה יש מקום ליישבו דמסתבר טפי למימר דמשום ת"ת דרבים פטרוהו רבנן לגמרי מכל הקריאה שחייבוהו הם אע"ג דליחיד לא פטרוהו גם אם תורתו אומנתו מלומר דמשום ת"ת דרבים חילקו גם בהחיוב קריאה מדאורייתא ופטרוהו ממקצת קריאה דמדאורייתא אך עכ"ז אאל"כ דס"ל לרבי דרק פסוק ראשון מדאורייתא דהא מייתי התם בברייתא דרבי סבירא לי' ק"ש ככתבה ומפרש התם טעמי' משום דכתיב והיו בהווייתן יהו ומשמע התם דדרשה גמורה היא ודאי ולא אסמכתא מדפריך ולרבנן נמי הא כתיב והיו וכן פריך תו התם למימרא דסבר רבי וכו' דאס"ד בלה"ק נאמרה והיו דכ' רחמנא ל"ל. ומשני איצטריך וכו' ואי נימא דסבר רבי דחיוב קריאה מדאורייתא הוא רק פסוק ראשון הו"ל למיכתב פסוק והיו תיכף אחר פסוק שמע ולא להפסיק ביניהם בפסוק ואהבת וא"כ מזה ראי' מוכרחת לענ"ד דסבירא לי' לרבי לכה"פ דחיוב קריאת כל הפרשה ראשונה הוא מדאו' ומה שלא הפסיק מת"ת דרבים רק לפסוק ראשון בלבד ע"כ לומר דהוא משום מעליותא דת"ת דרבים ולא אשכחן מאן דפליג עלי' בהא והדרא קושיין לדוכתה. אמאי השמיטוה הרי"ף והרמב"ם:

והנלע"ד ליישב דאולי טעמיי' מדחזי' בפ"ק דשבת (י"א א') אהא דאמר התם דגם בתורתו אומנתו מפסיק לק"ש דהוכרח הש"ס לשנויי התם אמאי דפריך עלה והתני' כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש כי תני' ההיא בעיבור שנה ולא משני דגם הך ברייתא דאין מפסיקין גם לק"ש מיירי ג"כ בת"ת ובת"ת דרבים ולאתויי עלה הך ברייתא דר"י הנשיא משמע להו מזה דסתמא דתלמודא לא סבר בהא כרבי ולא מסתבר למימר דמשום דלישנא אין מפסיקין משמע לסתמא דתלמודא דלגמרי אין מפסי' אפי' לפסוק ראשון ומשו"ה הוכרח לשנויי דמיירי בעיבור שנה. דמסתבר ודאי דלקריאת פסוק ראשון לחוד היו מפסיקין גם בעיבור שנה דמשום קריאת חד פסוקא [ובשכמל"ו] לחוד לא מיטרדו וה"נ משמע קצת גם לישנא דהבריי' חבירים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש משמע גם בעוסקין בציבור יחד בתורה ואפ"ה מפסיקין לק"ש זהו הנ"ל ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם בזה אך על הטור עדיין יש לתמוה שלא הביא דין זה דאין מדרכו לחלוק על אביו ושלא להביא דעתו כלל והא הרא"ש כתב בהדיא דין זה כמש"ל ותירוץ ב"י שם עליו הוא דחוק מאד וצ"ע:

תוכן העניינים

בנין של שמחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה