אור ברסלב
בנין של שמחה אורח חיים › סימן ג

בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו

אורח חיים · סימן ג

סימן ב

שאלה בהא דאיתא בש"ס (ברכות ה') הנותן מטתו בין צפון לדרום כו' והובא בטוש"ע סי' ג' ס"ו בסי' ר"מ סי"ז אי קאי ארוחב המטה או על אורך המטה. וגם אי דוקא באשתו עמו אמרו או גם באין אשתו עמו.

תשובה הנה הגאון בעל שב יעקב בתשובה האריך להוכיח כפי' שהביא הרמ"ע מפאנו בת' סי' ג' שהביא המג"א שם שהפי' הוא שרוחב המטה תהיה בין צפון לדרום וארכה ממזרח למערב ע"ש באורך. ולפענ"ד יש לדון בקרקע לפניו שברור אצלי כי נהפוך הוא דהנה מ"ש דבדברי אבא בנימין אין הכרע אם כוונתו על אורך המטה בין צפל"ד או רחבה הנה כל מבין אתו המדע דפשטי' דלישנא דבין צפון לדרום פירושו ודאי על אורך המטה כפי' רש"י ובדוחק יש לפרש על רחבה אמנם באמת דברי הזוהר שלפי פירושו ופי' כל המקובלים שפי' כונתו בפשיטות על רוחב המטה שצ"ל בין צפל"ד. הוא שדחקו להגאון הנ"ל לומר שבד' אבא בנימין אין הכרע כדי להשוותו עם דברי הזוהר לפי פירושם אמנם לפי פירושנו בד' הזוהר להלן שכונתו ברור ג"כ על אורך המטה בין צפל"ד אפס מקום כלל לדחוקי נפשין בפי' דחוק בדברי אב"ב:

ומ"ש דצ"ע בטעמו ש"ד לפי פרש"י דזה שייך דוקא כשאשתו עמו ודברי אב"ב משמע אפי' באין אשתו עמו דסתמא נקט וע"כ דומיא דמטתו דרישא וכו':

הנה מד' הזוהר בפ' במדבר קי"ח ב' וקי"ט ב' וק"כ א' נראה בעליל דקאי רק אאשתו עמו דוקא כמפורש להדי' שם ובדקי"ט ב' ודאי שכינתא במערב כו' בגין דליהוי בין צפל"ד ולאתחברא בגופא וכו' בגין לזווגא חד וכו' ודאי מטתו שלשלמה בין צפל"ד ולאתחברא בגופא כו' בגין לזווגא לה להאי תהלה ולאשתכחא בכל יומא בין צפל"ד כו' אשתכחית בכל יומא דא מטה דאיתיהבית בצפל"ד לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות וכו' ר"א שאיל וכו' סימנא לזווגא דיחודא מנין א"ל כו' כדא' וצפונך תמלא בטנם כו' עש"ה וא"כ ודאי גם אי נימא דאין הכרע בד' אב"ב בזה הרי עדיף ומוכרח עכ"פ להשוות בזה ד' אב"ב הסתומין עם ד' הזוהר המפורשין ומבארין באר היטב פנימיות וסוד הדבר באור הבהיר בענין הזיווגא דוקא ועוד דהא הכי מוכחי קראי וצפונך תמלא בטנם כו' וימלאו ימי' ללדת וגו' וכמ"ש התוס' ד"ה כל כו' [ומה שדקדק הש"י ממה שכ' התוס' דבריהם אלו אמימרא דר' יצחק ולא אד' אב"ב. הוא דקדוק קל וקלוש מאד] והדקדוק דדומי' דרישא נקט אינו כדאי להכריע מזה פירושו נגד המפורש ומבואר בזוהר בהיפך כמש"ל. וא"כ הרי ע"כ מוכח נמי ממילא דאין הטעם משום פירוע כמ"ש רש"י. דא"כ גם באין אשתו עמו ליתסר וסותר לגמרי ד' הזוהר הנ"ל שפי' בענין הזיווגא דוקא והגם שזה י"ל גם לפירושם דרוחב המטה צ"ל בין צפל"ד והטעם משום פירוע אלא דבאין אשתו עמו אין הפירוע שלו גנאי כיון שמכוסה בסדין אבל כשאשתו עמו הפירוע דבזווגא הוה גנאי יותר [ואעפ"י דמצינו דאדרבה פירוע דזיווג קל יותר מפירוע דילי' לחוד כמ"ש הרב מנ"ע ז"ל בת' שם וז"ל דהא בבהכ"ס ובהמר"ח אסור להרהר בד"ת ובכ"מ מותר להרהר ולאתויי מטה בשעת תשמיש אתא דמותר להרהר אז בכל כחו לדברים שבקדושה וכ"ש דמצוה קעביד עכ"ל שם אמנם כן אין דבריו מוכרחים בזה כלל וכלל וגם תמוהים באמת דאדרבה הא חזינן דמותר לישן אפי' ערום באין אשתו עמו בבית שיש בו ספרים ותפילין ולשמש צריך להניח התפילין כלי תוך כלי ובס"ת בעי מחיצה וכן להניח התפילין תחת מראשותיו שלא כנגד ראשו מותר באין אשתו עמו ובאשתו עמו בעי כלי תוך כלי אלא ע"כ ברור ומוכרח דהא דאסור להרהר בבהכ"ס ובהמר"ח לאו משום פירוע הוא דהא אפי' בלבוש ומכוסה אסור אלא משום דמאיסי מהטינוף ורחיצה שהי' שם פ"א אפי' עתה הוא נקי אבל ודאי פירוע דשעת זיווג או זיווג גופי' הוא יותר גנאי מפירוע דילי' באין אשתו עמו וכמש"ל] ולפי"ז יהי' רק כטעמי' דהש"י ולא כדיני'. דאלו לדידי' גם באין אשתו עמו אסור אבל לפי"ז לא יאסור אלא כשאשתו עמו אמנם גם זה לא יתכן דהא להדיא מפרש הטעם בזוהר שם משום דהאי בן דכר איהו בין צפל"ד ולאו משום פירועם דלטעם זה אין שייכות לדברי הזוהר שם בזה לא מינה ולא מקצתה וגם דלטעם זה השכר דהוין לי' בנים זכרים הוא מדה כנגד מדה וכמו שביאר שם בזוהר. משא"כ לפי' הש"י שהטעם משום פירוע דאסור גם באין אשתו עמו לא שייך בזה מדה כנגד מדה בנים זכרים:

והנה מה שכל המקובלים בסגנון א' מתנבאים שלפי ד' הזוהר פירושו דבין צפל"ד היינו רוחב המטה:

לא בינת אדם לי לידע הכרח לפי' זה בזוהר רק מ"ש המקדש מלך שם ממ"ש הזוהר דהא בן דכר איהו בין צפל"ד וידוע שהת"ת שהוא בן דכר ראשו למזרח שהוא אבא ורגליו למערב שהוא מ"ל וצדדיו בין צפל"ד עכ"ל. אמינא אנא משום הא לא אריא כלל דאטו משום דהבן דכר ראשו למזרח וכו' מטעם זה גם מ"ש שהמטה תהי' בין צפל"ד יהי' פי' ג"כ ממזרח למערב והרוחב בין צפל"ד וברווחא י"ל דהמדה כנגד מדה הוא שכשנותן אורך המטה מבריח ומכריע בין צפל"ד בשכר זה זוכה לבן דכר שהוא המכריע ומשלים בין צפל"ד שהם ב' הפכים אש ומים והוא המשלים ביניהם והוא מ"ש הזוהר דהא בן דכר איהו בין צפל"ד וכמ"ש בפ' בראשית (י"ז א') בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא וכו' עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סתרין וכו' עש"ב ובע"ב שם עד סיום כל המאמר וכמבואר עוד בהרבה מקומות בזוהר ורמוז במאמרם ז"ל ע"פ המשל ופחד וגו' המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל עושה שלום וגו' ותדע דהא אמרו בזוהר במדבר הנ"ל ובש"מ דמטתו שלשלמה איהו מערב שהוא בצל"ד וכידוע בענין הפסוק ויאסוף רגליו אל המטה דיעקב דאיהו שמשא איתכניש למערב שהיא המטה הנ"ל אז ויגוע וגו' והנה רוח מערב הלא ארכו הוא מבריח בצפל"ד.

והנה זה רבות בשנים שאמר לי כבוד דודי אדמו"ר הגאון החסיד מ' חיים ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק וולאזין ששמע מפי רבו הגר"א ז"ל שאמר לו סתם שאין הפי' בד' הזוהר הנ"ל כמו שפי' בו המקובלים והרמ"ע מפאנו ז"ל ולא פי' לו דעתו בפירוש ד' הזוהר ואמינא מנפשאי שלפום שיעורא דילי נ"ל ברור דמ"ש הזוהר ומן ה' תליין דרום וצפון וההוא דבינייהו (והם חג"ת כידוע ונ"ל שכצ"ל ו' ההוא דבינייהו) כוונתו על צורת האות ה' בכתיב' ה ששני קווי הימין ושמאל הם דרום וצפון חו"ג ן ההוא דבינייהו היינו הקו העליון שארכו מבריח בין השני קווי הימין ושמאל והיא הת"ת בן דכר הנ"ל ובזה מבואר הטיב מש"ש ה' דרום וצפון תליין בי' ו' באמצעיתא ודא הוא בן דכר בג"כ איהו בין צפון לדרום ולפי' זה הנה הדבר מוכרע גם מד' הזוהר עצמו שאורך המטה דוקא צריכה להיות בין צפל"ד:

ומה שהביא הגאון בעל שב יעקב סמך לפירושו ממאי דהזכיר הקרא וצפונך יותר מדרומך כיון דצ"ל בין צפל"ד אלא ודאי הוא כפי' האריז"ל והמקובלים דהרוחב הוא בצפל"ד וראשה למערב דוקא ורגלי' למזרח ולפי מה שהמשיל בשה"ש דרך החיבה שמאלו תחת לראשי וגו' ע"כ האשה שוכבת לצד צפון ואז הוא דמתכוין שמאל האיש תחת ראשה והימין מחבקה ולפי"ז א"ש וצפונך היינו האשה שהיא לפי"ז לצד צפון תמלא בטנם וגו' עכ"ל נוראות נפלאתי דהא האריז"ל בס' הכוונות כ' להדיא להיפך ראשה למזרח ורגלי' למערב ולפי פירושם בד' הזוהר באמת דעכצ"ל כן דהא כל עיקר יסוד סמיכתם לפרש כך הוא ממ"ש בזוהר דהא בן דנר איהו בצפל"ד ופירשוהו הם ז"ל שר"ל כפי סדר עמידתו כביכול צדדיו בצפל"ד וראשו למזרח ורגליו למערב וא"כ הרי גם קומת המ"ל שהיא המטה הנ"ל היא ג"כ ראשה למזרח ורגלי' למערב וא"כ מטוני' דהגאון שב יעקב הרי אדרבה א"א להתכוין שיהי' שמאלו תחת ראשה וימינו לחבקה אם לא כשתהי' האשה לצד דרום דוקא והיא קושיא אלימתא על ד' הש"י לפי פירושו ופירושם בד' הזוהר [הן אמת שהרב מנ"ע כתב שם מדעתי' דנפשי' שתהי' ראש המטה למערב ע"ש אמנם אין דבריו שם מוכרעים כלל למבין וגם מופרכים מד' הזוהר לפי פירושם עצמם]:

ובר מן כל דין תמוהים ד' הש"י בזה דהנה צייר הענין בדרך שמשמשין שניהם כאחד זה נגד זה:

זה לצד דרום וזו לצד צפון והלא מבואר להדיא במס' כלה הביאו הטוש"ע או"ח בסי' ר"מ ס"ה להלכה דשמשו שניהם כאחד ה"ז דרך עיקש אלא צ"ל הוא למעלה והיא מלמטה דוקא וכמ"ש ז"ל עירובין (ק' ב') שנעשית כר לבעלה ואיך אפשר לומר ח"ו ע"ז האופן דדרך עקש הקרא דשמאלו וגו' ולישנא דהש"ס דנקט משו"ה בין צפל"ד צפון תחילה:

אמנם הטעם הברור לכל מבין קצת בד' הזוהר. דמאי דנקט קרא וצפונך דוקא וכן בלישנא דאב"ב ובלישני' דר"י דנקיט בין צפל"ד צפון ברישא הוא משום דשירותא דאתערו לזווגא הוא מצפון שמאלא כמבואר בזוהר פנחס (רי"ד ב') ת"ח הא אתמר סדורא דיחודא כו' היך הוי וכו' פתח ואמר חשף ה' את זרוע קדשו דא דרועא חדא וכו' וכד האי אתער כמה דחילו שרי' בעלמא עד דינח ההוא דרועא וכו' כד"א שמאלו תחת לראשי וכו' לבתר אתי ימינא לחבקה וכו' לבתר אזדווגת בגופא וכו' ע"ש באורך וכמ"ש בזוהר בכמה מקומות עצמו מספר שזיווגא עיקרו מהתעוררות שמאלא וכמ"ש עורי צפון תחילה ואח"כ ובואי תימן והן האשין קדישין לזווגא מסטרא דגבורה ולכן אז"ל איש ואשה זכו י"ה ביניהם וא"ל ח"ו נשאר אש ואש אש זרה ח"ו ועם הי"ה הן אשין קדישין וע"ז נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה הנ"ל וכבוד אלקים וגו' ולכן גם בפסוק שמאלו כו' נקט ברישא שמאלו שלפי פי' הש"י דהש"ס וקרא דוצפונך אקרא דשמאלו וגו' סמיך אכתי קשי' אהך קרא גופי' אמאי נקט שמאלו ברישא וגם מזה ראי' נכונה דדוקא באשתו עמו הדברים אמורים מדנקטי כולהו צפון ברישא:

אמת דפשטן דדברי הרמב"ם ז"ל משמעין ודאי דאסור גם באין אשתו עמו ומשום פירוע. אמנם כמו שכ' הש"י אדברי רש"י ז"ל דאלו ראה רש"י ז"ל ד' הזוהר ודאי דהי' מפרש ד' אב"ב כפי' הזוהר לפי פירושם בד' הזוהר אף אנו נאמר כן להיפך לפי פירושנו בד' הזוהר שאלו ראה הרמב"ם ז"ל ד' הזוהר ודאי דהי' מפרש ד' אב"ב כדברי הזוהר:

והנה הב"י הקשה על הרמב"ם דכ' אסור וכו' ולישן בין מזרח למערב ומהש"ס משמע דאין איסור בדבר רק זהירות ומצוה ע"ש ומש"ש דאב"ב הי' מצטער על האיסור שיש בדבר הוא רחוק כמ"ש הט"ז ולכאור' יש להקשות זה גם אפרש"י שכ' להדי' לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות משמע להדי' דלאו איסור גמור יש בדבר אלא נכון הדבר לזהירות ומצוה כמו שדקדק מזה הט"ז שם דגם לשון מצטער הכי משמע א"כ קשי' אמה שפרש"י ד"ה סמוך למטתי כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל והנה ע"מ שכתב ושלא לעסוק בתורה הקשו עליו התוס' דמנא לי' דאסור ללמוד קודם תפלה. ואדרבה ראי' דשרי מהא דרב בפ"ב (י"ד ב') ע"ש. וע' מ"ש לעיל סוף סי' א' בישוב קושייתם באורך. אמנם הרי רש"י ז"ל כ' גם שלא לעשות מלאכה. ומלאכה איסור גמור מדינא יש בה וכמו שכתבתי שם:

ונראה דקושיית התוס' הנ"ל אפרש"י מתיישב ברווחא דאיכא למימר דלפום מאי דמשני הש"ס (בד' י"ד ב') דלאפוקי ממאן דאמר למשנה אין צריך לברך הוי אסהדתי' דרחב"א ע"ש מוקמינן גם לפום קושטא דעובדי' דרב הוה בדלא מטא זמן קריאת שמע כדהוה ס"ד ברישא וכ"ש דא"ש טפי לפי מה שפי' רש"י גופי' התם הקושי' דותו מי ס"ל וכו' הוא ממתני ע"ש [וע' ביאורי הגר"א ז"ל סי' פ"ט ס"ק כ"ב רק מש"ש בריש דבריו וז"ל ואמרו שם וכ"ת בדלא כו' אלמא אפי' בדמטא מותר כוונתו ז"ל בזה נפלאת ממני דאיך מוכח מזה דגם למסקנא לא מצינן לאוקמי הך עובדא דרב בדלא מטא זמן קריאת שמע אבל בדמטא אסור או דנכון ליזהר בזה כמש"ל] ועוד יש לתרץ קושית התוס' דהתם ומתני אמרי' והיינו לאחרים ולכן שרי לגמרי וכשיטת רבינו יונה ז"ל שמחלק בין ת"ת דיחיד לת"ת דרבים ע"ש ואיך שיהי' על כל פנים עדיין דברי רש"י ז"ל בעצמם אינם מדוקדקים לכאורה וכמו שכתבתי לעיל בסוף סי' א' ע"ש:

והנה במה שתמהתי על ד' רבינו הגדול הגר"א ז"ל כתב אלי ב"ד הרב הגדול החו"ב מ' אברהם ז"ל ר"מ דק' סלוצק וז"ל מה שהתפלא כת"ר על רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו סי' פ"ט ס"ק כ"ב:

לדידי נראה פשיט דר"ל דהתוס' הוכיחו זה מסוגיא זו דאף בדמטא מותר משום דהכי משמע אף מסברת התרצן דהא לא משו"ה נאדי התרצן מסברא זו אלא משום דרצה להוכיח דא"כ מאי אסהדתי' דר"ח ב"א הרי דמזה מוכח דשרי להקדים אף קריאה לקריאה ומשני לי' דמהא ליכא למישמע מיני' מידי אבל בהא דשרי ללמוד אפי' בדמטא בהא לא פליג עלי' דאלת"ה למה לא השיב לו ולטעמיך אי מטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד כנלע"ד ביאור ד' רבי' ז"ל ויעיין מכ"ת בפר"ח שם ס"ו שכ' וז"ל וכפי זה תמה הב"ח דמאי מייתי התו' ראי' מהא דרב משי ידי' כו' דההיא כשלא הגיע זמן תפלת שחרית עדיין ולא דק דבגמ' הכי איתא כו' וכי תימא בדלא מטא זמן ק"ש אם כן מאי אסהדתי' דרחב"א. ודחינן לעולם בדלא מטא זמן ק"ש ודקא קשי' לך מאי אסהדתי' דרחב"א לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך הנה מכאן מוכח דשרי ללמוד קודם תפלה בהגיע זמנה. דאל"כ לימא ולטעמיך אי מטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד כך היא ראיית התוס' עכ"ל הפר"ח והן הן ממש ד' רבינו הגדול ז"ל אלא דהא דכ' כת"ר דדלמא משום דלמד לאחרינא בר מזלי' דהפר"ח הוא בזה ע"ש. ויעיין כת"ר בס' פני יהושע שכ' ג"כ כעין סברא זו. עכ"ל הרב הנ"ל:

והשבתי לו ע"ז אשר כ' מכ"ת בכוונת הגר"א ז"ל ושכן מצא גם להפר"ח שם שכ"כ להדיא אדברי הב"ח ז"ל שתמה ג"כ כמו שתמהתי אין דעתי נוחה מזה חדא דקשה מאד להכריח דין ממה דלא אמר ולטעמיך דטובא אשכחן בש"ס דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי ותו די"ל דלהכי ל"א ולטעמיך אי בדמטא זמן ק"ש היכי שרי ללמוד לאו משום דפשיטא לי' דשרי ללמוד אלא משום דלא הי' יכול להכריח גוף הדין דאסור ללמוד ותו דדלמא באמת טעמי' דרש"י דאסור בדמטא נמי לאו משום דמיטרד בגירסי' ויעבור זמן ק"ש ותפלה כבמלאכה אלא לדינא קא' דאסור משום הקדמת קריאה דמצוה מקמי קריאה דמ"ש ומתורץ ג"כ לפי"ז קושית הרא"ש אפרש"י שכ' ותימא דמנ"ל הא ולפמ"ש היינו מספיקא דלמא באמת למסקנא דבדי"ד שם קאי הא דמתני פרקין דוקא בדלא מטא זמן ק"ש וגם הי' נלפע"ד להכריח לכאו' דע"כ אא"ל כלל כמ"ש הרא"ש ע"ז וז"ל ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכנ"ס דאיכא למיחש דלמא מיטרד בגירסי' ויעבור זמן ק"ש ותפלה עכ"ל והביאו כן הטור וב"י וקבעוהו בש"ע לפסק הלכה ולענ"ד קשה לומר כן דהא רש"י פי' זה בד' אב"ב ולקמן בד' ו' א' אמר תני' אבא בנימין אומר אין תפלתו ש"א נשמעת אלא בבהכנ"ס וכו' במקום רנה שם תהא תפלה ואיך אמר הכא אב"ב גופי' שהי' נזהר כל ימיו גם מלעסוק בתורה קודם ק"ש ותפלה דהא ברגיל לילך לבהכנ"ס מותר ללמוד קודם ק"ש ותפלה והא ודאי דאב"ב הי' רגיל לילך לבהכנ"ס לקרות שמע ולהתפלל כשמעתי' בד' ו' והגם שיש מקום לפרש דהא דא' אב"ב אין כו' אלא בבהכנ"ס ר"ל בציבור ולא משום בהכנ"ס דוקא ומשום דבבהכנ"ס רגילין תמיד שמתפללין בציבור נקיט בבהכנ"ס וכמו הא דאר"י משו' ר"י אין תפלתו ש"א נשמעת אלא בבהכנ"ס בשעה שהציבור מתפללין [כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש] שנא' וכו' אימתי עת רצון וכו' דמי הכריחו לרש"י לפרש דוחק זה בד' אב"ב במאי דא' אלא בבהכנ"ס ולפרש משום זה בד' אב"ב שתהא תפלתי סמוכה למטתי דכוונתו גם לאסור עסק התורה הי"ל לפרש הא דאלא בבהכנ"ס כפשטי' כמש"ל. והא דסמוכה למטתי היינו איסור מלאכה לחוד כך עלה ע"ד לכאורה אבל באמת אי משום הא לא ארי' דאפשר לומר דאב"ב דאמר אין תפלתו כו' אלא בבהכנ"ס היינו לאפוקי ביתו אבל בהמ"ד עדיף טפי מבהכנ"ס ועכ"פ לא גרע מיני' ודאי וכדאמרינן בד' ח' שם ר"א ור"א אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטברי' לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי אמנם הא ודאי דעכ"פ אין שום הכרע לפרש בד' רש"י דטעמו דאוסר ללמוד קודם ק"ש ותפלה הוא משום דלמא מיטרד בגירסי'. ולפי"ז מי שרגיל לילך ולהתפלל בבהכנ"ס שרי ללמוד. דלמא טעמא דרש"י משום איסור הקדמת קריאה לקריאה. ולפי"ז אסור בכל גווני או דרש"י משום מצוה וזהירות קא' ולא משום איסור כלל:

שוב נדפס שו"ת משכנות יעקב להגאון מ' יעקב ז"ל מקארלין וראיתי שם בקונטרס אחרון לחלק א"ח שכיוונתי לו ז"ל בקצת מדברי אלו ע"ש:

תוכן העניינים

בנין של שמחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה