בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו
אבן העזר · סימן ב
ב"ה יום ג' ז' אלול תר"א לפ"ק להרב המופלג ס' משה הכהן מ"ץ דק"ק קלימאווי"ץ
מכתבו קבלתי ואשר שאל בדבר כהן שנשא אשה בחזקת בתולה וטען טענת דמים. וכן בליל טבילה שני' ולמחרתו דליל טבילה שלישית נמצא דם על הסדין והיא אומרת שבא עלי' ואלה בתוליה והוא אומר שלא בא עלי' אותה הלילה זה תוכן ד' ידידי בגוף המעשה והנה בעיקר הדין לכאורה הי' אפשר לצדד היתר בזה והוא דהגם דמ"ש בבריי' יבמות (נ"ט א') דבוגרת כלו בתולי' ע"כ דר"ל רק נתמעטו כמ"ש התוס' שם ונ"ל דהכי מוכרח ודאי ממ"ש הש"ס התם דלתרויי' תנאי דפליגי בבוגרת אי הוה אמרי' דאפי' מקצת בתולי' שריא בוגרת לכה"ג אמנם לגי' ר"ח בכתובות (ל"ו א' וב') אי דקא טעין פ"פ וכו' ע"כ דס"ל דלפי זו הבריי' דתני בה בהדיא דבוגרת א"ל טענת בתולים הוא משום דס"ל לבריי' זו דאיכא בוגרת דאין לה בתולים לגמרי וכ"כ התוס' להדיא בשמו בסוגיא דפ"פ (ט' א') והגם דאיכא נמי בוגרת דיש לה בתולים אמרי' אוקי אחזקת' דהיתה לה חזקת כשרות לכהונה ואימר לא זינתה כלל אלא שהיא מאותן בוגרות דאין להם בתולים ובזה לא שייך לומר מ"ש התוס' שם בד"ה ל"צ דנגד חזקה זו יש חזקת בתולה שהיתה בתולה מעיקרא דזה לא שייך רק בטענת פ"פ דגם בוגרת פתחה סתום לגי' ר"ח וע"כ לומר שנבעלה בודאי ואיבדה בתוליה ע"י דבר הבא לה מחוץ לגופה אלא שא"י אם תחתיו או קודם ע"ז שייך שפיר למימר דמוקמינן לה בחזקת בתולה כל מה דמצינן לאוקמה ואמרי' דתחתיו נבעלה משא"כ כאן דאמרי' אימר דכלו בתולי' ממילא כפי טבע גופה שעשוי להשתנות בזה ממילא לפי רוב השנים היוצאין ולא נבעלה כלל וליכא נפקותא כלל אי כלו ממילא תחתיו או קודם לזה ודאי דלא שייך בזה כלל הך חזקה מה שהיתה מעיקרא בקטנותה ונערותה בחזקת בתולה ומעתה נשאר רק חזקת כשרות לכהונה ולכן תני בבריי' שם דא"ל טענת דמים ויותר הי' נראה לומר דלא דאיכא בוגרת דבתולי' כלין לגמרי אלא דמתמעטין הבתולים כ"כ עד שלמיעוטן מתחפין בש"ז ואינה ניכרת וכדחיישינן לה לחומרא לענין שצריך פרישה כמ"ש בטוש"ע י"ד סי' קצ"ג ולפי"ז הוה נמי א"ש טפי דלא תפלוג הך בריי' אבריי' דיבמות הנ"ל דס"ל ע"כ דכל בוגרת י"ל מקצת בתולים [דאל"כ היכי שריא בוגרת לכ"ג אי אמרי' דאפי' מקצת בתולים סני דעכ"ז הא מידי ספיקא לא נפיק דלמא היא מאותן בוגרות דכלו בתולי' לגמרי והוי ספיקא דאוריי' והיכי שרינן לי' למינסבה לכתחילה ואי דנימא דמיעוטא הוא אותן שכלו בתוליהם לגמרי ולא חיישינן להו דא"כ תקשי בהך בריי' דכתובות הנ"ל דלגי' ר"ח ס"ל הך בריי' ע"כ דפלגא ופלגא הוא וע"כ דפליגי אבריי' דיבמות אבל הא ל"ק דא"כ לוקמי הש"ס ביבמות שם פלוגתיי' דר"מ עם ר"א ור"ש בהא ור"מ לשיטתי' דחייש למיעוטא משום דאיכא למימר דאותן שאין להם בתולים הוו מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש לה] ולפי"ז הא ודאי דלא שייך כלל חזקת בתולה דמעיקרא דהא אמרינן דהשתא נמי בתולה היא אלא שנתמעטו בתולי' ולא מינכר בהש"ז ואוקמינן לה אחזקת כשרות לכהונה ולכן קאמר בבריי' דאין לה טענת דמים כלל אפי' לאוסרה עליו ומעתה כיון דקשין גירושין ובפרט דהא ודאי דאינו נאמן בזה להפסידה תוספת כתובתה אלא עיקר כיון דמכחישתו הגירושין יותר קשין לזאת הי' אפשר לצדד היתר כנ"ל הגם דבש"ע אה"ע סי' ס"ח סתם כפרש"י וגירסתו בכתובות שם. הרי הרשב"א בת"ה שהביאו הב"י ביו"ד סי' קצ"ג והרא"ש בפ' תינוקת ס"ל בהדיא כר"ח ע"ש וכן משמעין קצת ד' הטור שכ' ואפי' בוגרת שכלו בתולי' [ויש לדון בזה בד' הטור וש"ע באה"ע סי' ס"ח עם הטור ביו"ד הנ"ל והב"י שהשמיט בש"ע בי"ד שם ואפי' בוגרת וכו' ודעת לנבון נקל].
אמנם באמת אאל"כ דכבר הורה הנסיון והתפרסם מאד דבזמנינו ומהרבה דורות שלפנינו כל הבוגרות גם אם היא בת עשרים שנה ויותר י"ל בתולים הניכרים לעין וע"כ לומר או דמזה מוכח גי' רש"י או דנשתנה הטבע גם בזה [וכמ"ש התוס' והרא"ש בפ' א"ט (מ"ז א') (וע' מג"א סי' קע"ג] ולפי"ז ודאי דמעיקר הדין בנ"ד שוי אנפשי' חד"א ולא הי' צריך מע"ל לשתי ספיקות לאיסורא בנ"ד. הגם דלפמ"ש הח"מ בסי' ס"ח דבזה"ז שמקדשין תחת החופה ומיד תוך ז' ימי המשתה בועל ב"מ ואין הכלה מתייחדת עם שום אדם אינו מצוי שתזנה תוך זה הזמן **(הגה"ה מב"ה אמר ב"ה בגליון הח"מ שלי כתבתי דאישתמיט לי' ולהב"ש שכ"ה להדיא בר"ן רפ"ק דכתובות ד"ה ולפיכך כו' עיין שם)** ותולין במצוי כשלא נמצא לה בתולים דודאי זינתה קודם הקידושין ולפ"ז הוה צריכינן ודאי בנ"ד למה שגם אם זינתה קודם הקידושין עכ"ז אסורה משום דרוב העיר ורוב סיעה וכמעט כולם העיר שהיתה שם מקודם פסולין אצלה עכ"ז אין צריכין לזה בנ"ד שכ' רומע"ל שביאה ראשונה הי' ערך כחמשה שבועות אחר החופה וא"כ גם לדידן איכא לספוקי בה דאימר תחתיו זינתה לפ"ד הבעל גם אם הי' רוב העיר ורוב סיעה כשרים אצלה עכ"פ איך שהוא גם דעתי מסכמת שלפ"ד הבעל שוי' אנפשי' חד"א אך עיקר הענין מצד עצמו תמוה מאד מה שאומר שלא בא עליה אותה הלילה. אחר שהוסכם בינו ובין אבי האשה להבחין עוד אך הפעם בליל טבילה זו א"כ מפני מה לא בא עלי' אז ובפרט דהגם דרז"ל אמרו דבתר דבעיל ביאה ראשונה תו לא תקיף יצרי' כ"כ ומצי מוקים אנפשיה ר"ל רק דיכול להיות במציאות דמוקי אנפשיה אבל ודאי דאינו מצוי כ"כ ובפרט דבזה"ז גם רוב ע"ה יודעים דבליל טבילה הוא בעילת מצוה. וכנראה לעין שיש דברים בגו. והגם דמעתה גם אם יאמר ששקר ענה בה והאמת שבא עליה אותה הלילה תו לא מהימן בתר דשוי אנפשי' חד"א בדבריו הראשונים. עכ"ז עדיין יש פתח תקוה להיתר עפ"י דרישה וחקירה ברורה בזהירות גדולה בהדברים שלא ילמוד מתוכם לשקר. אולי יתברר עי"ז שהערה בה עכ"פ ונראה מד' רש"י ז"ל בסוגיא דפ"פ בד"ה מאי לאו דגם ע"י העראה יכול להיות ששיבר בתולי' והוציא דם בתולים. ואז הוות שריא ליה לענ"ד דאנן נתרץ דבריו הראשונים דמשום דרק הערה בה סובר דאינה ביאה כלל שעי"ז יצאו הדמים וכ"ש בבחור וכעין דמחלק ר"א התם (י' ע"א) בפ"פ בין בחור לנשוי וה' ישפות לו שלום כנפשו ונפש ידידו הד"ש: