בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן פג
הערה בשו"ת הגאון רעק"א בשו"ת סי' ל"ז בענין ספק מבכרת וצ"ע בשו"ת רמ"א סימן פ"ז.
בשו"ת הגאון רעק"א סימן ל"ז נשאל בפרה ספק מבכרת שמכרה לעכו"ם בכסף לחוד, ורצה השואל להתיר מטעם ס"ס ספק שמא כבר ילדה, וספק כרש"י דעכו"ם קונה בכסף, והגאון רעק"א מסיק שם שלא לסמוך על הס"ס כיון דקי"ל כדעת הר"ת דחלב אינו פוטר בבכורה מטעם המבואר בהרא"ש, דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבות בלא ילדה לחזקה דלא ילדה, הרי דמחזקינן זה לחזקה דלא ילדה, א"כ הוי ס"ס במקום חזקה דלא מהני למסקנת הט"ז והש"ך והמ"ב, והביא ראיה לזה מדברי הרמ"א בתשובה סי' פ"ז שכ' בעובדא בישראל שקנה פרה מנכרי בכסף, וכתב הרמ"א דאפילו לא היתה חולבת שרי דקי"ל כר"ת דנכרי אינו קונה בכסף, ע"כ, מדכתב דקי"ל כר"ת ולא כתב משום דהוי ס"ס ספק כר"ת וספק ילדה, מוכח מזה דלא מהני ס"ס כיון דאיכא חזקה דלא ילדה, אלא דקשה ליה דהרמ"א בעצמו פסק בסימן ק"י דאמרינן ס"ס במקום חזקה, ותירץ דהרמ"א נקט היתר דהוי לכו"ע ע"כ ודוחק קצת.
ולענ"ד מש"כ הגאון דהוי ס"ס במקום חזקה דלא מהני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים, דבבכורות די"ט ע"ב איתא במשנה הלוקח בהמה מן העכו"ם ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן (דקודם לכן לא ילדה] מכאן ואילך ספק וכו', ופריך עלה הגמרא מכאן ואילך ספק אמאי ספק הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן, ומשני רבא דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחיישינן למיעוטא, ורבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תליא במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא ע"כ לשון הגמ', ולכאורה קשה כיון דליכא כאן רוב בהמות מתעברות ויולדות משום דתלי במעשה, א"כ הדרא הקושיא לאידך גיסא, אמאי הוי ספק בכור וירעה ויאכל במומו לבעלים כמ"ש רש"י במשנה, הא צריך להיות ודאי בכור וראוי להקריבו דהא איכא חזקה דלא ילדה כמש"כ הרא"ש הנ"ל, וכיון דאיכא חזקה הו"ל ודאי כמו כל חזקות שבתורה דמשוי ליה ודאי, ואם כן ה"נ הו"ל ודאי וראוי להקריבו ואמאי הוי ספק לאכול כמוהו דוקא, והתוס' בד"ה מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא וכו' כתבו ומטעם סמוך מיעוטא דאין מתעברות לחזקה שלא ילדה אין לחושבו ודאי בכור דלא הוי רק פלגא ופלגא, כדאמרינן בפ"ב דיבמות, ותרוצם אינו עולה רק לרבא דס"ל דאמרינן רוב פרות מתעברות ויולדות, ורק משום דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא אם כן המיעוט והחזקה דלא ילדה כנגד רוב דמתעברות ויולדות הוי פלגא ופלגא ולא הוי רק ספק, אבל לרבינא דמשני דלא אמרי' רוב בהמות מתעברות ויולדות משום דהוה רובא דתלי במעשה, וכיון דאין כאן רוב נגד החזקה דלא ילדה א"כ מוקמינן לה אחזקה דלא ילדה, וא"כ לרבינא תקשי אמאי הוי ספק בכור דהא באמת הוי ודאי בכור משום חזקה דלא ילדה, ובע"כ מוכרחין אנו לומר דלרבינא נהי דס"ל דרובא דתלי במעשה לא הוי רוב, היינו דלא הוי רוב גמור למיזל בתרה כמו כל רוב שבתורה דאזלינן בתר רוב אף נגד חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף, וכיון דרוב מתעברות ויולדות הוי רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתר רוב כזה, אבל עכ"פ רוב מיהא הוי הגם דתלי במעשה וסגי לסלק להחזקה דלא ילדה לחשוב רק פלגא ופלגא כדי שלא לילך בתר חזקה, דהא חזינן אף דאיכא חזקה דלא ילדה והרוב הוא תלוי במעשה מ"מ איכא רוב בהמות דמתעברות ויולדות, וא"כ איך נוכל לומר דאזלינן בתר חזקה שלא ילדה והוי ודאי לא ילדה, דעכ"פ לא עדיף יותר מפלגא ופלגא ולכן הוי רק ספק בכור ולא הוי ודאי בכור מטעם חזקה וזה ברור.
וא"כ כיון דעכ"פ מוכח מדברי המשנה דחזקה דלא ילדה לא משוי לה ודאי רק ספק בכור והוי כמו פלגא ופלגא, ואינו דומה לכל החזקות דהוי ודאי משום דהכא איכא רוב דמתעברות ויולדות לגרע כח החזקה למשוי לה פלגא ופלגא, ולפי זה תמוהים דבריו הקדושים של הגאון רעק"א הנ"ל שכ', דלכן לא אמרינן גבי בכור ס"ס ספק לא ילדה וספק כר"ת דכסף אינו קונה, משום דהוי ס"ס במקום חזקה דלא ילדה, ולפ"מ שכתבתי אין כאן חזקה המנגד להס"ס דעד כאן לא קאמרי הראשונים דס"ס בחזקת איסור אסור, אלא כגון ספק ספיקא בשחיטה וכדומה דאם לא היה כאן רק ספק אחד היה אסור מטעם חזקה בודאי, דהוי מוקמינן לה אחזקת איסור והוי ודאי איסור וא"כ אף שיש עוד ספק עכ"ז לא הוי רק ספק אחד דהא הספק הראשון לא הוי ספק כלל דהא אסור בודאי מטעם חזקה, וא"כ לא הוי רק ספק אחד ולכן ס"ל דס"ס בחזקת איסור אסור משום דמוקמינן לה אחזקה, אבל הכא גבי בכור הך חזקה דלא ילדה אף בספק אחד כגון אם ילדה ואם לא ילדה לא היה לה איסור ודאי מעולם, כדתנן במשנה הנ"ל דספק לא ילדה הוי ספק אף דאיכא חזקה דלא ילדה וכמ"ש לעיל, וכיון דבספק אחד אף בצירוף החזקה דלא ילדה הוי רק ספק ולא ודאי, א"כ בצירוף לספק ילדה עוד ספק שמא כר"ת דכסף אינו קונה שפיר הוי ס"ס גמור כמו כל ס"ס שבש"ס דמותר ולא מקרי זה חזקת איסור כלל כמ"ש, ואינו דומה כלל לס"ס בשחיטה דאסור מטעם חזקת איסור ודו"ק:
וכעין סברא זו אמרתי להסביר מה דאיתא במשנה פ"ו דטהרות כל ספיקות וספיקי ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ברה"ר טהור, ובתוס' בב"ב ד' נ"ו ע"ב כתבו הטעם מה דלא מהני ס"ס ברה"י הוא משום דמן הדין אפי' בחדא ספיקו טהור משום דמוקמינן לה אחזקת טהרה וילפינן מסוטה דטמא, וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקא ע"כ, ולענ"ד נראה לומר לפי מה שכתבתי הטעם מה דס"ל דלא מהני ס"ס בחזקת איסור, הוא משום דהספק הראשון אסור בודאי משום חזקה, וא"כ הספק השני הוא רק ספק אחד כמו"כ נוכל לומר גבי ספק טומאה ברה"י דקי"ל דספיקו טמא דילפינן מסוטה דהוי טמא ודאי וכיון דאם יהיה רק ספק אחד יהיה טמא ודאי, וא"כ יהיה הספק השני הוא הספק הראשון, דבלא הספק השני אין כאן ספק כלל דהא טמא ודאי, וכיון דהספק השני הוא הספק הראשון א"כ חוזר הכלל דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, והוי טומאה ודאית כמו בהספק הראשון, וכן אם יהיה שוב אפי' ספק שלישי ג"כ נימא הכי דהוי הספק הראשון כיון דמעיקרא היה טמא ודאי, וחוזר הכלל ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא וכן לעולם, ושפיר הדין דכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י ספיקו טמא, והתוס' נוכל לומר דס"ל דס"ס בחזקת איסור מהני, והטעם כיון דהספיקות באין בב"א החזקה לא מגרע את הס"ס, א"כ גם בס"ס ברה"י ג"כ נוכל לומר דטהור ולא מהני מה דטמא ודאי לאפוקי מהס"ס, ושפיר מוכרחין לתרץ באופן אחר אבל לשיטת הסוברים דס"ס בחזקת איסור לא מהני נוכל לומר הטעם כמ"ש:
אמנם לפי"ז תקשי קושית הגאון רעק"א הנ"ל על הרמ"א בשו"ת שכתב בישראל שקנה פרה מנכרי בכסף דאפי' היתה חולבת שרי, מטעם דקי"ל כר"ת דנכרי אינו קונה בכסף, ואמאי לא שרינן בפשוטו מטעם ס"ס ספק שמא ילדה וספק כר"ת, ולמה צריך לדקדק דוקא משום דקי"ל כר"ת:
ונראה לפענ"ד לתרץ דלא נוכל לצרף הך ספק שמא כר"ת להתיר לפי מה שכתבו התוס' בב"ק ד' י"א שחידשו דכל ס"ס היכא דהוי תרתי דסתרי לא הוי ס"ס והביאו ראיה מהמפלת דתנן התם תשב לזכר ולנקבה ולנדה, אע"ג דכל איסור באפי נפשי' הוה ס"ס, ואפילו היכא דרק ספק אחד הוי תרי קולי דסתרי אהדדי והספק השני לא יהיה נסתר, עכ"ז לא אמרינן ס"ס דהא אם באנו להתיר מתחילה מטעם ס"ס א"כ לאח"כ כשיהיה להיפך ג"כ אנו מתירין מטעם ס"ס וממ"נ ספק אסור, ולכן אין אנו מתירין מתחילה ס"ס כזו, וכן מוכח ממה שהביאו התוס' מהא דתנן תשב לזכר ולנקבה דמצינו להתיר לאחר שבעה מס"ס שמא לא היה לידה כלל, ואפי' היה לידה שמא זכר היה וא"כ עכשיו ימי טוהר, ואפי"ה אין אנו מתירין מטעם ס"ס משום דא"כ גם לאחר מ' יום תהיה ג"כ מותרת מטעם ס"ס, שמא לא היה לידה כלל ואפי' היה לידה שמא נקבה ועכשיו ימי טוהר, וא"כ מתחילה התרנו שמא זכר לבסוף אנו מתירין שמא נקבה ולכן אין אנו מתירין לה בשום פעם והכא לא הוי תרתי דסתרי רק הספק שמא זכר, אבל הספק שמא לא היה לידה כלל אינו נסתר, ואפי"ה אמרינן דלא שרינן בס"ס כזו, ודלא כהמהר"ם שיף בב"ק שכתב על דברי התוס' שם ודוקא היכא דב' הספיקות דקולא שניה סותרין לשני הספיקות דקולא הראשונה כתבו דהוי תרתי דסתרי ע"כ ואישתמיטתיה הגמ' דפ' המפלת הנ"ל שהביאו התוס' דמוכח דאפי' בספק אחד ג"כ הוי תרתי דסתרי וכן מצאתי להפרמ"ג בדיני ס"ס שכתב כן להדיא, וגם הראיה שהביא המהר"ש שם תמוה דספק יצא כולה וספק שמא יצא רובא לא הוי ספק כלל, דרובא ככולה וחד ספק מקרי, עכ"פ חזינן מזה דכל ס"ס היכא דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי אפי' בחד ספק לא אמרינן ס"ס כי האי, וא"כ מתורץ שפיר הרמ"א הנ"ל שכתב להתיר משום דקי"ל כר"ת ולא רצה להתיר משום ס"ס שמא כר"ת דנכרי אינו קונה בכסף דזה לא הוי ס"ס, דאם באנו להתיר עכשיו בישראל שקנה פרה מנכרי בכסף מטעם ס"ס, ספק שמא ילדה מכבר וספק שמא כר"ת דכסף אינו קונה, ולאח"כ כשיקנה הישראל זה פרה מנכרי במשיכה בלא כסף, ג"כ יהיה מותר מטעם ס"ס שמא ילדה וספק כרש"י דמשיכה אינו קונה, ונמצא דעושה איסור ממ"נ והוי תרי קולי דסתרי אהדדי דמתחילה אנו מתירין להאי גברא משום שמא כר"ת דכסף אינו קונה רק משיכה, ולבסוף אנו מתירין שמא כרש"י דמשיכה אינו קונה רק כסף, וס"ס כזה אין אנו מתירין בשום פעם, ואף דהספק שמא ילדה אינו נסתר מ"מ כיון דהספק שמא כר"ת הוי תרתי דסתרי אין אנו מתירין מטעם ס"ס וכמו שכתבתי ולכן מדויק שפיר דברי הרמ"א שכתב להתיר משום דקי"ל כר"ת ולא משום ס"ס, דס"ס כזה אין מועיל להתיר את הבכור כמ"ש, ויעיין בשו"ת רעק"א סי' מ"ט, וכן נראה בכל ספק פלוגתא דרבוותא דמצרפינן לס"ס, דוקא היכא דלא שייך לומר דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי דהספק הוא בכל פעם לקולא, אבל היכא דהוי קולא וחומרא ויוכל להיות שיהיה תרי קולא דסתרי לא מצרפינן לס"ס:
אמנם נראה בעובדא דהשואל בתשובת רע"ק שהיה לו ספק מבכרת ומכרה לנכרי בכסף והוליכה הנכרי לרעות בשדה בלי כונת משיכה, נהי דהמשיכה לא מהני לקנותה אבל עכ"פ לא גרע מתפיסה ובדינינו לא נוכל להוציא מן העכו"ם, דיכול לומר קי"ל כרש"י דנכרי קונה בכסף א"כ לא גרע מיד עכו"ם באמצע, כמו בהמת ארנונא דפטורה מן הבכורה כיון דאי לא משכח זוזי שקיל לבהמה פטורה מן הבכורה, ומכש"כ הכא שלא נוכל להוציא מידו מן הדין, ובעובדא דהרמ"א שכתב ההיתר משום דקי"ל כר"ת דנכרי אינו קונה בכסף, ולא אמר משום דהוה יד עכו"ם באמצע כיון שאיננו יכולין להוציא מידו בדינינו, התם שאני דהמעשה היה שנגנבה הפרה קודם הלידה, וכיון שאינה ברשותו אין כאן תפיסה ולא הוי יד עכו"ם באמצע, אבל בעובדא דהשואל שפיר נוכל לומר דהוה יד עכו"ם באמצע ופטורה מן הבכורה, ויעיין בתוס' יומא ד' פ"ד ע"ב ובמ"מ הלכ' נזקי ממון יעו"ש:
אמנם מה שכתב שם הרמ"א בסוף התשובה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים מ"ש שם לחייב הולד בבכורה מטעם דאע"ג דד"ת אין מעות קונות, מ"מ לא גרע מעות מסיטומתא דקני מדרבנן ודחה זה משני טעמים יעו"ש, ובתשובת הרמב"ן סי' רכ"ה מבואר שם להדיא דאע"ג דנכרי קונה בכסף מטעם סיטומתא מ"מ לענין בכורה לא מהני לא לחיוב ולא לפטור יעו"ש בארוכה, וא"כ ל"ל להרמ"א לאהדורי בתר טעמי אחרינא אחרי שהדבר מבואר להדיא בתשובת הרמב"ן, ומ"ש ועוד נראה דאף אם נאמר דקנה הישראל את הפרה מנכרי במעות מ"מ מאחר שנגנבה אח"כ, ואמרה הכותית הריני משלם נקנה הפרה לכותית בכל מקום שהיא, כדאמרינן בהמפקיד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו, א"כ שמעינן דאם אמר הריני משלם נעשה כאומר הרי פרתי קנויה לך מעכשיו, וא"כ ה"ה לענין בכורה, ולא זכיתי להבין דבכותית דנתמעטו מדין שמירה מצד גזה"כ, מהי"ת נאמר דהבעלים מקנין הפרה להכותי השומר לקנות הכפל והשבח דלא שייך כלל בעכו"ם, וא"כ עכ"פ מוכח מדברי הרמ"א דהך לכשתגנב ותרצה ותשלימני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו שייך נמי בכותי, וגם מוכח מדבריו שם דכותי קונה גניבה בשינוי רשות לפי מה שכתב שם בהיתר האחרון ולא מצאתי כעת דין זה בשו"ע וצ"ע:
אמנם מלבד זאת קשה לי דנהי דגם בכותי אמרינן דאם אמר הריני משלם מקנין לו הבעלים את הפרה לקנות השבח, וכמו"כ מצאתי להגרעק"א בתשובה סי' שכתב דישראל שקיבל פקדון מעכו"ם ואח"כ רצה הישראל לשלם אמרינן דהכותי הקנה לו הפקדון למפרע, כמו דמצינו בר"פ המפקיד יעו"ש, אמנם כ"ז אם נימא כדעת הר"ת דעכו"ם קונה במשיכה, א"כ נוכל לומר דבמשיכת השומר להפרה בעת קבלת השמירה הקנו לו אז הבעלים את הפרה היינו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו, אבל אם נימא כדעת רש"י דעכו"ם קונה בכסף ולא במשיכה א"כ במאי קנה השומר את הפרה למפרע, דהא השומר לא נתן לו כסף ומשיכה אינו קונה בעכו"ם, וא"כ אף דאמרינן נעשה כאומר לו וכו', הא הוי מחוסר קנין ולא שייך לומר כלל לדעת רש"י דעכו"ם שאמר הריני משלם יקנה הפרה משעת משיכה למפרע וא"כ הרמ"א דאזיל לשיטת רש"י דהא כתב חדא דקי"ל כר"ת, ועוד דהא אמר העכו"ם הריני משלם משמע דאף לדעת רש"י יש היתר להבכור משום דקנה העכו"ם משעה שאמר הריני משלם, ולדעת רש"י אין כאן קנין כלל דהא לא נתן השומר כסף לקנות רק משיכה' ומשיכה אינו קונה בעכו"ם לדעת רש"י, וא"כ איך נוכל להתיר הבכור משום שאמר הכותי הריני משלם ומחמת זה יקנה למפרע, אחרי שלא עשה שום קנין וא"ל דכיון דבשעת קבלת השמירה עדיין אינו רוצה לקנות ורק לכשתגנב וירצה אז לשלם ולכן הוי כמו מציאה ומתנה דליכא מעות וקני במשיכה דז"א דהא גבי גניבה פריך בע"ז ואי אמרת משיכה קונה אמאי נהרג וע"כ משום דמחויב לשלם ומכש"כ הכא וצ"ע: