אור ברסלב
בנין של שמחה אבן העזר › סימן א

בנין של שמחה· רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו

אבן העזר · סימן א

אבן העזר

ב"ה יום ו' עש"ק ט' ניסן תקצ"ו לפ"ק מסטיסלאוו

לענין שאילתא דשאילנא בדבר האשה אשר זה ערך שנה ומחצה שלעתים איננה שפוי' בדעתה והי' באפשרי למצוא מזור ותרופה למחלתה זו אך אישה ר' שלמה מיאן בכתף סוררת מתת לכסף מוצא כראוי על ענין כזה והמציא לו איזה מורים וסדרו לו ספר כריתות בסתר והצנע במקום אשר מעולם לא סדרו שמה שום גט וגם נשתנה עתה שם המקום ע"י אנשי ר' שלמה הנ"ל שהושיב שמה על אדמתו ועפ"י גב"ע מאנשיו הנ"ל בדבר אשתו שהיא שוטה גמורה ובלא היתר ממאה רבנים תחילה והשליש הגט ביד אחד ולא השליש תחילה הכתובה ותוספת ביד ב"ד או נאמן המרוצה ואף גם בגדיה ותכשיטיה הם עדיין תח"י אישה ומאז שהושלש הגט דנה בגירושין ושילוחין בזרוע רמה והכאות מביתו ומארבע ילדי' שילדה לו ואביה ומשפחתה מר צורחים והיא גם היא ברחובות תתן קולה יקבל בקגא"ס על זבל"א וזבל"א ושליש המרוצה ואשר יצא מאתם עלינו לקיים ולא אבה שמוע. כל זה נתברר לי אחר החקירה מהצד.

תשובה הנה ודאי לא למימרא בעי שגם לדעת הסוברים דבמקום מצוה כגון יבום וכיו"ב לא גזר רגמ"ה איסור שתי נשים וא"כ במקום עיגון דאיש דלא תהו בראה כגון בנישתטית [ע' בש"ע אה"ע סי' א' סעיף יו"ד בהג"ה] דלא מהני לה בדיקות פקחות כמ"ש רבינו שמחה חד מגדולי הראשונים שהביא הרש"ל בת' סי' ס"ה ומצוה דלא תהו הא מקרי מצוה רבה כמ"ש בפ"ב דמגילה (כ"ז א') דאין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה [וכמ"ש התוס' בשבת (ד' א') ד"ה וכי וריש חגיגה ד"ה לא תהו ופסחים (פ"ח ב') ד"ה כופין וגיטין (ל"ח) ד"ה כל ושם (מ"א) ד"ה לא וב"ב (י"ג א') ד"ה שנאמר ובת' רבי' שמחה שם ולדעת הדרישה שהביא הש"ך ביו"ד ריש סי' רנ"ב עדיף גם מפדיון שבוים דאחריני דקראוהו בהדיא בב"ב (ח' א') מצוה רבה והגם שהש"ך חולק עליו יש להליץ בעד הדרישה בזה ואכמ"ל] מ"מ במאי פקעה זכות הראשונה ביבום וכיו"ב לכ"ע רק בנישתטית באנו בזה למחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד והרמ"ה והרשב"א עי' בטור וב"י בסי' קי"ט. וכבר הכריע הרמ"א ז"ל והוסכם מכל האחרונים ז"ל כהראב"ד ורמ"ה והרשב"א דחייב האיש ברפואתה וה"ה בשאר וכסות [כנראה משמעות דעת הב"י בבדה"ב שם שלדעת הראב"ד חייב גם בשאר וכסות ופשיטא להרמ"ה והרשב"א שכ"כ להדיא] ודירה לפי כבודה או לפי כבוד משפחתה אם רגילין בגדולות יותר ממנו אע"ג דאין כולם רגילין בכך כיון דאינה אוכלת עמו עתה כמ"ש הטור בסי' ע' הביאו בש"ע:

ולכאורה הי' נראה לומר דלדינא לא פליגי הרמב"ם והראב"ד בענין חיוב רפואתה [הגם שהראב"ד לא כך הבין בדעת הרמב"ם] די"ל דהרמב"ם מיירי בשוטה שדברו בו חכמים בכ"מ שאינו בן רפואה כדאמר להדיא בגיטין (ע' ב') שוטה לאו סמיא בידן ודוחק לומר דלר"י [ע' בירוש' שם הגי' מוחלפת] דפליג התם אר"ל להכי מדמי קורדייקוס לשוטה היינו משום דס"ל דגם שוטה סמיא בידן ואפ"ה אין כותבין אלא כשישתפה דאין סברא דלפלגו במציאות אלא ודאי דגם ר"י ס"ל דשוטה לאו סמיא בידן אלא משום דלא מסתבר לי' לחלק דמשום דקורדייקוס סמי' בידן יהא משו"ה בר גירושין גם כשהדיין אינו בן דעת ולא עבדו לי' סמא ואם נאמר כן בדעת הרמב"ם ע"כ נפרש דמ"ש הרמב"ם שם ואינו חייב לרפאותה כפי' הב"ש בסק"י שם דר"ל אם חלתה בעת שטותה בשאר חולי. והכל מטעם שכ' הה"מ שם עי"ש אמנם באמת לבי מגמגם בזה דנראה מדלא אמר הש"ס בגיטין שם שוטה לאו בר רפואה הוא והאי בר רפואה הוא נראה דהש"ס ר"ל דשוטה לאו סמי' ביד כל אדם וצריך עכ"פ לרופאים מומחים משא"כ קורדייקוס סמי' ביד כל אדם שרפואתו בדוקה וקלה שביד כל אדם לעשותו כדא' התם בשרא סומקא אגומרא וחמרא מרקא [מזוג במים הרבה] וע"כ לומר כן דהא ודאי כל שוטה אינו בר גירושין בעת שטותו וא"כ ע"כ לומר לפי"ז דכל שוטה לאו סמיא בידן ואינו בן רפואה וזה ודאי החוש מכחישו וכמ"ש הראב"ד ועל כל פנים יש שמשתטות מחמת חולי וחוזרות ומתרפאות:

ועכ"פ גם לפי הבנת הראב"ד בדעת הרמב"ם ודאי דחייב לשכור לה דירה ולהעמיד לה שומר קבוע שלא ינהגו בה מנהג הפקר שהרי זה כל טעם תקנת חכמים שתקנו שאינו יכול לגרשה גם ביודעת לשמור גיטה אם א"י לשמור א"ע ואי נימא דיוכל האיש גם להוציאה מביתו א"כ הלא תהוי תקנת חכמים זו קלקלתה. דהלא מוטב הי' שיגרשנה ואם ינהגו בה מנהג הפקר פנוי' היא עכ"פ משיוציאנה עתה מביתו ואם ינהגו בה מנהג הפקר יכשלו בא"א החמורה וכמו במומרת דמזכה לה גט ע"י אחר כמ"ש הרב בהג"ה בסי' א' סס"י וע' בביאורי הגר"א ז"ל שם סקל"ג שהביא ראי' לזה מהש"ס ולכן דקדק הרמב"ם בלשונו שם וכ' ואם גרשה ה"ז מגורשת ומוציאה מביתו אבל בריש דבריו כתב לפיכך מניחה ונושא אחרת ולא כ' ומוציאה מביתו וזה ברור בכוונת הרמב"ם ז"ל.

וגם נ"ל ברור דגם להרמב"ם ז"ל חייב האיש עכ"פ בטיפול והשגחה להמציא שאר וכסות משלה דאל"כ בקיצור הול"ל לפיכך מניחה ונושא אחרת ואין מחייבין אותו בשאר וכסות וכו' ומה לו להזכיר ומאכילה ומשקה משלה אלא ודאי דר"ל דחיובא עלי' רמיא להטפל בזה וכדאמר בהאי לישנא גופי' במצות האב על הבן בספ"ק דקידושין בבריי' (סוף דל"א) איזהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש וכו' אע"ג דהלכה כרנב"א שם דמשל אב וע"כ דהכיבוד הוא הטורח והטיפול של הבן בזה וה"ה כאן שאמר בהך לישנא ומאכילה וכו' וה"נ דייק לישני' דהרמב"ם בסופו שכ' ואם גרשה וכו' ואינו חייב לחזור ולהטפל בה משמע בבירור דברישא כשלא גרשה חייב להטפל בה עכ"פ:

ועכ"פ איך שיהי' בדעת הרמב"ם בדין שאר וכסות ורפואה כבר הוסכם והוקבע הלכה לדורות מהרב רמ"א וכל האחרונים ז"ל כדעת הראב"ד והרמ"ה והרשב"א שהוא חייב בכל חיובי האיש לאשתו וגם טענת קים לי כהרמב"ם לית הכא חדא דמודעת הכלל דאינו יכול לומר קים לי כדעת יחיד נגד רוב הפוסקים ככולם מקמאי ובתראי [וע' בס' או"ת סי' כ"ה במה שהניף ידו בעים על סדר ספר תקפו כהן מש"ש על סי' קכ"ג וקכ"ד דס' ת"כ עש"ה ובפרט בדבר שכבר הוקבע בש"ע ובד' הרמ"א ז"ל כמ"ש האו"ת בסוף דבריו שם הלכה למעשה וע' בת' כנסת יחזקאל רסי' מ"ג ושם בס"ס ס"ב בד"ה ועוד אני אומר והדברים בזה ארוכים] ותו דנ"ל עוד ברור דבכתובה ותנאי כתובה שהוא מעשה ב"ד ותנאי ב"ד ושיעבוד קרקעות בקנין אלים טפי האשה נקראת מוחזקת באופן כשקודם לזה הי' מגיע לה בודאי כגון בנשתטית תחתיו שקודם שנשתטית הי' מגיע לה בודאי וי"ל בס"ד הרצאת דברים בזה אך כיון שבנ"ד כל עיקר דין זה א"צ לו כלל רק לרווחא דמלתא לא אאריך כאן לבארו בפרטיות. ויש לצרף לזה גם דעת מהרי"ק בשרש צ"ד דאין יכול לטעון קים לי רק בנדונית חתנים משום דמסתבר לי' להר"ר שמואל מבונבורג להלכה כרש"י רק שלא רצה לחלוק על ר"ת אבל לא בעלמא ע"ש [וע' או"ת שם על סי' פ"ב פ"ג פ"ד דבס' תקפו כהן שם]:

ותו דכבר כ' האחרונים ז"ל דגם בנשתטית גמורה כיון דבמדינות אלו קבלו מאז חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ גם הרמב"ם יודה בזה דחייב הוא בכל חיובי האיש לאשתו ובמקומו של הרמב"ם לא פשט בזמנו חרגמ"ה [וע' ת' מהרי"ק שם וע' בח"מ בסי' ע"ז סק"ג ובסי' קי"ט סק"ט וס"ק י"ב] וכבר רבו הסוברים דחרגמ"ה הי' גם במקום מצוה כמבואר בת' האחרונים ז"ל וכן עמא דבר בכל אלו המדינות וע' בביאורי הגר"א ז"ל סי' א' סקכ"ח ואפי' במקום מצוה דאוריי' וכ"ש בנ"ד שכבר י"ל ממנה זכרים ונקבות דהוא רק מד"ס ומצות חכמים משום ולערב אל תנח ידך ומשום לא טוב היות וגו' [עי' ברמב"ם פט"ו מה' אישות הי"ו]:

וגם נראה משמעות דבריהם ז"ל שלא היתה גזירת חרמו ז"ל על שום זמן מוגבל כלל אלא עד יבוא מורה צדק [ומהתימא על הב"י שכ' בש"ע בסתם בסי' א' סעי' יו"ד ולא החרים אלא עד סוף אלף החמישי כאלו הוא דבר ברור ומקורו מת' הרשב"א שהביא מהרי"ק בסוף שרש ק"א ושם כ' רק ששמענו שלא גזר אלא עד סוף אלף החמישי והוא דבר שאינו כמ"ש] וכן שמעתי מפה קדוש דודי מו"ר הגאון החסיד מ' חיים ז"ל מוואלאזין וכן מראין ד' ההגמ"ר דיבמות ודכתובות וד' הריטב"א ומהר"י מינץ שהביאו הב"י והד"מ בסי' א' שהרי כולם היו בתחילת אלף הששי ועכ"ז כתבו בלשון חרם רגמ"ה הן שלא לגרש בע"כ והן שלא לישא שתי נשים משמע שגם עיקר החרם נוהג לא רק הקבלה אח"כ ובפרט מדאסרו מהם גם במקום מצוה ע"ש ולא נמצא שום זכר מזה כלל בנוסח התקנות שבת' מהר"ם מינץ ובת' מהר"ם מרוטנבורג ובכלבו וכן מצאתי בת' רש"ל סי' י"ד ע"ש:

ועוד אני אומר דאפי' אם לא יהא אלא ספק אם גזר והחרים רגמ"ה וב"ד גם במקום מצוה או לא הגם שהד"מ בסי' א' אות ט' כ' דכיון שכ' ההגמ"ר בכתובות דגזירת רגמ"ה הי' טעמו משום קטטה בעלמא ולא משום דררא דאיסורא דאורייתא בספיקו הלך אחר המיקל כ"ש בתקנה בעלמא ע"ש והביאו הב"ש שם ס"ק כ"א ובעניותי נפלאתי על ד' קדשו אלו דנראה ברור דכוונתו ז"ל על עיקר גזירת רגמ"ה גם קודם סיום אלף החמישי [לפי דעתו ז"ל וכבר כתבתי שלא כן נראה הסכם הרבה גדולים] וא"כ הא ספק חרם לחומרא אזלינן בי'. **(הגה"ה מב"ה עי' ת' נו"ב מה"ת ח' יו"ד סי' קמ"ו מ"ש בזה בשם ת' להרמב"ן ע"ש:)** כמבואר בהדיא בת' הרשב"א ח"א סי' תקצ"א ומחמת שת' זו קצרה היא ראיתי להעתיקה בלשונה וז"ל שם ולענין מה ששאלת אחר שהי' הדבר מסופק אם להיתר אם לאיסור וכו' אסור לשתות מיינו מחמת החרם או לא הזאת ספיקא דאורייתא אם לאו תשובה דע כי זו ספיקא דאורייתא הוא דאסור לעבור על החרם ד"ת כי בכל המקומות הרגילו לומר משביעין אנו ומחרימין ויש כאן שבועה וגם כי ארור יש בו עם שבועה כדאיתא בשלהי שבועת העדות אסור להקל עליו לכתחילה עד שיתברר לכם התירה דכל ספיקא דאורייתא לחומרא עכ"ל וע' גם בת' כנסת יחזקאל סי' ס"א דגם בספק תקנת חזרת הנדונית בשנה ראשונה ושני' לא מקרי הבעל מוחזק משום דהתקנה היתה בחרם גמור וגזירת עירין ויש להחמיר בספיקן דמדעשו התקנות בחרמים נוראים וס"ת וגזירת עירין רצו לחזק התקנה בכל יפוי כח אף במקום ספק ע"ש. וכ' שם כן גם בשם ת' הרשב"א [ולא ציין איזה ת' ודאי כיון לאותה תשובה שכתבתי] ושכן כתב הר"ן ובת' דברי ריבות סי' נ' ובת' משאת בנימין ות' עבודת הגרשוני ושאין מפקפק בזה ע"ש. מעתה ודאי קם דינא דגם בספק פלוגתא דרבוותא אי נוהג חדרגמ"ה גם במקום מצוה או לא ודאי דאזלינן ביה לחומרא. וגם כופין להעובר בכל מה דמצינן כמ"ש הרב בהג"ה בסי' א' סס"י על ד' מהרי"ק ועד"מ שם וזה כ' אפי' לדעתו שכבר נשלם עיקר גזירת רגמ"ה בהשלמת אלף החמישי וכ"ש וק"ו לפמש"ל דגם עיקר גזירתו נוהג ודאי גם בזה"ז עד יבא מורה צדק:

ולזאת ודאי ברור שבלא השלשת הכתובה ותוספת וגם שישכור לה דירה הגונה עם שומר כנ"ל [גם לדעת הרמב"ם כנ"ל] וגם שיתן לאביה או משפחתה בטחונו' ראוים על מזונו' ורפואות סך כפי ראות עיני ב"ד הגון ומפורסם [לדעת הראב"ד והרמ"ה והרשב"א שהוקבע הלכה כמותם כנ"ל] וגם שיחזיר לה כל בגדי' ותכשיטי'. אם לא יקיים כ"ז הרי חרגמ"ה עליו במקומו עומד ואין מועיל כלל ע"ז התרת מאה רבנים. וכמבואר להדיא בגוף התקנות המועתקים בסוף ת' מהר"ם מרוטנבורג ובתשו' מהר"ם מינץ ובכלבו עיי"ש. וכן הביאו הח"מ והב"ש בסי' קי"ט בשם הב"ח וע' בת' ב"ח הישנות סי' צ"ג. וגם הגט שסדרו לר"ש הנ"ל אינו כלום להתירו עי"ז לישא אחרת בלא ההשלשה והחזרה הנ"ל כיון שלא נמסר הגע לידה בעת חלימתה עכ"פ וברצונה דוקא. וגם צרוף מאה רבנים אינו מועיל בזה מלבד מה שיש לפקפק הרבה בענין שם המקום כנ"ל. וכ"ז פשוט וברור.

אך לטפויי קאתינא בנ"ד דגם אפי' אם יקיים עתה ככל הנ"ל עכ"ז עדיין חל עליו חרגמ"ה מלישא אחרת עלי' עפ"י התרת מאה רבנים שקיבץ או יקבץ עפ"י הגב"ע הנ"ל דנלע"ד דכיון דהתקנה והגזירה כך היתה שלא יהא היתר לגזירתו זו דשתי נשים גם ע"פ מאה רבנים אם לא באופן כשיראו טעם מבורר דוקא להתיר כמבואר להדיא בת' מהרמ"מ ומהר"י מינץ ובכלבו שם. א"כ בנ"ד שכל סמיכות המאה רבנים המסכימים לר"ש הנ"ל הוא אך רק על הגב"ע שמראה להם ר"ש שהיא שוטה גמורה ושאינה בת רפואה מעתה. ואם אמת הדבר שעדיו הנ"ל הם מאנשי ר"ש היושבים על אדמתו. וכפי שידעתי הטיב בירור ענינו עם אנשיו הנ"ל עפ"י דיניהם שבידו לדחות לגמרי מעל אדמתו את מי ומי שירצה בכל עת וגם ללחצם ולנוגשם בעניניו אתם. ומוכרחים לעשות ולקיים ציוויו עליהם ופקודתו תשמור רוחם. ברור לענ"ד שאין בעדותם כלום בדבר עניניו והוא דהנה ודאי דלא עדיף עדותם לו מעדות משרת ובן בית להבעה"ב שלו וכבר כתבתי לעיל בחלק ח"מ סי' א' דדעת האו"ת והעיר שושן להכשיר ודעת הסמ"ע והש"ך [וכן נראה להדיא דעת הר"י ן' מיגש והרמב"ן ז"ל. ושכן יש לפרש דברי הרמב"ם ז"ל ג"כ] דפסולים. והעליתי שם דהעיקר להלכה כדעת הסמ"ע והש"ך ז"ל שמשרת וב"ב פסולים להעיד להבעה"ב שלהם וע' בנו"ב קמא חאה"ע סי' כ"ז עש"ה. ומעתה ודאי דאנשי ר"ש הנ"ל היושבים על אדמתו דפשיטא דלא עדיפי ממשרת פסולים המה להעיד לר"ש לענ"ד. וגם אין יכול ר"ש לטעון בזה קים לי כהע"ש והאו"ת נגד הסמ"ע והש"ך והנו"ב. כיון דסוגיא דעלמא עתה כוותייהו אזלי. וכ"ש נגד הר"י מיג"ש והרמב"ן. כיון שהע"ש לא ראה דבריהם כמ"ש שם. ולפי מה שכתבתי שם גם הרמב"ם סבר הכי וגם דהאו"ת גופי' בסי' צ' דחה ראייתו מד' הרמב"ם דפ"ד מה' גזילה ע"ש. אך מחמת שבימיו או באתרי' הוה עמא דבר להכשירם לכן נטה הוא ז"ל לפירושו בסי' ל"ב בד' הרמב"ם. ועתה בזה"ז אדרבה גם סוגיא דעלמא שלא להכשירם וא"כ הרי אפס מקום בזה גם לטענת קים לי:

העולה מדברינו להלכה. שהגט הנ"ל שנסדר והושלש ביד אחד בלא השלשת הכתובה ותוספת ובלא בירור גמור כד"ת בב"ד הגון ומפורסם שאפס תקוה לרפאותה עוד מחולי זה ושאין כח בבן דעת לדור אתה. ובלא שישכור לה דירה הגונה לפי כבודו או לפ"כ בני משפחתה אם הם רגילין בגדולות יותר ממנו לפי ראות עיני ב"ד הגון וגם על רפואות באם לא יברר ר"ש כד"ת שאינה בת רפואה עוד. וגם שיחזור לה כל בגדיה ותכשיטיה. אם לא יקיים ככל הנ"ל תחילה דודאי דאין הגט כלום ואין בו ממש כיון שלא נמסר בידה בעת חלימתה עכ"פ וברצונה דוקא וחרגמ"ה עליו במקומו עומד מלישא אחרת עליה ואין מועיל כלל ע"ז התרת מאה רבנים. וגם לא להפקיע אפי' זכות אחד מזכיותי' הנ"ל. וגם מחמת שם נהר שצריך לכתחי' לכותבו. ובמקום שסדרו הגט הלז אין שם הנהר ידוע כלל. וכ"ז שלא נמסר ליד האשה מקרי לכתחי' ואם היה הגט למראית עין קרוב הדבר שימצא בו עוד איזה פסולים דודאי לא איסתייע להו מלתא להמסדרים ההדיוטים לסדרו כהלכה ובפרט מה שיש לפקפק בשם המקום שסדרו בו הגט ולזאת אחר שיקיים וגם יברר כנ"ל. יהא צריך אז גט אחר מחדש כהלכה עפ"י ב"ד הגון. וגדולה מזו אני אומר שגם אפי' אם יקיים ויברר כפי האמור. או שיתפשר בטוב עמה ועם אביה. עכ"ז עדן חל עליו חרגמ"ה וב"ד מלישא אחרת עלי' עפ"י התרת המאה רבנים עפ"י הגב"ע הנ"ל מאנשיו. כי אין ממש בהגב"ע הלז כמ"ש למעלה. ויהא צריך אז גב"ע מחדש והתרת מאה רבנים מחדש עפ"י הגב"ע הכשרים דוקא ופשיטא שבינו ביני עד שיתפשר עמה הוא מחוייב בכל חיובי האיש לאשתו:

תוכן העניינים

בנין של שמחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה